שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    די להפרדה בבתי עלמין
    יקירכן נפטר? עליכן לקוות שבבית העלמין לא עובדים אנשי חברה קדישא חובבי החמרות - שלא יאפשרו לכן להספיד או שיפרידו בין המינים על דעת עצמם. זמן להיאבק

    צריך כנראה לדעת מתי למות ואיפה. לפני כמה חודשים סיפרה לי עירית (שם בדוי) שבבית עלמין ביישוב מסוים בצפון הארץ, שם קברו את חמיה, אין מרשים לנשים להספיד את המת (ולא מדובר באליכין). אולם, הסבירה עירית, ביום שישי אנשי החברה קדישא הקבועים אינם עובדים, והם מוחלפים באנשים אחרים. ההלוויה של חמיה התקיימה, למזלם, ביום שישי והחברה קדישא המחליפים הרשו לבנות ולנכדות של המת לספוד לו. "הייתי רוצה להישאר בעילום שם", אמרה עירית, "ובבקשה אל תצייני את שם המקום - כי זה יישוב קטן וכולם מכירים את כולם".

     

     

    הייתי ממשיכה להבליג, לולי שמעתי רק בשבועיים האחרונים שני סיפורים נוספים על כך שבבית קברות מסוים במרכז הארץ אין

    מאפשרים לנשים להספיד.

     

    "אבא שלי נפטר. אמי, אחותי ואני היינו האבלות, ולא היה אף גבר בין האבלים", סיפרה הדסה (שם בדוי). "החברה קדישא ראו שאין גברים, והחליטו 'לקצר הליכים' ולדלג לגמרי על ההספדים. מיד כשהתאספו האנשים באולם בית העלמין, קם האיש של החברה קדישא וקרא להרים את האלונקה ולהתחיל בהלוויה. אחותי קפצה מן המקום וצעקה 'מה? אין הספדים? מה קורה פה?' הייתי צריכה ממש לחטוף את המיקרופון כדי להספיד את אבא שלי".

     

    למרות שהדסה הצליחה להספיד את אביה, היא הייתה מזועזעת מעצם המחשבה שמישהו התכוון שלא יהיו הספדים לאביה.

     

    בדיוק בעניין זה הוגש בג"ץ לפני מספר שנים. עו"ד אביעד הכהן ייצג את משפחות בר, ליבמן ואח' בעניין ההלוויות של יקיריהן בבית העלמין סגולה בפתח-תקווה, שבו נשים לא הורשו להספיד. בבית המשפט הבהיר הכהן כי אין הלכה האוסרת על נשים להספיד, כי בבתי עלמין בכל רחבי הארץ מרשים לנשים להספיד, וכי לא עולה על הדעת שחברה קדישא יכפו מנהג מחמיר ("מנהג ירושלים", שאף בירושלים כבר לא נוהגים כמותו) על כלל הצבור. הוגשו תצהירים של נשים המעידות כי הן הספידו את יקיריהן בבתי עלמין שונים, וברשות. בג"ץ פסק כי אין להפלות נשים לרעה בנשיאת הספדים בבית ההלוויות.

     

    ויש גם הפרדה

    בבית העלמין בפתח-תקווה יש נקודה נוספת שהיא בעיניי פוגענית, והיא ההפרדה המוחלטת שיש באולם בית העלמין בין נשים וגברים. הכניסה לאולם משולטת "נשים" ו"גברים". כאשר נכנסים פנימה מתגלה כי אין איך לעבור מצד לצד של האולם, משום שיש מעין בימה (עליה ניצבת האלונקה) שחוצה את האולם לכל אורכו, ומחלקת את החדר לשני
    חלקים נפרדים לגמרי. נוצר מצב שקרובי משפחה שאינם מאותו המין אינם יכולים לעמוד זה לצד זה (אם הם נשמעו לשלטים ונכנסו בהתאם למינם). אין לחברה קדישא שום זכות להפריד בכוח בין נשים וגברים ברגעים קשים אלה של ההלוויה.

     

    התופעה שבה קבוצה קטנטנה של אנשים המחזיקים בעמדות מחמירות במיוחד כופה עצמה על ציבור כל כך גדול של אנשים היא בלתי מתקבלת על הדעת, ולא לגמרי ברור למה הציבור נותן לזה לקרות. לא עולה על הדעת שנשים יוכלו להספיד רק בימים מסוימים ורק בבתי עלמין מסוימים. בוודאי שלא עולה על הדעת שרק מי שהיא אסרטיבית ומצליחה "לחטוף את המיקרופון" תוכל להספיד במחוזותינו. המאבק כבר יוצא לדרך. 

     

    • רבקה לוביץ' היא טוענת רבנית העובדת ב "מרכז צדק לנשים" טל': 02-5664390

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים