שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    כך הפריטה המדינה את שירותי הכיבוי מהאוויר
    בשנת 2001 החליט חיל האוויר להפסיק לבצע כיבוי אש ממסוקים. חברות הריסוס כים ניר ותלם קיבלו על עצמן את המשימה, אך כשלו בה בשריפת הענק בכרמל. הממשלה התכוונה להקים רשות כיבוי עם מטוסים, אך במשך כמעט עשור דבר לא קרה. משרדי הפנים והאוצר עדיין מאשימים זה את זה

    כרוניקה של מחדל: המלחמה בשריפת הענק הקטלנית בכרמל הפכה למבצע בינלאומי בהשתתפות 22 מטוסים וטייסים מ-9 מדינות, ביניהן יוון, בולגריה, טורקיה, ספרד, רוסיה, צרפת, ארצות הברית, בריטניה וקרואטיה. שריפה כזאת לא ניתנת לכיבוי באמצעות כבאיות בלבד ואף לא באמצעות מסוקים. אזרחי ישראל והעולם, נדהמו לגלות שלמדינה עם חיל האוויר שנחשב לטוב בעולם אין מטוסי כיבוי ואין, למעשה, שום גוף שיכול לכבות שריפות גדולות. 

     

    • שריפה קטלנית בכרמל - סיקור מיוחד ב-ynet

     

    עד שנת 2001 הכיבוי האווירי בישראל היה באחריות חיל האוויר שהמטיר על האש מים וחומרים מעכבי בעירה ממסוקי היסעור. החיל קיבל מאז 1975 סיוע מחברת הריסוס הפרטית כים-ניר, ומאוחר יותר גם מחברות אחרות, כמו תלם.

     

    ב-2001 החליטו להפריט את השירות. כלומר, להעביר אותו מחיל האוויר לידי כים-ניר בלבד. הממשלה אישרה את בקשת חיל האוויר לפטור אותו מהאחריות לנושא מבלי להטיל אותה על שום גוף ממשלתי אחר. פעילות הכיבוי של כים ניר נעשית לפי הזמנה של איגודי הערים לכבאות וממומנת בידי הקרן לכיבוי אש מהאוויר ששייכת לקק"ל ולממשלה.

     

    הפרטת הכיבוי התגלתה שלשום כהחלטה הרת אסון. ברגע האמת, התברר שלכים-ניר יש שמונה מטוסי ריסוס בלבד, שאינם מטוסי כיבוי ואינם מסוגלים להמטיר על השריפה מי ים אלא רק חומרים כימיים, וגם אלה הגיעו לשטח רק שעתיים אחרי הקריאה.

     

    התברר שהמטוסים שלה אינם מספיקים כדי לכבות את האש, שכמות חומר דיכוי הבערה שבידיה אינה מספיקה ושהיא מתעקשת לקבל אותו רק מחברה צרפתית אחת למרות שהמשלוח התעכב. כל זאת, בשעה שחברות ישראליות מוכנות לספק לה חומרים אחרים בחינם. אתמול בבוקר הועבר הכיבוי לחברת תלם, ולאחר מכן - למטוסים ששלחו הממשלות הזרות.

     


    מטוס הכיבוי הרוסי מעל הכרמל, היום

     

    מי קיבל את ההחלטה המקורית? ראש הממשלה ב-2001 היה אריאל שרון; שר הפנים, האחראי על הרשויות המקומיות שאחריות על איגודי הערים שאחראים על שירותי הכיבוי, היה אלי ישי, ומנכ"ל המשרד היה מרדכי מרדכי; שר האוצר היה סילבן שלום ומנכ"ל המשרד היה אבי בן בסט; מפקד חיל האוויר היה דן חלוץ.

     

    חיל האוויר החליט להפסיק לכבות שריפות מסיבה טכנית. מהחיל נמסר כי נעשו ניסוים טכניים שהראו כי הפועלה פוגעת במסוקים ועלולה להרוס אותם. גורמים במשרד הפנים טוענים כי החלטת חיל האוויר התבצעה באופן חד-צדדי בשל אותם נימוקים טכניים.

     

    אלי ישי מסר ל-ynet כי הוא היה השר היחיד בממשלה שהתנגד בחריפות להחלטה על ההפרטה וגם הצביע נגדה בישיבת הממשלה בהתאם לאזהרות של פקידיו.

     

    מפקד חיל האוור לשעבר חלוץ אמר ל-ynet היום: "ההחלטה הייתה טכנית ונבעה משיקולים בטיחותיים. לא מדובר בהחלטה שרירותית של מפקד כזה או אחר, אלא בהחלטה מסודרת שהתקבלה בעקבות בדיקה של הגורמים המקצועיים ואושרה גם על ידי הרמטכ"ל דאז (שאול מופז - ת.ג) וגם בהחלטת ממשלה".


    מפקד חיל האוויר לשעבר חלוץ

     

    איגודי הערים לכבאות נאלצו להפסיק להשתמש בשירותי חיל האוויר, ומאז, בלית ברירה, הם נאלצים להסתמך על כים-ניר בלבד. רכישת מטוס לכיבוי אש עולה כ-20 מיליון דולר, יותר מכל תקציבו הכולל של כל אחד מהאיגודים הללו. פקיד בכיר שעבר במשרד הפנים באותה תקופה טוען כי מיד עם קבלת ההחלטה, החל לחץ מהשטח - מצד איגודי הערים לכבאות - למצוא תחליף ליסעורים של חיל האוויר.

     

    "ראש שירותי הכבאות וההצלה דאז, משה ורדי, נחרד מהרעיון שעניין כל כך חיוני יעבור לטיפול של חברה פרטית, ו'עשה את המוות' למרדכי ולאבי (מנכ"לי משרדי הפנים והאוצר - ת.ג) ואחר כך גם זה שהחליף אותו, שמעון רומח", אומר הבכיר לשעבר. "לא שמעתי אף אחד שאמר להם שלא צריך מטוסי כיבוי, אבל הנושא התמסמס".

     

    המצב העגום של שירותי הכבאות - שהיה גרוע גם בעבר - נחקר בשנות ה-90' על ידי ועדה ממשלתית בשם ועדת גינוסר, שהמליצה כבר בשנת 1998 להקים רשות לאומית לכבאות. נראה כי לפקידים ולשרים היה נוח לחשוב שכאשר תקום רשות כזאת, היא תדאג גם למטוסי כיבוי. הקמת הרשות, שאושרה בהחלטת ממשלה בשנת 2008, עדיין לא יצאה לפועל בשל ויכוח בין משרד האוצר, הדורש שהכבאים יאבדו את חברותם בהסתדרות ואת זכותם להקים ועדי עובדים עם המעבר לרשות, ובין ההסתדרות והאיגודים עצמם, המתנגדים לכך.

     

    פקידים במשרד הפנים טוענים כי מאז לא הפסיקו לדרוש לצייד את איגודי הערים במטוסי כיבוי, אך באוצר לא אושר תקציב לכך. במשרד האוצר טוענים כי מעולם לא הועלתה דרישה כזאת וכי כל הטענות שנשמעות כעת ממשרד הפנים בנושא הן "כסת"ח" מאוחר של משרד הפנים.

     

    שר הפנים בשנים 2006-2004, אופיר פינס, טוען: "דרשתי כמה וכמה פעמים משרי האוצר והביטחון: או שתחזירו את המסוקים, או שתרכשו לרשויות המקומיות מטוסים עבור הכבאות. לא כתבתי מכתבים בלשון רפה, אלא באתי, דיברתי, צעקתי ו'דפקתי על השולחן', אבל לא היה עם מי לדבר".

     

    באוצר טוענים שזאת אשמת משרד הפנים, שיש לו מספיק כסף והוא יכול היה לקנות לרשויות מטוסים על חשבון דברים אחרים.

     

    "טענה אבסורדית. משרד הפנים נמצא במחנק תקציבי איום ונלחם על כל שקל. האיגודים שייכים לעיריות, הם הלינו שכר של עובדים וקיבלו מיכליות מתרומות כי לא היה כסף לקנות אותן. תקציב משרד הפנים מנוהל בידי האוצר ואין לו שום דרך לרכוש מטוסים שעולים עשרות מיליוני דולרים". 


    שר הפנים לשעבר אופיר פינס

     

    מאיר שטרית, ששימש כשר הפנים בשנים 2009-2006 טוען גם הוא: "העובדה שבמלחמה לא פרצה שריפה כמו זאת שפרצה אתמול היא ממש נס. מיד אחרי המלחמה, רומח פנה אליי ואמר לי שהאיגודים חייבים מטוסים, ואני דרשתי להגדיל את התקציב שלהן בחצי מיליארד שקל. אני מודה שבמשא ומתן שלי עם האוצר לא פירטתי למה צריך את תוספת התקציב, אבל תוספת התקציב נועדה קודם כל למטוסים. באוצר התנו את הכסף בהקמת הרשות לכבאות".

      

    מנכ"ל משרד הפנים בזמנו של שטרית, אריה בר, אומר גם הוא: "כתבתי עשרות מכתבים בנושא לשר האוצר ולראשי אגף התקציבים. כתבתי להם בין השאר, בפירוש, שחייבים מטוסים. לא ענו לי". יצויין כי מבדיקת ynet עולה כי בר אכן שלח מכתבים בנושא.

     

    ממשרד האוצר נמסר בתגובה: "מבדיקה שערכנו לא מצאנו כי בשנים האחרונות העלו נציגי משרד הפנים או איגודי הכבאים כל דרישה לרכוש מטוס כיבוי עצמי. יתרה מכך, לו סבר משרד הפנים כי יש צורך ברכישת מטוס כזה היה ביכולתו לבצע את הרכישה מתקציבו. אי רכישת המטוס מלמדת כי הדבר לא היה בראש סדר העדיפויות של המשרד.

     

    "נציין בהקשר זה כי בכל פעם שביקשו איגודי הכבאים בשנים 2010-2009 תוספת לקרן כיבוי אש, בקשה זו התמלאה במלואה. בהזדמנות זו כדאי להזכיר כי במאי 2008 קיבלה הממשלה נוסח החלטה של משרד האוצר לפיה יש להקים את רשות הכבאות וההצלה וזאת על מנת לספק שירותי כבאות מתקדמים ומודרניים למדינת ישראל תחת פיקוד אחד. למרות שעל פי הצעת ההחלטה רשות כבאות זו הייתה אמורה להיות תחת משרד הפנים, לא פעל משרד זה על מנת לקדם את הרפורמה, שכולם מסכימים על חיוניותה. בעת ההחלטה היה אריה בר מנכ"ל משרד הפנים".

     

    מכים-ניר נמסר בתגובה: "החומרים מדכאי הבעירה אינם שייכים לכימניר, הם שייכים למדינת ישראל, כימניר היא קבלן מבצע בעבור המדינה. מי שמשלם בעבור החומר הזה הוא המדינה והיא מעבירה אותו לאיחסון אצל כימניר לשימוש בשעת הצורך. מנכ"ל כימניר, דיויד גולן, הציג מספר פעמים מסמכים בהם הוא ביקש, דרש, והתחנן מפקידי האוצר לרכוש כמות גדולה יותר של חומר, אך הללו השיבו בשלילה. החומר שכי"ל הציעה לחברה אינו מאושר לשימוש בריסוס אווירי.

     

    לגבי מועד ההגעה - כימניר אכן הגיעה לאחר שעתיים, אבל, מכיוון שכימניר היא קבלן מבצע של המדינה, היא אינה רשאית לצאת למשימת כיבוי אש מבלי שקיבלה הוראה על ידי קצין הכבאים האחראי על מערך הכיבוי האווירי. הזמן שהתבזבז היה בשל ההמתנה לאישור של אותו קצין".

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    רה"מ נתניהו ושר הפנים ישי, התקלה התרחשה במשמרת שלהם
    צילום: נועם מושקוביץ
    מומלצים