שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    צילום: גיל יוחנן, נועם מושקוביץ
    חברת החשמל: חובות עצומים - אפס התייעלות
    לחברת חשמל יש חובות של 60 מיליארד שקל והיא מתקשה לגייס כסף כדי להקים תחנות כוח חדשות. כל הנסיונות לייעל את החברה ולהפסיק את חגיגת חריגות השכר נכשלו. מה הפלא שהתעריפים עולים?

    הכיס כואב: בשיאו של גל התייקרויות ומחאה חברתית הגדולה בתולדות המדינה, החליטה הרשות לשירותים ציבוריים - חשמל, האחראית על קביעת תעריפי החשמל, להעלות את התעריף  בשיעור שיעמוד, לפי ההערכות, על 10%. התייקרות החשמל תייקר את הייצור במפעלים, והתעשיינים כבר הודיעו שיגלגלו אותה על הציבור ויעלו מחירים של מוצרים נוספים.

     

     

    חברת החשמל אינה קובעת את המחיר, אבל היא משפיעה עליו: לפני פחות מחודש, שלחה החברה מכתב לשר האוצר, יובל שטייניץ, שבו ביקשה "סיוע במציאת פתרון לבעיה התזרימית", כלומר, הודיעה למדינה שהיא נמצאת בקשיים ושאם המדינה לא תעניק לה סיוע כספי או תעלה תעריפים - היא תיקלע לצרה.

     

    רבים מהמגיבים הפנו את זעמם נגד הנוהג לפיו העובדים מקבלים חשמל בחינם. אבל ההטבה הזאת היא מהבזבוזים הקטנים יותר בחברת החשמל. 13 אלף עובדים שלא משלמים חשבון לא מעלים בצורה משמעותית את התעריפים שמשלמים מיליוני לקוחות אחרים. אבל שינוי בשכר ובתנאי ההעסקה שלהם דווקא כן היו עושים זאת. 

     

    העלאת התעריפים אינה נובעת ישירות מחוסר יעילות בחברה. הסיבה הישירה להעלאה היא הפיגועים בסיני, ששיבשו את אספקת הגז המצרי וחייבו את החברה להשתמש בסולר. החברה אמורה לשלם על הסולר כ-1.5 מיליארד שקל יותר מכפי שהייתה אמורה לשלם על הגז.

     

    שר האוצר, יובל שטייניץ, הוריד את המס על הסולר - ובכך חסך לחברה 1.5 מיליארד שקל נוספים והקטין את ההתייקרות כמעט ב-50%. את שאר הכסף, שיכול היה למנוע לגמרי את ההתייקרות - אפשר למצוא בחברה עצמה.

     

    חברת החשמל מייצרת יותר מ-90% מהחשמל בארץ והיא החברה השנייה בגודלה במשק, אחרי טבע, עם הכנסות שהסתכמו ב-2010 בכ-19 מיליארד שקל. למרות זאת, החברה בקושי מצליחה "לגמור את החודש": את שנת 2011 היא סיימה ברווח נקי של מיליון שקל בלבד.

     

    ב-2010 היא רשמה רווח נקי של כ-1.4 מיליארד שקל ובשנים 2005-2010 היא הרוויחה במצטבר כ-16 מיליארד שקל, אבל לא הפרישה דיבידנד לבעלים שלה - המדינה - כיוון שהיא שקועה בחובות של כ-60 מיליארד שקל, והוצאותיה גדלות משנה לשנה.

     

    החברה מקימה בימים אלה טורבינות חדשות בתחנות הכוח שלה, כדי לעמוד בביקושים הגואים לחשמל. ייצור החשמל של החברה כבר מגרד את הקצה, מה שגורם להפסקות חשמל בימים חמים. את החסר היו אמורות להשלים תחנות כוח פרטיות, וחברות רבות מקימות תחנות כאלה, אבל ההקמה מתעכבת משנה לשנה.

     

    הקמת הטורבינות עולה לחברה עשרות מיליארדי שקל, ואין לה כסף לממן אותו. החברה אינה מקבלת תקציב ממשלתי ומתקיימת מגיוס איגרות חוב בשוק ההון. היא הצליחה לגייס השנה כ-4 מיליארד שקל, אבל מתקשה לגייס את כל הכסף שהיא צריכה, כי דירוג האשראי שלה יורד בהתמדה ועומד כיום על BBB-, שמשמעותו, "אתם יכולים להלוות לנו כסף - אבל לא בטוח שתראו אותו בחזרה".

     

    שכר יותר גבוה מאשר באירלנד

    כיצד הגיעה החברה למצב כזה? דו"ח של קרן המטבע העולמית השווה בין חברות החשמל לישראל לחברות חשמל בחמש מדינות קטנות אחרות עם רמת חיים די דומה לשלנו: אירלנד, דרום קוריאה, צ'כיה, יוון, פורטוגל ומלזיה. הדו"ח מצא שהחברה הישראלית נותנת שירות טוב יותר מאחרות, שהמהנדסים, הטכנאים והעובדים שלה הם מקצועיים יותר, ושהחשמל בארץ זול מאשר במדינות אחרות. אבל הדו"ח מצא גם שתי בעיות: שכר העובדים בחברת חשמל לישראל  גבוה מכל שש המדינות האחרות בשיעור ממוצע של 38% - למרות שהשכר הכללי באירלנד גבוה הרבה יותר. 

     

    עובדי החברה מככבים בדו"חות השכר של הלמ"ס חודש אחרי חודש, שנה אחרי שנה, כמקבלי השכר הגבוה במשק, למעלה מ-21 אלף שקל לחודש. מאות עובדים בחברה, בעיקר בכירים, קיבלו  במשך שנים תוספות שכר שלכאורה אינן חוקיות, בעלות של קרוב ל-200 מיליון שקל בשנה, לפחות לפי דו"חות חריגות השכר של האוצר - ועדיין לא החזירו אותן.

