שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    כן, עדי טלמור התאבד
    נאמן לדרך הישירה שאפיינה את שדרן הרדיו, אני מרשה לעצמי לא להיות פוליקטלי קורקט, ולקרוא לילד בשמו – עדי טלמור התאבד. בתקשורת לא נעשה שימוש במילה הטעונה הזו, ובאופן הסיקור לא הייתה נימת ביקורת, ויש לשאול מדוע

    במכתב הפרידה שהשאיר אחריו שדרן הרדיו עדי טלמור, ששם ביום שישי האחרון קץ לחייו בשוויץ בעזרת ארגון "דיגניטס", הוא ביקש מעמיתיו בכלי התקשורת שלא לייפות את המציאות ולכנות את המחלה ממנה סבל במילים מכובסות כמו "מחלה קשה" או "מחלה ממארת", אלא להיצמד למונח המקובל - סרטן. "סרטן הוא סרטן הוא סרטן", כתב טלמור.

     

    נאמן לדרך הישירה והדוגרית שאפיינה את איש הרדיו המפורסם, כפי שמעידים עליו חבריו, ושבה גם ביקש לנקוט לאחר מותו, אני מרשה לעצמי לנתק מהשקע את התקע של מכבסת המילים

    ולקרוא לילד בשמו – עדי טלמור התאבד. לא "הלך לעולמו", ולא "סיים את חייו בצורה מכובדת". הוא התאבד.

     

    נכון, הוא בחר בדרך אלגנטית וסטרילית שלא משאירה לכלוך או סימנים. הוא חסך ממכריו את המראה הלא-נעים-בלשון-המעטה של גופה ירויה לצד אקדח מעשן או של גופה מרוטשת בתחתית מגדלי עזריאלי. לצורך הפקת העניין הוא אף הוציא ממון רב (כמה אלפי אירו לפי הדיווחים), ועדיין - זו התאבדות.

     

    "הוא בחר לסיים את חייו בסיוע אנשי ארגון שוויצרי שמסייעים לחולים חשוכי מרפא לסיים את חייהם", כתב טלמור בידיעה לחדשות שניסח מראש בקור רוח מקפיא. עורכי המהדורות נצמדו לנוסח שהכתיב חברם המנוח, גם כדי למלא את צוואתו, אבל לא רק. הם נמנעו משימוש במילים טעונות יותר, בעיקר בשל הכבוד הלא מוסתר שהם רוכשים לאופן ה"מכובד" שבו בחר טלמור להתמודד עם מצבו הבריאותי האנוש.

     

    יחס סלחני

    השאלה שחייבת להישאל היא האם אין מתפקידם של אמצעי התקשורת לנקוט בגישה מעט ביקורתית יותר כלפי התאבדויות.

     

    ברור לכל שאמצעי התקשורת אינם רק מכשיר להעברת מידע אלא גם גורם מחנך, והם חלק משמעותי בתהליך ה"חיברות". יחס נטול ביקורת כלפי אקט של רצח עצמי, שלא לומר נימה אוהדת ומלאת יראת כבוד כלפי המעשה, עלולה להפוך את ההתאבדות להליך לגיטימי, ודאי כשמדובר באדם חולה. אבל מסיבות ברורות הדבר לא נהוג - לא בארץ ולא ברוב העולם.

     

    מי יערוב לנו שצעיר שמתבשר שלקה במחלה קשה לא ירוץ למסילת הרכבת הקרובה וישליך עצמו על המסילה? מי יודע אם העיסוק הסלחני של התקשורת בנושא לא יביא לעלייה מדאיגה במפלס ההתאבדויות?

     

    ובעצם, למה להתחמק מההקשר היהודי-אמוני של הסוגיה? ידוע שמסורת ישראל אוסרת התאבדות מכל סוג. ביהדות, המונח "חסד" שמור במקורות לגמילות חסדים או - לכל היותר, בהקשר

    של מוות - ל"חסד של אמת" ולא לביטוי המטעה "המתת חסד". במדינה שבה, על-פי כל הסקרים, יש רוב של ציבור מסורתי ודתי, בהחלט ייתכן שהדבר אינו מתקבל בעין יפה. 

     

    על התקשורת לזכור שכבר לימדונו רבותינו "חכמים היזהרו בדבריכם", ושהחרו החזיקו אחריהם אבירי השמאל - מיד לאחר שיגאל עמיר "שם קץ" לחייו של יצחק רבין: "גם מילים יכולות להרוג".

     

    • אלעד קינסט הוא מגיש ברדיו "קול חי"

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים