שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    בני ישראל במצרים: ממיליארדרים לעובדים זרים
    כיצד השתמש יוסף במידע פנים ובתחזית מדויקת כדי להפוך לאישיות הכלכלית הבכירה ביותר במצרים, האם מיתון גלובלי גרם לבני ישראל לרדת ל"אמריקה של העולם העתיק" והאמנם הם בנו את הפירמידות? סיפור פסח - הזווית הכלכלית
    סיפור חג הפסח נפתח בקורותיו של אנליסט זוטר אשר נופלת לידיו תחזית כלכלית מדויקת. באמצעות מידע פנים ישיר וקו אשראי פתוח מבעלי ההון, מצליח אותו אנליסט מוכשר לנצל את ההזדמנות, לגרוף הון עתק, ולהפוך לאחד האנשים העשירים ביותר בארץ מצרים.

     

    וכך מתחילה העלילה בספר בראשית: "א וּפַרְעֹה חֹלֵם, וְהִנֵּה עֹמֵד עַל-הַיְאֹר. ב וְהִנֵּה מִן-הַיְאֹר, עֹלֹת שֶׁבַע פָּרוֹת, יְפוֹת מַרְאֶה, וּבְרִיאֹת בָּשָׂר; וַתִּרְעֶינָה, בָּאָחוּ. ג וְהִנֵּה שֶׁבַע פָּרוֹת אֲחֵרוֹת, עֹלוֹת אַחֲרֵיהֶן מִן-הַיְאֹר, רָעוֹת מַרְאֶה, וְדַקּוֹת בָּשָׂר; וַתַּעֲמֹדְנָה אֵצֶל הַפָּרוֹת, עַל-שְׂפַת הַיְאֹר. ד וַתֹּאכַלְנָה הַפָּרוֹת, רָעוֹת הַמַּרְאֶה וְדַקֹּת הַבָּשָׂר, אֵת שֶׁבַע הַפָּרוֹת, יְפֹת הַמַּרְאֶה וְהַבְּרִיאֹת; וַיִּיקַץ, פַּרְעֹה. ה וַיִּישָׁן, וַיַּחֲלֹם שֵׁנִית; וְהִנֵּה שֶׁבַע שִׁבֳּלִים, עֹלוֹת בְּקָנֶה אֶחָד--בְּרִיאוֹת וְטֹבוֹת. ו וְהִנֵּה שֶׁבַע שִׁבֳּלִים, דַּקּוֹת וּשְׁדוּפֹת קָדִים--צֹמְחוֹת, אַחֲרֵיהֶן. ז וַתִּבְלַעְנָה, הַשִּׁבֳּלִים הַדַּקּוֹת, אֵת שֶׁבַע הַשִּׁבֳּלִים, הַבְּרִיאוֹת וְהַמְּלֵאוֹת; וַיִּיקַץ פַּרְעֹה, וְהִנֵּה חֲלוֹם". (בראשית מא)

     

     

    פרעה מספר את חלומו לכל חרטומי מצרים וחכמיה, אולם איש מהם אינו מצליח לפרש את משמעותו, מלבד יוסף, עבד עברי שמוקפץ היישר מבית הסוהר לשליטה בעמדה הכלכלית הבכירה ביותר בממלכה.

     

    יוסף אומר לפרעה: "כו שֶׁבַע פָּרֹת הַטֹּבֹת, שֶׁבַע שָׁנִים הֵנָּה, וְשֶׁבַע הַשִּׁבֳּלִים הַטֹּבֹת, שֶׁבַע שָׁנִים הֵנָּה: חֲלוֹם, אֶחָד הוּא. כז וְשֶׁבַע הַפָּרוֹת הָרַקּוֹת וְהָרָעֹת הָעֹלֹת אַחֲרֵיהֶן, שֶׁבַע שָׁנִים הֵנָּה, וְשֶׁבַע הַשִּׁבֳּלִים הָרֵקוֹת, שְׁדֻפוֹת הַקָּדִים--יִהְיוּ, שֶׁבַע שְׁנֵי רָעָב. כח הוּא הַדָּבָר, אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי אֶל-פַּרְעֹה: אֲשֶׁר הָאֱלֹהִים עֹשֶׂה, הֶרְאָה אֶת-פַּרְעֹה. כט הִנֵּה שֶׁבַע שָׁנִים, בָּאוֹת--שָׂבָע גָּדוֹל, בְּכָל-אֶרֶץ מִצְרָיִם. ל וְקָמוּ שֶׁבַע שְׁנֵי רָעָב, אַחֲרֵיהֶן, וְנִשְׁכַּח כָּל-הַשָּׂבָע, בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם; וְכִלָּה הָרָעָב, אֶת-הָאָרֶץ". (בראשית מא)

