דיאטה עושים באהבה: מירי ורובין רזו יחד 57 קילו
בפעם הראשונה רזתה מירי ברומר 30 קילו בזכות קבוצת תמיכה. בפעם השנייה, אחרי 13 שנה, היא עשתה זאת שוב והפעם סחפה לפרויקט גם את בעלה רובין, שסבל ממחלות רבות ומסיבוכי סוכרת. "זו שמירה בלתי פוסקת אחד על השני, בלי תירוצים"
בתקופה שמירי ברומר מגדירה כ"השלבים הרעים שלי", לפני 13 שנה, מידת המכנסיים שלה הייתה 56-54. היא שקלה 90 קילו, שהתפרסו על פני 165 סנטימטרים. בנה עמד לחגוג אז בר-מצווה, והיא החליטה שלאירוע הזה תעשה דיאטה ולא תגיע כשהיא לובשת מידות גדולות ומתביישת להצטלם.
ברומר הצטרפה לקבוצת הרזיה של "דיאטה קלאב", ובתוך שנה השילה ממשקלה 30 קילו. היא הצליחה לשמור על ההישג במשך כמה שנים, אבל אז הגיעה הנפילה. "חשבתי שאני חכמה יותר מכולם ויודעת את כל התורה", מספרת ברומר ל-ynet. "עזבתי את הקבוצה, והעליתי כמעט את כל המשקל חזרה. המדריכה התקשרה אליי, אבל לא הייתי מוכנה עדיין לחזור".
גם בפעם השנייה שהחליטה ברומר לרזות היה הטריגר אירוע משפחתי, הפעם חתונה של אחד מחמשת ילדיה. אבל שבוע לפני החתונה קרסו הכליות של בעלה רובין, והוא אושפז בבית החולים.
"רובין תמיד היה שמן מאוד", היא אומרת. "וכך היה המצב כבר כשהתחתנו. התפתחה לו סוכרת, כולסטרול ולחץ דם גבוהים - כל התחלואים והצרות שרק אפשר. הסוכרת גרמה לבעיות קשות ברגליים, ואחרי הקריסה של הכליות הוא נאלץ להגיע לחתונה על כיסא גלגלים, והובילו אותו חזרה לאשפוז עם כל הצנרת. זה היה מראה קשה מאוד".
הדיאטה איזנה את המחלות
אחרי שעבר שני ניתוחים והגיע למשקל של 107 קילו, אפילו הרופאה של רובין התייאשה ממנו. ברגליו כבר לא הורגש הדופק, והמשפחה החלה להפעיל עליו לחץ כבד כדי שיצטרף לקבוצת התמיכה. "במשך שנתיים לא קרה כלום", מודה ברומר, "כי הרצון לרזות לא בא באמת ממנו, אבל לא היה לו כוח להתנגד לכולם. רק כשנאלץ לפרוש לפנסיה שנתיים לפני המועד המתוכנן, בגלל מצבו הבריאותי, נפל לו האסימון".
רובין ומירי המשיכו יחד בפרויקט ההרזיה - הוא הגיע למשקל 82 קילו ("משקל שלא היה בו בחייו הבוגרים") ומירי שוקלת היום 58 קילו ושומרת על ההישג. הרווח הבריאותי של רובין עצום - הדופק חזר לרגליו, הסוכרת התאזנה, לחץ הדם חזר לטווח תקין וגם ערכי הכולסטרול בגבולות הסבירים יותר. "הוא כבר לא יהיה בריא אף פעם", אומרת אשתו, "אבל המחלות שלו בהחלט נחשבות מאוזנות עכשיו".
"אפילו הרופאה של רובין התייאשה ממנו". מירי ורובין ברומר לפני הדיאטה
מאיפה מקבלים תמיכה לפרויקט כזה?
"אנחנו חיים את זה כפרויקט משפחתי", אומרת מירי. "אחרי כל פגישה אנחנו מתקשרים לילדים כדי לעדכן כמה ירדנו, ואנחנו מקבלים מהם עידוד, כולם מאוד תומכים. כששניים עושים את זה יחד, זו שמירה בלתי פוסקת אחד על השני. במקרה הזה אני מנוסה יותר בתוכנית, אז קצת עודדתי יותר את רובין מאשר ההפך. בשבילי זו כבר הייתה דרך חיים, ולו היה יותר קשה".
גם המשברים בדרך משותפים?
"ראיתי שאם אני מרשה לעצמי לפעמים לאכול משהו, כמו קינוח במסעדה, גם רובין ישר לוקח לעצמו, למרות שיש לו סוכרת. אז הבנתי קודם כל שהאחריות עליי, ושאני צריכה להימנע מחריגות כאלה. לפעמים הוא עדיין כועס עליי כשאני מעירה לו, אבל הוא מודע לכך שהירידה במשקל היא הטריגר הכי חשוב לבריאות שלו.
"זו עבודה סיזיפית, פרויקט של חיים. המאבק שלנו יומיומי, אם כי בהרבה דברים זה כבר קל יותר. כשאנשים מציעים לי מנות מיותרות באירועים אני לא אומרת שאני בדיאטה, אלא שאסור לי או שאני לא יכולה, וכך הם מקבלים את זה הרבה יותר טוב.
"למדתי שאין תירוצים, שתמיד אפשר למצוא סיבות לאכול. אבל אם אני רוצה להיות בגזרה הזאת, רזה, אני צריכה לשמור על התוכנית".
"יש מאבק יומיומי, תמיד קל למצוא תירוצים". הזוג ברומר אחרי הדיאטה
"ניסיתי אין ספור דיאטות"
מירי מייחסת חשיבות מיוחדת לתמיכה שקיבלה ושנתנה לאורך השנים בקבוצה. "ניסיתי אין ספור דיאטות שונות במהלך השנים", היא אומרת, "וזה תמיד נכשל. בהתחלה היה לי קשה מאוד לחשוף סיפורים אישיים בקבוצה או לקבל הערות מאנשים, אבל למדריכה מירה היה משפט מפתח: 'מה שטוב לך - בכיס ימין, ומה שלא - בכיס שמאל'.
"היום אני גם עושה הרבה פעילות גופנית. חזרתי לרקוד, אני משתתפת בשיעורי זומבה ודראמס אלייב וגם שוחה הרבה. רובין בעיקר מוציא את הכלבים לצעידה פעמיים ביום במשך כחצי שעה. צריך לקחת בחשבון שאי אפשר להעמיס על הרגליים שלו יותר מדי לאורך זמן".
הטיפים של מירי ורובין
- לשתות הרבה: צריך לשתות 12-10 כוסות מים ביום. זה חובה בכלל בקיץ הישראלי, ועוזר מאוד בתהליך ההרזיה.
- לאכול שש ארוחות ביום: לא לוותר על אף ארוחה, גדולה או קטנה, ובמיוחד על ארוחת הבוקר. "אצלנו זאת ארוחת פולחן משפחתית", אומרת מירי, "ואף אחד לא מקבל עוד חצי שעה לישון במקום זה".
- לאכול אך ורק ליד השולחן: לא לטייל עם האוכל, לא לאכול ליד הטלוויזיה, כיוון שאלה הופכים לנשנושים שלא זוכרים אותם בכלל. עדיף להניח את האוכל על צלחת ולאכול כמו בן אדם, למען עצמכם. "היום אנחנו עושים את זה יחד", מספרת מירי, "וזה זמן זוגי נהדר לשבת ולדבר".
יש לכם סיפור הרזיה מעורר השראה? כתבו לנו
לפנייה לכתב/ת 
