שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    סיציליה: האי שבו התחיל כמעט כל מה שאיטלקי
    האי הגדול בים התיכון הוא המקור לכל האסוציאציות האיטלקיות: האימפריה הרומית, הגלידה, סרטי "הסנדק" והפסטה. לא סתם נאמר ש"אלוהים לא היה בוחר בפלשתינה לוּ ראה את סיציליה"

    הסופרים, האוהבים והמבקרים מדברים על סיציליה כמו על אשה, אהובה או סוררת, אך תמיד בלשון נקבה.

     

    "לישון ביקשה סיציליה, על אף כל הקריאות להתעורר. כי למה זה תשמע להם והיא עצמה עשירה היא, חכמה היא, תרבותית היא, ישרה היא, נערצת על הכול והכול מקנאים בה ובמלה אחת - היא מושלמת?" (מתוך "הברדלס", ספרו האלמותי של ג'וזפה תומאזי די למפדוזה)

     

    עוד טיולים בעולם בערוץ התיירות:

     

    סיציליה (קרי: סיצ'יליה), הוא הגדול, הפורה והמאוכלס שבאיי הים התיכון. שטחו 25,780 קמ"ר; גדול מעט יותר משטחה של ארץ ישראל שממערב לירדן ובו חמישה וחצי מיליון תושבים. בשל מיקומה האסטרטגי, במרכז הים התיכון, בין אירופה לאפריקה, שימשה סיציליה, לאורך הדורות, כאזור מעבר בין מזרח למערב וקרש קפיצה נוח לצפון אפריקה, הנמצאת במרחק של 145 ק"מ ממנה. סיציליה נמצאת בין אירופה לאפריקה, לא רק גיאוגרפית אלא גם תרבותית. נוגעת לא נוגעת. שייכת, לא שייכת.

     

    רבים מהמאפיינים האיטלקים החלו בסיציליה. כאן היכתה שורש התרבות הקלאסית. כאן התפתחה האימפריה הרומית, גידולי השלחין, החינוך האוניברסיטאי, הרב תרבותיות, אביב העמים ואפילו איחוד איטליה. כל איטלקי לומד שמבית בפלרמו יצא ג'וזפה גריבלדי, ב-31 ביולי 1862, בקריאה המפורסמת "רומא או מוות". אבל לאורך כל הדורות נשמר המרחק בין איטליה לבין האי שעבור מרבית האיטלקים הוא סמל לבערות ונחשלות. סיציליה היא כדור הרגל שבו בועט המגף האיטלקי, הכדור ששימש במשך שנים רבות ככלי משחק עבור עמים רבים שהשאירו עליו חותם וטביעת יד. בסיציליה שלטו כמעט כל האימפריות ובתי המלוכה האירופים, אבל לא ממש נגעו בנשמתו. גם לא מרבית האיטלקים.

     

    יש משהו שובה לב בפראות של סיציליה, החל מלועו המיתמר של הר הגעש אֶתנה, המתנשא לגובה של 3,263 מ' דרך האיים האיאוליים סחופי הרוחות והמצוקים התלולים של אֶריצֶ'ה. אולם למרות הסופרלטיבים שלהם זוכה סיציליה מפי תועמלני התיירות הזריזים, אני סבור שבמוקד משיכתה של סיציליה, אינו דווקא הנוף, אלא תרבותה העשירה. דומה והאסוציאציות ההיסטוריות הן אלו שצובעות את הנוף הסיציליאני בצבעים כה עזים.

     

    יש משהו שובה לב בפראות של סיציליה. אתנה (צילומים: גילי חסקין) (צילום: גילי חסקין) (צילום: גילי חסקין)
    יש משהו שובה לב בפראות של סיציליה. אתנה (צילומים: גילי חסקין)

     

    באי הזה, שהיה בעת העתיקה מרוחק כל כך ופראי כל כך, קבע הומרוס את מושבם של הקיקלופים בעלי העין האחת. כאן, במערה שבדרומו של האי, חיו היצורים האימתניים שאחד מהם איים לטרוף את מלחיו של אודיסיאוס, ואלו ניצלו הודות לתושייה שהפגין מפקדם.

