שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    "העסקן": לשבור את הקזינו
    דמותו התחמנית של "הסופר-לוביסט" האמריקני ג'ק אברמוף עומדת במרכז הסרט "העסקן". אבל מדוע היה על הבמאי המנוח ג'ורג' היקנלופר לשלב את היבטיו הקרימינליים במוצאו היהודי?


    בשנת 2010 יצאו שני סרטים שעוסקים באותו אדם – מי שכונה ה"סופר לוביסט" (וגם "סופר ציוניסט") ג'ק אברמוף. אדם שמוקד פעילותו היה שידוך בין כספם של בעלי אינטרסים וכיסם של נבחרי ציבור אמריקאים. לאחר הילולה תקשורתית שבה הוא נחשף והוקע, הוא נידון בשנת 2006 לשש שנות מאסר.

     

     

    צפו בטריילר של הסרט "העסקן"

     

    הסרט התיעודי של אלכס גיבני "קזינו ג'ק וארצות הברית של הכסף" היה הראשון שטיפל בפרשה. גיבני הוא דוקומנטריסט מיומן המתמחה בבחינת פרשיות כלכליות ופוליטיות סבוכות ומפוקפקות (חברת אנרון, המושל אליוט ספיצר). הוא נזקק למעל שעתיים כדי לתת תקציר דחוס לדמויות המעורבות ולתיאור הנוכלויות שבהן אברמוף, עוזריו וחברי הקונגרס היו מעורבים.

     

    השם שניתן לסרט התיעודי מעיד על ניסיונו להציג את אברמוף כחלק מתופעה רחבה יותר של השחתת המערכת הפוליטית האמריקאית באמצעות פעילות הלוביסטים. עמדתו של הסרט היא שלא ניתן להבין את הדמות ואת מעשיה מבלי להבין את המערכת המאפשרת ומעודדת את השחתת נבחריה.

     

    צפו בטריילר של "קזינו ג'ק וארצות הברית של הכסף"

     

    הסרט השני שנוצר, המושא של ביקורת זו, הוא הסרט העלילתי "העסקן" ("Casino Jack"). זוהי עבודתו האחרונה של הבימאי המנוח ג'ורג היקנלופר ("לבבות המאפלייה") עם קווין ספייסי בתפקיד אברמוף.

    כפי שניתן להבין מהשם המקוצר, הפעם יש רק מוקד אחד - אברמוף עצמו. ניסיון ליצור פורטרט סאטירי של דמות הנעה בין שיגעון גדלות לתחמנות ונוכלות.

     

    על פניו זוהי אסטרטגיה מתקבלת על הדעת. קשה ליצור סרט עלילתי שיצליח להכיל את כל הפרטים והפרשות שבהם היתה מעורבת הדמות. קל יותר להתמקד באירועים דרך הפרספקטיבה המוגבלת של הדמות הנמצאת בעין הסערה. אך החלטה זו אינה פותרת את הבעיה. העלילה נותרת דחוסה ומבולבלת עד שקשה להאמין כי ניתן לעקוב אחריה, ללא הכרות מוקדמת עם פרטי הפרשיות שבהן היה מעורב אברמוף.

     

    מי מתעסק? זה ג'ק

    הניסיון להניח בצד את ההוקעה של המערכת הפוליטית המושחתת, משנה את מעמדו של אברמוף ממי שנמצא בעין הסערה למי שמחולל אותה. "העסקן" מנסה לעצב פרופיל פסיכולוגי שמצביע על מקור הלהיטות והפזיזות של הדמות.

    הסרט נפתח בסצנה שבא נושא אברהמוף מונולוג מול השתקפותו בראי ובו הוא מכריז על שנאתו לבינוניות. "אתה שייך לליגה העליונה, או שאתה עבד שמפלס דרכו לרכבת התחתית", הוא אומר, "אני לא ארשה למשפחה שלי להיות עבדים".


    ספייסי וברי פפר. עושים כסף

     

    ההומאז' למונולוג המפורסם של ג'ק לה מוטה מ"השור הזועם" של מרטין סקורסזה (שבעצמו מצטט את מרלון ברנדו מ"חופי הכרך"), מאותת כי הדחפים הפרועים של הדמות יביאו לחורבן עצמי ופגיעה בקרובים אליו. אבל זוהי לא רק הצהרה אישית. לקראת סופו של הסרט, כאשר החורבן של אברמוף יהיה ודאי, הוא יגיע במצב של דלוזיה לפגישה באולפן הוליוודי ובו הוא מציע לשני מפיקים צעירים ונבוכים את חזונו לספקטקל הוליוודי על יציאת בני ישראל ממצרים. אם לא במציאות לפחות שבקולנוע היהודים לא יהיו עבדים.

     

    ההתמקדות בדמותו של ג'ק היא פני השטח של הסרט. אך הסאבטקסט הבעייתי שלו מאתר את שורשי התנהגותו בזהותו היהודית.

     

    מוטיבים יהודיים - אוכל כשר, חבישת כיפה (אברמוף הפך לאורתודוכסי בגיל 12 לאחר שהתרגש עד עמקי נשמתו מהסרט "כנר על הגג"), "הבה נגילה", הם מרכיז מרכזי במונטאז'ים סטירים המשולבים לאורך הסרט. זה אמור לבדח (זה לא), אבל השימוש הלא כל כך זהיר במוטיבים לצרכי הומור, נושא הד אנטישמי, כשהוא מחובר לפעולות הקרימינליות של אברמוף.  


    ספייסי כג'ק אברמוף. ניחוח של אנטישמיות

     

    חשוב להבהיר. יש היסטוריה ארוכה של פשע יהודי בארצות הברית. ובסרטים העוסקים בגנגסטרים יהודיים בוודאי לגיטימי להציג אותם עם סממני המסורת, ממש כמו במקרים של משפחות פשע סיציליאניות. ב"היו זמנים באמריקה" (1984) המבריק של סרג'יו ליאונה, הגנגסטרים הם יהודים מבלי שיהיה בסרט בדל אנטישמיות.

     

    גזע הכסף

    אבל מתחת לכובע הפאדורה שאיתו מסתובב אברמוף (כובע ששיוכו לאיקונוגרפיה הגנגסטרית עולה בסרט שוב ושוב) מסתתרת כיפה. כשאחד משותפיו העסקיים נרצח, ועוזרו הלא יוצלח (והיהודי), המגולם על ידי הקומיקאי ג'ון לוביץ', כנמושה היסטרית מתקשר לג'ק ואומר לו "עכשיו יש לנו דם על הידיים",

    יש דחף לנוע באי נוחות במושב.

     

    בסוף הסרט, אברהמוף סופג את זעמו של חבר הקונגרס טום דילי (ספנסר גארט). דילי הוא נוצרי שנולד מחדש והיה אחד הפוליטיקאים החזקים בארצות הברית, במסגרת תפקידו כמנהיג הרוב הרפובליקני בקונגרס. לידו עומד העוזר שלו שהוא גם הכומר האישי. דילי צורח "No good lying K…", כשהכומר מהסה אותו לפני המילה "Kike" ("יהודון").

     

    זה יכול היה רגע שבו נחשפת הצביעות הנוצרית עתיקת היומין להאשים את היהודים בחטאי המוסר שלהם, אבל קשה שלא לחוש שהסרט מתקשה לבדל עצמו מעמדה זו.

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    7 לילות
    מומלצים