שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    מכפר תבור לכנרת: טיול מעניין ורב תפארת
    הכנרת היא ללא ספק אחד מהאתרים הפופולאריים בזמן החופש הגדול, וכשהיעד ברור נותר רק להחליט כיצד להגיע אליו. אז קחו מאיתנו המלצה שונה לדרך יפה אל אגם הצפוני

    איך מגיעים: מהמרכז נוסעים בכביש 65. חולפים על פני הר התבור העגול, מביטים אל הכנסייה הבולטת שעל כיפתו ועל בתי הכפרים שיבלי ודבוריה, המצטופפים על מדרונותיו, חולפים על פני צומת גזית, ונכנסים לכפר תבור (מספר 1 במפה) בדרך המלך.

     

    הכנרת היא ללא ספק מהאתרים הפופולאריים בישראל בזמן החופש הגדול. כשהיעד ברור, נותר רק להחליט כיצד להגיע אליו, ופה נחלצנו לעזרתכם. הגליל התחתון המזרחי יורד לכנרת בשתי מדרגות גובה ברורות, ונסיעה על הכביש היורד אותן היא אחת מהדרכים היפות להגיע לאגם.

     

    שדות תבואה צהובים וקוביות חציר מלווים את הכביש כבר מתחילתו ומרכיבים תפאורה יפה, שהדרך היחידה לראותה בקיץ החם היא מבעד לשמשת המכונית, בטמפרטורת המזגן. באוויר נישא ניחוח ימי העלייה הראשונה והשנייה, והכנרת, אפילו שאנחנו יודעים שמתישהו תופיע, תמיד נגלית במפתיע ומרגשת מחדש.


    מפת הטיול

     

    תיאור המסלול

    פעם כינו את המקום "מסחה", על שם הכפר הערבי שבקרבתו הוקם. המושבה כפר תבור נוסדה ב-1901 על ידי 28 משפחות צעירות מן המושבות ה"וותיקות" של העלייה הראשונה - זכרון יעקב, מטולה וראש פינה. 

     

    ביישוב יש מוזיאון מקומי הממחיש את אורח החיים של האיכרים, והוא צמוד לחצרות האיכרים. נשמר בו בית הספר הראשון (כיום הספרייה) והבית שהכריזו בו על ייסוד "השומר". אבל "הרחוב במסחה", שהונצח בשירם של "התרנגולים" כמרכזה של מושבה עצלה ומנומנמת שמגרשת זבובים (בקיוסק של הג'ינג'י, ליד תחנת הדלק, עדיין נשמר משהו מהאווירה הזו), נראה כיום לגמרי אחרת.

     

    תנופת הפיתוח שהתחוללה בו החל בשנות ה-1980 שינתה את פניו לחלוטין: ממושבה רדומה שעברה הוא גאוותה, נעשתה כפר תבור למעוז בורגני אמיד ומבוקש, ועברה המפואר הוא רק עוד אחת מהסיבות לעליית ערכה הנדל"ני. אח, מסחה מסחה, אשרייך שזכית להפוך לשכונות "בנה ביתך" מטופחות ועטורות גינות.


    טיפוח בשכונות. כפר תבור (צילומים: חנן ישכר, מתוך הספר "דרכים יפות")

     

    כפר כמא: לטעום גבינה צ'רקסית

    כ-300 מטרים אחרי מרכז הכפר נפנה ימינה לכביש 767, ואיתו נרד לכנרת. הכביש עובר בשוליה הצפוניים של המושבה, מתעקל מעט צפונה, עובר בצל האקליפטוסים, ואחרי כשלושה קילומטר מתעקל בחדות ימינה. משמאל לעיקול הכניסה הססגונית ליישוב הצ'רקסי, כפר כמא (2).

     

    שלושה כפרים צ'רקסיים נוסדו בארץ ישראל בתקופת השלטון העות'מאני, ומהם שרדו עד היום שניים: ריחניה בגליל העליון, וכפר כמא בגליל התחתון. הצ'רקסים הם מוסלמים, אבל לא ערבים. הם כותבים באותיות קיריליות ושומרים על מסורתם, אבל מתערים בסביבתם ונאמנים למדינה ללא סייג. אמנם בכפר כמא כתובים שלטי הרחובות בקירילית, אבל בית הספר שם הוא בית הספר המוסלמי היחיד בארץ ששפת הלימוד בו היא עברית.

