שתף קטע נבחר

גילוי אריות: טיול מהאר"י הקדוש לארי השואג

לטייל בסמטאות צפת צופנות הסוד, להתעלות לספירת הגבורה היהודית בתל חי ולהשתתף בסדנאות מגוונות - פסטיבל "לא בשמים" שייערך השבוע בגליל העליון, יחשוף אתכם לקשר שבין מיסטיקה וציונות ואולי גם יימצא שידוך לרווקים שביניכם

בוודאי יש המרימים גבה ותוהים על אודות הקשר המוזר בין מיסטיקה יהודית וציונות, אך שלושת ימי חגיגת "לא בשמים" שיתקיימו בין ה-23-21 ביולי בגליל העליון יבהירו, את הקשר המוזר והמיוחד בין היהדות, על גווניה הרוחניים, לציונות המעשית, ויכלול הרצאות, מופעים שיעורים, סיורים ומפגשים המשלבים ביניהם סיפורי פולקלור והיסטוריה מקומיים.

 

כל צדיק וההתמחות שלו

בין שלל האטרקציות שיש לגליל העליון להציע, אפשר לסייר באחת התופעות המכוננות של האזור - קברי צדיקים. לא חייבים להאמין ולא חייבים להשתטח. מדריכי הטיול המזמר, אברהמי לנדסמן ועופר גביש, יקחו אתכם לסיור היסטורי ותרבותי מתובל בניחוחות פולקלור על כל קבר וקבר.

 

מהפן ההיסטורי, שורשי ההתיישבות בגליל העליון החלו לאחר הכיבוש הרומאי שהגלה את היהודים מירושלים, ורבים מהם ברחו והתיישבו בגליל העליון. עד המאה ה-12, בעקבות כיבושי המוסלמים האזור התרוקן מיהודים. במאה ה-16 חזה האר"י הקדוש ציוני קברים של צדיקים, בעיקר של תנאים ברחבי האזור. מדובר בציוני קבר, ולא בקברים. ולכל קבר יש מדרשי אגדה רבים על הצדיקים ההם שתרו בגליל בתקופת הזוגות.

 

הסיור התחיל בקברם של אבא חלקיה וחנן הנחבא, נכדיו של חוני המעגל, שישב במעגל ששירטט והתפלל והתפלל עד שיירד גשם. יש המאמינים שגם הוא קבור פה. גשם אכן ירד, אך יותר מידי, אז מיודענו ישב שם עוד, עד שייפסק. מאז קברו וקברם משמש למקום שבו מתפללים ומיחלים לגשם. דרך הפולקלור, אנו למדים על החיים במאה הראשונה לפנה"ס.


כל צדיק וההתמחות שלו. רוצים גשם? קברם של חוני המעגל ונכדיו

 

לא חייבים להאמין, אפשר פשוט להאזין לסיפוריו הנשפכים של אברהמי, מלווה בשיריו של עופר, על כל צדיק וההתמחות שלו, סיפורים מתובלים בהיסטוריה מקומית ופולקלור יהודי, ולזכות לצד אחר של החוויה הרוחנית.

 

עמוקה הדרך לגאולה

כרווקה תל אביבית מהזן המצוי החלטתי להשהות את השיפוט וללכת לעמוקה ולהשתטח. הדרך, בינות לעצי היער הסבוכים, מכניסה לאווירה מיסטית ומזכירה לי, רחמנא ליצלן, דרכים למקדשי בודהה הפזורים ביערות הודו. ובאמת - חרשתי את הודו ותאילנד בשביל פסלי בודהה, אז למה לא לבקר במקומות שהם פה, ממש מתחת לאף?

 

עמוקה נתגלתה בינות לעצים - מבנה לבנים לבן וכיפה כחולה. כבר בכניסה נאלצתי להיפרד מחבריי למסע, הגברים שתיבלו את עמוקה בתבליני שירה וסיפור, ולהיכנס בכניסת הנשים. ברחבת הכניסה מכרו רוכלים בדוכניהם קמעות, נרות, תמונות וסרטים אדומים.

 

בעבר, כך מספר אברהמי, היתה עמוקה לא יותר מאבנים ופתקים, אך בזכות בתו הרווקה של גביר בריטי, שזכתה לזיווג לאחר שדרכה במקום, החליט הלה כי יש לשפץ את המקום ולסלול גישה אליו.

 

נכנסתי למבנה בציפייה לראות נשים עטויות במטפחות בוכות ומקוננות על קבר. אבל דימיון סטריאוטיפי לחוד, ומציאות לחוד. בחדר, שנראה כמו חדר בית כנסת ריק ישבו בחורות ספורות והתפללו באדיקות, ולא השתטחו על הקבר במובן המילולי.

 

חשתי צביטה בלב לנוכח האדיקות שלהן ועל תחושת הקדושה שנעדרה ממני. בתום הביקור, הגיע אוטובוס מלא בהמון מתרגש לקראת התפילה בקבר, ושמחתי בליבי שהגעתי מוקדם, ושהספקתי להתרשם באינטימיות מהמקום, ומהתקווה שאולי תפילותי תענינה.


אולי ההשטתחות תביא לי זיווג? עמוקה (צילום: אפי שריר)

 

לא מקובל עלינו

בסמטאותיה הקסומות של עיר המקובלים, צפת, אפשר לסייר ללא הפסקה. אך אם כבר בקסם עסקינן, הרי שמדריכת הטיולים, רבקה אמבון, פיתחה מסע מרתק בזמן ובסמטאותיה המלחשות של צפת בעקבות חגיגות המאה להיווסדו של בית החולים זיו.

