6 בסולם דוקינס
אמונה באלוהים היא בחירה אינטלקטואלית לגיטימית, אבל היא אינה מדעית או רציונלית יותר. אנשי התכנון התבוני טוענים כי המורכבות שקיימת בטבע אינה אלא מעשה ידו של האל, אבל צבי ינאי מראה שדגים, תולעים וצדפות מלמדים אותנו אחרת. חלק 1
"האמונה אין משמעותה שהאדם יודע משהו על האלוהים ועל פעולתו בעולם וכיצד הוא קובע את גורל האדם"
ישעיהו ליבוביץ' ("רציתי לשאול אותך, פרופ' ליבוביץ")
כל מי שהתרגלו להתבטאויות מביכות על טבע האדם והעולם מפי רבנים נשואי פנים, יופתע לטובה מספרו ההגותי המושקע של הרב ד"ר מיכאל אברהם ("אלוהים משחק בקוביות") ומסדרת מאמריו ב-ynet על היחסים המורכבים בין אמונה למדע.
ממיכאל אברהם אין לצפות לאמרות שפר מסוג: "הקב"ה ברא את הכל מוכן, העצים נבראו כעצים גמורים, כל בהמות וחיות ועופות נבראו בגדלותם, ואילו היתוש לא נולד אלא נוצר מצואה" (הרב הראשי לישראל לשעבר, מרדכי אליהו).
גם נאו-דארוויניסט מושבע לא יתקשה להסכים עם הרב אברהם, ש"האבולוציה אינה מוכיחה שאין אלוקים, וגם לא מוכיחה שהוא ישנו". יתר על כן, ש"היא כלל לא עוסקת בו". שכן "אבולוציה היא תחום מדעי, ועניינה הוא במציאות הפיסית-ביולוגית".
באשר למדע, מיכאל אברהם גורס שהגישה האמפירית אינה רלוונטית לשאלת האמונה, כי אין אפשרות לצפות באלוהים באמצעות החושים, או דרך מכשירי מדידה. לדבריו, כל הסבר מדעי להתפתחות העולם ניתן לנו במסגרת מערכת של חוקי טבע, ואלה אינם רלוונטיים לדיון התיאולוגי.
על פי דברים אלה, אין לכאורה פערים גדולים בפועל בין תפיסתו של מיכאל אברהם את האבולוציה לבין התפיסה האתיאיסטית, בניסוחו של ריצ'רד דוקינס (הנמזיס של מיכאל אברהם), בספרו "יש אלוהים?" (ע' 29):
"אתיאיסט... הוא אדם שמאמין כי אין שום דבר מעבר לעולם הטבעי, החומרי, אין אינטליגנציה על-טבעית הרוחשת במסתרים מאחורי היקום הניתן לצפייה, אין נשמה המוסיפה להתקיים לאחר מות הגוף, ואין ניסים – אלא במובן של תופעות טבע שאותן עדיין איננו מבינים".
אין לחשוד כמובן ברב מיכאל אברהם באתיאיזם, ואמנם, אחרי עמדתו הנחרצת בעד הפרדת רשויות בין מדע לתיאולוגיה, נשלף אלוהים מהארון בחסות הטענה הפיזיקו-תיאולוגית: "ישנה ישות כלשהי שבראה או מנהלת את העולם, ותו לא".
ומה טיבה של ישות זו? המחבר מספק הבהרה, שלמעט הסיפא בסוגריים היתה זוכה להסכמתו של פרופסור ליבוביץ' המנוח, אבל ספק אם תתקבל בתשואות בעדה החרדית ובמחנה הלאומי-דתי, ואפילו בקהילה המסורתית:
"היא לא אומרת איך קוראים לה, או שהיא ישות אחת, ובוודאי לא שהיא מצפה מאיתנו להניח תפילין, לכבד הורים, או אפילו שהיא בכלל התגלתה למישהו בעולם הזה (יהא זה בהר סיני, או על המים בכינרת). היא אפילו לא אומרת שהישות הזאת פועלת באופן הגיוני, או לא. לכל היותר יש כאן הגדרה של יכולותיה (היא אמורה להיות יכולה לברוא עולם ולנהל אותו)".
מיכאל אברהם מאשר ש"המסקנה הפיזיקו-תיאולוגית אינה שייכת למדע, ולו רק בגלל העובדה שהיא לא נותנת לנו ניבויים (פרדיקציות), ולפיכך לא ניתנת לאישוש או הפרכה מדעית", ועל כן "היא עצמה לא שייכת לספירה המדעית".
בספרו הוא אומר מפורשות (ע' 21), כי "הטענה שיש אלוהים אינה ניתנת לבחינה במעבדה". יתרה מזו (ע' 225), גם אם נצליח להביא ליצירה ספונטנית של חיים במעבדה, לא יהיה בזה כדי לערער את הטיעון הפיזיקו-תיאולוגי, "שכן גם היא תתפרש כתוצר של התכנון התבוני (כלומר כמעשה ידיו של אלוהים)".
הוא הדין באשר להשקפה המדעית, הגורסת שהאבולוציה מתנהלת ללא הכוונה, מכוח העקרונות הדארווינים הבסיסיים (הורשתן של מוטציות אקראיות וברירה טבעית). כותב מיכאל אברהם בספרו (ע' 166): "חוקי הטבע אינם אלא הדרך של אלוהים לכוון את התהליך ה'אקראי' הזה, ולוודא שהוא יגיע ליעדו".
מעניין, אבל מדעי?
