שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    לטייל בקוטב עם קיאק? חפש באנטארקטיקה
    אין ספק שלטייל בקוטב הדרומי זו חוויה מיוחדת, אבל לעשות זאת עם קיאק? שלומי שוורצברג עלה על יאכטה, ויצא לשוט בתנאים קשים בין פינגווינים, כלבי ים וגלי ענק בים של אנטארקטיקה

    ''למה אנטארקטיקה? הרי נורא קר שם...'', זו הייתה התגובה כשסיפרתי למקורבי שאחרי שחתרתי במשך שלושה שבועות בקיאק בגרינלנד בקיץ 2009, אני מתכונן עכשיו, בחורף 2011, לחתור בקיאק בקוטב הדרומי וליהנות מנופי ''הקיץ'' של היבשת המסקרנת הזו.

     

    ''אבל בקיאק?'' רדפה השאלה השנייה. ''בוודאי'', עניתי ללא היסוס. הרי זו הדרך הטובה והמאתגרת ביותר לחוות את היבשת סחופת הרוחות מגובה פני המים, קרוב לקרחונים שנשברים ומתהפכים ללא התראה, סמוך לכלבי הים הנהנים משיזוף על מדפי הקרח ולפינגווינים השוחים בקפיצות מהירות וחינניות.

     

    עד כה, למיטב ידיעתי, היו מעט מאוד קבוצות שיצאו בקיאקים לחתירות בנות מספר ימים רצופים באנטארקטיקה, שכללו גם שינה באוהלים על גבי הקרחון המושלג, והתמודדו עם האקלים ההפכפך וזכו, כמובן, להרגשת סיפוק בתום ההרפתקה.


    ליהנות מנופים של יבשת מסקרנת. אנטארקטיקה (צילומים: שלומי שוורצברג)


     

    כלבי ים משתזפים על מדף הקרח

     

    תנאי בסיסי לקבלה למשלחת: ניסיון קודם בחתירה

    המשלחת תוכננה לשהות כחודש ימים באנטארקטיקה. הרכבה נקבע על ידי החברה האמריקנית שהייתה אחראית למסע. תנאי בסיסי לקבלה למשלחת היה ניסיון קודם בחתירה בקיאקים במזג אוויר קר וסוער. כך נפגשנו חמשת החותרים והמדריך הסקוטי שלנו, כולנו בוגרי מסעות קיאקים בגרינלנד, קנדה ואזור הקוטב הצפוני.

     

    איתי במשלחת היו חותרת אמיצה מארה''ב, השנייה מבריטניה ועוד שני חותרים מארה''ב. למעשה היינו זרים זה לזה, ולמזלנו בתנאי הצוללת של היאכטה הצפופה, הצלחנו להסתדר בלי שום חיכוך לאורך כל התקופה. להצלחה הזו תרמו ללא ספק המדריך, מיילס, והסקיפרים, קרי ובעלה, גרג. שלושה מלאכים מנוסים ביותר בהישרדות בתנאים קשים בים וביבשה, שתמיד קידמו אותנו בחיוך ובסיפורים מאלפים על הרפתקאותיהם במשך השנים הרבות בהן הם מוציאים משלחות של מדענים, מטפסי הרים וקיאקיסטים למשלחות אתגריות ברחבי העולם.

     

    לאנטארקטיקה הגענו לאחר שעזבנו את פורט ויליאמס שבצ'ילה, על סיפונה של ''יאכטה'' בשם North Hanger. זו אינה "Yachty Yacht" , כדברי הסקיפרים, אלא ספינת מפרש מיוחדת מסוג Damien 2 Ketch שתוכננה לעמוד בטלטלות מזג האוויר, תוך ויתור (לעיתים כואב) על נוחיות ופינוק שמציעות יאכטות רגילות.


    הרכבת הקיאקים בסערת שלגים

     

    על היאכטה הזו העמסנו ארבעה קיאקים ואוכל בכמות שתספיק לנו לחודשיים ויותר. למרות שהמסע תוכנן לחודש ימים, תמיד יש לקחת ציוד למשך זמן כפול, למקרה שישתבשו התוכניות, בגלל תקלות בלתי צפויות. ביאכטה North Hanger אין אורחים ואין אנשי צוות. כולם תורמים למאמץ. ואז תוך כדי עבודה מכריזה לפתע קרי הסקיפרית ''אנחנו מפליגים!''

     

    והנה אנחנו יוצאים אל עבר מעבר-דרייק (Drake Passage). אחד ממעברי הים האימתניים והסוערים על פני כדור הארץ ובו רוחות במהירות של מעל 70 קשר וזרמים של 140 מליון מטרים מעוקבים לשנייה, היוצרים גלי ענק. ואכן זכינו לטעום מכוחו ועוצמתו של המעבר הידוע לשמצה. גלים מפחידים, רוחות עזות ומשמרות של ארבע שעות על הספון הקפוא, היו למנת חלקנו במשך ארבעה וחצי הימים הבאים. אלף קילומטר של ים אפור כפלדה, עד שפתאום נשמעה קריאתה של הסקיפרית: ''שלומי, אנחנו באנטארקטיקה!'' מיד פרצתי ממעמקי היאכטה אל הסיפון ולראשונה חזיתי באנטארקטיקה, ה''ארץ המובטחת''.


