הכי דקים שיש: דפי שניצל

"אמא שלך בטח מבשלת מצוין, נכון?", שאלתי שאלה נדושה ואקוויולנטית ל"איזה מזל את?", כשהוקסמתי מרוית אבוטבול והתחלתי להבין את כובד המטען הקולינרי שהיא מביאה איתה. אי אפשר היה שלא להתפעל מהתשוקה לאוכל שזרמה באופן חופשי מעיניה של האשה היפה והדקיקה שישבה לידי על הבר בדיאנא לפני כמה חודשים. לרוית, כך גיליתי במשך ארבע השעות בנצרת, יש ידע אנציקלופדי על העולם הקולינרי בישראל, אילן היוחסין של הנפשות הפועלות בו ותיאבון של גרגנטואה.

"אתה צוחק עלי", היא ענתה לי. "כשהייתי ילדת מפתח בת 12 באשדוד היו לי שלוש ברירות: לאכול אוכל קר, או ללכת כל יום לאכול אצל סבתא שלי, או פשוט להיכנס למטבח ולהתחיל לעשות בלגן", היא צחקה וסיפרה לי שכבר אז היו לה עוד שלוש אחיות שגם אותן היה צריך להאכיל. "אז נכנסתי למטבח ולימדתי את עצמי לבשל". ואחרי זה היא הלכה ללמוד קונדיטוריה ב"תדמור", ועבדה ב"מתוקה", "בוטיק סנטרל" וב"לחמים" של אורי שפט, ובדרך גם פגשה את יואל, בן זוגה המקסים והשקט שאחרי חקירה קצרה וללא טלטולים הודה כי עבד 4 שנים כסו-שף של רפי כהן ב"רפאל", "הרברט סמואל" ומבשל היום בקייטרינג "מזל טלה". יחוס יחוס.

למרות שהיו לי 120 אורחים שהייתי צריך להסתובב ולהתמנגל ביניהם, מצאתי את עצמי חוזר פעם אחרי פעם משיוטי אל נמל הבית של הזוג הגסטרונומי על הבר. ככה זה אצלי, אני ישר קולט מי אני רוצה שיהיה חבר שלי. ודואג שזה יקרה.

"ומה את עושה כיום?" פלטתי עוד שאלה נדושה.

"אני מבשלת לילדי מפתח אחרים", ענתה.

כבן לאמא שהיתה קמה בשש בבוקר כל יום ועשתה את כל הדרך, לתמהון כל השכנים, למכולת כדי לקנות לנו לחמניות טריות לארוחת עשר בבית הספר, ותקתקה ארוחה חמה כל יום כשחזרנו ועוד ארוחה בערב כשאבא חזר מהעבודה, אף פעם לא הבנתי הורים ששוכרים מישהו שיבשל עבור הילדים שלהם. אבל להורים שמשלמים לרוית מגיעה תעודת הצטיינות מיצחק קדמן, הם לקחו בשביל הילדים שלהם את הטובה ביותר.

ילדים, כך למדתי כבר לפני עשרים שנה, אוכלים עם כל החושים. הם מריחים, ממששים ומשחקים, טועמים ומסתכלים על מה ששמים על הצלחת לפניהם. כן, אם לא נאה להם בעיניים, לא אוכלים. הם גם מקשיבים לאוכל שלהם, ואוכל קריספי שעושה רעש תמיד ייגמר מהצלחת לפני אוכל שקט. וילדים אוכלים גם עם החוש השישי שלהם, החוש שמזהה את כמות האהבה שהושקעה בהכנתו. בחושי החדים ישר הבנתי שאם אין לא היתה לי אמא מופלאה שכזו, הייתי רוצה שרוית תבוא ותבשל גם לנו.

יש מעט מאד דברים יותר כיפיים מאשר להסתכל על צלחת שהילד שלך ניקה, והכיף גדל עוד יותר אם השקעת את כולך באותה צלחת. אני מצטער שלא רשמתי את כל הדברים שהמצאתי עבור שני הבנים שלי כשהיו קטנים, והיו המון, אבל מצאתי אצל אמא שלי תמונה של יואל, הפרטי שלי, מול ארוחת שחיתות שהכנתי לו פעם בטוקיו, אחרי יום עבודה.

"מה הם הכי אוהבים שאת מבשלת להם?" המשכתי לחקור את רוית לפני שבוע. "דפי שניצל", השיבה. "מה זה דפי שניצל?" נדלקתי. תודו שזה נשמע מגרה. "מה, את דופקת את העוף לעובי של דף?", "לא, אני פורסת את החזה עם סכין חדה לפרוסות דקות, כמעט שקופות ומזה עושה שניצלים. משני פרפרים של חזה עוף אני מכינה הר של שניצלים קריספים וחטיפיים", הסבירה, וכל מה שרציתי באותו רגע זה להיות ילד מפתח עם אמא שמשלמת לרוית.

שלשום זה קרה. רוית באה להכין לנו את דפי השניצל שלה. אז הנה גם אתם יכולים. צריך רק סכין חדה, ידיים בטוחות והרבה אהבה.

שניצלים דקים כמו דפים (צילום: נעמה פלד) 

דפי שניצלים מתפצפצים

קודם כמה מילים על שניצל. שניצל אפשר לעשות דק, עבה, עם פירורי לחם או פירורי גריסיני ויש כאלה שעושים אותי עם פירורי בייגלה או אפילו ביסלי. אפשר להוסיף לביצים רוטב סויה או קארי, חרדל ושום. בעצם, שניצל הוא פלטפורמה נפלאה לכל דבר ולכל שיגוע, תלוי כמה הילדים שלכם פתוחים ומוכנים לטעום ולהתנסות. עד כאן על שניצלים באופן כללי. עכשיו לחטיפי השניצל של רוית:

אופן ההכנה:

1. פורסים חזות עוף לפרוסות דקיקות. צריך כאן סכין חדה וצריך להיזהר על האצבעות. רוית לא דופקת שניצלים עם שום פטיש, רק פורסת דק-דק ומוציאה את כל הסחוסים וכל החלקים הלא נעימים שנתקעים בשיניים.

(צילומים: נעמה פלד)

2. את פרוסות העוף השקופות מכניסים לבלילת ביצים: לוקחים 3 ביצים, מעט פפריקה, מלח ופלפל, מקשקשים במזלג ומכניסים את פרוסות חזה העוף לקערה ומצפים היטב.

(צילומים: נעמה פלד)

3. לוקחים פרוסה פרוסה ומעבירים אותן לציפוי טוב ויסודי בפירורי גריסיני. רוית מהדקת את הציפוי היטב לעוף על ידי לחיצה.

(צילומים: נעמה פלד)

4. מחממים שמן במחבת (עדיף שמן עמוק). כשהשמן חם מטגנים את השניצלים לגוון זהוב עמוק או חום - תלוי איך אתם אוהבים את השניצלים שלכם.

(צילומים: נעמה פלד) 

טיפ: בשלב הציפוי בפירורי הגריסיני אפשר להוסיף גיוון כמו עשבי תבלין, צ'ילי או קארי. אני ביקשתי מרוית שתכניס קארי לפירורי הגריסיני ולמרות שהיא עשתה פרצוף, היא שמה. איזו מאמא טובה.

לדעתי, עוד לא נולד הילד שלא יחסל את הצלחת הזו:

• לאתר "בייגלה " של דודי כליפא ונעמה פלד