שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    צילום: יוסף ג'קסון

    ג'ורג'יה: מסע אל ההיסטוריה השחורה של ארה"ב

    ביתו של מרטין לותר קינג, מלחמת האזרחים המדממת והתרפקות על עבר כואב הם רק חלק ממאפייני העיר אטלנטה בג'ורג'יה

    העבר הכואב עדיין זועק. במדינת ג'ורג'יה, בתוככי הדרום העמוק של ארה"ב זוכרים את הכיבוש של היאנקים הצפונים כאסון טבע כמעט עכשווי.

     

    עוד המלצות לטיולים בארה"ב:

     

    התיאורים המזעזעים בעיניהם של תושבי הדרום על-אודות הקרב שבו טבחו חיילי הצפון את אחיהם הדרומיים ושאר אירועים שהתלוו לשריפת העיר אטלנטה בידי הגנרל הצפוני, שרמן, מוצגים בצורה מזעזעת במוזיאון ה"סייקלוראמה" (Cyclorama) באטלנטה, שנמצא בפארק גראנט. המקום מנציח את אירועי הקרב על אטלנטה בזמן מלחמת האזרחים האמריקנית.

      

    אותן התרחשויות מונצחות גם בספר ובסרט האלמותי "חלף עם הרוח". לעניות דעתי הצנועה, הדרומיים מגזימים, עד כדי תיאור מעשי היאנקים כמקבילים לזוועות של מלחמת העולם השנייה.

    לנו, הישראלים, שגדלנו על שיכנוע עמוק בצדקתם של ה"יאנקים" הצפונים קשה להתרגל לאופן כזה של תיאור האירועים. אך לתושבי המדינות הדרומיות של ארה"ב, קשה עד היום להשתחרר מתחושת האובדן שהתלוותה לאורח החיים שקדם לאותה מלחמת אזרחים, שבסופה שוחררו עבדי האחוזות והכלכלה המקומית, שנשענה על עבודת הכפיים של אותם עבדים, התרסקה לחלוטין.

     

    גם על הסלע הענקי, שהוא מעין כיפת גרניט המתנשאת למרומים בפארק הלאומי "הסטון מאונטיין" (Stone Mountain) מונצחים בענק לאורך עשרות מטרים כשהם חצובים בסלע, שני גנרלים דרומיים, סטונוול ג'קסון (שאינו קרוב-רחוק שלי חלילה) ורוברט אי. לי, הרוכבים על סוסים בלוויית הנשיא הפורש של הדרום - ג'פרסון דיוויס.

     

    הפארק הזה, הנמצא כ-20 ק"מ מהעיר אטלנטה, מציע מגוון בילויים סביב הסלע הענק הזה שמתרומם לפתע מאדמת המישור סביבו. רכבל מעלה את העצלנים שאינם רוצים ל"היקרע" בטיפוס של כשעה על השביל, אלא להגיע בנוחיות אל מרכז המבקרים שממוקם על רכס אותו סלע.


    גנרלים מונצחים על סלע הגרניט. הסטון מאונטיין (צילומים: יוסף ג'קסון)

     

    התרפקות על עבר כאוב

    אותה מלחמת אחים אכזרית עלתה ב-600 אלף הרוגים אצל שני הצדדים, מתוך אוכלוסייה שמנתה אז כ-30 מיליון תושבים. המלחמה הותירה גחלים לוחשות של זכרונות מרים בעיקר בקרב מדינות הדרום עד היום, אך העיר אטלנטה הענקית של היום אינה מתרפקת רק על עברה הכאוב. היא הפכה למרכז כלכלי חשוב ביותר שבה נמצא נמל התעופה "הארטספילד", השני בגודלו בארה"ב, שמשרת את כל טיסות ההמשך לדרום אמריקה.

     

    המרכז העולמי של חברת "קוקה קולה" נמצא בעיר והביקור במרכז המבקרים שלה מהנה למדי, אפילו לאחד כמוני שאינו סובל את המשקה.

    אותה חברה העניקה לעיר את אחד מהאקוויריומים הגדולים שבעולם, שבו משייטים להנאתם כרישי לוויתן באורך 15 מטרים, ועוד כמה מפלצות ימיות ענקיות בצוותא עם אלפי מיני דגים שלא הייתם מעלים על דעתכם. הביקור במקום נמשך שעות והוא בבחינת חוויה של ממש.