    אחד מהמעברים האימתניים על פני כדוה"א. קרי הסקיפרית במעבר-דרייק

     

    מיד הבנתי שהגעתי למקום עויין

    הרי קרח עצומים מקיפים מפרץ שלו יחסית, ולהקות פינגווינים מנקדות את השלג האינסופי. ''אנחנו לא שייכים לכאן'', הייתה תגובתי הראשונית. מיד הבנתי וחשתי שהגעתי למקום מדהים, מקום עויין, מקום שיש לו חוקים משלו, שלנו, בני האדם, אין סיכוי לשרוד בו ללא עזרתם של פלאי הטכנולוגיה לסוגיהם. המקום הזה שייך לפינגווינים, לכלבי ים, לציפורים שלמדו במהלך האבולוציה לחיות ולשרוד בו. לנו מותר רק לראות, לחוות לזמן קצר ולחזור למקומותינו.

     

    ביום שלמחרת הרכבנו את הקיאקים המתקפלים מסוג Feathercraft על גבי מצע השלג. כשרוחות עזות נושפות, נושבות ומקפיאות את עצמותינו, הצלחנו לחבר חלק לחלק ולהרכיב ארבעה קיאקים מוכנים לקראת המשימה. זו הייתה מלאכה מייגעת ובסופה קשרנו את הקיאקים לסלעים, שבלטו מעל פני השלג וחזרנו באמצעות סירת הזודיאק לחיקה של היאכטה ולבישוליהם המדהימים של הסקיפרים, קרי וגרג.


    זו חלקת הארץ של החיות. האכלת גוזל פינגווין תוך כדי איום


     

    פינגוין בודד לאחר סופה

     

    למחרת יצאנו לחתירה הראשונה בקיאקים ואין זה דבר של מה בכך. כל חתירה, ולו רק למספר שעות, מחייבת התעדכנות קפדנית בתנאי מזג האוויר ומצריכה העמסת ציוד לשהייה של שלושה ימים, למקרה ונתקע אי שם עקב תנאי מזג האוויר ההפכפכים. מזג האוויר ומשטר הרוחות הם השליטים פה. הרוחות חזקות, כיוונן משתנה תוך זמן קצר, יום שמשי ורגוע יכול להפוך במהרה לסערת שלג מקפיא ומסכנת חיים.

     

    אבל החתירה הראשונה הזו הייתה מוצלחת. מזג האוויר עמד לצידנו ואיפשר לנו ליהנות מהנופים המדהימים, משפע החיות שפגשנו ששחו לידנו או השתזפו להנאתן, וכן מטיולים רגליים שערכנו בקולוניות של פינגווינים בעיקר מסוג ג'נטו.

     

    לאור ההצלחה הזו התחלנו לתכנן את המסע הגדול. יציאה למספר ימי חתירה, ללא ליווי או עזרה אחרת מבחוץ. חתירה שבה אתה דואג לכל צרכיך בעצמך ונהנה מקמפינג קפוא נוסח אנטארקטיקה.


    כל חתירה מחייבת עדכון במזג האוויר. פותחים בוקר בשיט באנטארקטיקה

     

    לילה אחרי לילה נקלענו לסערת שלג

    עמוסי ציוד יצאנו לדרך. החתירה הייתה מרתקת כאשר אנו מנווטים בין הרי קרח מדהימים ונפעמים מיכולת השחייה של כלבי הים, הפינגווינים ואפילו לעיתים לוויתנים בהם פגשנו בדרכנו. אלא שבלילות לא שפר עלינו מזלנו, ולילה אחרי לילה נקלענו לסערת שלג ורוחות עזות שמנעו מאיתנו לפעמים אפילו הכנת ארוחה סבירה.

     

    מזון הוא צורך מאד בסיסי במזג אוויר קר. צריכת הקלוריות היא רבה מאוד וכשאין ארוחה חמה הגוף פשוט לא מצליח לאגור חום ואנרגיה והאדם עלול להיקלע למצב של היפותרמיה (מצב מסכן חיים שבו יורדת טמפרטורת הגוף). באותם לילות, איימו הרוחות והשלג למוטט עלינו את האוהלים ולהרטיב את הבגדים ושקי השינה. ציוד רטוב שאין אפשרות לייבש אותו בזמן סביר משמעותו באנטארקטיקה הפסקת החתירה.


    קולוניית פינגווינים מנקדת את מעלה ההר

     

    המצב הדרדר ולבסוף לאחר שקיבלנו דיווח מהיאכטה על מזג אוויר סוער מאוד שמתקרב אלינו, נכנענו ומיהרנו לחתור חזרה. בדרך חזרה ליאכטה, הכבידה הסופה מאוד גם על החותרים המנוסים שבינינו. שריקת הרוח במשך הלילה ונדנודי היאכטה הבהירו לנו שאכן ניצלנו את חלון ההזדמנויות שניתן לנו, ונמענו מכתבה בעיתון על משלחת קיאקיסטים שנקלעה לאי בודד באנקרקטיקה וחולצה (או שלא) על ידי כלי שיט אחר.

     

    זוהי אנטארקטיקה, ממלכת הקור והרוח. כאן שמחים על כל יום שניתן לחתור בו, דבר שאינו מובן מאליו. מי שחווה את אנטארקטיקה מגובה פני המים, מי שחווה אותה באוהל בסערת רוחות ושלגים, זכה לחוויה פיזית ורוחנית שתשנה את חייו לעד.

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    גרירת הקיאקים לקראת חתירה
    צילום: שלומי שוורצברג
    שלומי שוורצברג במשמרת על הסיפון
    צילום: שלומי שוורצברג
    צילום: שלומי שוורצברג
    קמפינג על קרחוני העד של אנטארקטיקה
    צילום: שלומי שוורצברג
    מומלצים