     

    "חלומו של פרעה סיפק ליוסף מידע רב ערך על התנהגותו הצפויה של שוק התבואה ל-14 השנים הקרובות", מסביר ד"ר אורי אמיתי, מרצה בחוג להיסטוריה כללית באוניברסיטת חיפה, "היתרון של יוסף כאנליסט הוא שהיה לו Inside Information. אם אני נותן לך פלח שוק, נותן לך תחזית מדויקת, ויש לך הון התחלתי לעבוד איתו ממשקיע כמו פרעה - אתה תהפוך למיליארדר. אם אלוהים, שהוא בעצם 'היד הנעלמה' של כוחות השוק, גם אומר לך מה יהיה, כי הוא זה שגורם למאורעות להתרחש - זה כמובן הרבה יותר טוב".

     

    וכיצד בוצעה התוכנית? "מח וַיִּקְבֹּץ אֶת-כָּל-אֹכֶל שֶׁבַע שָׁנִים אֲשֶׁר הָיוּ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם וַיִּתֶּן-אֹכֶל בֶּעָרִים אֹכֶל שְׂדֵה-הָעִיר אֲשֶׁר סְבִיבֹתֶיהָ נָתַן בְּתוֹכָהּ. מט וַיִּצְבֹּר יוֹסֵף בָּר כְּחוֹל הַיָּם הַרְבֵּה מְאֹד עַד כִּי-חָדַל לִסְפֹּר כִּי-אֵין מִסְפָּר". (בראשית מא)

     

    "ההיגיון הכלכלי מובהק", מסביר אמיתי, "בזמן שפע אוגרים סחורה בזול, ממתינים למשבר, ומוכרים ביוקר. כשאדם פרטי עושׂה כן, קוראים לו ספסר תבואה. כשהמפקח על הבנק הלאומי עושׂה כן, קוראים לו גאון פיננסי. יוסף, נער האוצר".

     

    ואכן, טוען אמיתי, ההיגיון הכלכלי לא הכזיב: "נו וְהָרָעָב הָיָה עַל כָּל-פְּנֵי הָאָרֶץ וַיִּפְתַּח יוֹסֵף אֶת-כָּל-אֲשֶׁר בָּהֶם וַיִּשְׁבֹּר לְמִצְרַיִם וַיֶּחֱזַק הָרָעָב בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם. נז וְכָל-הָאָרֶץ בָּאוּ מִצְרַיְמָה לִשְׁבֹּר אֶל-יוֹסֵף כִּי-חָזַק הָרָעָב בְּכָל-הָאָרֶץ".

     

    השיטה דרסה גם את בעלי ההון

    לטענת אמיתי, המשמעות העמוקה של המהלך הכלכלי הכתה במצרים רק עמוק לתוך שנות הרעב: בשנה הראשונה נהרו ההמונים למחסנים וקנו במרץ תבואה תמורת רכוש וחיות משק. "יד וַיְלַקֵּט יוֹסֵף, אֶת-כָּל-הַכֶּסֶף הַנִּמְצָא בְאֶרֶץ-מִצְרַיִם וּבְאֶרֶץ כְּנַעַן, בַּשֶּׁבֶר, אֲשֶׁר-הֵם שֹׁבְרִים; וַיָּבֵא יוֹסֵף אֶת-הַכֶּסֶף, בֵּיתָה פַרְעֹה". (בראשית מז)

