שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות

    הטיפול בכוויות קשות: מדוע הוא כל כך מסובך?

    ניצב משנה אהובה תומר, מפקדת משטרת חיפה, מאושפזת עדיין בבי"ח רמב"ם כשהיא סובלת מפגיעה רב מערכתית בשל השריפה. מה קורה כשהאיבר הגדול בגוף נפגע, וכיצד מתבצעים הטיפול המורכב והשיקום הממושך בנפגעי השריפות?

    רופאי בית החולים רמב"ם נאבקים על חייה של ניצב-משנה אהובה תומר, מפקדת משטרת חיפה, שנפצעה אנושות בשריפת הענק בכרמל. תומר סובלת מכוויות נרחבות שהביאו לפגיעה רב מערכתית. היא מאושפזת ביחידה לטיפול נמרץ תחת ניטור קפדני וטיפול אינטנסיבי שנועד לייצב את מערכות גופה שקרסו. הערב חל שיפור קל במצבה, אולם המאבק עוד קשה וארוך. בבית החולים מאושפזים גם שני נפגעים נוספים באסון: צוהר שב"ס, ג'לאל ביסאן, והכבאי דני חייט - שמצבם עדיין מוגדר קשה, אך לא נשקפת להם סכנת חיים. מה כולל הטיפול בכוויות, ומדוע נחשב טיפול כזה למורכב כל כך?

     

    כשהאיבר הגדול בגוף נפגע

    בישראל מאושפזים מדי שנה מאות ישראלים כשהם סובלים מכוויות בדרגות שונות, מרביתם מצליחים לשרוד את הפגיעה הנרחבת, אולם מיעוטם נכנע בשל

    קריסת מערכות, זיהומים, פגיעה בתפקודי הקרישה ופגיעה אנושה בתפקוד המוח ושאר איברי הגוף בשל ההפרעה בחימצון. כיצד אם כן נראה הטיפול בסובלים מכוויות? לשם כך נדון תחילה בסוגי הכוויות השונות.

     

    העור הוא האיבר הגדול ביותר בגוף, שמטרתו לשמור על טמפרטורת הגוף, להגן עלינו מפני זיהומים, לשמור על מאזן הנוזלים והמלחים ולסייע בתחושות. העור מכיל שלוש שכבות עיקריות: אפידרמיס (השכבה החיצונית), דרמיס והיפודרמיס. הפגיעה בשכבות העור גורמת לאיבוד נוזלים ומלחים עד כדי נפילה בלחץ הדם, צניחת טמפרטורת הגוף בשל חוסר היכולת לשמר על החום ובשל בריחת הנוזלים, לזיהומים, ולמצב של חומציות גבוהה בדם (חמצת מטבולית).

     

    בתוך כך, פועל הגוף כבמלחמה: כלי הדם בעור מתכווצים כדי להפחית למינימום את איבוד הנוזלים והחום ולהזרים דם רב יותר לאיברים חיוניים. אולם בשל פגיעת החום כתוצאה מהכוויה, מתרחש תהליך דרמטי של קרישת חלבונים הגורמת לפגיעה בלתי הפיכה ברקמות שונות. כשקרישת החלבונים מתרחשת בעור, יחד עם הפגיעה באספקת החמצן - נוצרת רקמה מתה, שחורה, הקרויה אשכר.

     


     האיבר הגדול ביותר. שומר על טמפרטורה ומגן בפני זיהומים

     

    הכוויה מלווה בתהליכי דלקת רבים, היווצרות שלפוחיות, הצטברות נוזלים לכדי בצקת העלולה לחסום את דרכי הנשימה, הפרעות קצב לב, פגיעה בכליות ובכבד, פגיעה מוחית אנושה ותמותת רקמות שונות בגוף. לצד הפגיעה באיברים פנימיים ממשיך תהליך הפגיעה בהעברת חמצן לרקמות. וכך, זועק הגוף בקריסה רב מערכתית.

     

    סוגי הכוויות וחומרתן

    הכוויות מחולקות לשתי קטגוריות עיקריות: האחת - שטח הכוויה על פני הגוף, והשניה - עומק הכוויה. קטגוריה אחרונה זו מחולקת לארבע קבוצות: כוויה דרגה א' פוגמת בשכבה החיצונית של העור (אפידרמיס) וגורמת לאדמומיות של העור וכאב עז. כוויה דרגה ב' פוגמת באפידרמיס ובחלק מהשכבה הפנימית יותר של העור (דרמיס). היא גורמת לצבע עור ורוד ולכאב עז ביותר. כוויה דרגה ג' פוגמת בכל שכבות העור, והוא משחיר. הכוויה אינה מכאיבה בשל פגיעה בקצוות העצב. כוויה דרגה ד' גורמת לפגיעה גם בשרירים והעצמות.

     

    כוויה דרגה א' מוכרת לכולנו: מדובר באותו סוג כוויה כתוצאה משהייה ממושכת

    בשמש. כוויה דרגה ב' מתרחשת בכוויות, אולם יכולה להתרחש גם במגע של כ-0.8 שניות במים רותחים. כוויה דרגה ג' ובמצב אנוש - כוויה דרגה ד' אופייניות לנפגעי שריפות. בכוויות אלה, כאמור, אין כאבים מאחר שקצות העצבים בעור נפגעו.

     

    הטיפול בנפגעי כוויה קלה כולל מריחת משחת סילברול המכילה חומר אנטיבקטריאלי, ומסייעת גם לקירור המקום ולזירוז ההחלמה. כוויות חמורות דורשות אשפוז ממושך, תחילה ביחידה לטיפול נמרץ ובהמשך ביחידת הכוויות במחלקת פלסטיקה. לאחר השחרור מבית החולים מתבצעות ביקורות תכופות הנמשכות חודשים ארוכים, ולעתים גם שנתיים.

     

    הטיפול ביחידה לטיפול נמרץ בנפגעי כוויות קשות כולל הנשמה מלאכותית בשל החשש מחסימת דרכי הנשימה מבצקות, קריסת מערכות וכשל נשימתי והן בשל הצורך לשמור על אוורור תקין של רקמות הגוף.

     

    יחד עם ההנשמה מקבל הנפגע (לרוב, כבר בעת הפינוי באמבולנס) עירוי נוזלים בשל איבוד רב של נוזלים משטח הכוויה ובשל הצורך לשמור על מאזן תקין של מלחים. כל נפגעי הכוויות מקבלים טיפול אנטיביוטי וטיפולים יומיומיים לאיזורי הכוויה הכוללים רחיצות וחבישות עם משחת "סילברול" לאיזורי הגוף או משחות אנטיביוטיות כמו "תראולון" לאיזורי הפנים. בשל הכאבים העזים משטחי הכוויות, רבים מהמטופלים עוברים מדי יום טשטוש (סדציה) הגורמת לישנוניות והרגעה בעת הטיפול.

     

    הטיפול בנפגעי כוויות הוא ממושך ודורש ניטור קפדני של הנשימה, של קצב הלב, בדיקות דם תכופות לבדיקת המלחים, תפקודי הקרישה, ותפקודי הכבד והכליות. כל עליית חום דורשת נטילת בדיקות כמו ספירת דם ותרביות דם, משום שהזיהום הקטן ביותר עלול לחולל במטופל תוצאה הרת אסון שיכולה להסתיים במוות. זאת, בשל אובדן מנגנוני ההגנה של הגוף וקריסת המערכות. במצב כזה, בדיקת הדם תרמז אם מדובר בזיהום חיידקי הדורש אנטיביוטיקה בעירוי לתוך הווריד.

     

    האישפוז מתבצע לרוב במיטות מיוחדות המונעות לחץ על איזורי הכוויה. לאחר התייצבות החולה, הוא עתיד לעבור השתלות עור, וחודשים ארוכים של תחבושות לחץ, לעתים כמעט בכל הגוף. ישראל מנוסה מאוד בטיפול בכוויות ושיעור ההצלחה בטיפול בחולים הוא מהגבוהים בעולם. ועדיין, מדובר באחד האסונות הרפואיים הקשים ביותר הידועים לרפואה, שמצריך אורך רוח וכוח רצון עז בהתמודדות ארוכת טווח עם הפגיעה.

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    קריסה רב מערכתית. השריפה בכרמל
    צילום: AFP
    נצ"מ אהובה תומר מפונה משטח האש, אתמול
    צילום: AFP
    ד"ר רק שאלה
    מחשבוני בריאות
    פורומים רפואיים
    מומלצים