שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    הכי מטוקבקות
      כל הדרך אל הבנק - 62 שנה שלא הכרתם
      סניף הבנק שלנו, כרטיס האשראי, האפשרות למשיכת מזומנים ועוד רבות מהפעולות שאנו רגילים לבצע, עברו לא מעט גילגולים במשך שנות המדינה. כספומט שמרעיש כמו מכונת פחיות, סניף על גלגלים ושירותי בנקאות בלי לקום מהכיסא שהופיעו עוד הרבה לפני השימוש בטלפון או במחשב. פרוייקט מיוחד ליום העצמאות

      משיכת מזומנים, שימוש בכרטיסי האשראי, היכולת להיכנס לאוברדראפט וזמינות של השירות הבנקאי, הם עניין יום-יומי אליו הורגלנו. אולם עד לפני זמן לא רב, הדברים הללו היוו חידוש גדול במערכת הבנקאות של מדינת ישראל.

       

      הכספומט הראשון שעשה רעש של מכונת פחיות, תחילת השימוש בכרטיסי אשראי כשרוב בתי העסק לא היו מוכנים לכבד אותם, ניידות הבנקים של שנות ה-70 שעשו "קאמבק" בתקופת מלחמת לבנון השניה, סניף הדרייב אין הפיננסי שלא שרד, החיסכון הראשון של אזרחי ישראל, והאוברדראפט שמסתבר שקדם לעצמאותנו המדינית - אבל הוא ממשיך לערער עד היום את עצמאותנו הכלכלית: לכבוד יום העצמאות, סקרנו עבורכם כמה מאבני הדרך המעניינים בתחום הבנקאות, ב-62 שנותיה של המדינה וגם קצת לפני כן.

       

      המזומן בדרך - השטרות מחכים ב"קסטה"

      כיום ניתן למצוא מכשיר למשיכת מזומן כמעט בכל פינה, גם הרחק מסניף הבנק, אפילו בקיוסקים. אולם למעשה המכונות הללו התחילו להתפתח בישראל רק בתחילת שנות ה-80.

       

      המכשיר הראשון בעולם למשיכת מזומנים הוצב על ידי "סיטי-בנק" בניו יורק בשנת 1939, אך בישראל המכשיר הראשון נכנס לשימוש רק בשנת 1973. המכשיר, שהוצב על ידי בנק דיסקונט, נקרא "דיסקונטומט". משיכת הכספים בוצעה באמצעות כרטיס מגנטי - כלי חדשני באותם ימים. זמן קצר לאחר מכן הפעיל בנק לאומי מכשיר שנקרא "בנקומט" שפעל באמצעות כרטיס מנוקב.

       

      צילום: ירון ברנר

       

      "הדיסקונטומט הוצב בסניף הראשי של הבנק, ברחוב יהודה הלוי 27 בתל אביב", אומרת יהודית בן לוי, מנהלת מוזיאון "הרצלילנבלום" לבנקאות ונוסטלגיה תל אביבית של בנק דיסקונט. "שטרות הכסף הוכנו מבעוד מועד בתוך קסטות ובסכומים קבועים כאשר המכשיר הכיל 200 קסטות.

       

      לקוח שמשך כסף בחר למעשה את מספר הקסטות שרצה, הכניס את הכרטיס המגנטי והקיש מספר סודי. מיד לאחר מכן יצאה הקסטה עם הכסף, תוך השמעת רעש דומה לזו שמשמיעה מכונת משקאות בעת שמתגלגלת הפחית לפתח היציאה. הלקוח היה לוקח את המזומנים ומחזיר את הקסטה לתוך חריץ מיוחד, אליו הושלכו הקסטות הריקות".

       

      מספר המשיכות היה קטן יחסית ואת המכשיר היו ממלאים רק פעמיים בשבוע, כאשר פחות מ-10% מהלקוחות עשו שימוש במכשיר. מכשירי הכספומט היותר דומים לאלו שאנו מכירים היום, הוכנסו לשירות בסוף שנת 1977. המכשירים, של החברות NCR ו-IBM, הופעלו על ידי בנק לאומי ודיסקונט במרכז בקרה משותף. המכשירים שימשו רק את לקוחות שני הבנקים.

       

      באותה עת מכשירים רבים עבדו ללא רשת תקשורת מול הבנקים האחרים, בגלל העדר תשתית. במכשירים אלה היו רק 2 מחסניות ובכל אחת מהם 2,500 שטרות כסף מסוג אחד. בתחילת הדרך שיעור המשיכות היה נמוך.

       

      בשנת 1982 הפכו כרטיסי האשראי להיות כרטיסים משולבים וכך כרטיס האשראי איפשר גם משיכת מזומנים במכשירים. זו היתה תחילתה של פריצת הדרך במשיכת מזומנים ממכשירים אוטומטיים והחל גידול משמעותי בשיעור המשתמשים.

       

      בשנת 1984 עם הפיכתה של רשת התקשורת למשותפת לכל הבנקים, התאפשר ללקוחות למשוך מזומנים גם ממכשירים המוצבים בבנקים אחרים, וכך למעשה החל הזינוק בשימוש במכשירים אלו.

       

      פריצת דרך: תחנות הדלק מוכנות לכבד כרטיס אשראי

      אזרחי ישראל מחזיקים כיום ביותר מ-5 מיליון כרטיסי אשראי פעילים, כשמחזור הפעילות של מחזיקי הכרטיסים מגיע ליותר מ-160 מיליארד שקל בשנה.

       

      לא רבים יודעים ,אבל כרטיס האשראי הראשון בעולם הומצא בשנת 1957 על ידי פרנק מקנמרה בעת שישב במסעדה במנהטן. בסיום הארוחה התברר לו כי שכח את ארנקו והוא נתן למלצר את כרטיס הביקור שלו כשהוא חתום על ידו ועליו רשום סכום החוב למסעדה. כשחזר למשרדו, הגה את רעיון כרטיס האשראי הראשון, שהיה עשוי מנייר ודמה מאד לכרטיס ביקור. בכרטיס הזה שנקרא "דיינרס קלאב" ניתן היה להשתמש במספר קטן של מסעדות.


      כרטיס זה היה גם הראשון להגיע לישראל בתחילת שנות ה-60 ומספר הזכאים לו היה קטן מאד. רק מאוחר יותר ייסד בנק הפועלים את חברת ישראכרט (בשנת 1975) כשאת כרטיס האשראי המקומי שלה הציעה לציבור לקוחותיה כשנה לאחר מכן.

       

      בחודש פברואר 1976 הנפיק בנק דיסקונט כרטיס אשראי, "אשראית דיינרס", לשימוש מקומי בלבד. בינואר 1978 החל שיווקו של כרטיס דיינרס בינלאומי, שהיה לכרטיס האשראי הראשון שאיפשר לתושבי ישראל שימוש בחו"ל.

       

      חברת כ.א.ל (כרטיסי אשראי לישראל) הוקמה בשנת 1978 ובחודש יולי 1979 הונפק כרטיס האשראי "ויזה" על ידי בנק לאומי ודיסקונט. הכרטיס נקרא "אשראית ויזה" והוא היה מיועד לשימוש מקומי בלבד.

       

      "עם יציאת הכרטיסים היו רק כמה אלפים בודדים של בתי עסק שכיבדו את הכרטיס" אומרת בן לוי, "פריצת הדרך התרחשה כשניתן היה לשלם באמצעות הכרטיס ב-50 תחנות דלק כשבתחנות האחרות ניתן היה לשלם בצ'ק עם הצגת כרטיס הויזה". חיוב חשבון הלקוח נעשה פעם בחודש למעט בשנים בהן היתה אינפלציה גבוהה במיוחד, אז חויב חשבון הלקוח פעמיים בחודש.

       

      האוברדרפט ותיק מהמדינה

      למרות שתופעת האוברדראפט בישראל התחזקה מאד בעשורים האחרונים, ואף המפקח על הבנקים הקודם, יואב להמן, נדרש לעניין והנהיג בשנת 2006 את תקנות "איסור החריגה ממסגרת האשראי", מסתבר שהתופעה הייתה קיימת עוד לפני קום המדינה.

       

      למעשה, סניפי הבנק בשנות השלושים והארבעים נתנו 2 סוגי שירות בסיסיים: ניהול חשבון והלוואות. ניהול החשבון ניתן ברמה בסיסית של הפקדות ומשיכות, כל לקוח החזיק פנקס איתו ניגש לפקיד הבנק. זה היה מבצע את הפעולה המבוקשת, רושם אותה בפנקס וחותם. במקביל נרשמה הפעולה גם בכרטיסיית הלקוח אשר נשמרה בארון הכרטיסיות בבנק. פנקסי צ'קים עדיין לא היו בשימוש באותה תקופה.  

       

      פריחה כלכלית בשנות ה-40 בארץ ישראל הביאה גם להתרחבות תחום האשראי. בתקופה זו גם החלה את דרכה תופעת משיכת היתר או ה"אוברדראפט", למרות שהבנקים הנהיגו מדיניות זהירה בעניין. במשך השנים התפתחו מסלולי אשראי שנועדו למטרות שונות, אך האשראי היה מיועד בעיקר למגזר העסקי ופחות נפוץ בקרב משקי הבית.

       


       

      שירות בנקאי נוסף שהחל בשנות ה-50 הוא תוכניות החיסכון. כך לדוגמה, בנק לאומי לישראל קרא לראשונה בשנת 1952 ללקוחות להפקיד כסף בתוכנית חיסכון. במודעה שפרסם הבנק באותה שנה, הוא המליץ לציבור להפקיד את כספו בבנק במקום "להטמינו בפוזמק" (גרב ישנה). בשנת 1955 הפעיל בנק דיסקונט את תוכנית החיסכון הצמודה המאושרת הראשונה שנקראה "גמול", כשהסכום שהופקד הוצמד למדד המחירים לצרכן. במהלך שנות החמישים יצא גם בנק הפועלים עם תוכנית "דן חסכן" שיועדה בעיקר לדור הצעיר.

       

      סניף על גלגלים: הבנק בדרך אליך

      סניפי הבנקים פרוסים בכל רחבי הארץ בישובי הפריפריה והספר, אולם עד לפני שנים לא רבות, הפריסה הבנקאית לא כללה ישובים רבים. בהתחשב בכך שלא ניתן היה לבצע פעילות באינטרנט באותה תקופה ואפילו לא שימוש במוקד טלפוני, המציאות הזו הקשתה על תושבי האיזורים הללו.

       

      מספר בנקים מצאו פתרון כיצד להגיע לאותם ישובים ויצרו את הבנק הנייד. כן, רובנו זוכרים את הניידות של הבנקים שנעו בכבישי הצפון בעת מלחמת לבנון השנייה, ואיפשרו לתושבים לבצע פעולות בנקאיות שונות, בזמן שסניפי הבנקים נסגרו לזמן ממושך. אך מסתבר שההמצאה הזו הייתה קיימת הרבה לפני כן.

       

      בשנת 1977 פתח בנק המזרחי בצורה ניסיונית את הבנק הנייד הראשון בארץ באזור ישובי המועצה האזורית שפיר. הניידת שירתה כ-13 ישובים וביקרה בכל ישוב פעמיים בשבוע, כאשר יום אחד נוצל לטיפולים ותחזוקת הרכב.

       

      הניידת חנתה במרכז המושב, ליד הצרכניה בימים ובשעות קבועים, תוך רצון ליצור תדמית של יציבות, אמינות וקביעות למכונית הנוטלת עימה את כספי המפקידים ונעלמת. חשדנות התושבים נעלמה ככל שהוסיף וחזר והופיע הבנק הנייד במועדים המתוכננים.

       

      המכונית הייתה משוריינת ומחולקת לשלושה חלקים: תא נהג, תא פקידים ודלפק לקוחות. בחודשי ההפעלה הראשונים הופקדו בסניף הבנק הנייד של בנק המזרחי כ-2.5 מיליון ל"י פקדונות, 8 מיליון ל"י במשמרת ניירות ערך ונפתחו כ-500 חשבונות.

       

      ב-1981 החל בנק דיסקונט בהפעלת "בנקונית" בחבל לכיש. שרות זה פעל מספר שנים בהצלחה.

       

      באותן שנים החלה גם יוזמה דומה נוספת בתחום השירות הבנקאי, אך הפעם הרעיון היה הפוך - במקום שהרכב של הבנק יגיע ללקוח, הלקוח יגיע לתוך סניף הבנק עם רכבו. כך נפתח ב"עיר המכוניות" בתל אביב סניף בקונספט חדש - הלקוח מקבל את השירות ללא צורך לקום מהכיסא. פשוט לפתוח את חלון המכונית ובאמצעות מיקרופון לתקשר עם הפקיד ולבצע את הפעולות. 3 שנים לאחר מכן נפתח סניף דומה בצומת הצ'ק פוסט בחיפה. סניפים אלה היו היחידים בארץ והתקיימו במשך מספר שנים.

       

      גם היום, כמו אז, מספקת הטכנולוגיה חידושים רבים בתחום השירות הבנקאי. האם כולם ישרדו לאורך שנים? את זאת נדע בעשורים הבאים.

       

      לפנייה לכתב/ת
       תגובה חדשה
      הצג:
      אזהרה:
      פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
      25 פרוטות. מטבע משנת תש"ט, 1949
      צילום: אליצפן רוזנברג
      יומן רישום הפעולות של הבנק. סוף שנות ה-20. מוזיאון הרצלילינבלום
      צילום: ירון ברנר
      בנק "דרייב אין", ניסוי שלא צלח. סוף שנות ה-70
      באדיבות בנק דיסקונט
      הבנק מזמין את הציבור להפקיד את כספו בתוכנית חיסכון. מודעה משנת 1952
      מומלצים