שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    התרעת הורים: יותר דתל"שים בקיץ
    אולי זה מהחום, ואולי בגלל הפתיחות הגוברת - אבל נדמה כי יותר כיפות נושרות בקיץ מראשי מתבגרים דתיים. רבנים מודים כי לחינוך הפתוח יש קשר ישיר לתופעה. "ההגדרה 'תינוק שנשבה' חלה גם על הילדים שלנו", אומר הרב יגאל אריאל
    החופש הגדול מייצר תגבור שעות הורות, והתמודדות עם סיטואציות לא פשוטות להורה הממוצע. אז כאשר הילדים בחופש, החליט ארגון "צהר" להרים את הכפפה, ולשלוח את ההורים לכמה שיעורי חופש. בהורות, כמובן.

     

    הכנס "בונים הורות משמעותית נוכח אתגרי הדור המתחדשים", התקיים אתמול (יום ד') בבנייני האומה בירושלים, והציע הרצאות להורים לילדים בכל גיל: החל מסוגיית הצבת הגבולות גם בחופש, דרך שיחות עם המתבגר על גלישה לאתרים לא צנועים - וכלה בשיחה על פגיעות מיניות. אך הסוגייה המרכזית שנדמה כי מערערת את שלוות נפשם של הורים, היא תופעת הדתל"שות המתרחבת, אשר זכתה להייחסות הראויה למימדיה. 

     

    "הכנס מציף שאלות שהציבור הדתי-לאומי מתמודד עימם", מבהיר הרב דוד סתיו, יו"ר ארגון רבני "צהר", "ויש בו למעשה הכרזה שאנחנו לא נרתעים מלדבר עליהן. אחת הבעיות הכואבות של ההורה הדתי-לאומי הוא הקונפליקט בין המחויבות להלכה מצד אחד, והחיים עם שתי רגליים בתרבות הישראלית מצד שני. עליו להתמודד עם שאלות של עד כמה לאפשר פתיחות, ואיך להתמודד עם תוצאות הפתיחות הזו".

     

    "לקבל באהבה"

    הרב יגאל אריאל, יו"ר מדרשת הגולן וממקימי הישיבה ביפו, שוחח עם ההורים על מה שנתפס לעיתים

    כתופעת לוואי של אותה פתיחות חברתית: כאשר הילד מחליט ללכת בדרך שונה, ולהיות חילוני, ונדמה כי זה קורה יותר בקיץ.

     

    "החינוך שלנו בנוי על בחירה ורצון, ואנחנו לא הולכים לשנות את זה", מבהיר הרב אריאל. "אנחנו לא יכולים לחיות בעולם שבו אנחנו נותנים לילד שלנו לבחור, וכשהילד בוחר לצאת החוצה - אז להתקומם. אנחנו לא הולכים לשנות את אופן החינוך ואת דרכנו בגלל זה. פעם היו מנתקים יחסים עם ילד שהוריד את הכיפה. זה עדיין קורה בציבור החרדי שמפעיל גם סנקציות. אני חושב שאין בזה תועלת.

     

    "אנחנו חברה דמוקרטית, והעולם פתוח בפני הבנים שלנו. אנחנו לא שוטרים של הקב"ה. אנחנו מחנכים אותם, וכשהם בחרו בדרכם - אנחנו צריכים לזכור לשמש להם הורים, ולקבל אותם באהבה".

     

    הדתיים הם החריגים

    אהבה, לשיטתו של הרב אריאל, היא המצרך החיוני ביותר: "אנחנו מצווים להתייחס לבן שלנו, כפי שאנו מצווים להתייחס לכל יהודי - באהבת ישראל ולימוד

    סנגוריה. יש הבדל בין האפיקורסים של פעם לאלה של היום. פעם מי שהוריד את הכיפה היה מרדן שיצא נגד המסורת. אך המציאות השתנתה. הדתיים הם החריגים, וכל העולם חילוני.