     

    גם מרכזה העולמי של רשת הטלוויזיה CNN ממוקם באטלנטה, ביחד עם מרכזי חברות ובנקים ענקיים. והנה דווקא העיר אטלנטה, מרכז הדרום, היתה זו שבחרה בשחור הראשון כראש עיר. זהו אנדרו יאנג, שמאוחר יותר הנשיא ג'מי קארטר (שגם הוא ממשפחת מגדלי בוטנים בג'ורג'יה) מינה אותו לנציג השחור הראשון של ארה"ב באו"ם.

     

    בית משפחתו של מרטין לותר קינג

    מכיוון שרצינו לצאת בעקבות סיפורם של השחורים בדרום, היעד הראשון היה ביקור במרכז שנבנה לזכרו של מרטין לותר קינג, אותו לוחם זכויות שחור שנרצח והפך לסמל מאבקם לשוויון זכויות של השחורים האמריקנים. המרכז המרשים ממוקם באיזור סוויט אוברן (Sweet Auburn) שהינו שכונה שחורה עד היום. למרות שעיריית אטלנטה לא מפתחת במיוחד את האזור, עדיין באים רבים לבקר במוזיאון הקטן שמוקדש ללוחם האפליה והגזענות, מנהיג שחור שזכה לפרס נובל לשלום, אך היה חשוד בעיני ה-FBI למרות שהטיף לאי-אלימות.

     

    בבניין אחר באותו רחוב ממוקם גם מוזיאון פרטי בשם "החוויה הפנורמית האפרו-אמריקנית", שבו מוצגים אביזרים ומוצגים די משונים של אורח החיים של השחורים האמריקנים. המוזיאון כולל גלריה לאמנות אפריקנית. על גבעה לא הרחק משם, שלפי המסורת ניצב עליה הגנרל הצפוני, שרמן, וצפה בעיר אטלנטה הבוערת, נבנה מרכז המוקדש לנשיא קרטר ,"מגדל הבוטנים" לשעבר, שזכור מהסכמי "קמפ-דיוויד" שנחתמו בין ישראל ומצרים.

     

    בלא מעט מקומות בעיר מוקדשים מוזיאנים וגלריות לאמנות אפריקנית, כמו גם ברובע העתיק של אטלנטה ב"ווסט אנד", שבו מתגוררים לא מעט שחורים גם כיום. רובע זה הוא היחיד שלא נפגע בשריפת אטלנטה בעת מלחמת האזרחים. הצפוניים חסו עליו כי התגוררו בו העבדים השחורים. כנראה שעד היום המצפון עדיין מציק ללבנים הדרומיים של אטלנטה. אבל לא נראה שעיריית אטלנטה משתדלת להשקיע ברובע זה, הוא נותר כמעט במצבו המקורי בתום מלחמת האזרחים.


    בית אביו הכומר של מרטין לותר קינג באטלנטה. בית שהיה אמיד למדי

     

    העיר מייקון (Macon) נמצאת כ-130 ק"מ מדרום-מזרח לאטלנטה, על הכביש המוביל לעיר הדרומית היפהפיה, סוואנה . מייקון היתה נמל כותנה חשוב בתקופת העבדות ועל רמת החיים של תושביה אפשר לעמוד מהמראה של מאות הבתים היפהפיים שנבנו בתקופת הפריחה של העיר, ביניהם ניתן לבקר בארמון בסגנון איטלקי שנקרא בשם "היי האוס" (Hey House).

     

    לא מעט מוסיקאים וזמרים שחורים גדלו במייקון כמו ליטל ריצ'ארד, אוטיס רדינג  ברי אוקלי ואחרים. בעקבותיהם צמח במקום "היכל התהילה למוסיקה של ג'ורג'יה". כאן ניתן לראות תפאורה משוחזרת של כנסיית גוספל, חנות למשקאות מתקופת הרוק אנד רול ושאר אתרים שבהם פרחה המוסיקה האפרו-אמריקנית. תוכלו לחזות גם בסרט המציג את ריי צ'ארלס המזמר לנציגי בית הנבחרים של ג'ורג'יה את השיר "ג'ורג'יה און מיי מיינד" (Georgia on my Mind), ואפילו לראות את הזמר ג'יימס בראון המתוודה לאפיפיור שהוא מרגיש כמו "מכונת סקס".


