שתף קטע נבחר

לא הכניסו אותך למועדון? מגיע לך פיצוי!

סלקציה בגלל צבע עור, דת, או מין, היא חוייה מקוממת ומעליבה ובגלל זה היא נאסרה בחוק. בליינים רבים שהושפלו בכניסה למועדון תבעו, ופוצו בעשרות אלפי שקלים. כיצד מוכיחים שהיתה אפלייה, ומתי דווקא מותר לברור את קהל הלקוחות?

בפעם הקודמת, הסלקטורית-המחומצנת-שחושבת-שהיא-מי-יודע-מה לא נתנה ליוסי להיכנס למסיבה, אז הוא התקשר ליואב ודני, שנכנסו כבר לפניו, והם יצאו בחוסר חשק החוצה, והלכו לאכול פיצה. כל הערב יוסי לא הפסיק לדבר על זה, ולהעלות השערות: למה דווקא אותו לא הכניסו? למה? יואב ודני צחקו, ובפה מלא פיצה טענו: "זה כי אתה שחור. זה ברור!"

 

 

יוסי לקח את העניין מאד קשה, הוא היה בטוח שבישראל 2011 כבר אין גזענות, והנה, מסרבים להכניס אותו למסיבה רק בגלל שסבתא שלו נולדה בתימן?! יוסי החל לדמיין שהסלקטורית נגעלת ממנו, או סתם מעדיפה שלא יהיה בסביבתה - ונעלב עד מאוד.

 

לאחר שבוע ארוך החליט לנסות שוב, רק שהפעם דאג שההקלטה בטלפון הנייד תפעל. כצפוי, יואב נכנס בקלילות, וכשיוסי ניגש אחריו לכניסה, המחומצנת הנידה בראשה וסימנה לו ללכת הצידה.

 

כששאל (להקלטה) מדוע אינו יכול להיכנס, ענתה לו בחוסר חשק: "זה ערב סגור למוזמנים בלבד".

 

יוסי יודע בוודאות שיואב לא הוזמן לשום מסיבה. מה יוסי יכול לעשות?

 

אסור להפלות מבלים בכניסה למועדון

כעקרון, מטרתה המוצהרת של הסלקציה בכניסה למועדונים היא הבטחת ביטחונם של המבלים שבפנים: מניעת כניסת שיכורים או מתפרעים למיניהם, העלולים לגרום למהומות או להבריח מבלים. עד פה נשמע הגיוני.

 

אבל בחיים האמיתיים, הסלקציה נראית קצת אחרת: אתה יכול להיות בחור שקט, מופנם ובעל אלרגיה קשה לאלכוהול, ועדיין, כשתרצה להיכנס למסיבה, תגלה שהיית צריך להיות חבר-של, או להכיר-את, או סתם להיוולד ממש יפה וגבוה, בכדי להיכנס... בנוסף, כדאי שתיקח בחשבון את ארץ המוצא של סבתא רב-רבתא שלך, שעלולה להוות מכשול נוסף.

 

מציאות עגומה זו, בה בעלי המועדונים אינם מסננים רק מתפרעים פוטנציאליים, אלא את כל מי שאינו עונה ל"ליין" שהם בנו למסיבה (יפים ועשירים) - הפריעה עד מאוד למחוקק הישראלי, שזכר האפלייה העדתית צרוב בזכרונו, והוא יצר את חוק איסור הפלייה:

 

חוק זה קובע בפירוש שאין להפלות בין הנכנסים למקום ציבורי, מחמת אלו: גזע, דת, קבוצה דתית, לאום, ארץ מוצא, מין, נטיה מינית ועוד. גם מועדון בבעלות פרטית ייחשב כמקום ציבורי לצורך החוק, וזאת לאור העובדה שהוא פתח את שעריו לציבור הרחב (נותן שירות ציבורי). גם חנות, בריכה, ספריה ועוד ייחשבו כציבוריים לצורך איסור ההפלייה. הפיצוי שניתן לדרוש, ללא הוכחת נזק, הוא 50,000 שקל, וכמובן שאם נגרם נזק למבלה (בושה, צער, אובדן לקוחות), ניתן לתבוע יותר.

 

"רשימת מוזמנים"? אפלייה סמוייה

ולמרות ההסכמה הציבורית הרווחת שאין להפלות אדם בשל חזותו החיצונית, ההפלייה נמשכה, ורק לבשה שמות שונים:

"ערב סגור למוזמנים", למשל, או: "המקום מלא", ואפילו "אתה צעיר מדי" - בשעה שבליינים צעירים ממך כבר נכנסו למסיבה.

 

הפלייה מוסווית שכזו הייתה קשה יותר להוכחה, שהרי המבלה המופלה פשוט "התייבש" לו בפינה, ואיש לא אמר לו ישירות: "אתה מזרחי ולכן לא תיכנס"!

 

לצורך כך נקבעו בחוק חזקות, אשר בהתקיימן, קיימת חזקה שהתביעה מוצדקת והמבלה הופלה, ונטל השכנוע להוכיח שזו לא הייתה הפלייה, עובר לכתפי המועדון.

 

כך, אם נמנעה כניסה ממבלה ששייך לקבוצות המופלות (אחת מאלו: גזע, דת ועוד), מספיק שיוכיח את אחד מאלו:

 

1) שהוא נשאל שאלות בנושא קבוצת ההפלייה שהוא שייך לה.

 

2) שהכניסה שלו למקום הותנתה בתנאי, אשר לא נדרש מאחרים, שלא מקבוצתו.

 

3) שהוא עוכב בחוץ בשעה שאחרים, שלא מקבוצתו, הוכנסו פנימה.

 

כך למשל, אם יוסי יידחה כי אינו מופיע ב"רשימת המוזמנים", בעוד שחבריו בהירי העור לא נדרשו כלל להופיע ברשימה - זו לכאורה הפלייה (כי זה תנאי שהוא לא רלבנטי לכולם).

 

במקרים אלו המועדון יוכל אמנם להוכיח שהמבלה לא הופלה, ושזו עלילת דם זדונית, אך ההוכחה בדיעבד אינה פשוטה. לכן, מומלץ לבעלי מועדונים להכיר היטב את חוק איסור הפלייה על חריגיו ותנאיו, ולעבוד באופן מסודר: לקבוע קריטריונים שאינם מפלים לכניסה, ליידע את קהל מבליו בקיומם, מראש, לתעד מיילים ללקוחות, רשימות מוזמנים ונתוני נוכחים במסיבות - ולשמור עליהם, ולנסות למנוע "הפתעות" ממבלים פוטנציאליים שיגיעו למסיבה ויידחו, ועלולים להתרעם על כך.

 

ואם זו באמת מסיבה סגורה?

בעניין זה יש לציין כי המחוקק הכיר במצבים בהם ההפליה מתבקשת והגיונית, וקבע שאם הדבר "מתחייב מאופיו או ממהותו של המוצר", מותר להפלות. לכן, ניתן למנוע כניסתו של גבר ל"מעגל נשים הרמוני", או "מסיבת גאות".

 

לכן, רשימת מוזמנים ספציפית למסיבה סגורה ופרטית, ותיעוד כי הוכנסו רק אנשים מהרשימה שהוכנה מראש, יכולה להוות הגנה טובה.

 

השאלה תהיה תמיד אם ההבחנה בין המבלים נובעת ממהותו של השירות, או המקום (ואז היא מותרת). גם במקרים בהם בעלי מקום מנסים לקדם צרכים מיוחדים של קבוצה ספציפית, ברי שניתן למנוע כניסת מי שלא שייך, וגם במקרים בהם בלתי ניתן לתת שירות למין אחד, מבלי להפלות את המין השני (למשל, כניסת נשים לחוף ים שהוכרז כחוף לגברים בלבד) - מותר להפלות.

 

80 אלף שקל פיצוי למבלה שנשאר בחוץ

במקרה דומה למקרה של יוסי, הוגשה תביעה נגד מועדון, והתובע שנשאר בחוץ זכה בסך של 80,000 שקל! התובע טען כי בשתי פעמים שונות נשאר בחוץ בשל היעדר הזמנה, בעוד שחבריו בהירי העור נכנסו ללא הזמנה. האירוע צולם, החברים נתנו תצהירים, וההגנה לא סתרה את טענותיו (החבר הבהיר נכנס רק אחרי שהתובע ניסה ולא הצליח, ולכן נפלה טענת המועדון שהוא היה מלא).

 

 

התובע זכה בפיצוי הולם ומרתיע, בגובה 40,000 שקל לכל פעם בה לא הוכנס, פלוס הוצאות משפט, אך יש לציין כי פסה"ד ניתן על ידי ביהמ"ש השלום לפני כשבועיים בלבד, ולכן ייתכן בהחלט כי יוגש ערעור, והתוצאה תתהפך.

 

ואולם, גם במספר מקרים אחרים שנדונו, נאלצו בעלי מועדונים לפצות מבלים מאוכזבים שלא נכנסו, וזאת בסכומים שנעו בין אלפים בודדים לעשרות אלפי שקלים.

 

המבלים נשארו בחוץ - ולא פוצו

כאשר ניגשים לבית המשפט, יש לזכור כי עילת התביעה היא אקוטית, ומבלה שנשאר בחוץ אך לא "קלע" ללשון החוק ולמטרתו, עלול להפסיד:

 

1) כך במקרה בו בני זוג שלא הוכנסו למועדון ירושלמי, בעוד שחבריהם נכנסו, הם הגישו תביעה וזכו ב-17,800. ואולם, המועדון ערער למחוזי - שם נהפכה ההחלטה, וזאת לאור טענת בני הזוג בתביעתם:

 

  • מסתבר שבני הזוג לא טענו לאפלייה על רקע צבע עורם, כפי שהחוק מאפשר, אלא טענו כי "מצב רוחה של המארחת באותו ערב" הוא שקובע מי ייכנס ומי לא.

 

  • בית המשפט קבע כי: "מצב רוח" אינו מוכר כסיבת הפלייה לפי החוק, וכי החוק נועד להגן על קבוצות מופלות בלבד: אין כל כוונה לחייב בעלי עסקים לנהוג בשוויון-על ותמידי כלפי כל לקוחותיהם, ומדובר רק על מניעת הפלייה האסורה לפי החוק.

 

  • ניתן להגיש תביעה בגין התנהגות בחוסר תום לב, או פגיעה בכבוד המבלה, אך זו לא תהיה תביעה מכח חוק ההפלייה, אלא מכח חוקים אחרים.

 

  • מכל מקום, חבריהם של השניים, שהיו כהי עור, כן הוכנסו - ולכן בכל מקרה אין אפלייה בניגוד לחוק.

 

2) במקרה אחר נדחתה תביעה של מבלה, שחברותיו נכנסו למועדון, והוא לא. המבלה טען שהיה זה צבע עורו הכהה שהפריד בינו לבין הבילוי, אך הסתבר שדווקא גילו הצעיר והוויכוח שפצח בו עם המאבטח הוא שמנע את כניסתו, ולכן נקבע שלא הייתה הפלייה אסורה לפי החוק.

 

בנות - לא משלמות!

ומה אם הכניסה מותרת לכל דיכפין, אבל רק בנים משלמים? אדם שקיבל הזמנה בדואר האלקטרוני למסיבה, שמפנה לפייסבוק, גילה שמציעים לו לבוא למסיבה עם: "בנות חינם וסושי גם".

 

התובע טען כי העובדה שרק בנות שנרשמו יכולות להיכנס בחינם, מהווה אפליה פסולה בין באי המסיבה, אך מארגן המסיבות דווקא טען שמדובר בהטבה: בנות נכנסות חינם, ואילו הגברים אינם נדרשים לשלם כפול על בת זוגם!!

 

כבוד השופט אברהם טננבוים מבית המשפט לתביעות קטנות בירושלים יצא נגד השימוש בסטריאוטיפ זה של "נהוג" שגבר משלם על האשה שהוא "מביא" איתו, וקבע שעצם הפרסום: "נשים חינם וסושי גם", יוצר אסוציאציה כאילו מבקרי המסיבה "יהנו" מבנות וסושי בחינם, כאילו היו הבנות אובייקט מיני.

 

כן נפסק, שבגין אותו מוצר, גברים ונשים צריכים לשלם מחיר זהה, ואין כל הצדקה כי מחיר המוצר ייקבע על ידי מין הצרכן: האם היינו מסכימים, שאל השופט, שמחיר מוצר ייקבע על ידי גזעו או צבעו של הצרכן? לכן נפסק שמדובר באפליה על רקע מיני.

 

ואולם, התובע לא הצליח להוכיח שהגיע בכלל למסיבה, וששילם מחיר שונה מאשה, לכן התבסס פסק הדין בגין ההזמנה במייל בלבד, שנקבע שהיא כשלעצמה היוותה "פרסום מפלה" - ונפסקו לתובע 1,500 שקל.

 

 

דריה כנף היא עורכת דין בתחום המסחרי והחוזים. יובהר כי האמור במדור אינו מהווה ייעוץ משפטי פרטני ומקצועי, לא נועד להחליפו, ואינו מהווה המלצה לנקיטת הליכים או להימנעות מהם, באשר כל מקרה ונסיבותיו. ייתכן ובמידע חלו השמטות ו/או טעויות. כל המסתמך על המידע בכל דרך שהיא עושה זאת על אחריותו בלבד.

 

למאגר פסקי-הדין ודיני העבודה המלא: www.lawdata.co.il

 

למאגר דיני העבודה: http://www.koloved.net


פורסם לראשונה 21/01/2011 16:29

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
אפלייה בישראל 2011?
צילום: ירון ברנר
מומלצים