"מורה רעה": נכשלה במבחן
נדיר למצוא בהוליווד קומדיה פרועה מוצלחת שעוסקת בנשים בעייתיות. עם תסריט סתמי, דמויות סטריאוטיפיות וניחוח סקסיסטי, קשה להאמין ש"מורה רעה" יספק מענה למצוקה
קומדיות פרועות עם גברים יש לא מעט. מצעד של גברים פגומים, ילדותיים וסוטים שקל לקהל לצחוק עליהם בעודו נהנה מהאחווה שלהם כקבוצה. אנחנו מקבלים אותם למרות ובגלל שהם דפוקים. כשקומדיות מתבססות על גיבורות נשיות פגומות, תכונות אלו בדרך כלל מתגלות כמסווה למהות חיובית בבסיסה - כך היה ב"חתונה של החבר שלי" או ב"לא רק בלונדינית". גיבורה שהיא דמות נשית בעייתית באמת היא לא אובייקט קומי נפוץ בהוליווד.
ביקורות סרטים אחרונות בערוץ הקולנוע של ynet:
זה לא פשוט אך אפשרי. "מסיבת רווקות", המוקרן בארץ בימים אלו, מצליח להציג דמויות נשיות פגומות מבלי להפוך אותן לקריקטורות נלעגות. הסוד טמון ביכולת לתת להן נפח פסיכולוגי, אופי של בני אדם בעלי רגשות, ולא רק אסופת תכונות נלעגות. האמפתיה לדמויות לקויות הופכת את הבדיחות למצחיקות הרבה יותר.
כל זה בא להבהיר את מה ש"מורה רעה" ("Bad Teacher") לא מצליח לעשות. הוא מנסה להיות קומדיה פרועה על מורה שרלילה ותחמנית, אבל אין לו יותר מדי לומר על המסגרת הזו, או על הדמות המוצבת במרכז העלילה. הוא מנסה להצחיק באמצעות הצגת התנהגותה ה"שערורייתית" של הגיבורה, אבל ההימנעות שלו מרגעים המזמינים תגובות אנושיות אמינות, מותירה את התוצאה הסופית דלילה וסתמית.
השפעה של מורה לא שיגרתי על תלמידים יכולה להיות קומית ("רוק בבית הספר"), וההתרחשויות בין כותלי בית הספר, צוות העובדים ויחסי תלמידים-מורים בוודאי יכולות להזין סאטירות מוצלחות ("בחירות או לא להיות"). אך לכך דרושה מחשבה שהיא מעבר לסדרת סצנות על בסיס דמויות המעוצבות בקווים גסים.
התסריטאים לי אייזנברג וג'ין סטופינסקי, ששייכים לצוות הקבוע של סדרת "המשרד" האמריקנית, מפגינים רמת כתיבה הנופלת באופן משמעותי מהרף הסטנדרטי של עבודתם במסך הקטן. אפילו ב-92 דקות קצרות למדי נראה ש"מורה רעה" מקפץ מסצנה לסצנה בעיקר כדי להגיע לסיומו.
אליזבת (קאמרון דיאז) היא מורה בכיתה י"א הפורשת בתחילת הסרט לאחר שנה הוראה, לקראת נישואיה הקרבים עם גבר עשיר ובוק. בהנחיית אימו השתלטנית מגלה הארוס כי אשתו לעתיד מבזבזת מדי חודש 16 אלף דולר מכספו, מבלי שתטרח אפילו לזכור את תאריך יום הולדתו.
היא מפוטרת ממערכת יחסים זו ונאלצת לחזור, כשזנבה בין רגליה, לשנת הוראה נוספת. המנהל של מוסד חינוכי זה (ג'ון מייקל היגינס) מטפח בין חברי סגל ההוראה סוג של אחווה קהילתית בין רפי שכל. אליזבת המניפולטיבית, העצלנית והאנוכית היא האדם האחרון שיוכל או ירצה להשתלב במקום זה.
העניין של אליזבת במשרתה הוא אפסי. במקום ללמד היא מעדיפה להראות לתלמידיה סרטי קולנוע עם מורים אידיאליסטים ("לסניור באהבה", "סיכון מחושב"). את דעתה על התלמידים היא אומרת בנחרצות בוטה ומעליבה. מבחינתה התלמידים הם רעש הרקע שממנו היא מנסה להתעלם בעודה מתאוששת מההנגאובר של הלילה הקודם.
חזרתה ללימודים היא למשך תקופת מעבר שבמהלכה היא מנסה להשיג 9,000 דולר עבור ניתוח להגדלת חזה, האמצעי שאמור להבטיח נישואים עם בעל עשיר. משכורתה הצנועה מחייבת אותה לפתח שלל טכניקות אגרסיביות ומפוקפקות (מעילה בכספים שהתלמידים מגייסים, שידול הורים ל"בונוס" למורה למען העדפת ילדיהם), והיא הבסיס לרוב עלילת הסרט.
מולה מתייצבת הנמסיס איימי סקווירל (לוסי פאנץ'), מורה למדעי החברה שחביבותה ומהוגנותה הן מסווה דק לאישה נוירוטית, סכסכנית ותחרותית. למרות שאליזבת הפרובוקטיבית ואיימי המתחסדת נראות במבט ראשון כהפכים גמורים, שתיהן מבינות זו את זו היטב ולא בוחלות באמצעים מפוקפקים כדי להשיג את מטרותיהן. יש ניחוח סקסיסטי לא נעים העולה מבחירות אלו.
העוינות צוברת תאוצה עם הופעתו של המורה המחליף סקוט (ג'סטין טימברלייק), חנון ממושקף המגיע מבית עשיר ולכן הופך להיות יעד כיבוש עבור
אליזבת. טימברלייק, בן זוגה לשעבר של דיאז, מוצב כאן באנטי-טייפקאסטינג מובהק שמוכיח כי תפקיד המניאק הכריזמטי (שון פנינג ב"הרשת החברתית") מתאים לו הרבה יותר.
יש גם אלטרנטיבה - המורה להתעמלות ראסל (ג'ייסון סיגל). מקצועו עלוב והופעתו מרושלת, אך בעולם בו גברים מגיעים בשתי דרגות עשייה - מ"אהבל" ועד "מאוד אהבל" - הוא הגבר היחידי המזהה את העמדות הפנים של אליזבת, ומקבל אותן בשלווה משועשעת. חשוב מכך, הוא מזהה בה את הנוסחה ההוליוודית: אם היא הולכת, מדברת ומתלבשת כמו שרלילה חמדנית, סימן שיש לה לב זהב.