     

    בשנה השנייה, לציבור לא נותר עוד רכוש לתת, "בִּלְתִּי אִם-גְּוִיָּתֵנוּ וְאַדְמָתֵנוּ", והוא נאלץ לשעבד את עצמו ואת אדמתו. "כ וַיִּקֶן יוֹסֵף אֶת-כָּל-אַדְמַת מִצְרַיִם, לְפַרְעֹה, כִּי-מָכְרוּ מִצְרַיִם אִישׁ שָׂדֵהוּ, כִּי-חָזַק עֲלֵהֶם הָרָעָב; וַתְּהִי הָאָרֶץ, לְפַרְעֹה. כא וְאֶת-הָעָם--הֶעֱבִיר אֹתוֹ, לֶעָרִים: מִקְצֵה גְבוּל-מִצְרַיִם, וְעַד-קָצֵהוּ. כב רַק אַדְמַת הַכֹּהֲנִים, לֹא קָנָה: כִּי חֹק לַכֹּהֲנִים מֵאֵת פַּרְעֹה, וְאָכְלוּ אֶת-חֻקָּם אֲשֶׁר נָתַן לָהֶם פַּרְעֹה--עַל-כֵּן, לֹא מָכְרוּ אֶת-אַדְמָתָם. כג וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל-הָעָם, הֵן קָנִיתִי אֶתְכֶם הַיּוֹם וְאֶת-אַדְמַתְכֶם לְפַרְעֹה; הֵא-לָכֶם זֶרַע, וּזְרַעְתֶּם אֶת-הָאֲדָמָה. כד וְהָיָה, בַּתְּבוּאֹת, וּנְתַתֶּם חֲמִישִׁית, לְפַרְעֹה;" (בראשית מז)

     

    "פרט לכהני הדת, שלהם תמיד יש פטורים, עוברת הבעלות על כל קרקעות מצרים לידי פרעה, וכל האוכלוסין נכבשים לעבדות", מתאר אמיתי, "ההמון מועבר מן הכפר לעיר, ומועסק מכאן ואילך על ידי הממשלה, תמורת מס של 20%. כך ניצח ההון את האזרח הקטן, קרב ראשון במלחמת עולם. ובראש המנצחים, שׂר אוצר מאחינו בני ישׂראל".

     

    עד כמה קשור הסיפור המקראי לעובדות היסטוריות?

     

    "אני מתייחס לסיפור המסגרת המקראי כאל משל, למרות שסביר שהוא מבטא תהליכים היסטוריים שהתרחשו במציאות: המעבר מחיי נוודות, ליקוט וציד לחיי קבע שהגיע בעקבות המהפכה החקלאית - תהליך פרהיסטורי במהלכו גילו בני האדם איך אפשר להתפרנס מעבודת אדמה ולביית בעלי חיים וצמחים. בעקבות התהליך הזה התפתחו משטרים מורכבים וריכוזיים יותר, שמצרים העתיקה היא אחת הדוגמאות המובהקות ביותר לכך, והכל חוזר לנקודה של אגירת עודפי המזון.

     

    "עודפי המזון מאפשרים לך להתמקצע במלאכות כמו קדרות למשל. אם כל אחד צד לעצמו את המזון, אין לו מספיק זמן לייצר כדים, וגם אין בהם צורך. ברגע שיש עודפי מזון אפשר להסתכל קדימה, לפתח סחר וכך גם מתפתחת ראיית החשבון וממנה הכתב - מהצורך לנהל את המחסן. ברגע שאתה יכול לשים את היד על עודפי מזון, שיום אחד יקראו להם הון, זה נותן לך הרבה מאד כוח בשעת משבר. 


    בוני הפירמידות קיבלו את המזון הכי משובח

     

    "תהליך דומה התרחש בימי הביניים כשאוכלוסיות איכרים חופשיים נכבשו לאריסות. אפשר לראות את זה גם בחברה שלנו - בהתפוררות המעמד הבינוני והתרחבות הפערים כשאנשים נגרסים תחת גלגלי המערכת, והופכים לעובדי קבלן.

     

    "פרשנות מקובלת מאד בהרבה חוגים מדברת על כך ששעבוד מצרים היה חיצוני אבל גם פנימי - שעבוד לתאוות הבצע. המסר של הסיפור הוא שאסור להתפתות גם ברגעים בהם אתה חושב שאפשר לנצל את האחרים, כי יש לך יתרון עליהם, כיוון שאתה תשלם על כך בסוף. ברמה המטאפורית - צאצאיו של יוסף שילמו על הכנסת השעבוד למצרים. השיטה הדורסנית דרסה גם אותם. מהבחינה הזו פסח הוא אחד החגים הכי רלוונטיים שיש", ועל כך נאמר בהגדה: "בְּכָל דּוֹר וָדוֹר חַיָּב אָדָם לִרְאוֹת אֶת עַצְמוֹ כְּאִלּוּ הוּא יָצָא מִמִּצְרַיִם".

     

    הזהב התגלגל ברחובות רעמסס

    האם "המשבר הכלכלי" האזורי והרעב הכבד המתואר בספר בראשית אכן התרחש במציאות? לדברי פרופסור ישראל קנוהל, המופקד על הקתדרה לחקר המקרא על שם יחזקאל קויפמן, באוניברסיטה העברית, מדובר ב"מצב משברי שנגרם בתקופה שידועה כעידן המעבר בין תקופת הברונזה לתקופת הברזל, בין סוף המאה ה-13 ותחילת המאה ה-12 לפנה"ס. מסיבות שלא ברורות לגמרי, נוצר בתקופה זו מחסור חמור באוכל בכל המרחב מיוון-טורקיה, עד מצרים ומזרחה. יש רעב גדול, ונדידה של קבוצות שונות המנסות להגיע למצרים בה הנילוס מאפשר מחייה מסוימת. ברבע הראשון של המאה ה-12 לפנה"ס, יש עדויות ממצרים לכך שהיא נחלשת בגלל כל הזעזועים הללו, ויש עדויות על אנשים וקבוצות מכנען אשר עולים למעמד מרכזי".

     

    מיהם אותם כנענים שירדו למצרים והתגבשו בסופו של דבר לבני ישראל? "הכנענים שירדו מצרימה ירדו לרוב כסוחרים ומנהיגי שיירות וזה מאד מתאים לסיפור יעקב", טוענת פרופסור אורלי גולדוסר, ראש המדור לאגיפטולוגיה באוניברסיטה העברית. "הם ירדו כאנשים חופשיים למצרים, השתלבו בה ושגשגו, כי היה להם המון מה להציע.

     

    "השאלה שלא ברורה, וגם מבחינת הממצאים הארכיאולוגיים קשה למצוא לה הקבלות, היא מה קרה שקבוצה כה גדולה של כנענים שהיו בני חורין - נעשתה לבסוף משועבדת. ייתכן שאלו אנשים חדשים שהגיעו מבחוץ וזוהו עם הקבוצה הכנענית הקודמת".

     

    לדברי גולדוסר, ניתן לזהות את הגירת בני יעקב למצרים ושגשוגם הכלכלי עם תקופה של יותר ממאתיים שנה, בין 1800 ל-1530 לפנה"ס - שבה יש עדויות להתישבות מסיבית של כנענים בדלתא המזרחית. בין 1640 ל-1530, על פי העדויות, היתה מצרים כולה תחת שלטון של כנענים.

     

    "מצרים היתה "אמריקה" של העולם הקדום", אומרת גולדוסר, "כולם רצו לרדת לשם, ונכנסו אליה המון כנענים. כמו אמריקה של היום, היתה פנטזיה שהזהב מתגלגל ברחובות במצרים.

     

    "הדלתא היתה מעין גן עדן של תעלות מים מתוקים, צמחיה, המוני בעלי חיים, קני-סוף, דגים וציפורים, בעוד שבכנען היתה תלות גדולה מאד בגשמים, ולכן הסיפור המקראי על הגירה למצרים לצורך "שבירת השבר" מתאים לממצאים ההיסטוריים.

