שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    בג"ץ יכריע: האם למסחר את הקרקעות החקלאיות?
    שתי החלטות של מינהל מקרקעי ישראל נועדו לעגן את זכויות החקלאים בבתי המגורים שבחכירתם. אבל בפועל - הן יעניקו זכויות שיאפשרו לחקלאים לסחור, ליזום ולהפיק מהקרקע רווחים - מבלי שיידרשו להעביר תמורה ריאלית למדינה. דעה

    השיח הציבורי אודות הקרקעות החקלאיות והזכויות שיש לאפשר למחזיקים בהן החל כבר בשנות ה-90, אך גם היום אינו יורד מסדר היום הציבורי. מצד אחד עומדים נציגי המגזר החקלאי, שהם קבוצת כוח מלוכדת בחברה הישראלית. מנגד יש את הציבור הרחב, שמשאב הקרקעות שייך לו, אולם לא תמיד הוא זוכה לייצוג הולם.

     

     

    מצב לא מאוזן זה תרם בוודאי לקבלת החלטות 979 ו-1101 של מועצת מקרקעי ישראל בשנת 2007. החלטות אלה נועדו לעגן את זכויותיהם של החקלאים בבתי המגורים מגזר המושבים והקיבוצים, אבל בפועל - הן מקנות להם זכויות חדשות, שכוללות בתוכן הטבות אדירות, תוך אפליית מגזרים אחרים בחברה הישראלית.

     

    בג"ץ צפוי להכריע בקרוב בעניין חוקיות ההחלטות, זאת בהמשך לעתירה שהוגשה בעניין ב-2007. אם הן יישארו על כנן, הצביון של המגזר החקלאי והחקלאות בישראל עומד לעבור שינוי קיצוני.

     

    מה מקבלים חברי המושבים?

    אנו נתמקד במגזר המושבים: נחלה חקלאית מורכבת ממספר חלקות. חלקה א' מיועדת למגורי החקלאי, להקמת מבני משק ולעיבוד חקלאי. שטחה נע בין מספר דונמים בודדים ועד ל-15 דונם, וגודל השטח המיועד למגורים הוא 2-3 דונם. חלקה ב' נמסרת לעיבוד בעל הנחלה ושטחה כעשרות דונמים, וחלקה ג' מעובדת במשותף על ידי האגודה והשטחים הציבוריים.

     

    חלקת המגורים במושבים נועדה לענות על צורכי החקלאי באשר לעיסוקו מחקלאות, אך ההחלטות גרמו להסרת מרבית ההגבלות שאמורות היו להבטיח את העיסוק החקלאי. החלטה 979 מאפשרת למסחר את חלקת המגורים, לפצל אותה, למכור ולהשכיר חלקים מימנה בשוק החופשי, לא רק לבן ממשיך או חוכר חקלאי, אלא לכל אחד, גם אם אינו עוסק כלל בחקלאות. כל זה תמורת תשלום עבור זכויות קיימות ועתידיות של 33% בלבד, כאשר עבור "היוון הזכויות הקיימות, נדרש תשלום סמלי של 3.75% בלבד.

     

    כיום, בטרם הוחלו ההחלטות, יכולים חברי המושבים לבנות בחלקת המגורים 3 יחידות דיור בגודל של 160 מ"ר, 160 מ"ר ו-55 מ"ר. החלטה 979 מסירה את המגבלות על מספר יחידות הדיור המקסימלי וגודלן. בנוסף היא מאפשרת לפצל את חלקת המגורים ולהעבירה לצד ג' בעבור תשלום של 33% בלבד מערך הקרקע.

     

    האפשרות לפצל ולמכור או להשכיר את הנכס, מהווה "דגל שחור" שמתריע מפני הענקת אפשרות לספסר בקרקע ציבורית. אין כל נימוק שמצדיק מסירת קרקע לשימוש שאינו שימושו האישי של חוכר הנחלה, במחיר נמוך משמעותית ממחיר השוק, כך שהוא יוכל ליזום בה ולגבות את מחיר השוק המלא ממי שמעוניין להשתכן.

     

    בנוסף, החלטה 1101 מאפשרת שימושי תעסוקה מגוונים לחברי המושבים בתוך חלקת המגורים ולמעשה, פורצת כל מגבלה באשר לשימוש במבנה המסחרי. בעבר השימוש היה אישי בלבד והוגבל לסוגי שימושים בעלי זיקה לפעילות החקלאית, אך ההחלטה מאפשרת להשתמש במבנה לשימושים מסחריים מגוונים ואף להשכיר אותו. בנוסף, גודל המבנה הוגדל ל- 500 מ"ר.

     

    באופן פרדוקסאלי יוצא, כי החלטה 1101 מגדילה את התעסוקה הלא חקלאית במגזר החקלאי, במקום להקטין אותה או להסדירה כראוי. היא מבטלת את המגבלות שנועדו לתמרץ את ענף החקלאות ולמעשה, מעודדת את החוכרים במגזר לזנוח את החקלאות ולהתפרנס משימושים שונים ומגוונים בקרקע כגון, השכרת מבנים, חנויות, גני אירועים, נדל"ן ועוד. בין כל אלה לבין חקלאות אין ולו דבר.

     

    מספר ביצי זהב

    שאיפת המגזר החקלאי לעגן את זכויותיו בבית המגורים היא מובנת ואפשר לתמוך בה, אולם אין בה להצדיק מתן זכויות חדשות, נרחבות ויקרות ערך, שפותחות פתח לספסרות, סחר, ייזום והפקת רווחים מקרקע ציבורית.

     

    אם החלטות אלה ייושמו, הן עלולות ליצור "אצולת קרקעות" מצומצמת, להביא להגדלת הפערים הכלכליים בחברה הישראלית, למסחר את המרחב הכפרי ולצמצם את השטחים הפתוחים והירוקים, ולפגוע בעתיד התכנוני של המדינה ובעתיד של ענף החקלאות, ההולך ומצטמצם בהתמדה.

     

    גם לעמדת גורמים פנימיים במינהל מקרקעי ישראל, מדובר בהטבות חסרות תקדים. כך, למשל, מנהלת אגף החוכרים במינהל מקרקעי ישראל, יהודית מורד, קובעת בחוות דעת אודות החלטה 979, כי "המגזר החקלאי, בעיקר חברי המושבים נהנה מהטבה חסרת תקדים, הטבה שחוכר עירוני סטנדרטי לא זכה לה, והוא רשאי לפי שעה רק לחלום עליה". עוד היא מציינת, כי "כי אין זו רק ביצת זהב אחת , אלא תרנגולת שעתידה לייצר מספר ביצי זהב".

     

    מתן זכויות רבות כל כך בידי מעטים כל כך, ללא תמורה ריאלית וללא מכרז או הליך בקרה כלשהו, אינו יכול לעמוד בקנה אחד עם חובת המדינה לנהוג בשיווין כלפי כל בניה. חובה המופרת כאשר מעניקים הטבות מבלי שהוערכה עלותן למדינה ומבלי שנלקחים בחשבון צרכי המגזרים האחרים בחברה הישראלית, לרבות השכבות הנמוכות וחסרי הדיור.

     

    הכותבת היא רכזת האגודה לצדק חלוקתי

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים