שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    צא ולמד: שיעור בטיולים בגבעת המורה
    רציתם לטייל לחרמון אבל המרחק, הקור והעלות מנעו מכם? בואו לגבעת המורה הידועה בכינויה "החרמון הקטן", שבה אומנם אין שלג אך פריחת האיריס, התורמוס והנרקיס מפצה על הכל

    מי שמסתפק בקטנות ורצונו לטייל בחרמון, אך המרחק, הגובה, הקור, מחיר הדלק ועוד כמה דברים מרתיעים אותו, מוטב שיניח לחרמון הגדול וייסע ל...חרמון הקטן.

     

    כאן, בחרמון הקטן, אין אמנם שלג אך יש לעומת זאת עורקי בזלת ובאביב הוא מתהדר בפרי האיריס הנצרתי, במורדותיו אלפי תורמוסים וכלניות, לידם נרקיסים ולידם כבונוס פריחה רבה נוספת. בחרמון הגדול אין יישוב ליד הפסגה, וכאן דווקא יש. משם רואים נוף וגם מכאן. אז בואו וננסה הפעם את החרמון הקטן.


    בשלכת בסתיו ובאביב - נוף העצים משתנה בלבלוב (צילומים: אורי דביר)

     

    נצרו בליבם

    אם נשאל בדרכנו על החרמון הקטן, מסופקני אם ידעו לכוון אותנו. אחרי הכול, השם הזה הוצמד לו בעבר הרחוק. הכול מתחיל עם ניסיונם של הנוצרים לזהות אתרים קדושים בארץ. הנה כתוב בספר תהלים פ"ט, י"ג: "צפון וימין אתה בראתם תבור וחרמון בשמך ירננו".

     

    התבור, יודעים כולם היכן הוא, ואילו בסמוך אליו מתנשאת גבעת המורה שהתאימה כנראה לתפוס את מקומו של החרמון, אם כי קצת קשה להתמודד עם החרמון הענק העוטה שיבה. וכך נתגלגל השם מהר חרמון "לחרמון קטן", ואם כי פה ושם נמצא אולי בין התושבים הערבים המכנים את גבעת המורה - ג'בל חרמון, בל נסמוך על העניין, ונחפש פשוט איך להגיע לגבעת המורה.

     

    למעשה אין צורך לחפש כל כך. אילו נקלענו לכאן לפני למעלה מ-3,000 שנה לא הייתה לנו כל בעיות, לבד כנראה מבעיות תנועה ופקקים, שכן העמק כולו כוסה במדיינים שעלו על שדות ישראל, ואילו על גבעת המורה עמד גדעון בן ירובעל.

     

    הואיל ואיחרנו אירוע זה נחפש אותו בספר שופטים פרק ו', פסוק ל"ג, ונקרא: "וכל מדין ועמלק ובני קדם נאספו יחדיו ויעברו ויחנו בעמק יזרעאל". כדי לאתר לאן פנו בדיוק, נמשיך לקרוא בספר שופטים ז', א': "וישכם ירובעל הוא גדעון וכל העם אשר אתו ויחנו על עין חרוד ומחנה מדיין מצפון מגבעת המורה בעמק". אם כי איחרנו לאירוע עצמו, נשאר לנו בכל זאת הנוף. נעיף מבט לעבר הגלבוע, עין חרוד והעמק, ואולי נבין את "תמונת הקרב" דאז.


    לא רק עושר של פרחים, אלא גם שדות מעובדים. אביב בגבעת המורה

     

    סימן אחר הוא אולי פשוט יותר... גבעת המורה עצמה מתנשאת מעל העמק ובולטת יפה. זו גבעה שרומה 517 מ' מעל פני הים, ונרשום לנו כמה סימנים להבדילה מהאחרות: יש בה עורקים של בזלת ופסגתה בנויה ממחדר (עורקי הבזלת נקראים דייקים או מחדרים מלשון - לחדור. זהו חומר מגמתי שפרץ בקווי חולשה ויצר קווים כהים יחסית על פני סלע המשקע הבהיר. פסגת גבעת המורה דומה לחרוט הבנוי מחומר מחדר מגמתי).

     

    אם מישהו בינינו מתקשה להבחין בבזלת ולכן יקשה עליו לזהות את הפסגה, הרי עוד סימנים: הפסגה המזרחית בולטת במצוקיה עד כדי כך שהיא מכונה "קלעה", כלומר מבצר, ועל הפסגה האחרת בנוי קבר שיח' ולידו מגדל המשמש מצפה למניעת שרפות שהוקם על ידי הקרן הקיימת לישראל. סימן טוב לכל הדעות.

     

    בדרכים

    נתחיל בעפולה עלית. ניסע במעלה כביש מספר 65, המקשר את עפולה וצומת גולני. בין סימני ק"מ 48-49 פונה כביש לעפולה עילית. נאפס כאן את המונה ל -00 ונעלה ברחוב ז'בוטינסקי המתחבר עם שדרות קונטיקט, כשמימין לנו סלולה טיילת הצופה לנופי העמק, ונמשיך לאזור הווילות למעלה יותר.

     

    נחלוף על פני שביל המסומן בכחול, היוצא מהכביש, ונמשיך עוד מעט במעלה הדרך. כ-2.5 ק"מ מכביש 65 מצוי מסעף - הכביש השמאלי עולה אל הכפר הערבי א-דהי, ואילו ימינה פונה דרך עפר המסומנת בכחול. כאן יש שתי אפשרויות להגיע לפסגה: אפשרות אחת היא לעלות בדרך העפר המסומנת בכחול (3361) לצד עצי איקליפטוס ואורן, ולהגיע אחרי כ-2 ק"מ לצומת שבילים למרגלות הפסגה.

     

    אפשרות שנייה היא להמשיך בכביש לכפר א-דחי המיושב בבני משפחת זועבי, המאכלסת כפרים נוספים בסביבה, לעלות בו עד למסגד, ומשם בדרך עפר לאותו צומת שבילים שהזכרנו.


    אפשר לעלות למסגד בא-דחי ולהתבשם מהנוף

     

    נפנה מצומת השבילים מערבה לכביש המעלה אותנו לפסגה, ואחרי כ-300 מ' אנחנו שם, ליד קבר השיח' ומגדל התצפית למניעת שרפות של קק"ל. לידם נמצא חניון, כמה שולחנות ומקום לתצפית. לפני שנים עמד בפסגה של גבעת המורה מגדל כמתקן ניסיוני לחקר אנרגיית הרוח ליצירת חשמל. מאז יש בארץ מגדלים כאלה, והמגדל שהיה כאן פינה את מקומו.

     

    אם העצים לא גדלו יתר על המידה הרי שנהנה מהנוף הנשקף סביב. אם מגדל התצפית פתוח, נטפס מעלה למרפסת. התצפית מגבעת המורה מדהימה: בצפון-מערב רואים את העיר נצרת ושכנותיה, את רכס הרי נצרת ואת מגדל העמק. מעט שמאלה - מערבה, בולט רכס הר הכרמל ונצפים כמובן גם הר תבור, במזרח רמות הגליל התחתון המזרחי ואילו בדרום נראים הגלבוע והרי שומרון. קרוב, מתחתינו, עמק יזרעאל ויישוביו. רחוק יותר, ביום בהיר רואים את "כל העולם". כדאי.

     

    הכביש מסובב את המגדל ואת קבר השיח', וממערב להם רחבת הכניסה לבית הקברות המוסלמי, שם נפגוש גם את שביל הרגל המסומן באדום המטפס ממזרח גבעת המורה, מגיע לפסגה, ושם הוא עובר בחלקו על כביש הגישה ויורד מערבה לכפר א-דאחי.

     

    מא-דחי לא-דאחי

    קבר השיח' נקרא קבר נבי א-דאחי, ועל פי המסורת היה זה אחד מבני חבורתו של הנביא מוחמד. מספרי הסיפורים יודעים לספר, שעוד לפני שנסללה הדרך העולה לקבר א-דאחי שעל הפסגה היו מגיעים אליו ברגל בשביל צר מהכפר א-דאחי. כשהתחוור לחלק מהמטיילים שבעצם עלייתם בשביל זה הם הולכים מדחי אל דחי, המשיכו את השביל שלימים סומן באדום עד המורדות המזרחיים של גבעת המורה ועד לעמק למטה.


    קבר נבי א-דאחי שלפי המסורת היה מבני חבורתו של הנביא מוחמד

     

    מי שקצת רוח הרפתקנות מפעמת בו, לא יחזור באותה דרך: דרך עפר לא כל כך משובחת לרכב רגיל, המסומנת בכחול (3361), מקיפה את גבעת המורה מצפון, מזרח ומדרום, ומאפשרת תצפית מיוחדת במינה לעמק יזרעאל, לגלבוע, לבקעת בית שאן, לגליל התחתון ועוד. דרך זו, כמו האחרות שעל גבעת המורה, עלולה להיות קשה ואין לנסות לנוע בה אחרי הגשם!

     

    אם בחרנו בדרך זו, נחזור אחרי הביקור בפסגה לצומת השבילים שבו עלינו למגדל התצפית. נפנה שמאלה (לצפון-מזרח) בדרך המסומנת בכחול. בתחילה הדרך מקיפה את גבעת המורה מצפון. פה ושם מתפצלות ממנה דרכי עפר לא מסומנות המתאימות לרכב שטח, חלקן לנקודות תצפית.

     

    הדרך ממשיכה ופונה ימינה כדי להמשיך לעקוף את הגבעה ממזרח. חולפים על פני שביל הרגל המסומן באדום, ועוברים מתחת למצוקים מימין לנו וכ-2.5 ק"מ מצומת השבילים אנחנו מתחת למצוקים שמימין לנו למעלה. אפשר לטפס מעט ברגל לעבר המצוקים ולפגוש בבור מים (כ-2 ק"מ מהיכן שעלינו על הדרך המסומנת בכחול, במקום שבו הדרך פונה בכיוון כללי מערבה, פוגשים בדרך רכב שטח היורדת לכפר נעורה - ועל כך ראו בהמשך בתיאור הטיול בראשית האביב בעונת הפריחה). הדרך ממשיכה ומביאה אותנו לצומת השבילים, שם נעלה על הדרך המסומנת בכחול ונרד מגבעת המורה.

     

    פריחת האירוסים

    באם אנחנו כאן בעונת הפריחה בחודש פברואר ובחודש מארס, אולי גם בראשית אפריל, נשנה מעט את המסלול: לאחר שנרד ממגדל התצפית, נחזור מעט בדרך הכחולה שבה עלינו עד לצומת השבילים, שם נאפס ל-00, נפנה ימינה, ואחרי כ-200 מ' נפנה שמאלה לדרך עפר לא מסומנת.

     

    ניסע בה כמה מאות מטרים, עד למקום שבו מתפצלת ממנה דרך ימינה. נמשיך ישר עוד כמה מטרים, ונעצור ברחבת חניה קטנה, שבמרחק כמה מאות מטרים ממנה, ומשמאל לנו (מצפון), נראות אנטנות גבוהות. ליד רחבת החניה יש שרידים של שני שלטים. כאן נחפש ונמצא את האיריס הנצרתי הפורח ברוב הדרו.

     

    בהמשך נרד מרחבת החניה לדרך שסטינו ממנה קודם, ונפגוש לידה איריסים נוספים. הדרך מסתיימת בכ-1.6 ק"מ בדרך המסומנת בכחול. כאן נצטרך להחליט באם לפנות בה שמאלה או ימינה, כדי להקיף חלק מגבעת המורה ולשוב על עקבותינו. לצד הדרך נמשכת חגיגת הפרחים, בהם כלניות, רקפות, צהובים רבים, מחרציות ועד קטנים מהן בהרבה, וגם ואיריס ארץ ישראלי הפורח כאן בגאון מעל גבעול גבוה יחסית. אבל עדיין לא סיימנו עם חגיגת הפרחים. תורמוס ההרים ממתין לנו בהמוניו גם הוא. אם אנחנו ברכב רגיל ניהנה מהאיריסים בדרך שבאנו בה ונצא לכביש לא-דאחי כדי לחזור לכביש 65.

     

    נפנה בכביש זה ימינה (צפון-מזרח) וניסע כ-6 ק"מ עד לפנייה ימינה (לדרום-מזרח) לכביש 716, נחצה את נחל הקוסמת המזכיר לנו שאנחנו ליד עין דור, במקום מושבה של הקוסמת, בעלת האוב במקרא, שאליה בא המלך שאול לשמוע בעצתה. נעבור למרגלות הכפר תמרה ונדרים לנעורה, גם הם כפרי מושב לבני משפחת זועבי, ומיד אחרי הכפר ניכנס לתחנת הדלק.

     

    נפנה בה ימינה וניסע במקביל לכביש כמה מאות מטרים, שם נפנה שמאלה בדרך עפר טובה (לא אחרי גשם!), בגבול בתים חדשים ההולכים ונבנים בכפר. אחרי כקילומטר נחפש את שדה הכלניות ויער תורמוס ההרים בנ"צ 1864933/22335. החיפוש כדאי - זהו אחד השדות הגדולים ביותר שראינו מכוסים בתורמוסים. נקנח במסעדה שבתחנת הדלק שאליה נחזור.

