שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    צילום: אורי תאר, index open
    שאנז אליזה על ארבע: סיור עם הכלב ברחבי נתניה
    בלב המסחרי של בירת השרון ראינו קולנוע מפואר ונטוש, שמענו בליל של שפות וניסינו להישאר רגועים - למרות כמות החתולים. סיור עם הכלב שמתחיל בעץ שקמה ענק ונגמר בחוף קסום

    מידע שימושי:

    אורך המסלול: כ-6 ק"מ.

    אופי המסלול: הליכה מעגלית קלה.

    נקודת התחלה וסיום: גן השקמה (1) ברחוב בנימין מינץ, היוצא צפונה מרחוב הרצל, כחצי קילומטר ממחלף נתניה. חניה חופשית לאורך הרחוב, או בקצה הצפוני שלו, במגרש חול ליד בית מד"א (2). מגרש חניה מוסדר נמצא ממערב לגן, בין בית-המשפט (3) והיכל התרבות העירוני (4). לבאים בתחבורה ציבורית, כל קווי האוטובוס מתל-אביב מגיעים לתחנה המרכזית בעיר השוכנת על מסלול הסיור, כחצי קילומטר ממערב לגן. אוטובוסים מהצפון וקווים אזוריים מהשרון, מורידים נוסעים ליד בית-המשפט וקניון השרון.

     

     


      

    נתניה של המטיילים היא קודם כל חוף הים – החול הזהוב והנקי, מצוק הכורכר התלול והטיילת החולשת עליהם מגובה של עשרות מטרים; טיילת שלאף עיר בישראל, מנהריה בצפון ועד אשקלון בדרום, אין כמוה.

    חברו הטוב ביותר כבר סייר לאורך כל חופי ישראל שבין אשקלון וקיסריה (למעט אזורים סגורים), ובנתניה לבדה היה שלוש או ארבע פעמים; אבל מעולם לא חשבתי לקחת אותו לסיור במרכז העיר, לאורך רחוב הרצל ואל המבנים ההיסטוריים מראשית ימיה של נתניה. הסיור הזה, שפוקד גם קטע מהחוף, נולד כתוצאה מטוקבק לאחת הכתבות הקודמות, והוא מוקדש למגיב שנתן את הרעיון לטיול נחמד של אחר-צהריים.


    עץ השקמה. נקודת הפתיחה שלנו (צילומים: אורי תאר)

     

    השקמה הגדולה באום ח'אלד

    גן השקמה הקטן (1) נמצא בצידו המערבי של רחוב מינץ, ועץ השקמה בגן, על אלף שנותיו, מקביל את פניהם של הבאים למקום. היקפו של העץ כשמונה מטרים, ניתן לטפס על גזעו הרחב ובצילו נראה כי יכולה להסתופף כיתת תלמידים שלמה. לי הוא הזכיר יותר מכל את עצי הבאובב כפי שתוארו בספר "הנסיך הקטן", ובשונה מאוד ממראה הבאובב במציאות. השביל מהגן מוליך מערבה במעלה הגבעה עד למגרש החניה שליד היכל התרבות. פנינו שמאלה (דרומה), וצעדנו לאורך החומה הצבועה עד לרחבת הכניסה אל בית-משפט השלום של העיר (3).

     

    בעבר שכן בחלק זה של העיר הכפר אום ח'אלד שקם במאה ה-18 ותושביו עזבוהו במלחמת העצמאות (שרידים מעטים מאום ח'אלד נמצאים מצפון לבית מד"א). המקום היה מיושב מאז תקופת החשמונאים, ובתקופה הצלבנית שכנה בו מצודה שדבר לא שרד ממנה. מצודה זו שמשה אולי השראה למבנה בית-המשפט, החולש על צומת הרחובות הרצל ורזיאל. למבנה חלונות צרים וגבוהים המזכירים חרכי ירי, ושתי רמפות כניסה סימטריות שאילולא היו מקובעות אל הקרקע, ברי שניתן היה להרימן בשעת סכנה. מהרחבה ניתן לרדת אל רחוב הרצל דרך המדרגות היורדות במקביל למבנה בית-המשפט, או לחצות את גשר הולכי-הרגל אל קניון השרון, ולצאת אל הרחוב דרכו.

     

    לאורך רחוב הרצל

    רחוב הרצל הוא רחובה המסחרי הראשי של נתניה, והוא מוביל לאורך קילומטר וחצי לערך, ממחלף נתניה במזרח עד לכיכר העצמאות במערב. בשעות אחר-הצהריים של שבת היו כמעט כל החנויות לאורך הרחוב סגורות ומסוגרות ותנועת המכוניות דלילה. קבוצות של פועלים זרים הודים, ונפאלים התגודדו לשיחה; אחדים דיברו בטלפון ציבורי ואחרים בסלולרי. נתניה היא כנראה גם קצת בוליווד.

     

    במפגשו של רחוב הרצל עם רחובות שמואל הנציב וסמילנסקי, שוכנת כיכר ציון (5) שסביבה קמו בתיה הראשונים של העיר. בעבר נקראה הכיכר שקמה בשנת 1936, על-שם הקצין הבריטי פוט, אך ב-1947 קיבלה את שמה הנוכחי, יתכן שגם מתוך צורך לשנות את השם הקודם... במקום שכן מעגל תנועה של ממש שהצדיק את הכינוי "כיכר", אך כיום זוהי רחבה בצידו הדרומי של רחוב הרצל, ובה ערוגות פרחים בדמות עציצי ענק כהים, כמה עצים וספסלי ישיבה.  


    הקצין הבריטי כבר לא כאן. כיכר ציון

     

    מהכיכר פנינו שמאלה (דרומה) אל רחוב סמילנסקי ולאחר מטרים ספורים הבחנו משמאל במבנה הגדול של "קולנוע שרון" ההיסטורי (6), בו שכן בית-הקולנוע הראשון של העיר. הוא הוקם בשנת 1951 בסגנון הבינלאומי, והכיל, כפי שהיה מקובל בעבר, אולם בודד עם יציע שבו 1,300 מושבים. הבמה הגדולה ותא התזמורת אפשרו עריכת אירועים נוספים והמבנה שימש גם כבית תרבות. בשנת 1985 חדל הקולנוע מלפעול, ולמרות שקיימות תוכניות לשיקומו, הוא נטוש ומוזנח, וחזיתו מחופה ביריעת בד גדולה ושקופה, המכריזה כי "יש זכרונות הראויים לשימור".

     

    שבנו אל רחוב הרצל ופנינו שמאלה (מערבה). מכיכר ציון משנה הרחוב את חזותו העסקית יחסית, ולאורכו מסעדות ופיצוציות. בצומת הקרוב פנינו ימינה (צפונה) אל רחוב המייסדים, רחוב מעגלי שבמרכזו גן שעשועים קטן. ממש לפני הגן, בבית מספר 8, ניצב בית-מגורים (7) שהוקם בסגנון הבינלאומי הקלאסי: מרפסות מעוגלות, חלון טרמומטר בחדר המדרגות ודלת כניסה שעוצבה כשער בצורת קשת. המבנה ידע ימים יפים יותר, ואולי מישהו ירים את הכפפה וישיב לו את הדרו.  


    זיכרון ראוי לשימור. בניין קולנוע שרון

     

    שוב שבנו אל רחוב הרצל ופנינו ימינה (מערבה). מיד מימין, ברחוב הרצל 15, ניצב "בית המוסדות" ששימש פעם כבית עירייה לכל דבר (8). שכנו בו הנהלת היישוב, הוועדה הבטחונית שלו, וסניפי דואר ובנק, ונערכו בו אירועי תרבות. המשכנו לכיוון הים ועד מהרה הגענו לקבוצה של ארבעה פסלי כלייזמרים בכניסה למדרחוב הרצל (9). אצבעו של אחד מהם שימשה עוגן לרצועתו של חברו הטוב ביותר, והשניים הצטלמו יחדיו.

     

    סמוך לשם, מצד שמאל (דרום), מובילה סמטה אל בית הכנסת "שונה הלכות" (10), שהיה בית הכנסת הראשון ביישוב, והחליף בשנת 1935 צריף ארעי.

    המבנה נושא כיפה שטוחה למדי שפעם שכנה במרכז הגג, אך לאחר שהמבנה הורחב מזרחה, היא נדחקה לצד. בחזיתו סורגים שחלק מהם מעוצבים בצורת חנוכיות, ובכרכוב שלושה גגות קטנים ומחודדים, אולי רמז לחלקו העליון של מגן-דוד.

     

    מרחק הליכה קצר משם, ומדרחוב הרצל נפתח אל כיכר העצמאות הרחבה. במרכז הכיכר מזרקה בצורת חבצלת, סימלה של העיר, וסביבה בתי מלון ומסעדות. כאן השפות המדוברות הן בעיקר צרפתית ורוסית. בקצה המערבי של הכיכר שוכנת רחבת מופעים, ולידה אנדרטת הזכרון לחללי צה"ל. מאחורי האנדרטה ניצב בניין "קולנוע אסתר" (11) ששימש גם הוא כמרכז תרבותי ביישוב, ובמרתפו עשה האצ"ל שימוש להסתרת מעפילים שנחתו בחופים הסמוכים בין השנים 1937-1940.


    רחבת מופעים, ואנדרטת זיכרון. כיכר העצמאות

     

    הטיילת והחוף

    בקצה המערבי של הכיכר נגלו לפנינו טיילת הראשונים, המשקיפה מגובה רם על החוף, הים והשמש הנוטה מערבה. פנינו דרומה (שמאלה), צעדנו לאורך הטיילת וחלפנו על-פני "המעלית אל הים" (12) שמגשר הגישה אליה נשקף נוף יפה (אין כניסה לכלבים, וכנראה גם לא לחתולים). אם חשבתם שבתל-אביב יש הרבה חתולים, אז דעו שבנתניה יש הרבה יותר. לאורך כל הסיור היה עלי לרסן את חברו הטוב ביותר שסוחרר ממראה עיניו, אבל נראה כי החתולים מעדיפים בעיקר את הטיילת והחוף.  