     

    כאן ניצח הרקולס, האיש החזק בעולם, את המלך האימתני אריקס. בסיציליה בקעה כמעיין הבתולה ארתיזה, ונתפסה בידי אל הנהרות שהיה מאוהב בה. בסיציליה נחטפה פרספונה, נימפת האביב, בידי הדֵס, אל השאול. בסיציליה קבע אל האש, וולקן, את מקום הנפחייה האלוהית.

     

    המצוקים התלוליים של אריצ'ה (צילום: גילי חסקין) (צילום: גילי חסקין)
    המצוקים התלוליים של אריצ'ה

     

    התרבות הסיציליאנית

    בסיציליה נפגשים שני זרמים של מחשבה: אחד אירופי, מעודן, מגיע מצפון ואילו הזרם השני, ברברי, אפריקאי, מזרחי, שוטף אותה מדרום. לעתים הם מנטרלים זה את זה ולעתים הם מתמזגים ומעצימים זה את זה. מיקומה הנוח משך אליה מתיישבים, סוחרים וכובשים פיניקים ויוונים שבאו ממזרח; ספרדים ונורמנים שבאו ממערב; רומאים ולנגומברדים שבאו מצפון וערבים מדרום. כך, בהדרגה נוצר בה כור היתוך של תרבויות.

     

    מסע בסיציליה הוא מסע קופצני בין זמנים. הנוסע חולף על פני נופים הרריים ופראיים, או עמקים חקלאיים שלווים ופוריים. הוא מוקף בצמחיה ים-תיכונית בצברים בשרניים, שורות-שורות של גפנים, זיתים ועצי הדר. בכל יישוב יזדקרו לעיניו דקלים גבוהים, סימן מובהק של הדרום. התייר יעצור מן הסתם לבקר במקדשים יווניים המרשימים בהרמוניה ובתואם, מצודות אבירים נורמניות, מסגדים שצריחיהם מזדקרים בהתרסה מול מגדלי הכנסיות המעוגלות, המקושטות כל כך בגודש ברוקי.

    בנייה בארוקית של העיר נוטו בסיציליה (צילום: גילי חסקין) (צילום: גילי חסקין)
    בנייה בארוקית של העיר נוטו בסיציליה

     

    בין לבין, הוא יחלוף על פני שיכונים אפורים ורעועים, שנבנו על ידי קבלנים הנוסעים במכוניות שחורות ומבריקות, בתי חווה נמוכים המסתגרים מאחורי חומות אבן ונעולים מאחורי שער מחליד. הוא לא יוכל להחמיץ את בתי הקברות הזרועים מצבות פנטסטיות.

     

    כל השרידים והתרבויות הותכו למשהו חדש, מקורי. יותר תערובת מאשר תרכובת. אותנטי וכל כך סיציליאני. ויש בה גם עיירות קטנות, כפרים שגולשים על מדרונות הרים, נמלים זעירים עם סירות דייגים בכל מפרץ, כבישים פתלתלים, עדרי כבשים וכרמים ועצי זית ולימון.

     

    זה לא בכדי שכמעט כול אלו שעברו כאן: יוצרים, אמנים, מדינאים וסתם תיירים חדי עין בטאו את אותן תחושות מעורבות ועמוקות, שמלוות את המטייל בשהותו בסיציליה. רבים מהגיגיהם מצוטטים בספרים, במדריכי התיירים ולעתים על קירות הבתים. גתה, הסופר הגרמני, שערך בסיציליה חריש תרבותי עמוק ב-1787 אמר: "לראות את איטליה מבלי לראות את סיציליה זה לא לראות את איטליה בכלל, שכן סיציליה הינה המפתח לכול". פרידריך השני, השליט הגרמני ה"רנאסאנסי" של ראשית המאה ה-13, הרחיק לכת בהכרזה שעלולה לצרום לאוזן ישראלית: "אלוהים לא היה בוחר בפלשתינה אם היה רואה את ממלכת סיציליה שלי".

     

    התייר יעצור לבקר במקדשים יווניים המרשימים בהרמוניה ובתואם. מקדשי אגריג'נטו (צילום: גילי חסקין) (צילום: גילי חסקין)
    התייר יעצור לבקר במקדשים יווניים המרשימים בהרמוניה ובתואם. מקדשי אגריג'נטו

     

    סיציליה הקודרת

    בספרות האיטלקית נשזר הדרום, ובעיקר סיציליה, בדימויים של ניכור, שחיתות, הזנחה ועוני. ואכן, המהפכה התעשייתית דילגה על סיציליה. רוב תושבי האי מתפרנסים מחקלאות ודייג. החקלאות מתפתחת במהירות, אולם המורשת הפיאודלית שהיתה נהוגה באי עד לשלהי המאה ה-18, טרם נמחתה ושרידיה נותרו עד היום. בכמה מקומות ספרים מצאתי תיאור פיוטי על תושבי האי שמחי החיים.

     

    על פניו זה נכון. חיי הסיציליאני שזורות ב"פְייסטוֹת", שהן חגיגות עתיקות, מרהיבות לעתים, הכוללות בדרך כלל תהלוכה עם פסלי הקדושים. יש בהן שפע של דמויות, תלבושות, תכשיטים, צלמי קדושים, מוזיקה ושמחה. כל תהלוכה כזאת היא אירוע רב עצמה, המגרה את החושים. יש בו מראה מסנוור של מראות נוצצות בשמש, ריח פרחים מעורב בקטורת וצלילים מענגים של הלהקות המוזיקליות. ובכל זאת, נדמה לי שזהו דווקא יוצא מן הכלל, היינו, איים של שמחה וריגוש בתוך ים של שגרה עצובה.

     

    סיציליה המאיימת

    סיציליה התגבשה מתוך ניגודים. תקופות של פריחה ועתות של קיפאון. מלכים יוצאי דופן אל מול אצולה מנוונת. מקום קשה. חברה שמרנית חשדנית ובלבה ה"קוזה נוסטרה", המאפיה, שהיא מערכת סגורה, המקבילה לשלטון. לא רואים אותה בעיניים, אבל היא משרה מרוחה על סיציליה. היא בהחלט מושחתת, אכזרית ונפשעת. אבל עבור הסיציליאני, שארצו הוזנחה פעמים רבות, המאפיה היא כורח היסטורי.

     

    סיציליה איננה מקום סלחן, כפי שהעידו כמה סצנות בסרט "הסנדק". תושבים רבים טוענים שהמאפיה פוגעת רק באנשיה היא, אבל אינני בטוח שכל בעלי העסקים יסכימו עם הקביעה האופטימית הזאת. יודעי דבר יודעים לספר על דלתות שעולות לעתים באש, או על אנשים שלא ידעו לסכור את פיהם ונעלמו.

     

    המאפיה הסיציליאנית משתנה. משפטי הראווה הגדולים של שנות ה-90 של המאה הקודמת זעזעו אותה. קשר השתיקה נשבר ותפקידה, כחומה המגנה מפני השתלטות הקומוניזם הפך למיותר. זוהרה עומם, ובכל זאת היא חיה ובועטת. לעיתם נושכת ומחפשת דרכים חדשות להתקיים. ככה זה היה כמעט תמיד, כבר שבע מאות שנה.

     

    סיציליה התגבשה מניגודים. תקופות של פריחה ועתות של קיפאון. סמטה בקלטיג'ירונה  (צילום: גילי חסקין) (צילום: גילי חסקין)
    סיציליה התגבשה מניגודים. תקופות של פריחה ועתות של קיפאון. סמטה בקלטיג'ירונה

     

    העזובה וההזנחה לצד הפאר

    לצד הנופים המוריקים, הארמונות והמקדשים, יש ערים צפופות וקירות מתפוררים. בניגוד למרביתה של אירופה, עברה של סיציליה מאפיל על ההווה שלה. סיראקוזי היתה אחת הערים החשובות ביותר בעולם הקלאסי.

     

    בתקופה הרומית נחשבה סיציליה לאסם התבואה של האימפריה. בימי הביניים היתה סיציליה בירתה של האימפריה הרומית-גרמנית שבנה פרידריך השני. במשך מאות בשנים היתה פלרמו העשירה בערי הים התיכון. אולם מאז המאה ה-19 מתקשרת סיציליה, בתודעה של רבים, לפיגור ונחשלות. הקשר האסוציאטיבי אל המאפיה אינו מוסיף לתדמיתה.

     

    סיציליה מתקשרת בתודעתם של איטלקים רבים כמקום נפלא לבלות, לרחוץ בים החמים. מקום טוב לאכול, שהרי מכאן הגיעה הגלידה לאיטליה. יין מרסלה, המיוצר בסיציליה נחשב לאחד הטובים שביינות האיטלקיים. שמו הטוב של היין הסיציליאני יצא למרחוק הרבה מעבר לחופי האי. המאכל המאפיין את איטליה יותר מכל, הפסטה, הגיעה לאירופה דרך סיציליה. הערבים הביאו לסיציליה את מלאכת המגדנות וזיקוק מי הדרים להכנת מרציפן. אפילו השוקולד טופח במודיקה שבסיציליה, מפולי הקקאו שהביאו הכובשים הספרדים ממכסיקו. אולם ב-150 השנים האחרונות, מאז איחוד איטליה, מלווה את סיציליה דעה קדומה. האי שנהנה בעבר הרחוק מתקופות שלוות ומפרץ של יצירה, הפך בעיני רבים ל"מקרה", ל"תופעה", או ל"בעיה".

     

    במשך מאות בשנים היתה העשירה בערי הים התיכון. פלרמו (צילום: גילי חסקין) (צילום: גילי חסקין)
    במשך מאות בשנים היתה העשירה בערי הים התיכון. פלרמו

     

    אמנם, יש בפלרמו חנויות מפוארות ובטאורמינה הטיילת נהדרת, אך אנשי סיציליה מרגישים שעברם המפואר תקוע הרחק מאחוריהם. ישנם מקומות שעדיין לא שופצו מאז ההפצצות האמריקאיות במלחמת העולם השנייה. ישנם רחובות ברובע העתיק שנותרו בהם עיי חרבות. נהג ווספה גורר אחריו קרונית קטנה ומכריז ברמקול צווחני על מרכולתו. זקנה חרושת קמטים משלשלת דלי קשור בחבל ממטבחה שבקומה השלישית, היישר לדוכנו של מוכר הירקות כדי שיעביר עליה כמה עלים להכנת הסלט. על מתקני עץ מאולתרים תולים כבסים המתנפנפים ברוח.

     

    ימי השפל הכלכלי של שנות ה-50 באיטליה חלפו מזמן ועמו גם הניאו ריאליזם שהנציח על המסך הגדול את חיי הרבעים העניים בנאפולי וברומא. ובכל זאת, ברובע "לה קלסה" שבפלרמו, כאילו לא קרה דבר. בעיני רבים נותרה איטליה, אותו כוח צפוני שפלש אל האי וסיפח אותו ב-1860. משפט שגור בפי הזקנים הוא: "רומא אכלה לנו את הכל ולא הותירה שום דבר".

     

    ואולי, אשמת פּיגורה של סיציליה ונחשלותה יחסית, איננה רק פרי הזנחה של השלטון המרכזי? דומה שסיציליה נאחזת במיתולוגיה, בהיסטוריה וגאה בהיותה מחרוזת של שמורות טבע אנושיות, מרכזי עיירות שבהם יושבים הזקנים בפתחי הבתים ומשוחחים בסיציליאנית, דייגים המתקנים את רשתותיהם בסירות, רועי כבשים ונשים עטופות בשחור. האוטוסטראדות החדשות והמהירות מחברות את סיציליה ליבשת, אבל עדיין ניכרים בה כוח המסורת והאחיזה בישן.

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    קלטג'ירונה
    צילום: גילי חסקין
    קתדרלה בצ'פאלו
    צילום: גילי חסקין
    קניון אלקנטרה
    צילום: גילי חסקין
    אוזן דיוניסוס בסיראקוזי
    צילום: גילי חסקין
    מומלצים