שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    טיול ב"יום המתים" במכסיקו? שאלה של חיים וּמָוֶת
    חגיגת "יום המתים" במכסיקו מציינת את היום בו מתאפשר קשר בין הארצי לשמיימי, כשהמוות נתפס כהמשכיות החיים על פני האדמה. טיול אנתרופולוגי בעקבות הקשר החזק שבין המכסיקנים של היום למסורת העתיקה והעשירה של אבותיהם

    שפעת החזירים כבר מאחורינו. מה שהתחיל כבהלה כלל עולמית, שמקורה בנגיף אלים "תושב" מכסיקו, הלך ודעך עם ההבנה כי לא מדובר ב"מגיפת יום הדין" וכי התפרצות המחלה הייתה נתונה לשליטה של ארגוני הבריאות העולמיים והמקומיים.

     

    אז אחרי שנבהלנו, ואחרי ששכחנו שנבהלנו, הגיע הזמן שנחזור ונבקר במכסיקו, מדינה לטינית הטומנת בחובה אוצר בלתי נדלה של תרבויות עתיקות, עמים מרתקים, ערים עתיקות ומסוגננות לצד נופים מרהיבים וטבע פראי, סיפורי עם, אגדות ופולקלור וכמובן אוכל מקומי מהמשובחים שידועים לחיך.


    מכסיקו: צבעים, מאכלים ותרבויות מגוונות (צילומים: אקו טיולי שטח)

     

    כמדריך המבקר תדיר בהרבה מקומות ברחבי העולם, אני מוצא עצמי מתרשם ונפעם מסיפורם של העמים המקומיים, מדרך חייהם, מדתם ומאמונותיהם. עניין מיוחד אני מוצא באדריכלות המרשימה והבלתי נתפסת שהשאירו אחריהם אנשים כעדות ניצחת ואילמת לקיומם - כל כך הרבה ידע ויכולות הנדסיות וטכנולוגיות אצל עמים שנחשבים בלקסיקון שלנו, בני המערב, כ"עמים עתיקים".

     

    יום המתים ויום החיים

    הדוגמא המוחשית ביותר להשפעת המסורת העתיקה על התרבות הנוצרית העכשווית היא בתחילת כל חודש נובמבר, אז מציינים המכסיקנים הקתולים את חגיגות "יום המתים". החגיגות מציינות את היום בו מתאפשר קשר בין הארצי לשמיימי, המגע בין העולם שלנו לעולם הבא. ביום זה בני המשפחה מנקים, מייפים ומהדרים את הקברים של קרוביהם, מקשטים אותם בפרחים גדולים ובהירים, מדליקים נרות ומתקשטים בקמעות.


    טקס "מתים" מסורתי בבית קברות במכסיקו

     

    החוגגים רואים את המוות כהמשכיות החיים על פני האדמה, ובהתגשמות הקשר שבין החיים לאלה שמתו. הם מאמינים שנשמות המתים חוזרות ביום זה והן נמצאות סביבם, ושגם נשמות יקיריהם ייהנו מהשפע המונח למפתנם. על הקברים הם מניחים, כמנחה, אוכל, סיגריות, משקאות אלכוהוליים ועוד. פיקניק של ממש. מקור המנהג הוא באמונתם העתיקה והפגאנית של תושבי מכסיקו המקוריים, טרם הגעת הנצרות לאזורם על ידי הכובש הספרדי.


    תרבותם של תושבי מכסיקו היא של חיי היומיום פשוטים וצבעוניים

     

    בין התרבויות המפורסמות והמשפיעות ביותר שהתפתחו בשטחה של מכסיקו ניתן להזכיר את התרבות האולמקית, את המאיה ואת האצטקים. חלילה מלטעון כי הבסיס לחגיגות יום המתים מקורה דווקא באחת משלוש תרבויות אלה. מקורה הוא דווקא בשילוב שבין האמונות והמנהגים שהתערבבו זה בזה, אך אם נחפש את המקום בו הכל התחיל, ניתן לומר כי התרבות האולמקית היא זו הנחשבת לאם כל התרבויות של מכסיקו ומרכז אמריקה בכלל.

     

    מנין הם הגיעו?

    האולמקית היא כנראה הקבוצה הראשונה במכסיקו שאותה ניתן לכנות "תרבות" או "עם". תרבות זו השתרעה בשפלות הנרחבות שלחופי דרום מפרץ מכסיקו, על שטח הקטן מ-20 אלף קמ"ר, והחלה להתפתח באלף השלישי לפני הספירה, ושיאה היה בסביבות 1,400 לפני הספירה. האולמקים לא קראו לעצמם בשם זה, שניתן להם על ידי האצטקים שגילו את שרידי תרבותם באזור בו מצויים המים בשפע רב, ולכן קראו להם "המתגוררים באזור בו המים רבים", ובשפתם - אולמקים. מתוך שרידי עריהם ניתן לשער כי בשיאה מנתה אוכלוסיית האולמקים כ-350 אלף בני אדם.

