שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות

    געגועיי לקיפי

    "בלי טכנולוגיה מתקדמת, נבנתה תשתית של מסורת ויהדות בערוץ החינוכי שפנתה לכל ילדי ישראל - במינימום מימון, אך מקסימום תשוקה. והיום מה? ילדות עשוקה". נירית חמד מתגעגעת לשיעורי היהדות של "פרפר נחמד"

    תקראו לי נוסטלגית, אבל עבורי, חלק אינטגרלי מרוח החגים של ילדותי - כמעט כמו משלוחי המנות, קריאת המגילה והתחפושות - היו תוכניות הילדים.

     

  1. עוד כתבות - בעמוד הפייסבוק של ynet

     

    בימים התמימים ההם, לפני הרב אליהו וההתחרדות המגזרית, היתה בכל בית דתי-לאומי בורגני, שומו שמיים, טלוויזיה. ויותר מאשר חוברות החגים שקראנו בבית הספר, יותר משיחת ההתעוררות החודשית של הרב התורן שחשף אותנו למנהגים ודינים - היו אלו אותן סדרות קלאסיות מכוננות, שהביאו איתן את בשורת החג.

     

    דרך סיפורים ומדרשים בגובה העיניים ובפשטות מלאת חן, התוודענו למסרים שעולים בקנה אחד עם כל מה שאנחנו מאמינים בו.

     

    אומרים שהיה פה שמח

    קשה לי לדמיין את פורים, למשל, מבלי להיזכר בפרק המופתי של אוזן המן הענקית שרדפה אחרי קיפי ב"רחוב סומסום". את ראש השנה והימים הנוראים בלי הבעל-תוקע בשופר מ"קשת וענן", שאחז בו בחיל וברעדה שהמחישו לכולנו עשרות מונים מכל דבר, אחר מהי אימת יום הדין. ולא היה שבועות בלי הסיפור המיתולוגי והמרגש על האחים והאלומות שדאגו זה לזה ב"פרפר נחמד".

     

    שנים אחר כך, כאדם בוגר, עוד התקשתי להפריד את חג סוכות מהסצנה האלמותית של עופרה חזה ז"ל, מסתובבת בשווקים, שרה בקולה המופלא "אחרי החגים יתחדש הכל", ופוגשת דווקא בניסים גרמה. סוג של שריטה אצל אנשים מסוימים.

     

    אבל יותר משהייתה סוכן להעברת תכנים בקרב הלבבות הרכים, הייתה הטלוויזיה בעיקר צומת משמעותית, נושנה ונדירה במציאות הכלל ישראלית, שאיננה קיימת עוד.

     

    בלי טכנולוגיה מתקדמת או חוויית תלת-מימד מסעירה, נבנתה תשתית של מסורת ויהדות בערוץ החינוכי שפנתה לכל ילדי ישראל - דתיים, מסורתיים וחילוניים כאחד. במינימום מימון, אך מקסימום תשוקה. והיום מה? ילדות עשוקה.

     

    הקצוות התרחקו

    היום מדובר בתסריט כמעט אבסורדי. הרי במוקדם או במאוחר מישהו היה זועק געוולד ויוצא חוצץ כנגד אותם תכנים שליוו את ילדותנו. הקיצוניות התחדדה בשני הצדדים: אלה מתריעים על כפייה דתית, ואלה הבונים מנגד גטאות אלטרנטיביות בהידור הלכתי לעילא ולעילא.

     

    בינתיים, כמו תמיד, כשאבא ואמא רבים - המציאות הישראלית יוצאת נפסדת. מסתבר שעולם טכנולוגי, קפיטליסטי ומפותח
    הוא לא בדיוק ערובה לשמירת צביון וערכים. קברניטי הערוצים נאמנים בעיקר לאג'נדת ההתעשרות שלהם, וכך יש אמנם ניסיון לעשות טלוויזיה שפונה לקהלים שונים ולמיעוטים, אך באופן מקומם משהו, נותרת נישת הילדים כמעט מיותמת.

     

    האלטרנטיבות האקטואליות הן ערוץ "הופ" לקטנטנים, או ערוצי כבלים שמחויבים למקורות הממנים, בעיקר מחו"ל. שאר הילדים הישראלים צופים בערוץ הילדים - לא אי של תמימות, במקרה הטוב - או בשאר התוכניות שהוריהם צופים בהן: "רמזור", "ארץ נהדרת" או תוכניות ריאליטי, במקרה הפחות טוב.

     

    בעודי מביטה אל עבר שיירת הזאטוטים המחופשים המקומית שעושה דרכה בחזרה אל הגן ושרה, אני תוהה האם אנחנו באמת עושים הכל כדי שיהיה להם "חג גדול לילדים", כמו שלנו היה. ולא מרפה ממני התחושה, שבינתיים, כך לפחות נראה, בא הקץ לילדוּת.
  2.  

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    ככה לומדים יהדות. "פרפר נחמד"
    באדיבות הטלוויזיה החינוכית
    מומלצים