     

    ברגל או ברכב שטח

    באם החלטנו לטייל מעט ברגל או שאנחנו ברכב שטח, נרד מהאיריסים דרומה לדרך המסומנת בכחול, שנגיע אליה ב-1.6 ק"מ מצומת השבילים. נפנה בה שמאלה בירידה, ואחרי כ-2 ק"מ נגיע לדרך עפר לא מסומנת היורדת מזרחה. נפנה בה ונקפיד לרדת עמה כל הזמן (פחות מ-2 ק"מ), ולא נתפתה לפנות לדרכי העפר השונות היוצאות ממנה.


    אפשר לנוח לאיזה פיקניק בחורשות הרבות הנטועות על ההר

     

    השכר לדרך המשובשת מעט הוא גדול: למטה משתרע משטח עצום, אדום, אדום מרוב הכלניות המצטופפות שם משום מה, כאילו אין עוד מגרשים פנויים בסביבה. עוד מעט ואנחנו טובעים בים כחול-סגול של תורמוס ההרים, השטח התורמוסי הגדול שראיתי בישראל. הפגישה עם התורמוסים הייתה כבסרט מתח: תחילה פגשנו לצד הדרך תורמוס אחד, מיד אחריו בקבוצה קטנה מעבר לערוץ שלא היה נעים לחצותו, ואז ללא אזהרה נוספת הופיעו המדרונות הסגולים.

     

    נפנה שם ימינה לנסיעה של כמה עשרות מטרים, להתרשם מהכמות ומהיופי ליד נ"צ 1864933/22335, וגם אם לא תתעסקו בזיהוי נקודות ציון בשטח הסגול, היופי הזה יהיה אתכם. משגע! מהתורמוסים נמשוך מעט לכיוון נעורה, וליד כמה בתים חדשים מסתעפת דרך ישרה עד לכביש 716, ואחרי כמה מאות מטרים אנחנו שם. אין אפשרות לעלות כאן ברכב על הכביש, יש לפנות על כן ימינה לתחנת הדלק. אנחנו התנחלנו שם במסעדה מקומית, ג'מילה שמה, סיום טעים ליום נעים.

     

    חשוב מאוד

    תיאור טיול זה הוא בעקבות סיור בעונה זו אשתקד. גם אז תעתע בנו מזג האוויר. גשמי עוז וחמסינים בחורף. כל אלה משפיעים על טיב הדרכים ועל הפריחה. לא תמיד נמצא את הכלניות לצד האיריסים, התורמוסים ושאר הפורחים במקום. אבל רשמו לפניכם שטיול על גבעת המורה יפה גם שלא בעונת הפריחה.

     

    ייתכן גם שמאז שכתבנו דברים אלה השתבשו דרכי העפר, דבר שאינו משפיע על טיול ברגל. קחו כל זאת בחשבון. האיריס הנצרתי פורח בדרך כלל החל ממחצית פברואר, בחודש מרס וגולש לעיתים גם קצת לחודש אפריל. אם איחרתם את המועד שמרו כתבה זו לשנה הבאה. להזכירכם, המספרים המופיעים בסוגריים ליד תיאור השבילים באים לציין את מספר השביל כפי שהוא מופיע במפה. הסבר על שיטת המספור נמצא על גב המפה.

     

    מידע כללי:

    סוג הטיול: חלק ברכב רגיל, ברגל או ברכב שטח.

    נקודת התחלה: כביש 65 בכניסה לגבעת המורה.

    נקודת סיום: כביש מספר 716 ליד נעורה.

    אורך המסלול: בכל אחת מהאפשרויות המרחק שונה. בסך הכול בין 10 ל-25 ק"מ.

    משך הטיול: כמה שעות. ככל שעוצרים יותר, ונושמים אוויר פסגות, טוב יותר!

    מים: יש להצטייד.

    מפה: מפת טיולים וסימון שבילים מספר 3 - הגליל התחתון, העמקים והגלבוע, מהדורה חדשה ומעודכנת שיצאה לאור ב-2010

    עונה מומלצת: כל השנה, לא בימי גשם ולא מיד אחרי הגשם כשהשטח מלא בוץ.

     

     

     

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    יופיו המיוחד של האיריס הנצרתי
    צילום: אורי דביר, "טבע הדברים"
    פשתה שעירה , חד שנתית ומושכת את העין
    צילום: אורי דביר, "טבע הדברים"
    תורמוס ההרים, מקשט ביופיו את האזור
    צילום: אורי דביר, "טבע הדברים"
    מומלצים