     

    "היו תקופות שבהן המלכים המצריים ניסו לעצור את תהליך ההגירה, ליצור מערכת הדומה לגדרות הגבול אצלנו, אבל בתקופה זו שאליה אפשר לשייך את סיפור מצרים, שלטו שני מלכים גדולים של מצרים ששינו לחלוטין את המדיניות. כנראה שלכנענים היה כל כך הרבה מה להציע מבחינה כלכלית, שבמקום לנסות ולהילחם בהם, הם החליטו להכניס אותם ולהשתמש בהם.

     

    "אז בעצם בדלתא במצרים נבנית עיר כנענית ענקית, במקום שבו תיבנה אחר כך העיר (פי) רעמסס. הכניסה החברית הזו, תוך שיתוף פעולה כלכלי נגמרה בכך שהכנענים השתלטו על מצרים למשך תקופה של כמאה שנה, כי המלכים שבאו מאוחר יותר במצרים היו הרבה יותר חלשים.


    "מצרים היתה 'אמריקה' של העולם הקדום. כולם רצו לרדת לשם"

     

    "בתוך כל האירועים הללו, סיפור יוסף יכול להשתלב. מה שמטריד אותי תמיד זו השאלה, למה המקרא לא שימר את הצד הזה של השתלטות יוסף על מצרים. אם אכן בהיסטוריה של העם שלך היה מלך ששלט במצרים, למה אתה לא מספר את זה? אחד ההסברים האפשריים לכך, הוא שבנוסף למלכים הכנענים הגדולים ששלטון במצרים, היו גם כמה מלכים כנענים קטנים, ביניהם יוסף, ולכן הוא תואר במקרא רק בתור המשנה למלך.

     

    ויקם מלך אשר לא ידע את יוסף

    אולם גן העדן של בני ישראל בארץ גושן הפורחת, הופך כעבור 400 שנה לגיהינום של שיעבוד. מאליטה חברתית הם הופכים לעבדים.

     

    וכך מתאר ספר שמות את המהפך: "ח וַיָּקָם מֶלֶךְ-חָדָשׁ, עַל-מִצְרָיִם, אֲשֶׁר לֹא-יָדַע, אֶת-יוֹסֵף. ט וַיֹּאמֶר, אֶל-עַמּוֹ: הִנֵּה, עַם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל--רַב וְעָצוּם, מִמֶּנּוּ. י הָבָה נִתְחַכְּמָה, לוֹ: פֶּן-יִרְבֶּה, וְהָיָה כִּי-תִקְרֶאנָה מִלְחָמָה וְנוֹסַף גַּם-הוּא עַל-שֹׂנְאֵינוּ, וְנִלְחַם-בָּנוּ, וְעָלָה מִן-הָאָרֶץ. יא וַיָּשִׂימוּ עָלָיו שָׂרֵי מִסִּים, לְמַעַן עַנֹּתוֹ בְּסִבְלֹתָם; וַיִּבֶן עָרֵי מִסְכְּנוֹת, לְפַרְעֹה--אֶת-פִּתֹם, וְאֶת-רַעַמְסֵס". (שמות א)

     

    גולדוסר: "תקופת השלטון הכנעני (החקסוס) הסתיימה כשעל מצרים השתלטו פרעונים מאד חזקים, שהחריבו את העיר הכנענית והפכו אותה לעיר מצרית. הם אולי גירשו חלק קטן מהאוכלוסייה הכנענית לכיוון ארץ ישראל, אבל המחקרים החדשים מראים שחלקים גדולים מהאוכלוסיה הכנענית נשארו במצרים - ככוח עבודה מקצועי דווקא.

     

    "הם היו מומחים לעבודות שונות: הקדרות הכנענית היתה הרבה יותר מתקדמת מהמצרית; תחום גידול הגפנים וייצור היין טופל בידי הכנענים; וגם תחום גידול הסוסים - הכנענים הביאו איתם למצרים סוסים ויצרו מהפכה טכנולוגית עצומה - גם מבחינת תקשורת כאמצעי להעברת הודעות וגם מבחינת מערכת הלחימה; העיר הכנענית (פי) רעמסס (משמעות השם-"בית רעמסס") היתה גם נמל חשוב - הכנענים התמחו בהשטת ספינות בים, בעוד שהמצרים ידעו להשיט רק ספינות על הנילוס, ולכן כל המסחר הימי הבינלאומי היה תלוי בכנענים".

     

    מדוע התהפך הגלגל על האוכלוסיה הכנענית?

     

    "קשה לדעת מה קרה בדיוק, וכיצד קבוצה כנענית שתהיה אחר כך בני ישראל, הגיעה למצב שבו היא רואה את עצמה כעבדים או עובדי כפיה באותו אזור. ההיסטוריה המוכרת של מצרים היא של האלפיון העליון, ובהרבה מקרים יש חושך רב באשר לקורותיהם של המעמדות הנמוכים - האנשים שאין להם קול.

     

    "נשאלת השאלה מהו המושג עבד. במצרים היתה מתרחשת הצפה במשך חלקים גדולים של השנה, והמלך היה לוקח את המצרים עצמם לעבודות יזומות. בהרבה מקרים הטרמינולוגיה המודרנית אינה מתאימה לתיאור יחסי העבודה באותה תקופה. אחד הדברים שהתבררו בשנים האחרונות הוא שבוני הפירמידות, למשל, אולי לא היו אנשים חופשיים, אבל הם קיבלו את התזונה הטובה ביותר באותה תקופה, ואכלו בשר כמו המעמדות הגבוהים, ולא דגים - שהיו מזונם של העניים".

     

    בנקודה זו מבקשת גולדוסר להפריך את אחד הסמלים המוכרים ביותר שנקשרו לתקופה: "בני ישראל לא בנו את הפירמידות במצרים - זו טעות גסה", היא קובעת, "מבחינה גיאוגרפית, הפירמידות נמצאות רחוק, ליד קהיר, בעוד שרעמסס נמצאת בדלתא המזרחית (יותר קרוב לפורט סעיד). גם מבחינת התקופה, הפירמידות נבנו בסביבות 2600-2500 לפנה"ס, בשעה שבני ישראל אמורים לעבוד במצרים בסביבות 1400-1300 לפנה"ס - אלף שנה לפחות לאחר שהפירמידות כבר עמדו על תילן. כנראה העיר שבני ישראל עסקו בבנייתה היתה (פי) רעמסס, שנחקרה באופן חלקי מאד עד היום".

     

    במה דומה מצבם של בני ישראל במצרים למצב העובדים הזרים בישראל ובמדינות המערב?

     

    "קשה לדעת האם העברים היו עבדים, או עובדי כפיה מסוג כלשהוא, אבל ככל הנראה למצרים כן היה אכפת מהעובדים האלה. עדות לכך קיימת בטקסט המספר על חיילים שנשלחו לרדוף אחרי בדואים מאדום שברחו - כלומר היה מצב שבו היו קבוצות שאינן חופשיות ומשמשות ככוח עבודה זול, והמצרים לא רוצים לאבד אותן.

     

    "בדומה לעולם המודרני היתה גם במצרים העתיקה צביעות מסוימת כלפי כוח העבודה הזול. מצד אחד לא רוצים את העובדים הללו ולא נותנים להם להיכנס, אבל מצד שני מעודדים את הגירתם ולא נותנים להם ללכת. ממשלה מסוימת פותחת את השערים, ואז נבהלת, ומנסה לדכא או לגרש אותם. המתח המתמיד הזה מוכר לנו עד היום".


    פורסם לראשונה 29/03/2010 15:41

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    השעבוד היה לתאוות הבצע. ד"ר אורי אמיתי
    צילום: אורי הראל
    אין קשר לפסח. הפירמידות
    צילום: Gettyimages Imagebank
    מומלצים