שתף קטע נבחר

פתאום הכל בסדר אצל הסינגלים והזוגות?

יכול להיות שאולי לא הסתכלתם על הנושא ועל עצמכם מכל זווית אפשרית? אולי יש משהו שנסתר מעיניכם, או שאתם מסתירים אותו בכוונה? ממתי הפכנו להיות כאלו חרדים לביקורת עצמית וסביבתית שאנחנו מוכרחים להיות בסדר בכל מחיר?

אני חושב שמצאתי דפוס בכתבות של ynet יחסים בזמן האחרון: הכותבים והכותבות מנסים לשכנע אותי - או אולי את עצמם - שלא משנה מה הם עושים ואיך הם עושים את זה, הם בסדר גמור. אין בהם שום דופי. הם מציגים את עצמם ואת הנושא הנידון כביכול מכל הזוויות בראייה ביקורתית ונבונה, ויוצאים עם המסקנה הבלתי נמנעת שהתנהלותם, מחשבותיהם, ולמעשה כל כולם – בסדר גמור, מעבר לכל צל של ספק.

 

רווקה נצחית? זה בסדר, הרי אין באמת צורך בבן זוג, כל מערכות היחסים נידונו לכישלון, יש בנק זרע. או לחילופין, בן הזוג המושלם רק מחכה לך אי-שם, את תמצאי אותו או שהוא ימצא אותך, או שהפיה כבר תחבר בין שניכם - ובקיצור, הכל בסדר גמור.

 

רווק הולל שדופק וזורק כל לילה בחורה אחרת? זה בסדר, אתה הרי תמצא את האחת כשיתאים לך, אתה עוד צעיר. או לחילופין, מי בכלל רוצה להתחייב למישהי שתגנוב לך את הכסף והילדים – ובקיצור, הכל בסדר גמור.

 

אתם חיים בזוגיות אומללה? זה בסדר, הרי כולם חיים ככה למעשה, גם אם הם לא אומרים את זה, ואפשר לסבול בשקט עד מחר. או לחילופין, תמיד אפשר לבגוד, כולם עושים את זה ממילא. בקיצור, הכל בסדר.

 

להמשיך? בוגדים/בוגדות, כאלה שלא יכולים/יכולות לצאת ממערכת יחסים הרסנית, כאלה שמחפשים מניאקים/מניאקיות וכן הלאה. והמשותף לכולם, לפי הטורים שלהם בערוץ יחסים? הם בסדר.

 

ניסיתם פעם להגיב לאחד הטורים האלה בהסתייגות מההתנהגות הנידונה או מה"בסדריות" הכללית של הכותב/ת ? אז תנו לי להגיד לכם שאני כן, ובואו רק נאמר שאם לטוקבקים היתה השפעה על העולם הפיזי, אני הייתי אדם די חבול באופן כללי.


 

אז אני שואל את עצמי, ואתכם, האם זה כזה נורא להיות לא בסדר? יכול להיות שאולי, רק אולי כמובן, לא הסתכלתם על הנושא ועל עצמכם מכל זווית אפשרית? אולי יש משהו שנסתר מעיניכם, או שאתם מסתירים אותו בכוונה? ממתי הפכנו להיות כאלו חרדים לביקורת עצמית וסביבתית שאנחנו מוכרחים להיות בסדר בכל מחיר? אנחנו לא בני-אדם? אם תצבטו אותנו - לא נכאב? אם תדקרו אותנו - לא נדמם?

 

ההורים שלנו דפקו אותנו ככה, שקשה לנו למצוא זוגיות

מה נראה לכם שיקרה אם חלילה נסתכל במראה ונאמר לעצמנו שיש מצב שאנחנו לא מושלמים? שהסיבה שאנחנו לא מוצאים אף אחד/ת אינה מפני שאנחנו כל כך יפים, חכמים, עצמאיים, מוצלחים ונחשקים. שההורים שלנו דפקו אותנו ככה, שעכשיו קשה לנו למצוא זוגיות, שמערכת היחסים האחרונה שלנו הוציאה מאיתנו את הרוח מהמפרשים ועכשיו אנחנו מפחדים לבטוח באנשים, שהשעון מתקתק ואנחנו לא נעשים צעירים יותר וטובים יותר.

 

אני אומר, די לרמיה העצמית!

 

רווקה נצחית: יש בך משהו לא בסדר. האביר על הסוס הלבן לא עומד לדפוק על דלתך ולסחוף אותך מרגלייך. רוב הסיכויים שהוא לא קיים, או שהוא נשוי כבר לנסיכה בטירה.

 

דופק וזורק כל לילה בחורה אחרת? יש בך משהו לא בסדר. אתה כנראה מפחד מאינטימיות, ואלא אם כן תלמד להיפתח, אתה הולך להיות מהפתטיים האלו שמסתובבים בפאבים בשנות ה-50 לחייהם ומחפשים בחורות בנות 20 שמסתובבות וצוחקות עליהם (ובצדק).

 

חיים בזוגיות אומללה ולא מנסים לשנות דבר? יש בכם משהו לא בסדר. לא כל הזוגות אומללים בשגרה, ולא כל הנשואים בוגדים. אם על זה אתם חושבים, יש מצב שאתם צריכים לבחון איפה בדיוק טעיתם בפנייה ואם אפשר בכלל להחזיר את העגלה הזוגית שלכם לשביל.

 

הנה, אמרנו את זה, והשמיים לא נפלו. אתם אותם האנשים שהייתם קודם לכן. יתרה מכך, אתם ככל הנראה באותו המקום בדיוק. ההבדל היחיד הוא שעכשיו אולי אתם יכולים להרשות לעצמכם לוותר על תחושת החשיבות העצמית והיוהרה הזו שאתם מוכרחים להסתובב איתה לכל מקום, פן מישהו יציץ מבעד למסך העשן שלכם ויראה, אולי לרגע, שאתם אנשים אמיתיים. שיש לכם חששות מהעתיד, שיש לכם הסתייגויות מההתנהגות שלכם, שאתם לא תמיד מבינים למה אתם עושים את מה שאתם עושים - ושיכול להיות שזה לא הדברים הנכונים לעשות בכלל.

 

אולי הגיע הזמן שיהיה בסדר להיות לא בסדר.

 


 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
אחי, הכל טוב?
צילום: Index Open
אחותי, סבבה אצלך?
צילום: Index Open
הכרויות
כתבו לנו
מומלצים