שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות

    פרשת שבוע כלכלית: ההמון לא תמיד צודק

    עוד במקרא גילו בני ישראל את הכוח שבהתארגנות המונית. היום, פלטפורמת הרשתות החברתיות נותנת להתארגנות כזאת משנה תוקף מחודש, שבמקביל גם ממחיש את הגבול הדק שבין חוכמה להיסחפות. הפיקוח על מחירי השכירות כמשל

    לפני מותו, על סף הכניסה לארץ, פתח משה רבנו בנאום ארוך המפרט את ההיסטוריה הקרובה והרחוקה של עם ישראל. בפתח דבריו הוא פירט את קשיי המנהיגות ואת הפיתרון, המהפכני באותם שנים, שמצא לעניין ("אֵיכָה אֶשָּׂא לְבַדִּי טָרְחֲכֶם וּמַשַּׂאֲכֶם וְרִיבְכֶם. הָבוּ לָכֶם אֲנָשִׁים חֲכָמִים וּנְבֹנִים וִידֻעִים לְשִׁבְטֵיכֶם וַאֲשִׂימֵם בְּרָאשֵׁיכֶם").

     

     

    הפרשיה שמזכיר משה בדבריו היא תוכחה קשה לעם על "פרשת המרגלים". 40 שנה מוקדם יותר, כשעמדו להכנס לארץ, ביקש העם לשלוח לפניו מרגלים שיבררו האם אכן הבטחת ה' בעינה עומדת וניתן לכבוש את הארץ ("וַתִּקְרְבוּן אֵלַי כֻּלְּכֶם וַתֹּאמְרוּ נִשְׁלְחָה אֲנָשִׁים לְפָנֵינוּ וְיַחְפְּרוּ-לָנוּ אֶת-הָאָרֶץ וְיָשִׁבוּ אֹתָנוּ דָּבָר אֶת-הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר נַעֲלֶה-בָּהּ וְאֵת הֶעָרִים אֲשֶׁר נָבֹא אֲלֵיהֶן).

     

    שלא בטובתו, נעתר משה לבקשת העם ושלח את 12 ראשי השבטים לתור את הארץ. המרגלים שחזרו ומצאו את דיבת הארץ רעה הפילו את רוח העם שמיאן לעלות לארץ. בצר לו הזכיר משה לעם את הניסים והנפלאות שעשה להם ה' מאז יצאו ממצרים - אך ללא הועיל, העם לא הקשיב.

     

    בסופו של דבר, אחרי שהטיל עליהם ה' את עונש 40 שנות הנדודים והודיע שאיש מהדור הנוכחי לא יכנס לארץ, התמלא העם חרטה והתארגן לעלות להר האמורי בדרך לארץ. מאוחר מדי, אומר להם משה, שניסה לעצור אותם, אך הם בשלהם, עלו בהר וניגפו לפני האמורים.

     

    מקובל לומר שקבוצת אנשים חכמה יותר מכל אחד מחבריה. בתנאים המתאימים, כתב ג'יימס סורוביצקי בספרו חכמת ההמונים (The wisdom of crowds), יהיה ההמון חכם יותר וטוב יותר בפתרון בעיות, קבלת החלטות ואפילו חיזוי העתיד.

     

    הרשתות החברתיות שנותנות פלטפורמה טבעית לחכמת ההמון, לתוכן הגולשים, מעצימות את התופעה ומייתרות לכאורה את הצורך במומחים, בעורכים, באנשי מקצוע - ונדמה שאף במנהיגים.

     

    ניקח לדוגמה את הדרישה לפיקוח על מחירי השכירות. מדינת ישראל, תובעים המפגינים, צריכה לפקח על מחירי השכירות על מנת לאפשר לסטודנטים ולצעירים

    דיור בר-השגה בלי שייאלצו למלצר בשלוש מסעדות במקביל. לכאורה דרישה הגיונית וראויה.

      

    אבל לפיקוח מסוג זה השלכות מרחיקות לכת שאולי נסתרות מעיני ההמון. בעלי הבתים, למשל, לא יטרחו להחזיק את דירותיהם ברמת תחזוקה נאותה כי לא יוכלו להחזיר את השקעתם באמצעות שכר הדירה הנתון בפיקוח. בסופו של דבר פיקוח מסוג זה עלול דווקא להביא לירידה בהיצע הדירות להשכרה ואפילו לנטישת בניינים שלמים, כפי שקרה במדינות שונות באירופה ובעבר בשכונות שהיו נתונות לפיקוח בניו-יורק.

     

    דוגמה נוספת הוא חוק הגנת הדייר שקיבע בראשית שנות ה-50 את דמי השכירות ובנוסף אסר על בעל הנכס לממש את סיום חוזה השכירות. לכאורה, חוק סוציאלי למהדרין, אך בפועל נשחקו עם השנים דמי השכירות לסכומים אפסיים וכתוצאה מכך מיררו בעלי הבתים את חיי הדיירים על מנת שאלו האחרונים ימכרו את זכותם לחיות בנכס. בנוסף גרם החוק לדיירים רבים "להיתקע" בדירות שכבר לא תואמות את צרכיהם רק מפני שעזיבת הדירה לא השתלמה להם.

     

    בשבוע בו מתפטר מנכ"ל משרד האוצר על רקע מדיניות כלכלית בלתי אחראית של ראש הממשלה בתגובה לגל המחאות, עולה ביתר שאת הצורך במנהיגות אמיתית. מנהיגות של אנשים חכמים ונבונים שידעו להקשיב להמון מצד אחד ומצד שני לתעל את גלי המחאה לכיוונים פרודוקטיביים, להגיב בצורה אחראית ושקולה ולפסוע על הגבול הדק שבין חכמת ההמון לתיפלות ההמונים.

     

    הכותב הוא תושב רמת הגולן, פעיל חברתי, מידען ומומחה תוכן. ניתן ליצור עמו קשר  במייל או באתר simpleweb 

    פורסם לראשונה 05/08/2011 10:27

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים