שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    הנגב המקראי: כאן אברהם אבינו התחיל את הכל
    האזור שאנו מכירים כיום כבקעת ערד-ב"ש, הוא בעצם הנגב המקראי שבו חפר אברהם אבינו באר, נטע אשל ובעצם החל את ההתיישבות העברית בא"י. טיול בעקבות המתנחל הראשון

    "תימן וארץ נגב

    מחוז רחוק שלוח

    מולדת הראשית והתנ"ך

    בין יריעות הרוח. 

     

    "קול רחוק עולה מן המדבר

    נכון כאור השחר

    אברהם, יצחק ויעקב קוראים לי מכאן.

    קול רחוק עולה מן המדבר".  

     

                   (מתוך "שושנת תימן" , מילים: דודו ברק, לחן: נחצ'ה היימן)

     


     

    הנגב. מה אנחנו יודעים עליו? הוא בדרום הארץ נכון, אבל למה בדיוק מתכוונים? איפה הוא מתחיל ואיפה נגמר?

     

    המקרא מתייחס לשם "נגב" לראשונה, כשאברהם אבינו נשלח ממצרים על ידי הכל יכול אל עבר ארץ ישראל: "שָׂא נָא עֵינֶיךָ וּרְאֵה, מִן-הַמָּקוֹם אֲשֶׁר-אַתָּה שָׁם צָפֹנָה וָנֶגְבָּה, וָקֵדְמָה וָיָמָּה. כִּי אֶת-כָּל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר-אַתָּה רֹאֶה, לְךָ אֶתְּנֶנָּה, וּלְזַרְעֲךָ, עַד-עוֹלָם" (בראשית בראשית, פרק י"ג/15-14). הנגב אינו אזור הדרום באופן כללי, אלא הכוונה פה היא לאזור שאנחנו מכנים היום כבקעת ערד ובקעת באר שבע, שבהן עובר נחל באר שבע. למעשה זו בקעה אחת כיוון שנחל אחד מנקז את שתיהן.

     

    גבולות בקעת ערד-באר שבע: מצפון - הרי יהודה, ממזרח - רכס כידוד וזוהר, מדרום - הר הנגב וממערב - מישור החוף, היכן שנפגשים הרכס הצפוני והדרומי. משמעות המילה "נגב" היא מקום יבש, מנוגב ממים. בנגב המקראי אין נחלי איתן או מעיינות, ולכן מי שרצה להתיישב במקום נאלץ לפתור את בעיית המים באופן מלאכותי, כמו אברהם שחפר באר.


    נגב הוא מקום יבש, מנוגב ממים. בקעת ערד הצחיחה (צילומים: זיו ריינשטיין)

     

    תל באר שבע: אתר מורשת עולמי

    מיקומם הדרומי ביותר של התִּלִּים המקראיים של ארץ ישראל, שעליהם הוקמו התיישבויות שונות, הוא בנגב שהוא גם האזור החשוב בספר בראשית ובו נמצא הקשר בין העברים לבין הארץ. אברהם, כאמור, מגיע מחרן (מסופוטמיה) ונודד דרומה דרך לבנון לא"י ומגיע לבאר שבע. הוא חופר באר, כאמור, ונוטע עץ אשל.

     

    בבאר שבע היו שלוש תקופות היסטוריות של התיישבות: תקופה כלקוליתית (4,500 עד 3,800 לפנה"ס), תקופה ישראלית (1,200 לפנה"ס) ותקופה ביזנטית (מאה רביעית עד אמצע השישית לספירה), ומאז מתחיל פער התיישבותי עד לתקופה העותומנית (יותר מאלף שנה ללא התיישבות!) שבה הוקמה שוב העיר על מנת לשלוט באוכלוסייה הנוודית באזור.

     

    אחד מהמקומות שבהם התיישבו יהודים הוא תל באר שבע, שיש המזהים אותו כתל שבע (לא הישוב הבדואי) היות וגם היה מקום בשם זה. התל נמצא ממזרח לעיר באר שבע ובסמוך לישוב עומר. שטחו 186 דונם, וב-2005 הוכרז כאתר מורשת עולמי של אונסק"ו. מחוץ לתל שהוקף חומה, נחפרה באר יפהפיה שתכליתה סיפוק מים לנוודים ולעדרי הרועים, ועל ידי כך מפגש עם סוחרים ומרכולתם. כמו כן, נמצא מפעל מים שרובו מקורי ששימש כמקור מים חלופי לבאר שמחוץ לחומה, ובנוי על מערכת של בורות מים מטויחים וחצובים בסלע, כשהמים הגיעו מנחל חברון הסמוך דרך נקבה תת-קרקעית וסודית. 

     

    בעיר חיו אנשי שלטון מטעמו של מלך יהודה בין המאה העשירית לשביעית לפנה"ס, ובתוכה נמצא בית מחסנים, ובלשון המקרא - בית מסכנות - שבו אוחסנו יין, חיטה, שמן ושאר מוצרי גלם. המחסנים הגדולים העידו כי היתה זו עיר מנהלה שאגרה סחורה ממלך ירושלים וגם אספה מסים וסחורות שהועברו לירושלים.


    הוכרז כאתר מורשת עולמי של אונסק"ו. תל באר שבע


    שימש כמקור מים חלופי לעיר. קורס מורי דרך "חלמונית" במפעל המים

     

    עוד נמצא בבית המחסנים, אבני גזית משולבות בקיר שמצא יוחנן אהרוני שחפר במקום, והוא הרכיבן כמו פאזל עד שגילה מזבח קרניים. הקרניים היו החלק הקדוש ביותר של

    המזבח ועליהן הותז דם הקורבן. למזבח קרניים מיוחסת הגנה לרוצחים בשגגה, שיכלו לברוח אל המזבח, לאחוז בקרניו ואסור היה להורגם. מכאן הביטוי "נאחז בקרנות המזבח", כלומר להימנע מלתת את הדין על עברה שבוצעה, כפי שעשה בזמנו אדוניהו שברח מפני שלמה המלך (מלכים א', פרק א'/50). כשאף אחד לא ראה, ניסיתי גם אני להיאחז בקרן אחת של המזבח, לא שעשיתי משהו אבל אתם יודעים, ככה בשביל ההרגשה.

     

    המזבח פורק, כנראה, כיוון שלא היה תקני (לפי המקרא מזבח צריך להיות בנוי מאבני גוויל) או בשל ביטול הפולחן שהנהיג המלך חזקיהו במאה השמינית לפנה"ס. בתל תוכלו לראות העתק של המזבח, ואילו המקור מוצג במוזיאון ישראל. סופו של תל באר שבע הוא ב-701 לפנה"ס, עם מסע החורבן של המלך האשורי, סנחריב, שאכזב והחריב.


    אם חטאתם בשגגה, כאן תוכלו למצוא מקלט. מזבח הקרניים המשוחזר

     

    תל ערד: המקום שבו נעצרו בני ישראל

    העיר בערד היא האתר החשוב ביותר מתקופת הברונזה/כנענית הקדומה, וזו גם התקופה האחרונה שהתיישבו בתל (2,600 לפנה"ס). לכן מספיק לגרד מעט את הקרקע, ולמצוא ממצאים ארכיאולוגיים מדהימים ששומרו בצורה מצוינת עקב האקלים המדברי והיבש. שטח התל 515 דונם, ורק 20 אחוז ממנו נחפר על ידי יוחנן אהרוני (כן, ההוא מבאר שבע), אבל בעיקר על ידי הארכיאולוגית רות עמירן ז"ל, שאף קיבלה פרס ישראל על תרומתה בתחום חקר הארץ.

     

    השם ערד שוּמר במשך כ-5,000 שנה מאז יושבה העיר לאחרונה, וזאת על ידי נוודים שבאו והלכו, למרות שלא התיישבו בעיר. ערד נזכרת במקרא (במדבר כ"א/1) כעיר שמנעה את כניסת בני ישראל מקדש ברנע להרי יהודה, וזאת על ידי מלחמה שיזם מלך העיר הכנעני שהיכה באבותינו. אחרי אותו כישלון, נודרים בני ישראל נדר שבעתיד יכבשו את העיר ויחריבו אותה ויקראו לה "חורמה", מלשון חרם. כלומר, יהרגו את כל האנשים בה, את בעלי החיים, ישרפו את המחסנים וישמידו את העיר טוטאלית. זו גם אחת הסיבות שהמקום לא יושב יותר מאז.

     

    38 שנים מאוחר יותר, אחרי מסע נדודים ארוך במטרה להיכנס אל הארץ המובטחת, עולים אנשים משבט שמעון ויהודה לערד, מכים את המלך הכנעני וכובשים את העיר: "וַיַּכּוּ, אֶת-הַכְּנַעֲנִי יוֹשֵׁב צְפַת; וַיַּחֲרִימוּ אוֹתָהּ, וַיִּקְרָא אֶת-שֵׁם-הָעִיר חָרְמָה" (שופטים א'/17). כאן נסגר המעגל - הנדר של בני ישראל התקיים.

     

    ממצאים ארכיאולוגיים מדהימים ששומרו בצורה מצוינת. המצודה בתל ערד


    השם שוּמר במשך כ-5,000 שנה. ערד (מבט מהתל)

     

    סיור בתל ערד חושף, כאמור, ממצאים מרתקים ביניהם החומה היפה שחלקה שוחזר וכמובן גם "הבית הערדי" - השם שניתן למבני המגורים שמאפיינים את התקופה הכנענית הקדומה. זהו בית רוחב שהכניסה אליו מהקיר הרוחבי-המזרחי, ולכן גם קרוי "הבית הרוחבי". בתוך הבית נבנו ספסלי ישיבה ובמרכזו הונחה אבן שהחוקרים חלוקים האם שימשה כבסיס עליו ניצב עמוד שהחזיק תקרת עץ או ענפים, או האם זהו מקדש פרטי של יושבי הבית.

     

    בנוסף, נחשפה מצודה ישראלית מימי דוד המלך שנמצאה על האקרופוליס של העיר (החלק הגבוה), והיתה חלק ממערכת המצודות הגבול ששמרו על גבול ממלכת יהודה. במצודה נחשף מקדש יחיד במינו שמתוארך ל-1,000 לפנה"ס לערך ומחולק לשלושה חלקים, ממש כמו המקדש בירושלים, עם חצר, היכל ודביר. במרכז החצר ישנו מזבח קורבנות אמיתי שעונה על כל הכללים של בניית מזבח מהתקופה המקראית: צורתו כקוביה, עשוי מאבני גוויל, מטויח בבוץ ובחלקו העליון אבן צור גדולה בשיפוע לטובת זרימת דם הקורבנות שהוקרבו עליה.

     

    אל דביר המקדש, הלא הוא קודש הקודשים, מובילות מדרגות ומשני צידיו נתגלו מזבחות קטורת קטנים שנועדו לריח, עשן ואווירת מיסטיקה. כמו כן, נתגלו שתי אבנים גדולות שמזכירות את לוחות הברית, ויש המפרשים אותן כאלוהוּת זכרית ונקבית שהיתה נהוגה בתקופות קדומות וחדרה לעולם היהודאי.


    ממש כמו בבית המקדש. מזבח הקורבנות המקורי בתל ערד

     

    מזבחות הקטורת ומאחוריהן "אבני לוחות הברית". קודש הקודשים בתל ערד

     

     

    • בפעם הבאה: ירושלים של בית שני

     


    פורסם לראשונה 04/02/2011 23:50

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    חופרים מעט ומגיעים לשרידי הישוב. תל ערד
    צילום: זיו ריינשטיין
    הבאר שנחפרה מחוץ לחומה בתל שבע
    צילום: זיו ריינשטיין
    ניסיתי להיאחז בקרניו. דגם של מזבח קרניים בתל שבע
    צילום: זיו ריינשטיין
    מומלצים