     

    ממבט בשרידי הציורים והפסלים שהשאירו אחריהם האולמקים, ניתן לצייר קווים לדמותו של בן התרבות: נמוך קומה, מוצק, שמנמן, מלוכסן, בעל אף רחב ועצמות לחיים בולטות - סממנים למוצאו המרכז אסייתי, אולי אפילו מונגולי, עדות לנדידת עמים שהתרחשה הרבה יותר מוקדם דרך מייצרי ברינג, מאסיה וסיביר אל אלסקה וצפון אמריקה, ומשם עד למרכזה של היבשת. ברבים מהציורים ומהפסלים נראות הדמויות בזמן תפילה או עבודת פולחן, ופסלים אלה מלמדים על תפיסה דתית מורכבת ומפותחת ורומזים על הקשר בין האדם ל"אלוהות", יהא מקומה בשמיים או במעמקי האדמה.

     


    פירמידה אצטקית. להם הייתה השפעה רבה במיוחד על חיי האולמקים

     

    מבין שלל התרבויות הפרה-קולומביאניות שבמכסיקו (הכוונה לתקופה טרם הגעתו של כריסטופר קולומבוס לאמריקה), קיים הכי מעט מידע דווקא על אודותיהם של האולמקים. הדת שלהם אינה מתועדת במסמכים, ולכן כל הצגה של המיתולוגיה האולמקית מסתמכות על פרשנויות שניתנו לפסלים וליצירות האמנות שלהם ועל השוואות עם מיתולוגיות קדם-קולומביאניות אחרות.

     

    אסייתאים או בעצם שחורים

    מכיוון שרוב העדויות על קיומם הוא משרידים ולא מכתובים, חסרים בידינו פרטים מדוייקים על אורחות חייהם, על מערך החוקים שלהם ועל המנהיגים שלהם. לכן מפתיעה עוד יותר העובדה כי לשליטים האולמקים היו כנראה מאפיינים נגרואידים - כלומר, מאפיינים של אדם שחור. 13 פסלי ראשים גדולים שכאלה השתמרו בצורה יוצאת דופן, וקווי המתאר של פניהם אינם מותירים ספק: מבנה האף הרחב, המצח, הלחיים והשפתיים העבות מלמדים כי הדמויות המפוסלות הן דמויות של אדם ממוצא שחור, שהגיע למכסיקו בדרך לא-דרך.

     

    מדוע מעריכים כי היו אלה דווקא המנהיגים? משום שיצירה שכזו נעשית רק לכבודם של מנהיגים, בוודאי לא לכבודו של ההמון הפשוט. פיסול של ראש ענק ללא גוף מצביע על דמויות אלה כראשי חברה, כמובילים, כמנהיגים.


    תווי הפנים של פסלי המנהיגים מזכירים את אלה של אדם שחור

     

    וכמו שאנחנו חסרים בפרטים רבים על תקופת זוהרה של התרבות האולמקית, כך חסרים לנו פרטים גם לגבי הסיבות להיעלמותה של תרבות זו. אמנם אנו מכירים בעובדה כי בין השנים 400 ל-350 לפני הספירה חלה ירידה מתמדת במספר התושבים, לפחות בחלק המזרחי של נחלתם, ושלמעשה אזור זה נשאר כמעט בלתי מיושב עד המאה ה-19. ייתכן כי שינוי סביבתי רציני הוא זה שהפך את נחלתם ללא מתאימה למגורים ולחקלאות, בין אם היו אלה הצפות, רעידות אדמה או התפרצויות געשיות, כפי שמציעים חלק מהחוקרים.

     

    אולי בשל כך נאלצו האולמקים לעקור למקומות אחרים, שבהם הם נתקלו בשבטים אחרים ובתרבויות אחרות, נטמעו בהם - או שנלחמו בהם והפסידו. תהא הסיבה אשר תהא, איש אינו חולק על העובדה שבתוך כמה מאות שנים תרבות זו נעלמה ונמחקה מעל פני האדמה, ואת מקומה תפסו תרבויות ממשיכות אחרות.

     

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    חשיבות רבה לטקסיות ולתרבויות עתיקות
    צילום: אקו טיולי שטח
    ערב רב של עמים. מכסיקו
    מומלצים