     

    כדאי לבקר במרכז הכפר ולראות כיצד הבתים משמרים את סגנון הבנייה האופייני להרי הקווקז: חצרות רחבות, מוקפות בגדרות שתוחמות את נחלתה של כל משפחה; שילוב של בתי חווה נפרדים עם הצורך להתקבץ יחדיו, וזאת כדי להתגונן מפני שבטי הבדווים, שהתקיפו את היישוב בשנים הראשונות לקיומו. כמו כן, מומלץ לבקר במוזיאון המקומי לשימור המורשת, ובחנויות המכולת שברחוב הראשי, המכונה "רגז", אפשר לקנות חלוז' (מאפה ממולא גבינה) וגבינה צ'רקסית מעושנת.


    כפר כמא. אחד משני כפרי הצ'רקסים שקיימים

     

    עין שרונה: המעיין נובע כל השנה

    כביש 767 יורד אל ערוצו של נחל קמה ועולה ממנו בצידו השני, בסמוך למגרש הכדורגל של כפר כמא. עוד כ-2.5 קילומטר, משמאל, מושב שרונה (3). ראשיתה של שרונה בחווה חקלאית שהוקמה בימי מלחמת העולם הראשונה, והיא נקראה על שם ח'ירבת סרונה, הסמוכה אליה. החווה נעזבה ויושבה מחדש כמה פעמים, עד שב-1938 הוקם היישוב הנוכחי במסגרת יישובי "חומה ומגדל". כיום זהו מושב עובדים שפרנסתו על מטעים, רפתות ותיירות. בקצהו המזרחי של המושב יש צוק חד, חביב על גולשי רוח, שמנצלים את זרמי האוויר כדי לדאות מעל בקעת יבנאל והלאה. הצוק הזה הוא "המדרגה" הראשונה. קצה בקעת יבנאל הוא המדרגה השנייה בירידה לכינרת.

     

    כחצי קילומטר אחרי שרונה פונים ימינה לדרך עפר מסומנת כחול, ואחרי 50 מטרים פונים ממנה שמאלה לדרך מסומנת שחור. דרך זו מגיעה עד החורשה הקטנה שליד עין שרונה (4). מעיין עין שרונה נובע כל השנה. לצידו יש חורשת אקליפטוסים קטנה ופינת ישיבה, ותענוג לשכשך בו את הרגליים בימות הקיץ הלוהטים. המעיין נמצא בשיפוליה של ח'ירבת סרונה הקדומה. לפי מימצאים שהתגלו במקום נראה שבתקופה הרומית היה כאן יישוב יהודי.


     

    כביש 767 והכנרת מימין

     

    יבנאל: "עיר ברסלב בגליל"

    משרונה יורד הכביש בתלילות. את הכנרת עדיין לא רואים, אבל לאן יורדים אם לא אליה? הירידה נותנת תחושה מטעה שהדרך אליה קצרה, אוטוטו, הושט היד וגע בה. ערוץ נחל שרונה, מימין לכביש, צהוב בקיץ. לאחר שני עיקולים חדים רואים משמאל את סמדר - בעבר מושב עובדים ועולים וכיום חלק מיבנאל. הכביש נוטה ימינה. הירידה הסתיימה לעת עתה, ועכשיו משייטים בביטחה, בכביש ישר כסרגל כמעט, ברחוב הראשי של המושבה יבנאל.

     

    בתים גליליים רחבי ידיים, ישרי קווים, עם מרפסת רחבה לשבת בה בערבי קיץ בצד וילות מודרניות יותר. פה ושם טרקטור חונה בחצר, פרות גועות ברפת, מתבן ישן. השילוב של חום בקעת הירדן, שכבר מורגש כאן, ושל מדרונות הבזלת החשופים של רמת יבנאל, נותן תחושה של ימים אחרים, איטיים יותר, תחושה שמתגברת ככל שמתקרבים למרכז המושבה (4).

