הגשם חיזק את המאהל: "למלא את פארק הירקון"

מפגינים משבת לשבת: ביום שאחרי ההפגנות בפריפריה התעוררו דיירי המאהל בשדרות רוטשילד בתל-אביב לבוקר רטוב, אך מלא אופטימיות. הגשם אמנם הזיק לשלטי המחאה, אך אנשי מחאת האוהלים אמרו כי מדובר בסימן מלמעלה, שרק נותן כוח להמשיך.

מחאת האוהלים - כל הכותרות האחרונות

• קול הפריפריה: "הממשלה אשמה במשבר"
• באר שבע: הצעת נישואין מול אלפי מפגינים
• המפגין הקטן: "ביבי - רחמים, בסוף תהיה מהפכה"
• כשהפריפריה במרכז, נזכרים להזמין את המזרחים
  

במטבח המרכזי של המאהל הראשון בתל-אביב, ניסו הפעילים לחבר מחדש את הציוד שנפגע מהגשם. "עבורנו זה נס באמצע אוגוסט. זה גשם של ברכה שנותן לנו אנרגיות מחודשות", אמרה ל-ynet עדי פלד, שהשתתפה בהפגנה המרכזית בבאר-שבע, "הגשם הזה נותן לנו תחושת טוהר ואחרי ההפגנות המרגשות אמש, קיבלנו הוכחה חד משמעית שהמחאה הזו היא לא רק של רוטשילד, אלא של כל עם ישראל". למרות שאין תוכנית מעשית לכך בינתיים, היא כבר מקווה שבהפגנות הבאות, "ימלאו את פארק הירקון".

גם שיר אלוני, מפעילות המאהל בשדרות רוטשילד, שמחה כי הקול נשמע בכל הארץ: "ההפגנות ניפצו את כל החומות בין תל-אביב לשאר חלקי הארץ וביטלו לחלוטין את המושג הזה שנקרא פריפריה. כולנו היינו עם אחד וכולנו נישאר עם אחד. הבועה התל-אביבית נופצה ולכן ההרגשה שלנו היא נהדרת".

אוהלים רטובים, הבוקר בשדרות רוטשילד בת"א (צילום: בן קלמר)

רועי אלישר, שישן במאהל עם כלבו הקטן, התעורר ב-4:00 לפנות בוקר כשהגשם החל לטפטף על אוהלו. "בהתחלה חשבתי שמישהו עושה את צרכיו על האוהל וכשיצאתי החוצה לא האמנתי שיורד גשם באמצע אוגוסט, במזג-אוויר חם שכזה. ננקה את האוהל משאריות הבוץ, אבל זה בטח לא משהו שיזיז אותנו מכאן".

במקום אחד במאהל ברוטשילד התקשו לחייך. מספר בני נוער, בהם פעילים בתנועת הצופים, הגיעו בסוף השבוע למאהל עם אוגרים ובעלי חיים נוספים, על-מנת לקיים פעילות לילדים במגרש המשחקים הקטן שבמרכז השדרה, אך הבוקר נאלצו לקפל את ציודם. הסיבה: לאחת מהנערות נגנב התיק האישי במהלך הלילה, שכלל ארנק עם כרטיסי אשראי, מזומנים וטלפון נייד. "באנו לכאן בסך הכל כדי לעשות שמח לילדים ובסופו של דבר אנחנו צריכים לעזוב בגלל החשש שיגנבו מאיתנו שוב", סיפר עומר ויסמן מהרצליה.

ההפגנה בחיפה (צילום: אבישג שאר ישוב)

במאהל בבאר-שבע, אחרי העצרת אמש, נרשמה ירידת מתח. גילי רון, המתגוררת במאהל, סיפרה על תחושותיה: "היתה אופוריה ואז פתאום חזרנו למצב הרגיל, לתחזק את האוהל, לנקות ולסדר וגם לטפל באנשים". במאהל תמהים למה העצרת בחיפה משכה יותר מפגינים, אך חושבים על העתיד.