     

    "הרב קוק כתב שהילדים של היום הם בגדר אנוסים, כי שטף הזמן, המודרנה, החילון והשואה הובילו למסקנה הפשוטה: להיות חילוני. היות האדם דתי, זה החריג. מספרים על האדמו"ר מסאטמר, שבא פעם להלוויה של אדם פשוט, וכשנשאל מדוע הגיע, אמר שאם יהודי עבר את השואה ונשאר דתי, אזי זה נס, לכן בא".

     

    הרב אריאל סבור כי ההגדרה "תינוק שנשבה" חלה גם על ילדי המגזר הדתי. "הבעיה היא לא שלנו, אלא של החילון הכללי", הוא אומר. "אנחנו חיים בתקופה של הסתר פנים, וזה שהם ראו את אורח חיינו, זה לא יתרון, אלא חיסרון. נדמה לנו שאנחנו דוגמה לחיים דתיים שלמים, שאנחנו נציגי הקב"ה עלי אדמות, ומתברר שזה לא נכון. הבנים שלנו יוצאים עם מסקנה אחרת. יש לנו חסרונות, ואנחנו לא מייצגים את הקב"ה.

     

    "בהפטרת השבת, מכנה הנביא את בני ישראל 'בנים משחיתים'. למרות שהם משחיתים, הם עדיין בנים. אנחנו צריכים להמשיך להאמין שגם אם הבן שלנו הלך לאן שהלך, הניצוץ הקדוש ממשיך להתקיים בו, ולכן אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו להתנתק ממנו. להפך, עלינו ללוות אותו באהבה גדולה, ללא תנאים, ולשמש בשבילו כתובת לכל דבר".

     

    לצאת מהבועה הדתית

    הרב אריאל מציע לשנות גישה: "אני חושב שלפני שילד מחליט באופן סופי על הדרך שלו, להורים יש תפקיד מחנך, ואם יש להם השפעה, הם צריכים לדבר איתו. אבל אחרי שכל זה לא עזר, אני חושב שלא טוב להתווכח. אין בזה טעם ותועלת. צריך להשתדל לא להעכיר את היחסים בוויכוחי סרק, ולזכור שאנחנו הורים, ולא רק מחנכים, ולהיות הורים זו אהבה ללא תנאי. הבן צריך להרגיש שאוהבים ומכבדים אותו, ולא שמתנשאים מעליו".

     

    גישתו של הרב אריאל מבוססת על אנרגיה חיובית, ומציעה לראות את ה"יש". אל תקראו לזה "החצי המלא",
    שכן אין חצי ריק, כי אם מאה אחוזים מלאים. "אומרים ש-20% מהנוער שלנו נעשה חילוני", הוא אומר, "אבל 80% החליטו להישאר. גם הם עושים את זה מתוך בחירה גמורה. גם הדרך שלהם פתוחה – אך הם מחליטים לקיים מצוות, וגם אם זה חפיף, הם עושים זאת. זה הופך את הבחירה שלהם לבחירה מרצון ובחירה לשמה, ואין לך לשמה גדול מזה.

     

    "יש בבחירה הזו משהו מחזק. אנחנו לא רוצים בנים יס-מנים, ילדים רובוטים, ולכן אנחנו מכבדים גם את המהלך של הבן שבוחר אחרת. בסופו של דבר, המהלך הזה מאלץ את החברה הדתית-לאומית לצאת מהבועה שהיא חיה בה, ולהיכנס למהלך כלל ישראלי, ולא רק מגזרי פנימי. זה מאלץ אותנו להיפתח לכלל החברה, ולהשתלב בה"

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    לכבד את הדרך. כל דרך
    צילום: גבי מנשה
    צילום: איתמר גור
    "הילדים שלנו תינוקות שנשבו". הרב יגאל אריאל
    צילום: איתמר גור
    קונפליקט תרבותי-דתי. הרב דוד סתיו
    צילום: גבי מנשה
    מומלצים