מריצים לאחור לקראת האוסקר: "ברבור שחור"

במאי: דארן ארונופסקי

שחקנים: נטלי פורטמן, מילה קוניס, ונסן קאסל, וינונה ריידר, ברברה הרשי, בנג'מין מילפייה

מפיקים: מייק מדאבוי, בריאן אוליבר וסקוט פרנקלין

תסריט: מארק היימן, אנדרס היינץ וג'ון מקלאפלין

מוזיקה: קלינט מנסל

צלם: מתייה ליבטיקואה

עורך: אנדרו ווייסבאום

הצטרפו לפייסבוק של ynet וקבלו עדכונים חמים וסרטונים בלעדיים

מועמד ל-5 פרסים: הסרט הטוב, הבמאי, השחקנית הראשית, צילום ועריכה.

תקציר העלילה, כמו שאנחנו מבינים אותה

לכאורה הסיפור מבוסס על בלט "אגם הברבורים" של צ'ייקובסקי, אחרים יגידו שאולי דווקא על נירה רבינוביץ' והברווזים שלה מ"קישקשתא" - אחד לבן, שני שחור. אבל בעצם, "ברבור שחור" הוא עוד חלק מהעיסוק של דארן ארונופסקי בהתנהגות כפייתית - משהו שהוא בעצמו סוג של אובססיה. במאי שעושה סרט על רפטיציות, פעולות חוזרות ונשנות, שוב ושוב ושוב.

מריצים לאחור לקראת האוסקר:

• "התחלה" של כריסטופר נולאן
• "פייטר" של דיוויד או. ראסל
• "נאום המלך" של טום הופר
• "צעצוע של סיפור 3" של לי אונקריך
• "127 שעות" של דני בויל
• "הילדים בסדר" של ליסה חולודנקו
  

זה התחיל עם "פאי" המבריק והמשיך ב"רקוויאם לחלום", "המעיין" ועכשיו גם ב"בברבור שחור", שם מתרגלת נינה סאיירס (פורטמן) את צעדי הבלט שלה באדיקות ובדיוק מרשימים - פלייה רלווה, פלייה רלווה, פלייה רלווה וכן הלאה.

ממש כמו סדרות האות-מספר-משכך כאבים של מקס (הגיבור של "פאי"), ההתמכרות של הארי גולדפרב להרואין ושל אמו לאמפיטמינים ("רקוויאם לחלום") והנהייה אחר תרופה למוות של תומאס, טום וטומי ("המעיין").

מקובל לחשוב כי התבניות ההתנהגותיות הללו - אותה הפרעת אישיות אובססיה-קומפולסיה (OCD), היא מנגנון הגנה נואש שמאפשר לנפש להכיל את עצמה מבלי לגלוש החוצה כפרץ פסיכוטי בלתי נשלט.

סאיירס התמימה נחשפת בפנינו תחילה כבלרינה שאפתנית ובעלת חלומות גדולים. אולם בדיעבד מתברר כי שגרת האימונים המפרכים שאימצה במסגרת להקת הבלט המקומית, נועדה בעצם לכסות על שבפנים: אותם חלומות גדולים - והרסניים. נינה היא אקדח טעון, וצריך רק מישהו שיילחץ בשבילה על ההדק, וישחרר את הניצרה, אמה המגוננת (הרשי). אבל ממש כפי שכתוב בכל מדריך לקולנוען מתחיל: אקדח שמופיע במערכה הראשונה כברבור לבן, יירה באחרונה כברבור שחור.

פורטמן. פרס השחקנית הטובה מתחת לכנף

וכך, אחרי שהפרימה-בלרינה בת' מקינטייר (ריידר) מופרשת, נינה זוכה בתפקיד הראשי בהפקת "אגם הברבורים", אחרי שהיא מקסימה את כולם בשליטה שלה בגופה ובדייקנות של תנועותיה.

כל אלה מתאימים לגילום הברבור הלבן והטהור, אבל התפקיד דורש ממנה גם לגלם את זה השחור והייצרי. נינה כלואה ברפטיציות של עצמה ואינה מסוגלת לעוף, להשתחרר.

איך הופכים ברבור יפה וענוג לברווזון מכוער ומטריד? מנהיג הלהקה תומא לרואה (קאסל) נדרש למשימה ובאקט של ספק הטרדה מינית, ספק מחווה רומנטית, משנה משהו באיזון של נינה (על הסט היה זה דווקא מילפייה שעשה את זה לפורטמן, והם עומדים להפוך לאבא אמא בקרוב).

הבוס לחץ על ההדק. ואם נדרשת גם מטרה, אז לילי (קוניס) מספקת אותה. כברבור שחור ונטול מעצורים היא מפתה את נינה, אבל גם מאיימת עליה. הירייה נורתה, הקליע השתחרר ואיתו אותו פרץ פסיכוטי, שהיה לכוד בין פעולות חוזרות ונשנות והשתחרר. השד יצא מהברבור. 

מה למדנו?

אם חשבנו שההפרעות האישיות של רקדניות הבלט מסתכמות באנורקסיה, טעינו בגדול.

למה יזכה

עם כל הכבוד לארונופסקי והדיבוק הקולנועי שלו, הסרט כולו נע סביב פורטמן, שמפגינה יכולת וירטואוזית מרשימה כשחקנית וכרקדנית - למרות שלחובבי בלט אמיתיים יש בוודאי השגות לגבי מיומנויות המחול שלה. מה שכולם מסכימים עליו זה שהכוכבת ילידת ירושלים מקסימה, מלבבת ומשכנעת.  

קוניס. עזר כנגדה

בנוסף, הנכונות של פורטמן להסיר מעליה את מעטה הילדה הטובה - או כל מעטה אחר מגופה - לטובת סצינות סקס לסביות עם קוניס, ראויות להערכה. האוסקר מובטח לה כשחקנית. חברי האקדמיה יהיו הרבה יותר מאופקים בנוגע לסרט, למרות שהתמזגותו עם יצירה קלאסית כמו "אגם הברבורים", עשויה לדגדג להם.

למה ייכשל

כי למרות מאמציו של ארונופסקי להיות ברבור, הוא עדיין נחשב בעיני רבים לברווזון מכוער. סרט מטריד ואפל כמו "ברבור שחור" רק יחזק את הרושם הזה. החבר'ה באקדמיה מעדיפים קלאסיקות מהודקות ומקצועיות, לא סרטים שמערערים את הקלאסיקה מהיסוד - גם אם מדובר בעצם בעיבוד מרענן ומאתגר שלו.

הימור

פורטמן היא מנצחת בטוחה בקרב על האוסקר לשחקנית הטובה ביותר, במירוץ שתוצאותיו ידועות מראש. אין בו סוסים שחורים - רק ברבורים.