שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    פולחן ואישיות: ירושלים וה'צפונים' של ימי בית שני
    ימי בית שני בי-ם סבבו סביב קיומו של המקדש: הכוהנים חיו כמו עשירים, כריש הנדל"ן (הורדוס) בנה בכל מקום, והמקדש נחשב למבנה היפה בעולם, עד שנחרב. סיור היסטורי אל תקופת הזוהר

    "מעל פסגת הר הצופים

    אשתחוה לך אפיים

    מעל פסגת הר הצופים

    שלום לך ירושלים!

    באלפי ברכות היי ברוכה!

    מקדש, מלך, עיר מלוכה!"

     

    (מתוך "מעל פסגת הר הצופים" , מילים: אביגדור המאירי)

     


     

    ירושלים של בית שני, כשמה כן היא - זו ירושלים של בית המקדש שני, ירושלים של בירת פחוות יהודה ( פחווה - מדינה או מחוז תחת שלטון אימפריה הפרסית), ירושלים של כך כך הרבה היסטוריה בכל כך מעט זמן: 538 לפנה"ס ועד 70 לספירה.

     

    אחד הדברים שאפיינו את התקופה הזו בעיר הקודש, ואולי המאפיין החשוב ביותר, היה קיומו של בית המקדש השני שנבנה בשנת 516 לפנה"ס על ידי עולי בבל, זרובבל מבית דוד ויהושע בן יהוצדק הכהן הגדול. בית המקדש השני היה קיים בדיוק 586 שנים טרם נחרב (לפי חז"ל 420 שנה), ואילו בית המקדש הראשון (שנבנה על ידי שלמה המלך) הוחרב על ידי נבוכדנאצר השני ב-586 לפנה"ס. אירוניה, נומרולוגיה או מקריות - קראו לזה איך שתרצו אבל יש כאן סמליות.

     

    המלך הורדוס, שלו מיוחסת בניית הבית השני, בעצם רק שיפץ אותו אבל איזה שיפוץ זה היה: הרחבת שטח הר הבית ל-144 דונם, בניית חומה מארבעה כיוונים, הכנסת כאלף עמודים מאבן למתחם, בניית אורוות שלמה, קישוט המקדש בזהב ועוד - ממש עשה make over למבנה המקודש. לא לשווא נכתב בתלמוד: "מי שלא ראה בניין הורדוס, לא ראה בניין יפה מימיו".

     

    במרכז הר הבית בנה הורדוס את המקדש שהכיל חצר, אולם ודביר - הלא הוא קודש הקודשים ובו הונח ארון הברית, היכן שעל פי המסורת נמצאת אבן השתייה (סלע) שממנה הושתת העולם, ועליה נבנה ב-691 לספירה מבנה כיפת הסלע, ומכאן שמו.


    חומה מ-4 כיוונים. הר הבית ובמרכזו כיפת הסלע, מבט דרומי מגיא בן הינום

     

    ייבנה, ייבנה, ייבנה המקדש

    אולי אינכם יודעים אבל בית המקדש השני עדיין עומד על תילו, לפחות בכל הנוגע לדגם המרשים שבמוזיאון ישראל בירושלים. בין השנים 1962-67 החליט בעליו של מלון הולילנד, הנס קרוך, לבנות דגם של ירושלים בימי בית שני ובו, כמובן, גם בית המקדש. הוא שכר את פרופסור מיכאל אבי יונה, מגדולי חוקרי העיר, שייעץ לו בבניית המודל.

     

    הדגם של העיר ומבניה, שמציג את ירושלים המשגשגת של שנת 66 לספירה, נוצר לפי תיאוריו של יוספוס פלאביוס, שרידים ארכיאולוגיים שנמצאו במקום ומבני ציבור זהים שנמצאו בערים אחרות, כמו ערד. הדגם שנבנה ביחס של 50:1, כלומר שני ס"מ בדגם הם מטר בשטח, הועבר ב-2006 ממלון הולילנד אל מוזיאון ישראל ובו, כאמור, מחכה לכם הדגם להתרשמות.

     

    פרט לבית המקדש, מציג הדגם גם את עיר דוד, אותה עיר שבנה דוד המלך ועליה הקים מצודה ובה ישב. ממערב לעיר דוד נמצאת העיר התחתונה שבה גרו Les Misérables, או עלובי החיים של אותה תקופה: העניים, הפיסחים ושאר נדכאי העם היהודי. לעומת זאת, מבט מהצד המערבי של הדגם מחזיר את החיוך לפנים כשעליו הר ציון והבתים היפים של אנשי העיר העליונה - בדרך כלל משפחות כוהנים עשירות ושאר מלחכי פנכה של העשירון העליון בתקופת בית שני.

     

    עוד בנה הורדוס בירושלים, ארמון שהיה גדול ומפואר יותר מכל ארמונותיו, ועליו אמר פלאביוס: "וגם בניין האלוהים לא דמה אליו בהדרו". בסמוך לארמונו, ניתן לראות שלושה מגדלים שבנה המלך-בנאי ומוקדשים לאחיו, פצאל והיפיקוס, ומגדל נוסף לאשתו, מרים החשמונאית.


    פאר היצירה של הורדוס. דגם של הר הבית והמקדש במוזיאון ישראל בי-ם


    על פי המסורת כאן נמצאת אבן השתייה. המקדש המוזהב והדביר שבתוכו

     

    "הצפונים" של ירושלים

    ומהורדוס לרובע ההרודיאני. בין 1967 ל-1983 נערכו ברובע היהודי חפירות ארכיאולוגיות על ידי ד"ר נחמן אביגד מהאוניברסיטה העברית, ובין היתר נמצא מתחם מגורים של העיר העליונה מהתקופה ההרודיאנית, ומכן שם הרובע.

     

    המתחם שמתפרס על 2,700  מ"ר נותן הצצה אל חייהם של "היפים והעשירים" של אותה תקופה (37 לפנה"ס עד 70 לספירה), ואל מתקני הרחצה המשוכללים, רצפות הפסיפס המרהיבות, חצר ובה עמודי אבן (פֶּריסטיל) עם כותרות מפוארות וכדים ועליהם הכיתוב "יהד" - שמה של יהודה מתקופת החשמונאים. העיר העליונה חרבה ב-ח' באלול שנת 70, כחודש לאחר בית המקדש ואיתה גם בתי הכוהנים והאמידים.

     

    באחד מבתי משפחות הכוהנים האמידות והידועות (ייתכן מ-24 משמרות הכהונה), בית משפחת קתרוס, נמצאו שרידי שריפה מאותו חורבן של שנת 70, שלד זרוע של אישה צעירה, כידון ברזל (כנראה רומי) וגם משקולת ועליה חריטה: "(ד)בר קתרוס", כלומר "של קתרוס" - ומכאן הזיהוי. החפצים היקרים, סגנון עיצוב הבית והחדרים השונים מלמדים על אורחות החיים של הסלתה ושמנה, ונותנים מושג מסוים על חיי ה"צפונים" של ירושלים באותם ימים.


    כך חיו פעם. דגם של בית מימי בית שני ברובע ההרודיאני


    הכוהנים של אז היו ה"צפונים" של היום. עמודים רומיים בחצר מש' קתרוס

     

    האור בקצה המנהרה

    ואי אפשר לדבר על בית המקדש השני מבלי להזכיר את הכותל המערבי. הקיר שנשאר על תילו מהחורבן של שנת 70, הוא לא חלק מבית המקדש, כפי שלימדה אותנו הגננת נחמה, אלא חלק מהחומה שהקיפה את מתחם הר הבית ואורכה היה 488 מטר. אורכו של הכותל שלתוך חריציו אנחנו תוחבים פתקים כיום, הוא בסף הכל 57 מטר - מעט יותר מעשרה אחוז מהחומה המערבית כולה.

     

    אבל מה שכבר לא קיים מעל האדמה, נמצא מתחתיה וניצב כמו סלע. במנהרת הכותל שחפירתה החלה מיד עם סיום מלחמת ששת הימים וסיפוח ירושלים לישראל, נמצאו ממצאים מימי בית שני כמו החדר ההרודיאני או חדר החשמונאים שישמש כנראה את הסנהדרין, כמו גם מבנה טהרה ששימוש לטבילת אנשים או כלים.


    את מה שלא ניתן לראות מעל האדמה, ניתן לראות מתחתיה. מנהרת הכותל

     

    בהמשך ההליכה במנהרה נמצא גם שער וורן, המכונה גם "שער יהודה", וקרוי על פי שמו של החוקר צ'ארלס וורן הבריטי שחפר כאן במסווה של חוקר ביוב ב-1867 וחשף אחד מארבעת השערים בכותל המערבי. חלל השער שימש בעבר בית כנסת אך נהרס בתקופה הצלבנית והפך לבור מים.

     

    ניתן להיכנס למנהרה ולסייר לאורך הכותל המערבי בכיוון צפון מתחת לאדמה ולרובע המוסלמי, כשבדרך תבחינו בנשים מתפללות בנקודה מסוימת, שהיא הקרובה ביותר לקודש הקודשים, שכאמור נקרא גם "דביר" כי ממנו יצא דבר השם. כדאי לעצור לכמה דקות של התבודדות עם בורא עולם, להודות על חסדיו ואולי גם לבקש שיחזיר לנו את החייל השבוי שלנו במהרה, ועדיף עוד קודם.


    הנקודה הכי קרובה לבית המקדש. נשים מתפללות במנהרת הכותל

     

    • בפעם הבאה: קיסריה

     

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    כאלף עמודים נבנו בו. בית המקדש בדגם במוזיאון ישראל
    צילום: זיו ריינשטיין
    תבליט הקארדו ברובע היהודי
    צילום: זיו ריינשטיין
    עמוד רומי בכיכר בתי מחסה
    צילום: זיו ריינשטיין
    מומלצים