"עשינו הכל כדי שיהיו פה הרבה אנשים", אמרה גילי בגאווה. "במבחן התוצאה עמדנו יפה. הבעיה היתה שבעיר גדולה כמו באר שבע, אליה הגיעו אנשים מהמרכז והצפון, אין סיבה שלא יהיו גם 50 אלף מפגינים. מזה אני טיפה מאוכזבת. אבל אני עדיין שמחה שהצלחנו להוציא אנשים מהבתים. יותר קשה להוציא את אנשי הדרום מהבית מאשר את אנשי המרכז. האוכלוסייה בבאר שבע היא קשה. חלקם אנשים קשי יום ואין להם כוח".

אופוריה בבירת הנגב  

כמו במאהל בשדרות רוטשילד בתל-אביב, גם אנשי המאהל בבירת הנגב חושבים על העתיד. הם לא חוששים מהאירועים הצפויים בחודש הבא, כמו ההכרזה על מדינה פלסטינית. "אני מקווה שזה יחזיק מעמד. אם יהיה שינוי במצב אנחנו נפעל בהתאם. חודש ספטמבר אמנם יוריד את הפוקוס מהמחאה, אבל זה בא והולך. גם כשאנחנו נלחמים כאן, אנחנו לוקחים את הפוקוס ממקומות אחרים. אני לא יודעת מה ספטמבר יביא לפה ואיך זה ישפיע על המאבק, אבל אני מקווה שנישאר חזקים ומלוכדים גם אחרי", אמרה רון. זיו שומינר הוסיף: "הגשם הראשון יהיה המבחן האמיתי שלנו. אני אשאר פה גם אחרי ספטמבר. אני אפילו לא חושב על לא להיות פה".

ההפגנה בבאר-שבע (צילום: הרצל יוסף)

גם אדר שטרן, ממובילות מאבק המחאה בבאר שבע, לא מתכוונת לקפל את האוהל בחודש הבא. "אנחנו ממשיכים במאבק. אנחנו בעיקר מבינים שצריך רגע לעצור ולחשוב בצורה מושכלת איך ממשיכים ומה עושים. כולנו נערכים לישיבת החירום ביום שלישי בכנסת ולהפגנה שתהיה בירושלים. 20 בספטמבר זה עוד חודש. אנחנו מתכוננים לכך שיהיו צעדים משמעותיים לפני זה של מקבלי ההחלטות. אנחנו מבינים שגם אם יהיה שינוי, אנחנו נתאים את המחאה למה שיקרה. רבים מאיתנו יהיו במילואים אם יקרה משהו ולכן ייתכן שהמחאה תקבל נופך שונה. אבל זה לא מה שיפסיק את המחאה".

אשרת גדיש, סטודנטית לעבודה סוציאלית באוניברסיטת בן גוריון ופעילה במאהל, מרוצה מההתעוררות בנגב. "כל כך הרבה אנשים נלחמו בדרום ולא קרה כלום, ופתאום אנשים מתעוררים ומאמינים בעצמם". גדיש תלתה את חוסר ההיענות המפתיע של אנשי הדרום לכישלון מאבקים קודמים. "מאבק האמהות החד הוריות נכשל. מאבקים פה בדרום, בנגב, רק נכשלים. אז

 יש שחושבים 'למה בכלל לצאת מהבית'? זו תוצאה של שנים של קיפוח. אחד התושבים אמר לי 'אנחנו צועקים כבר 30 שנה, פתאום הסטודנטים צועקים אז מקשיבים'".

באגודת הסטודנטים הביעו אכזבה על כך שמתל-אביב הגיעו פחות מפגינים ממה שציפו. למרות שמנהיגי מחאת האוהלים בתל אביב, רגב קונטס, סתיו שפיר ושיר נוסצקי, הגיעו לתמוך בעמיתיהם בבירת הנגב, באגודה אמרו כי במקום 50 אוטובוסים מלאים הגיעו רק מספר אוטובוסים. "ציפינו שאחרי העצרת בתל אביב, אליה שלחנו 10 אוטובוסים מבאר שבע, יגיעו קצת יותר לעצרת המרכזית בדרום".