    נר התמיד לזכרו של מרטין לותר קינג באטלנטה, ג'ורג'יה

     

    "אשכנזי" לבן מגלה עניין בהיסטורית השחורים

    כך או כך, אל תדלגו בעיר על אחד המוזיאונים האפרו-אמריקניים מהטובים בארה"ב. מוזיאון "טאבמן" שמעלה על נס את תרומתם של השחורים האמריקנים להישגי התרבות של אמריקה, שבו קולאז' המורכב מכל הדמויות והאנשים שקנו להם שם ונמנים על צאצאי השחורים בארה"ב.

     

    במוזיאון גם מוצגים "כואבים", כמו אזיקים ושלשלאות ברזל שבהם היו קושרים את העבדים. אנשי המוזיאון די התרגשו מכך שישראלי "אשכנזי" לבן שכמוני מגלה עניין רב בתולדות השחורים האמריקנים.

    האתר הבא שאותו נסענו לבקר על כביש 16 היה לא אחר מהעיר הדרומית היפהפיה, סוואנה. העיר נמצאת כ-27 ק"מ מחוף האוקיאנוס על גדות נהר סוואנה, וממוקמת עדיין בג'ורגיה על גבולה של דרום-קרולינה.

     

    הרובע העתיק שלה השתמר כשהיה על כיכרותיו ובתיו היפים, ואחת הדרכים הנחמדות לסייר בו הוא על גבי כרכרה רתומה לסוסים, לפי מיטב המסורת של הדרום לפני שהתקלקלה בעקבות התבוסה במלחמת האזרחים. מזלה של העיר שהנשיא לינקולן, שקיבל אותה כשי ליום הולדתו מאת הגנרל שרמן, החליט להותירה על תילה ולהקצות את אדמתה לעבדים המשוחררים. אגב, כיום מוצע טיול מיוחד בעיר המוקדש למורשת השחורים של סוואנה.  

    התענוג הכי גדול לשוטט ברובע העתיק של סוואנה, מכיכר לכיכר, ולא לשכוח להתיישב על הספסל בצ'יפווה סקוור (Chippewa Square) - מקום שבו ישב טום הנקס, הלוא הוא "פורסט גאמפ", וסיפר את סיפורו בסרט הבלתי נשכח.

     

    לנו, כישראלים, מומלץ לבקר את בית הכנסת העתיק המקומי ולהצטרף לסיור המציג את תולדות היהודים בעיר סוואנה. נמל סוואנה שימש כנמל יבוא לעבדים אפריקנים, וכדי לעמוד על תולדותיהם העגומות של השחורים המקומיים יש לפנות לרובע הוויקטוריאני של העיר, בבית שנקרא בשם קינג-טיסדל קוטג' (King-Tisdell Cottage) , ובו מוצגים אוספים של חפצי אמנות אפריקנים. אך המעניין יותר הוא האוסף והסקירה ההיסטורית של חיי העבדים המשוחררים, כולל פקודת השדה של גנרל שרמן שבה העניק לכל עבד משוחרר פרד לעבודה ו-160 דונם אדמה.


     

    הצדעה לשחורים שתרמו לתרבות האמריקנית. מוזיאון "טאבמן"

     

    סיורים מעניינים יוצאים לעבר האתרים השחורים וכוללים ביקור בכנסייה הבפטיסטית השנייה ובשכונת העוני השחורה, יאמאקרו (Yamacraw). אגב הכנסייה הבפטיסטית הראשונה נחשבת לעתיקה ביותר מבין כנסיות השחורים על אדמת ארה"ב והוקמה כבר ב-1777. היא ממוקמת ברחוב Montgomery St. 23. ברצפת הכנסייה יש חורים בצורת מעויינים, פתחי אוורור שדרכם נמלטו בזמנו עבדים במה שכונה אז בשם "המסילה התת קרקעית" - רשת של לבנים "צדיקים" שסייעה בידי אותם עבדים להימלט מאדוניהם הדרומיים.

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    לינקולן ואחרים בציור במוזיאון "טאבמן"
    צילום: יוסף ג'קסון
    מומלצים