    שחקני כדורעף לצד המעלית לחוף הים

     

    למעשה אין שום סיבה לטוס לספארי בקניה או בטנזניה; בנתניה יש מראות לא פחות מרתקים, וכחיות הבר משמשים חתולים רבים. הם מלחכים עשב בערבות הדשא הירוקות של הטיילת, חתולים שרועים בחול הזהוב של חופי זנזיבר שעל הים התיכון, ולהקות חתולים המתכנסות למפגשים תחת עצי הסוואנה המקומיים, לאחר ציד קבוצתי מפרך בפחי האשפה הסמוכים. חסל סדר המתנה משעממת ליד בור-מים רדוד ומתייבש, עד שחיות הבר יאותו לפקוד אותו. בנתניה, אתם קובעים את הזמן והמקום, וחיות הפרא המקומיות יתאימו את עצמן אליכם: הן תמיד שם, חייכניות, פרוותיות ופוטוגניות.

     

    הטיילת מתעקלת שמאלה (מזרחה) אל רחוב גד מכנס, כדי לעקוף ערוץ במצוק הכורכר (13), ומתחדשת שוב ברחוב דנקנר שיוצא ממנו ימינה. לקראת סופו של הרחוב, ממש ליד קיר ארוך שנצבע כדי לתאר ים כחול, סירות-מפרש ושמש לוהטת, פנינו שמאלה (מערבה) אל מעלה רחבעם זאבי היורד אל החוף ממש.


    קרב מוחות עם חתולי העיר בטיילת

     

    נראה כי בעיריית נתניה יש מישהו עם נפש של רס"ר מחנה. כל מה שמחובר לקרקע יותר מיממה זוכה למנות גדושות של צבע, אבל ארונות הטלפון הם החביבים עליו ביותר – ארונות שעליהם מתוארים גולשי-גלים, שחקני-כדורגל או כדורסל, צנחנים, סירות וספינות, דגים ודגיגים, פטריות אדמדמות או סתם פרחים, צמחים ועצים. כל מה שתרצו - אם זה לא מופיע על ארון טלפון בנתניה, זה לא קיים. ירדנו במורד אל החוף וצעדנו על החול בין מתרחצים, סתם מטיילים וחתולים. בקצה הצפוני של חוף הרצל, ממש מתחת לכיכר העצמאות, פנינו ימינה (מזרחה), אל המדרגות העולות אל הכיכר. בקצה גרם-המדרגות פנינו שמאלה (צפונה) לפני קולנוע אסתר, אל "טיילת שקד" הקרויה על-שם משה שקד, ראש העיר השני. חלפנו על-פני התיאטרון (14) ופנינו שמאלה (מזרחה) אל גן קטן שבו גבעה ומפל מים מלאכותי (15).  


    הטיילת לאורך החוף

     

    חזרה מזרחה

    חצינו את רחוב דוד המלך אל רחוב ביאליק. בפינת רחוב הרב קוק ניצב בניין בית-ספר ביאליק (16) משנת 1940, בית-הספר הראשון של העיר שנוסד חמש שנים קודם לכן. גג המבנה שימש לתקשורת ולאיתות לספינות מעפילים. הרחוב הופך למדרחוב ד"ר בקמן, ובסופו פנינו שמאלה (צפונה) אל רחוב שמואל הנציב, ומייד ימינה (מזרחה) אל רחוב ששת-הימים. ברחוב שוהם פנינו דרומה (ימינה) אל השוק העירוני.


    בהירה אני ונאווה. מפגש היכרות עם כלבה מקומית

     

    בשבת שומם כאן למדי, למעט כלבה חמודה בשם נאווה עם בעליה וחתול שהתמקם לו בנוחיות על אחד הדוכנים, אבל בימי חול המקום שוקק חיי מסחר. פנינו שמאלה (מזרחה) אל רחוב היהלום, שהוביל אותנו אל בניין קופת-חולים כללית (17) לצד היכל-התרבות העירוני. הקפנו את ההיכל מימין (מדרום), חצינו את רחבת החניה וחזרנו אל גן השקמה שבצידו האחר הותרנו את הרכב.

     

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    תמונה למזכרת בצל השקמה
    צילום: אורי תאר
    היכל הצדק. בית המשפט בעיר
    צילום: אורי תאר
    איפה הרס"ר? ארון צבוע
    צילום: אורי תאר
    משקיף על הטיילת
    צילום: אורי תאר
    ידידו הטוב ביותר של הכליזמר
    צילום: אורי תאר
    מבנה מגורים שידע ימים יפים יותר
    צילום: אורי תאר
    מומלצים