שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    הימים הבטוחים: מת"א לראשון בדרך הביטחון
    במלחמת העצמאות נסללה מחדש דרך ביטחון שעברה בחולות שבהם נמצאת העיר חולון כיום. חיזרו איתנו לימים בהם נאבק היישוב על עצמאותו, אל מרגמת הדווידקה המפורסמת, סליק, מגדלי תצפית ועצי אקליפטוס שסייעו אף הם בשמירה על הביטחון

    לפני קום המדינה היה מספרן של הדרכים שענו לשם "דרך הביטחון" מצומצם, ואחת מהן, לא ידועה לרבים, היא דרך הביטחון שהוליכה מתל אביב לחולון ומולדת, ומשם לנחלת יהודה וראשון לציון. התרחבותה של העיר חולון, וסלילת כביש 4 בקטע שבין צומת השירות המטאורולוגי ודרומה לעבר אשדוד, כמעט וטשטשו את הדרך, חילקו אותה לשני חלקים ללא קשר ביניהם, וגם הכביש הצר ששרד עוד מימי הבריטים שהוליך ליישוב הקטן מולדת, כוסה. ובכל זאת, ממש מתחת לאפינו נמצא פרק היסטורי קצר, לשם מועדות פנינו הפעם.

     

     

    קשה לתאר היום שכלי רכב שיצאו מתל אביב בראשית מלחמת העצמאות דרומה לנגב ולירושלים נאלצו לנוע בהמשכו של רחוב הרצל בתל אביב, ולחצות שכונה ערבית ששמה אבו כביר, שתושביה התאנו לכלי הרכב ולנהגיהם. בקצה הדרומי של אבו כביר פנו שמאלה (מזרחה) בכביש מספר 44 של היום. בקטע כביש זה, ששימש את היהודים ואת הערבים, חצו את צומת חולון של היום והמשיכו מזרחה דרך הכפר הערבי יאזור, לבית דג'ן (בית דגן). שם פנו ימינה לעבר ראשון לציון, שממנה נעו בדרכים שונות ובתקופות שונות דרומה לנגב, או פנו בצומת ביל"ו מזרחה לעבר ירושלים.

     

    במקומו של צומת חולון היום היו אז לצד הכביש בית חרושת לספירט ומפעל היוצק, נקודות אחיזה שכונו אז מזקפים וישבו בהם חברי הגנה שמטרתם הייתה להגן על הדרך כמו גם לאיים על התחבורה הערבית במקרה של פגיעה בכלי רכב יהודיים. ממזרח לצומת שכן הכפר הערבי יאזור (אזור של היום), וגם שם הותקפו המכוניות היהודיות. את הדרך פטרלו ואבטחו אז, באישור הבריטים ששלטו עדיין בארץ, נוטרים מזוינים שנסעו בטנדר פתוח המצויד לעתים במקלע כבד מסוג לואיס.


    ברנקרייר, נושא גייסות של הצבא הבריטי (צילומים: אורי דביר, טבע הדברים)

     

    בחודש ינואר 1948 הותקף הטנדר ביאזור, ושבעה נוטרים נהרגו. אז הוחלט להפסיק ולנסוע דרך יאזור ולהכשיר דרך חלופית שהייתה קיימת בחלקה, אבל מכוסה חול, וחלקה השני עבר בתחום הפרדסים של נחלת יהודה מצפון לראשון לציון. וכך, עד אשר נכבשו אזור ובית דג'ן וגם תל א-ריש שבמבואות חולון במבצע "חמץ", נסגר עורק התנועה הזה, והוחלף לפרק זמן על ידי "דרך הביטחון".

     

    באותם ימים נסעו מדרומה של תל אביב לשכונת התקווה ולשכונת עזרא, פנו דרומה, חצו את השדות ואת אפיקו של המוסררה - הוא נחל איילון, על גבי גשר עץ שהוקם בדרך לשער הצפוני של בית הספר החקלאי מקווה ישראל, חצו את חולון של אותם ימים, פנו מזרחה ועלו על הכביש הבריטי למולדת, לאחר שניקו אותו מהחול, והתחברו לדרכי העפר שבפרדסי נחלת יהודה. הדרך עברה לא רחוק מהכפר יאזור, שאותו ביקשו לעקוף, וליד מבנים מאוכלסים בערבים ששכנו על הגבעות שממערב לכביש ההולך מצומת בית דגן לראשון לציון.


    הבניין מעל הבאר בחומסמסה. מזכיר מבנים ברוח הבאוהאוס

     

    באר מים וכלי נשק אימתני

    נתחיל את טיולנו בצומת חולון. נאפס את המונה ל-00 וניסע בשדרות לוי אשכול כקילומטר עד לכיכר הלוחמים (כיכר קוגל), שם נסובב את הכיכר ונמשיך מזרחה ברחוב מקווה ישראל עד לרחוב גאולים, 3.2 ק"מ מההתחלה, כשבדרך נחלוף על פני השער הדרומי של מקווה ישראל. השיירות שהגיעו מתל אביב חצו את מקווה ישראל, ויצאו מבעד לשער הדרומי לעבר רחוב קראוזה. היום קשה לעקוב כאן אחרי הדרך המקורית, ולכן "נזייף" במקצת וניסע כאמור עד רחוב גאולים, נפנה בו ימינה, ואחרי כחצי ק"מ נגיע לרחוב ההסתדרות ונפנה בו שמאלה, ואחרי כ-100 מ' נפנה ימינה לרחוב אלעזר.

     

    ברחוב דוד אלעזר מספר 53, בצדו השמאלי (המזרחי) של הרחוב נמצא אתר חוסמסה, שם מתנשא בניין יוצא דופן במראהו ובשמו. חוסמסה - שם מוזר לאוזן שלנו, בא משכבת קרקע מסוימת בפי הערבים, שם שעד מלחמת העצמאות טמן סוד בחובו. ראשיתו בבאר נידחת שנרכשה מידי הערבים בשנות ה-30 של המאה הקודמת. במקום נבנה בית בן שלוש קומות המזכיר את בתי הבאהאוס, ניטעו עצים והמקום המרוחק מכל יישוב היה לבסיס אימונים חשאי של "ההגנה". כאן גם ערכו ניסוי לנשק הסודי והמפחיד שלנו בראשית ימי מלחמת העצמאות, הרי הוא מרגמת הדווידקה.


    בחצר חומסמסה: "סליק", כינוי סודי למחבוא נשק. סליק זה הה טמון באדמה

     

    היום, שכונותיה של חולון שדחקו את החולות ואת עצי השקמה היפים, סגרו על הבניין. הבית דמוי המצודה העומד מעל באר מים עמוקה של מקורות היה למוזאון לתלמידים בעיקר, המקיימים בו פעילויות מעניינות. יש בו צילומים, אפשר לצפות בסרטון ובחצרו מוצגים פריטים כגון ברנקרייר - נושא גייסות זחלילי קטן שישמש את הבריטים, מרגמת דווידקה שעשתה נפלאות ברעש העצום שהקימה, "סליקים" (מחבואי הסתר שבהם הטמינו את הנשק מפני הבריטים ששלטו אז בארץ) ופסלי ברזל של לוחמים מאותם ימים.

     

    סיפור על מפוזר וביטחון

    נמשיך מעט דרומה ברחוב אלעזר ונעצור מימין, ליד הכניסה ל"גני סיפור" אחדים, פרויקט יפהפה של העיר חולון. ניכנס לשטח, נעבור ליד גן סיפור "המפוזר מכפר אז"ר", ונלך מעט מערבה לגן סיפור העוסק בדרך הביטחון. כאן מוצג חתך בקטע מקורי של הכביש הבריטי שפעם היו רבים כמותו בארץ: סלול לוחות בטון וביניהם חריצים ממולאים חומר גמיש כמו אספלט (נותרו עוד כמה מקומות בארץ שבהם ניתן לראות כביש כזה, במערב הנגב, למשל, ליד מכתש בארי). ליד חתך הכביש מוצגת שיירת מכוניות ברזל קטנות המדמות את השיירות שעברו בדרך הביטחון, ובסמוך שלטי הסבר. שימו לב למפת דרך הביטחון ותבינו מדוע אין אפשרות לעקוב אחריה בדיוק בתחומי העיר חולון ומה מצפה לנו בהמשך.

     

    אחרי הביקור בגנים נאפס את המונה שוב ל-00, נמשיך דרומה ברחוב אלעזר, נחצה את רחוב בגין, ואחרי כ-400 מ', כשהכביש מגיע לאזור חולות ודרכים ליד מזבלות, נפנה שמאלה. לפי השילוט בפנייה למולדת החלו עיריית חולון יחד עם המשרד להגנת הסביבה בניקוי ושימור דרך הביטחון בקיץ 2008. שלטים יפים שנקבעו ליד מגדל המים של מולדת נראו כבר פגועים, וחבל.


    דיונה של חול. כך נראה פעם רוב שטחה של חולון 

     

    עוד 300 מ' ועוברים ליד שכונה קטנה, היא גבעת חולון השוכנת משמאל (אחרי מרחק קצר פונה ימינה כביש המוליך כשני ק"מ בין דיונות לבית המטבחיים. מי שאין לו עניין שם יכול לעצור קודם, להתגלגל קצת בדיונות ולחזור לכביש מולדת). מעט לאחר מכן הכביש מתעקל ואנחנו ליד המגדל של שכונת מולדת, השוכן היום בצל או על רקע מתקני שעשועים. נעלה אליו ונצפה לסביבה.

     

    שיעור מולדת

    לצד הכביש אפשר להבחין בחביות שבהן הובאה זפת לזיפות הכביש, ועכשיו הן משמשות לעצירת החולות. מימין לכביש נטועים איקליפטוסים אחדים שחלקם שימשו כמזקפים כשדרך הביטחון פעלה. בשעות היום היו צופים מטפסים על

     האיקליפטוסים בעזרת לוחות עץ שהוצמדו לגזעים, ממש כמו שהיום הילדים בונים "זולות" (פינות מחבוא) על העצים.

     

    מולדת - שכונה קטנה ומבודדת שהוקמה על ידי עולים מתימן בראשית שנות ה-30, היא משכונותיה הראשונות של חולון. במולדת פעל בית חרושת לעורות שחלק מעובדיו היו ערבים מיאזור השכנה. ממערב למולדת, בתחום חולון, היה סלול כביש

     שנסלל בימי הבריטים, שקישר את מולדת עם חולון והיה מכוסה חול. במזרח השתרעו על אדמה כבדה יותר פרדסי נחלת יהודה. על קו התפר שבין החולות לפרדסים נסלל מאוחר יותר כביש 4.

     

    נמשיך ממולדת מזרחה. הדרך מגיעה אחרי כחצי ק"מ למבני מלאכה שונים, ועוד כ-200 מ' והיא מוציאה אותנו לכיכר חדשה שממנה יש עלייה למחלף חדש יחסית המביא אותנו לכביש מספר 4, שבו ניסע עד הכניסה לראשון לציון.

     

    נאפס כאן את המונה שוב ל-00, נרד במחלף דרומה, וב-3.3 ק"מ, במחלף הבא לראשון, נפנה ימינה ממזרח לה, ואחרי כ-700 מ' נפנה שמאלה לשדרות היובל המוליכות צפונה, שבמרכזן פעמונים שונים. אחרי כקילומטר נצטרך להמשיך ישר בדרך עפר. לשם כך יהיה עלינו לפנות ימינה, לנסוע כ-100 מ' לכיכר, לסובב אותה

     ולחזור לדרך העפר שהיא כהמשך לשדרות היובל. ב-5.3 ק"מ נפנה בדרך העפר ימינה (צפונה). עוד מעט ונראה מימין על הגבעה את מזקף בית הבאר שטבל פעם בין הפרדסים, שאליו מועדות פנינו. ב-6.8 ק"מ נפנה ימינה ונעלה לעבר המגדל ששימש כנקודת תצפית ומשמר על דרך הביטחון. היום הוא ניצב מיותם ליד חפירה עמוקה שנועדה כנראה לסלילת כביש.

     

    מהגבעה שעליה בנוי המגדל יש אפשרות למבט נרחב מערבה, לדיונות של חולון, לכל היישובים שמסביב ולנוף. לפני שנים אחדות התרענו בפני אנשי המועצה לשימור אתרים ואחרים הודיעו לעיריית ראשון לציון שהמגדל הופך למחסן ועלול להיעלם עם סלילת הכביש. דלתותיו של המגדל נחתמו, וכך גם הכניסה למה שהיה פעם באר. והנה לאחר תקופת מה באה לו עדנה... האמנם? המקום נתפס, תוכו שופץ, דלת הותקנה בחזיתו ולידו רחבה מצלה לשבת בה. אולי גם זו לטובה, שכן כך אולי יישמר המזקף בפרדסי נחלת יהודה, אם כי בינתיים צצו שכנים נוספים על הגבעה החשופה...

     

    מהמגדל יורדים בדרך עפר מזרחה כמה מאות מטרים לעבר כביש צומת בית דגן-ראשון לציון, וליד הכביש פונים ימינה מהלך כמה עשרות מטרים עד לתחנת הדלק, שם יוצאים לכביש 412.

     

    ואפשר גם אחרת:

    נאפס שוב ל-00, ונתחיל לרדת מזרחה ולאחר מרחק קצר נפנה שמאלה ועוד מעט ימינה לדרך עפר המעלה מזרחה, וכקילומטר וחצי מהמגדל אנחנו בחורשה יפה של עצי שקמה, מקום שבו עמד בית אבו ג'אבן. מבית זה הצופה לסביבה יצאו להתנכל לתחבורה בדרך הביטחון עד שהוחלט להשתלט על המקום. בין השרידים

     שבמקום בריכה ובריכה קטנה מדופנת בקרמיקה. באנדרטה הצנועה שבמקום מסופר מעט על הקרב כאן. מאוחר יותר השתכן כאן סניף של משרד החקלאות, שגם ממנו כבר לא שרד דבר. היינו כאן כמה פעמים, וחבל שמקום יפה זה מוזנח ומלא אשפה; לא לכבוד המקום ולא לכבוד הלוחמים המונצחים בו. מכאן אפשר לחזור בדרך שבה באנו, ולרדת לכיוון כביש 412 ולתחנת הדלק כמצוין.

     

    נמשיך כקילומטר צפונה עם השילוט של משרד החקלאות, ונגיע לשער המתחם. שם נפנה שמאלה (מערבה), מיד נרד לדרך עפר ונקיף את המחנה מדרום, מהלך כ-300 מ'. נמשיך להקיפו ממערב לאורך הגדר, ולבסוף נפנה ימינה (מזרחה). אחרי כ-1.7 ק"מ נתעכב ליד האנדרטה לנופלים בקרבות על בית הקרן הקיימת וליד שרידיה. כמה מטרים נוספים ומשמאל לנו שרידיו של בית הקרן הקיימת שעד לפיצוצו היה בעל שתי קומות, ומעט אחריו מגרש עסקי רכב וחיבור לדרך שתוציא אותנו לעבר צומת בית דגן.

     

    ב–1922 רכשה הקרן הקיימת לישראל קרקע שהוחכרה מאוחר יותר לקיבוץ מעלה החמישה. בבית הקרן הקיימת, ליד צומת בית דגן, שמרו על המכוניות היהודיות שחצו את יאזור. הראשונים שהתמקמו כאן היו לוחמי הפלמ"ח. פעמים מספר ניסו הערבים להתנכל להם ולפוצץ את הבניין, וזכו לתגובות בפעולות תגמול, אך התנועה בכביש נמשכה. נוכחות הצבא הבריטי באזור מיתנה מעט את הפעולות הצבאיות, אך הדבר לא הפריע לערבים להטיל מדי פעם חבית חומר נפץ בניסיון למוטט את הבית והעמדות אשר בו. לאחר רצח הנוטרים ביאזור פסקה התנועה היהודית בקטע הכביש הזה ופנתה לדרך הביטחון, ובית הקרן הקיימת היה למשלט קדמי אשר הגן על הדרך העורפית. בחודש פברואר 1948 הוחלפו אנשי הפלמ"ח ביחידה מהחי"ש (חיל שדה), יחידת הרגלים של ארגון ההגנה בטרם הוקם צה"ל.


    איקליפטוס לצד הדרך ששימש כמזקף לשמירה על דרך הביטחון

     

    כשהחליפו אנשי החי"ש את הפלמ"חניקים לא הבינו בדיוק את פשר אזהרתם של האחרונים מפני פצצות חבית, ובתחילה אף חשבו שזו מתיחה. את תחושת המתיחה הגביר "שיר" שהשאירו אחריהם הפלמ"חניקים על אחד הקירות בזו הלשון:

     

    קום וברח איש החי"ש

    פצצת חבית כבר על הכביש

    עוד מעט יוצת הפתיל

    ולא תהיה שווה אף מיל…

     

    ואכן, כבר בלילה השני לשהותם במקום התנסו ב"חוויה" הזאת, וליתר ביטחון הוחלט לחפור עמדות מבוצרות במרחק מה מהבית שישמשו מפלט בעת הצורך.

     

    באחת ההתקפות השתתף לצד הערבים מפקד גרמני שקול פקודותיו הגיע לאוזני המגנים. לבסוף הצליחו הערבים לפוצץ מטען חומר נפץ גדול, והבניין נהרס כמעט כליל. הלוחמים הגנו עתה על המקום מהמתחם המבוצר.


    שרידי בית הקרן הקיימת ליד צומת בית דגון

     

    הערבים היו בטוחים שרשת מנהרות מקשרת את הלוחמים בבית הקק"ל עם העורף, ושהתגבורות היהודיות מגיעות למקום דרך מנהרה סודית. הגדיל לתאר מתנדב מצרי שתוכן מכתבו לאחיו נפל בידינו: "המצודה", כך כותב המתנדב ומתכוון לבית הקרן הקיימת, "הפכה לתל חרבות… ואל יקל בעיניך מקום זה, אשר בו היו מנהרות עד מקווה ישראל… ומשם היו הדרכים מובילות לתל אביב... " היה זה בתקופה שמנהרות לא היו ידועות ומקובלות במחוזותינו...

     

    כאן ליד מגרש כלי הרכב שליד תחנת הדלק אפשר לצאת לכביש הראשי, ולפי השילוט להמשיך למחוז חפצנו. 

     

    חשוב מאוד:

    המסלול הזה הוא המשך לטיול שפורסם בטבע הדברים בחודש שעבר, ואפשר לשלב אותם למסלול אחד: לטייל במסלול של החודש הקודם, לחזור בכביש 44 לצומת חולון ולהמשיך במסלול זה.

     

    חוסמסה: הגן והחצר שליד הבית פתוחים למבקרים, המוזאון הקטן נפתח בתיאום מראש (טלפון: 03-5050425).

    סוג הטיול: בכל רכב.

    נקודת התחלה: צומת חולון, במפגש כביש מספר 44 והכניסה לחולון בשדרות לוי אשכול.

    נקודת סיום: צומת בית דגן או כביש 412 בנחלת יהודה.

    אורך המסלול: כ-20 ק"מ.

    משך הטיול: בין שעתיים לשלוש, תלוי בהשתהות לאורך הדרך.

    מים: להצטייד.

    קושי: קל, עביר לכל רכב. זהירות לאחר גשמים ממזרח לכביש 4.

    מפה: מפת טיולים וסימון שבילים - גוש דן וחוף פלשת, מהדורת 2010.

    עונה מומלצת: כל השנה.

     

     

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    עצים בשולי גבעת בית אבו ג'אבן
    צילום: אורי דביר, "טבע הדברים"
    מומלצים