     

    יבנאל, שהיתה בשנות ה-1930 המושבה הגדולה בגליל, הוקמה ב-1901 בסמוך לחורבת ימה, יישוב יהודי קדום המוזכר בתלמוד. בשנים האחרונות השתקעו ביבנאל חסידי הרב שלמה אליעזר שיק הברסלבי, והם מכנים אותה "עיר ברסלב בגליל". נוסף למוזיאון המושבה הקטן ולבתים הישנים שהשתמרו או שומרו לתפארת ההיסטוריה, כדאי לסור לראות את "בית הבוץ". בית זה הוקם מטיט ומחומר טבעיים ב-1904, ועדיין עומד על כנו ליד בית משרדי פיק"א, קרוב לבניין המועצה. אקולוגים וחסידי פרמקלצ'ר ימצאו בו בוודאי עניין.

     

    סוף סוף הכנרת

    ממרכז המושבה (5) (פנייה אחת אחרי הרחוב שבו ניצב בית הבוץ) פונה הכביש הראשי שמאלה, ממשיך בירידה מתונה וחוצה את בקעת יבנאל. אחרי כשלושה קילומטרים מגיעים לצומת אלומות. בסמוך לכביש הקצר המוביל לאלומות יש חניון קטן המציין את מקומה של ביתניה עילית, מקום שבו חלוצי העלייה השנייה מרטו את עצמם בשיחות נפש לוהבות וכואבות. מהצומת ממשיכים ישר בכביש 767. עוד כמה עשרות מטרים, והכינרת נשקפת במלוא יופיה.

     

    הגיוני, אפוא, לעצור בחניון שבצידו הימני של הכביש (6), מעט אחרי צומת אלומות, ולהשקיף. קל מאוד לזהות את היישובים שלמטה: המושבה כנרת משמאל, קבוצת כנרת והדגניות מימין, צומת צמח בהמשך. ממול, קרובים להפתיע, עין גב, האון והרי הגולן. שפך הכנרת לירדן יוצר בקעה ירוקה, דשנה, מתפוצצת משפע.


    הכנרת נשקפת במלוא יופיה

     

    חלום כחול

    שלושת הקילומטרים שבין צומת אלומות לכנרת הם ירידה שמורכבת מסידרה של מתלולים. האחרון שבהם הוא עיקול חד, כמה מאות מטרים לפני הכניסה (שמאלה) למושבה כנרת (7). בתיהן של שמונה משפחות המייסדים נמצאים משני עברי רחוב המייסדים. בתחילתו, מימין - חצר כנרת המשוחזרת. 

     

    בין הבתים הבולטים במושבה: המרפאה (כיום מוזיאון המושבה), בית הספר (כיום בית המועצה המקומית) ובית טריידל - בית בן שתי קומות, עשוי אבני בזלת שחורות. הבית שימש כבית מלון, ובין אורחיו - רוטשילד, רופין, יוסף קלוזנר, מי לא - היה גם המשורר יעקב פיכמן. המסורת המקומית מספרת שהנציח את בית המלון בשיר הידוע "על שפת ים כינרת ארמון רב תפארת". וזה הארמון.

     

    עוד כ-300 מטרים ואנחנו בצומת כנרת שבכביש 90, בקטע המיתולוגי המכונה כביש טבריה-צמח. קרוב מאוד לכאן, עוד 150 מטרים דרומה, בצידו הנגדי של הכביש, שוכן בית הקברות של קבוצת כנרת (8). אחרי הירידה מהתבור אל הכנרת, קרוב לשפת המים, ליד קברה של רחל המשוררת, מובנות הרבה יותר מילותיה המשתאות: "הוי, כינרת שלי, ההיית או חלמתי חלום?"


    השיר על הכנרת הופך ברור יותר כאן. קברה של רחל המשוררת

     

    • הטיול מבוסס על ספרו של צבי גילת, ”דרכים יפות", בהוצאת מפה

     

    סוג רכב: רגיל

    מקום: כפר תבור

    אזור: גליל תחתון

    אורך המסלול: 18 ק"מ

    משך הטיול: עד שעתיים

    דרגת קושי: קל

    נקודת מוצא: צומת כפר תבור

    נקודת סיום: צומת כינרת

    מפות טיולים וסימון שבילים: מס' 3, הגליל התחתון, העמקים והגלבוע

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    בית טריידל במושבה כנרת
    צילום: חנן ישכר מתוך הספר דרכים יפות
    מומלצים