שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    הניצב הוא עירום!
    המועמד למפכ"לות אנס? מה פתאום הוא רק השתתף בשלישייה. אפרת שפירא-רוזנברג מתנדבת לתפוס את עמדת השמרן ולשאול: רגע, וזה בסדר?! רגע לפני 2011 צריך שיהיה מותר לומר שאנשי הציבור שלנו צריכים להיות אמינים ויישרי דרך
    היא התחילה לפני כמה שבועות. בהתחלה סתם אי-נוחות מסוימת בבטן, כמו שמרגישים אחרי שאוכלים ביום רביעי את השאריות משבת. אבל ככל שנקפו הימים היא הלכה והתחזקה, עד שהפכה לבחילה של ממש - כזו שזוחלת במעלה הגרון ומתיישבת בפתחו, מאיימת בכל רגע לפרוץ החוצה ואיתה כל מה שאכלת בעשור האחרון. ולכן, בשלב הזה, עד כמה שזה לא פוליטיקלי קורקט, פתוח, נאור, ליברלי וזורם, אי-אפשר יותר לשתוק וצריך לשים את הדברים על השולחן.

     

    מתקפת המידע ששוטפת אותנו בשבועות האחרונים באשר להרגליהם המיניים של דמויות ציבוריות בסדרי גודל שנים חורגת לחלוטין מגבולות ה-Too Much Information (יותר מידע מכפי שהיינו רוצים לדעת) המוכר והלא אהוב. ניקח

    למשל את הרומן המתוקשר של דנה ספקטור ורן שריג, שתי דמויות לגמרי אנונימיות מבחינתי עד פרוץ הכותרות בעיתונים. גם אני לא תמימה, וכולנו יודעים שדברים כאלה מתרחשים דבר יום ביומו, אבל הפעם זה הפך חגיגה של ממש. כי אם לא ידעתם, אנחנו כבר מזמן לא מדברים על בגידה ואפילו לא על חוסר נאמנות. זה לגמרי ניינטי'ז. היום גבר או אישה נשואים אשר מנהלים קשר עם מי שאינו בן זוגם הופכים להיות גיבורי תרבות, לוחמי חירות ממש. אף אחד כבר לא "מועד" או נכנע ליצר.

     

    הכל מותר, כחלק מהמרדף המקודש אחרי האושר, בחתירה הבלתי נלאית למימוש החירות האישית. אפילו בן הזוג הננטש חייב להיכנס לפוזה - אם הוא פגוע וכועס הוא יוצא פארש, כי הרי המדובר באושר ובחירות של הנוטש, ומי לא יפרגן לבן הזוג את האושר הזה? איך אמר סטינג, if you love somebody, set them free, נכון? וכך, מקרה עצוב של פירוק שתי משפחות עם ילדים ועבר, אשר גם אם מוצדק שיקרה - עדיף שייעשה בצנעה ומתוך התחשבות מקסימלית ברגשות המעורבים, הופך להיות כותרות ראשיות ומוכתר חגיגית כ"רומן של המדינה".

     

    והעניינים מתקדמים, כי בפרשה הנוכחית הרומן אינו סתם רכילות - הוא הופך להיות גרסת ההגנה. אונס? השתגעתם? מה פתאום, זה היה בהסכמה, בשלישייה בחדר במלון. אה, אנחת רווחה בוקעת, אז הכל בסדר. זה בסך הכל רומן. הוא בטח הרגיש חנוק ורצה לממש את החירות האישית שלו. הוא לא עבריין מין, הוא רק משתתף באורגיות (בהסכמה!) ומשקר לאשתו ולילדיו.

     

    תסלחו לי, אבל רק לי זה נראה הזוי שזו ההגנה? רק אני מוצאת את עצמי מתגעגעת פתאום ל"לא היו דברים מעולם" הישן והטוב? כי מסביב נראה שאם זה היה בהסכמה, אז באמת הכל סבבה, ולמה להיות כבדים, ואיזה אחלה שגם קצין כל-כך בכיר במשטרה יודע לעשות חיים. וואללה, איזה נאורים אנחנו.

     

    ערכים, מישהו?

    אז אתם יודעים מה? בסדר. אם אף אחד לא מוכן לצאת דוס, שמרן ומרובע, ונורא חשוב לכל השדרנים, קובעי דעת הקהל, יועצי התקשורת, עורכי הדין, החברים, המקורבים והבכירים להיות נאורים ומתקדמים, אעשה אני את העבודה השחורה: אותי זה די מגעיל. הפכנו להיות חברה אגוצנטרית, נטולת גבולות, נטולת מוסר ונטולת אמינות אישית בסיסית, המקדשת את הפרט ואת רצונותיו בכל מחיר - ועל חשבון כל ערך אחר. וזה עוד הרבה לפני האלימות

    שאולי באמת הייתה, בתקיפה או באונס.

     

    ושוב, סליחה על חוסר הפופולריות, אבל גם היום, ערב שנת 2011, צריך שיהיה מותר להגיד שאדם נשוי ואב לילדים בוגרים, שמבלה בבתי מלון עם נשים אחרות במספרים זוגיים או אי-זוגיים, לא ראוי לעמוד בראש מערכת אכיפת הסדר החברתי והחוק במדינה שלנו.

     

    צריך שיהיה מותר להגיד שערכים ויושר אישי הם משהו שאנחנו כחברה עדיין מייחסים להם חשיבות. ושיהיה מותר להגיד שאמת המידה הנדרשת מאנשי הציבור הבכירים שלנו היא לא רק שלא יהיו אלימים ואנסים, אלא שיהיו אנשים אמינים וישרי דרך. וכן, שיהיה מותר להגיד את זה מבלי להיות מתויג כצדקן חשוך.

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    בר-לב. מבלה במלונות
    צילום: עידו ארז
    ד"ר אינס. התלוננה
    צילום: ירון ברנר
    מומלצים