     

    חברות בינלאומיות שבדקו את החברה מצאו גם שהיא מעסיקה יותר מדי עובדים. דו"ח של חברת הייעוץ הבינלאומית KPMG קבע כי היא מעסיקה כ-2,000 עובדים מיותרים וכי היא יכולה להתייעל, באמצעות פיטורים וביטול חריגות שכר, באופן שיחסוך כחצי מיליארד שקל בשנה.

     

    פנסיה תקציבית 

    החברה מוציאה הון עתק לא רק על שכר העובדים אלא גם על הפנסיה שלהם. עובדי החברה שהתקבלו לעבודה לפני 1996 מקבלים פנסיה תקציבית, כלומר, פנסיה בסכום נקוב מראש שאינה תלויה בהפרשות שלהם אלא מגיעה ישירות מקופת החברה.

     

    כתוצאה מכך, צברה החברה חוב אקטוארי (עתידי) של כ-17 מיליארד שקל לפנסיה. מדובר בחוב לטווח ארוך, אך החברה הפרישה לקופת הפנסיה שלה, ליתר ביטחון, כל כך הרבה כסף, שיש רואי חשבון שטוענים כי מצוים בה כיום 5 מיליארד שקל יותר מכפי שהיא צריכה לשלם בשנים הקרובות.

     

    לא רוצים הפרטה, לא רוצים התייעלות בלי הפרטה 

    במהלך השנים נעשו לא מעט נסיונות לעשות סדר בחברה. הממשלה מנסה לקדם מאז שנות ה-90 רפורמה בחברה שתכלול הפרטה חלקית. ראש הממשלה, בנימין נתניהו, ניסה לקדם את ההפרטה במרץ כששימש שר האוצר בשנים 2003-2005, אבל נתקל במחאה קולנית ואלימה של ועד העובדים של החברה, וגם בהתנגדות עניינית חריפה של רוב המהנדסים ואנשי המקצוע במשרד התשתיות ובמשק האנרגיה בכלל.

     

    הטענה המרכזית נגד הפרטת החברה היתה שחברת חשמל נשארת מונופול באזור שבו היא פועלת - גם אחרי שמפריטים אותה, וכן שהניסיון מחו"ל מראה שהפרטות גרמו לעליית תעריפים ולהזנחת תשתית. את החברה, טענו המנהלים, עדיף לייעל בלי להפריט.

     

    לאור זאת, הכריז ב-2007 יו"ר החברה דאז, מוטי פרידמן, על תוכנית התייעלות אגרסיבית, מצפן, שנועדה לחסוך 700 מיליון שקל בשנה. התוכנית כללה התייעלות באופן ניצול הדלק של החברה, קיצוצים בתנאי הבכירים, חיסול החריגות ופרישה מוקדמת לכ-1,500 עובדים. למרות שהתוכנית לא כללה פיטורים המוניים, ועד העובדים התנגד לה באלימות ובאיומים.

     

    גם באוצר לא התלהבו מהתוכנית, כיוון שמשמעותה הייתה ויתור על חלום ההפרטה. פרידמן פתח בתחילת 2008 במו"מ עם ההסתדרות והממשלה, והבטיח שאחרי החגים ייחתם הסכם שיאשר את התוכנית. השאלה היא רק, אחרי החגים של איזו שנה, ופרידמן כבר אינו נמצא שם כדי לענות.  

     

    כרגע, נמצאת על השולחן תוכנית שהכין שר התשתיות, עוזי לנדאו, לפיצול החברה, התייעלות והפרטה חלקית. התוכנית קובעת שההולכה והאספקה של החשמל יישארו בידי חברות ממשלתיות, ואילו תחנות הכוח יימכרו ליזמים פרטיים.

     

    יו"ר ועד העובדים, מיקו צרפתי, הצהיר שהוא תומך בתוכנית ומחכה שהממשלה תפתח במו"מ, וזאת, למרות שזכה על כך לקללות ואיומים מעובדים אחרים. אבל המו"מ עדיין לא ממש התחיל, ובינתיים, השכר ממשיך לטפס והחברה ממשיכה להידרדר. פקידי האוצר ניסו להתעקש עם ההסתדרות שעובדי חברת החשמל לא ייהנו מתוספת השכר שהוענקה השנה לכל המגזר הציבורי; יו"ר ההסתדרות, עופר עיני, נפנף אותם.

     

    אפשר היה לחסוך את העלאת המחירים

    ברשות לחשמל מצהירים שהם מתנים כל העלאת תעריפים בהתייעלות. אולי זאת הסיבה ששני ראשי הרשות האחרונים, דוד אסוס ואבי שפירא, לא סיימו את הקדנציה ופוטרו בידי שרי התשתיות שאחראים עליהם. הרשות, וגם משרד האוצר, אסרו על החברה במשך שנים להקים טורבינות חדשות עד שתתייעל. מנהלי החברה הזהירו, בצדק, כי העיכוב בהקמת הטורבינות מסוכן, אבל ההתייעלות לא באה והרשות נאלצה לבסוף להתקפל. 

     

    חברת החשמל אינה מוזכרת בהפגנות מחאת האוהלים, אבל מדי פעם אפשר לראות שלטים כמו "לפרק את חברת החשמל". זאת רק שאלה של זמן עד שהנושא יעלה על סדר היום של המחאה. לכאורה, הממשלה ממילא רוצה לטפל בבעיה הזאת. כרגע היא לא ממש מנסה.   


    פורסם לראשונה 08/08/2011 18:37

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: תני גולדשטיין
    שר התשתיות עם יו"ר הוועד
    צילום: תני גולדשטיין
    מומלצים