יום הווגינה: בלי בושה, לדבר על אורגזמה

ד"ר כהנא היא ממשתתפות ההצגה "מונולוגים מהווגינה", שתעלה היום (ד') בתיאטרון היהלום ברמת גן. ההצגה שנכתבה ובוצעה במקור בארצות הברית בידי איב אנסלר, מחברת רב-המכר "מונולוגים מהווגינה", מביאה מונולוגים שונים של נשים שאספה מתוך שיחות אמיתיות עם נשים מכל העולם על מיניות. חלקם מצחיקים מאוד, וחלקם מציגים גם מציאות קשה של ניצול מיני.

לצד ההצגה ייסדה אנסלר את יום הווגינה, בו פעם בשנה מועלית ההצגה ברחבי העולם - והכנסותיה מועברות לגופים המסייעים במניעה ובטיפול של ניצול מיני של נשים. בישראל עלתה בעבר בתיאטרון "הבימה", ומטרת הגרסה הנוכחית שלה, הכוללת נשים שאינן בהכרח שחקניות מקצועיות, היא לציין יום זה בארץ. הכנסות ההצגה היום ובשתי הצגות נוספות בשבת הקרובה יועברו להוסטל "מפתחות".

הצגה לכבוד "יום הווגינה" (צילום: אילן גולן)

"התחלתי מגינקולוגיה, ואחר כך למדתי את יתר הדברים. הבנתי שאי אפשר לפתור בעיות שקשורות בסקס בלי להבין את הנפש. אני מחברת בין קשיי הגוף והתפקוד המיני לקשיי הנפש", אומרת כהנא.

"אני רוצה לראות איך את נראית שם למטה"

בהצגה היא מבצעת מונולוג כסבתא הנוכחת בלידת הנכד שלה. ההצגה כוללת 15 שחקניות, כשחלק מהמונולוגים מבוצעים כסצנות המשוחקות על ידי שלוש שחקניות יחד. ההצגה כוללת גם מונולוג חדש שנכתב השנה, על הפעילה הפוליטית מרים מרלט, שניסתה לשנות את הקלות בה נשים נופלות קורבנות לאונס בהאיטי. 

-למי מיועדת ההצגה, לדעתך?

"לכולם. אין לי ספק שגברים ונשים עלולים להיות נבוכים ממנה מעט, כי בדרך כלל לא מדברים על הווגינה גם בין בני זוג. מעטים באמת מדברים על האורגזמה, היכולת להתחבר לנרתיק, יש נשים שלא יודעות איך זה מרגיש בכלל. אבל הואיל וההצגה מעבירה את הדברים בצורה מאוד נגישה וחביבה, גם אם יש רגעי מבוכה, הם עוברים מהר".

-איזה מסר מעבירה ההצגה?

"הנרתיק מסמל את האשה בכללותה, והיא צריכה לדעת מה מגיע לה, איך היא יכולה ליהנות מעצמה, וגם את מקומו של הגבר, איך הוא יכול לגרום לה להנאה מצד אחד, ומצד שני גם לפגוע בה. היא צריכה לדעת מה טוב לה ומה עושה לה נעים, ומצד שני ההצגה מעבירה גם תמונת מצב על נשים שונות בעולם, שם לא הכל נעים".

ד"ר כהנא מבהירה שההצגה לא מראה תמונה חד כיוונית של גברים מתעללים בלבד: "באחד המונולוגים יש אשה, שלא הכירה את הווגינה שלה, ואמרה לבחור שהכירה יאללה, בוא נזדיין. הוא זה שאומר לה רגע, אני צריך להכיר אותך, אני רוצה להסתכל, לדעת איך את נראית וכמה את יפה גם שם למטה, וככה אוכל להכיר אותך ולדעת מי את יותר טוב".

-למה להתרכז דווקא בווגינה בכותרת?

"חוץ מזה שהכותבת מציגה בעזרתה את הנושא בצורה קצת פרובוקטיבית ומשעשעת, איבר המין הנשי הוא פתח, וההצגה עוסקת בצורך בתקשורת והבנה, במיניות ובתובנות לגביה. אנשים שואלים אותי אם הווגינה באמת מדברת, אז כן, יש נשים שאני רוצה לבדוק אותן והן מתכווצות, או שיש להן איבר מאוד מגורה ואדום, אפשר ללמוד מזה הרבה. אם מישהי מקיימת יחסים עם חדירה לפני שהספיקה להתגרות, יהיה לה אודם או פטריה, ואי נחת. עד שלא תלמד שהוא לא ייכנס עד שהיא לא נהנית ומגורה - היא תסבול".

לאהוב ולכבד את הגוף שלנו, גם עם קילו מיותר

כשהיא נשאלת על ההבדלים בבעיות בתפקוד המיני של גברים מול נשים מסבירה ד"ר כהנא שבניגוד לדעה הרווחת, לא תמיד הנשים הן אלו שלא רוצות: "יש הרבה מקרים של נשים שמתלוננות שלגברים אין חשק. גם מלחמת המינים משחקת תפקיד, ואשה יכולה לסרס גבר אם היא חכמה נורא ושתלטנית והחשק שלו יורד כי הוא פוחד שלא היה מספיק טוב".

לדבריה, "בעיות של זיקפה נובעות גם מסיבות רפואיות, אבל גם גבר בריא יכול שלא תהיה לו זיקפה, כי יש לו חרדת ביצוע, או כי בינו ובין בת הזוג יש בעיות רגשיות. לרוב הבעיות נובעות מדימוי עצמי, כשם שאצל נשים חוסר חשק, או חוסר גירוי יכול לנבוע מאותו מקום". 

ד"ר כהנא מבהירה שהמצב הוא כזה גם במקרים של היעדר אורגזמה: "זו כמעט אף פעם לא בעיה רפואית, אלא בעיה של מודעות. אם היא לא תאהב את איבר המין שלה ואת הגוף שלה, היא לא תאפשר לאף אחד לאהוב אותו". 

-מה יכול לתרום ליחסי מין טובים אצל בני זוג?

"קבלה ואהבה עצמית. כל אחד צריך לדעת ולהכיר את הגוף שלו, לא להתבייש גם אם יש קילו מיותר או חצ'קון. צריך להבין שזה הגוף שלך, שצריך לאהוב, לכבד ולענג, ושיש לו זכות להיות מעונג. לדעת מה עושה הכי נעים מבחינת המגע ולא לצפות שבין הזוג ידע מה אתם רוצים, אלא לדבר, לא להיכנס להשתבללות רגשית שלא מובילה לשום מקום".

הוסטל "מפתחות", אליו יועברו הכנסות ההצגה, מטפל דווקא בצד התוקף: "הם מעניקים טיפול לגברים מכים, שריצו את ענשם בבית כלא, ואחרי הרבה מבדקים ומבחנים החליטו שהם מוכנים ויכולים לעבור שינוי. במקום שייחזרו להכות, מטפלים במקור הבעיה, ומנסים לשנות את תפישות העולם שלהם. חלק מהשחקניות נפגשו עם הגברים שנמצאים שם, וסיפרו שהיה מאוד מרגש. אתה רגיל לראות אנשים אלימים ולבוז להם, והנה אנשים עם קושי מאוד גדול, שמוכנים להתמודד ולהשתנות".

לדעת ד"ר כהנא, יש לישראל כברת דרך לעבור בכל הנוגע לשוויון ופגיעה מינית בנשים: "בכל מקום בארץ יש הטרדה מינית. אצל קצב הסיפור יצא בסוף, אבל במקומות אחרים יש הטרדה וניצול מיני למרות שיש חוקים. הם מאיימים על אלו שמראש מבינים שזה דבר שלא עושים. המון אנשים מנצלים את מעמדם, ונשים שמוטרדות לא תמיד מוכנות להעז ולהתלונן. מצד שני יש גם נשים שמתלוננות בשביל להפיל מישהו בפח, למרות שמדובר במיעוט".

הפיתרון היחיד נכון לעכשיו, הוא להתקומם נגד המעשים: "אם מישהו בכיר או ותיק מתחיל עם מישהי והיא מתלוננת, רוב הסיכויים שהיא תיחשב לעושת צרות, ולא הוא. יש עוד הרבה קצבים וא' בכל מקום. הדרך היחידה לפעול היא שהאישה תדע שזה אסור, ותעמוד על הרגליים האחוריות כשזה קורה. אי אפשר לצערי למנוע את זה מלקרות. צריך, אבל אנחנו לא חברה שוויונית או פמיניסטית", היא אומרת.