 

הרפואה בצפת התחילה מאות שנים קודם, בהשבעות של בעלי שם טוב, בלחשים ובקמעות. אמבון, אשה נמרצת בעלת ידע מעמיק ונרחב, שוזרת בינות לבתים היפים את מרקם החיים של אישים מרתקים, מיסטיקה, תככים וסיפור עצוב על בית הבראה יפהפה.

 

בין סיפוריה מתוודעים לרבנים הגדולים שחיו בתקופות השונות, כמו על הבעל שם טוב הרב אברהם זיידה הלר שנתן היתר לעבוד בשבת בזמן מלחמת השחרור ולכן הוקע, רחמנא ליצלן, כציוני. כן מתוודעים לחיי היום יום בשלטון התורכי, ועל נסיונות המיסיונרים של אגודות נוצריות, בריטיות ואיריות לגעת באוכלוסייה, ולהכניס דריסת רגל באימפריה העות'מאנית המתפוררת, במתן טיפול רפואי.


בית בסל (באדיבות: הוצאת אריאל, חוברת 'גלויות וצפונות מירושלים' 168)


המבנה היפהפה בצפת, שכיום שייך למכללה, היה בעבר בית חולים לשחפת

 

סיפורו של בית בסל הוא סיפור עצוב במיוחד, על בית חולים של המסיון הנוצרי שנוסד בתחילת המאה ה-20. בית החולים שירת את כל האוכלוסייה, אך כיוון שהיה נוצרי, על שמיכותיו נרקמו פסוקים מהברית החדשה. ויש המספרים כי היו יהודים שומרי מצוות שלא התכסו בשמיכות בשל כך. בית החולים עבר מבנים רבים, וביניהם המבנה שכיום משמש כמכללת צפת. ומה באשר למבנה היפהפה של בית בסל? נותר מיותם ומתפורר.

 

שער האריות

מי לא מכיר את הארי השואג של תל חי, את טרומפלדור, ואת חומה ומגדל? תל חי של היום אינה תל חי של פעם. החוויה המזומנת למבקרים בתל חי כיום היא חוויה הייטקיסטית במלא מובן המילה.

 

סרטים מושקעים ומצגות מרתקות שביכולתם להתחרות במכשירי האייפון של הילדים, ואולי לא פחות חשוב - סיפור ציוני ומפוכח על המאורעות. תל חי של היום מנסה להעביר את חוויית חיי היום יום של החלוצים. לא רק את המלחמה.

 

תל חי של היום מנסה לחדור מבעד למיתוס ואל תוך האנושיות - על הצלחותיה ועל כישלונותיה - של חלוציה הראשונים. לזכור לא רק את מילותיו האחרונות של טרומפלדור, אלא לזכור גם את הסמל האמיתי של תל חי - הפעם הראשונה שבה אחרי 2,000 שנות גלות עמדו יהודים והגנו על עצמם. גם אם לא בהצלחה מרובה.


תל חי, חוויה הייטקיסטית (צילום: קרן קהת)

 

אוכל ושינה

הגליל העליון שופע במקומות לינה. למי שמתחשק מלון אפשר לשכור חדר מקסים בקיבוץ כפר גלעדי. המלון צופה על סוריה ועל לבנון, והנוף גורם לפנטז על יום אחד, כשהשלום כבר יהיה כאן. הכניסה למלון מזכירה כניסה לחדר אוכל של קיבוץ. אבל אל תטעו - מדובר בעיצוב מכוון שפועל היטב על החושים וגורם לך להרגיש כחבר קיבוץ לימים ספורים.

 

מעבר ליופיו, מציע המלון בתקופת הפסטיבל שלל אטרקציות כמו אופנים להשכרה לטיול באזור, וסדנאות והרצאות במהלך ימי הפסטיבל. למי שחשקה נפשו בהרפתקה, מוזמן לנסות לחפש את הסליק של הקיבוץ. הסליק היחיד שהבריטים לא גילו בפשיטותיהם.


סוויטה במלון קיבוץ כפר גלעדי, עיצוב נקי (צילום: יח"צ מלון כפר גלעדי)

 

אם חשקה נפשכם בצימר, אפשר לשכור בקיבוצים מסביב. קיבוץ קדרים, למשל, הקיבוץ הצעיר של האזור שנוסד בשנות ה-80 מציע אטרקציות רבות. פרט לנוף עוצר נשימה של הכנרת, הקיבוץ עומד לפני הרחבה ונראה שלחבריו מסבירי הפנים לא תהייה בעייה כל עיקר להרחיב את הקיבוץ.

 

הצימרים של קדרים מציעים פעילויות שונות כמו סדנאות מדיטציה, רייקי וניו אייג'. פרט טריוויה קטן - כמעט כל ילדי הקיבוץ מנגנים על כלי נגינה זה או אחר, ואולי יתמזל מזלכם ותזדמנו לאחד מערבי המוזיקה שהקיבוץ מארגן.

 

בדרך חזרה לתל אביב לא יכולתי שלא לחוש תחושת רוגע מוזרה שאפפה אותי. אולי זו עמוקה, אולי זה היער, אולי הכנרת, אולי הקיבוצים, אולי זו צפת ואולי תל חי, אבל משהו שם הרחיב את ליבי וגרם לי להאמין ולחייך, גם כשנכנסתי לג'ונגל הבטון והפיח של תל אביב.

 

  • הכותבת היתה אורחת של המועצה אזורית גליל עליון

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
בית בסל, סיפור עצוב על בית חולים
צימרים בקיבוץ קדרים
תפילה לזיווג, עמוקה
מומלצים