בנקודה זו אני מתחיל לאבד את המגע עם הרציונל המחשבתי של ד"ר אברהם. אם כל כוונתו ב-500 עמודי ספרו ובסדרת מאמריו להראות שאין בכוחו של המדע (מוטב לומר – אין בכוונתו) להפריך ולא לאשש את קיום האל ואת מעורבותו בהיווצרות העולם ובהתפתחות החיים, אזי מבוקשו הושג כבר בפסקאות שלעיל.
לשם מה להמשיך ולהכביר כל כך הרבה מילים? הרי באותה מידת צידוק ניתן לומר ששד ירוק מנהל את העולם ממקום מחבואו, או שמא השד קטב מרירי, אשר לדברי הרב עובדיה יוסף פועל בעיקר בתקופת בין המצרים, ו"מי שרואה אותו נופל ומת". עוד נשוב לקטב מרירי כדי לעמוד על ההבדל בינו לבין קנקן התה של ברטרנד ראסל. אבל קודם לכן נשאל לאן מכוונים דבריו של מיכאל אברהם.
אם מטרת ספרו ("אלוהים משחק בקוביות", ע' 15) להראות "שהאמונה היא אופציה אינטלקטואלית ורציונלית אפשרית, לפחות כמו האתיאיזם, ואף למעלה מכך" (בניסוח אחר שלו: "היא האינטרפרטציה הרציונלית הסבירה יותר לעובדות הידועות לנו בתחום האבולוציה ובכלל"), זה כבר עניין אחר לגמרי.
אופציה אמונית ואינטלקטואלית בלי ספק, אבל מדעית? איך עמדות אלו מתיישבות עם טענתו שהקיום האלוהי לא ניתן לבחינה במעבדה, שלא ניתן לגזור מהאמונה בו תחזיות אמפיריות בנות אישוש או הפרכה? הכיצד היא מדעית? במה היא רציונלית יותר? בעיני מי "סביר יותר להאמין באלוקים מאשר להחזיק בעמדה אתיאיסטית"? כלום אינו מבין שהטענה על תכנון תבוני ויד מכוונת באבולוציה ריקה מתוכן, משום שאין בה כל מידע על דרכי הפעולה של התכנון התבוני והיד המכוונת?
השאלה אפוא היכן בדיוק עומד ד"ר אברהם. האם הוא מאמין שמעורבות האל ביקום מתחילה ומסתיימת בקביעת חוקי הטבע בראשית הימים, ומאז הניח לעולם להתנהל על פי חוקי הפיזיקה, הכימיה, הביולוגיה והאבולוציה הדארוונית, או שמא מאמין הרב אברהם במעורבות נמשכת של האל, בכל רגע נתון של זמן, כפי שזה משתמע מתפיסתו את גורם האקראיות באבולוציה: "חוקי הטבע אינם אלא הדרך של אלוהים לכוון את התהליך ה'אקראי' הזה, ולוודא שהוא יגיע ליעדו".
"במה אתה מאמין? בזקן היושב בשמים ומושך משם בחוטי העולם? אמונה כזאת היא חסרת ערך דתי". ישעיהו ליבוביץ' ("רציתי לשאול אותך, פרופ' ליבוביץ")
בהכללה גסה אפשר למנות ארבע תפיסות של מעורבות אלוהית בעולם: הבריאתנות הפשטנית, המאמינה בבריאת העולם בשישה ימים – ככתוב בספר בראשית; התכנון התבוני, המאמין במעורבות האלוהית בקביעת חוקי הטבע ואילך, כאמצעי להשגת תכלית קבועה מראש; הפיזיקו-תיאולוגית, המשדרגת את התכנון התבוני באמצעות טיעון פילוסופי-רציונלי בסוגיית הרגרסיה האינסופית (איך ומתי נוצר היש הראשוני מאין); הפרדה מלאה בין דת למדע, כפי שהיא באה לידי ביטוי בדבריו של האסטרונום פרופ' צבי מזא"ה: "אני מקבל את סמכותם של חז"ל לקבוע הלכות מוסר וקריטריונים של העדפות בשאלות חברתיות ומוסריות, אבל בשביל מידע על העולם אני פונה לטלסקופ".
לכאורה ארבע תפיסות שונות, אף כי דומה ששלוש הראשונות נבדלות זו מזו ברמות התחכום, אך בעלות מטרה זהה: ביסוס האמונה במעורבות האלוהית בעולם.
שלושת גרסאות אלו מתלכדות בסוגיית המורכבות הביולוגית שלא ניתנת לכאורה לרדוקציה אבולוציונית, ועל כן אין להסבירה אלא בהתערבותה של היד האלוהית. בניסוחו של מיכאל אברהם: "העולם שסביבנו הוא מורכב, משוכלל ומתואם, והרי אין דבר מורכב בלי מרכיב, מכאן שיש לעולם שלנו מרכיב/בורא".
אחד הנציגים הבולטים של תפיסה זו הוא מייקל בֵּהֶה, מראשי מחנה הבריאתנים, המוזכר בספרו של ריצ'רד דוקינס ("יש אלוהים?", ע' 192). בהה מעלה על במת הדיון את חיידק השוטן, כדוגמה מובהקת לסוג של מורכבות שלא ניתנת לרדוקציה אבולוציונית. אכן מדובר בחיידק מעניין, המתקדם בעזרת תנועה סיבובית יוצאת דופן של זנבו, בדומה לפרופלר של סירת מנוע.
"המפתח להוכחת מורכבות שאינה ניתנת לרדוקציה", מסביר דוקינס את עמדתם של חסידי התכנון התבוני, "נמצא באפשרות להראות כי שום חלק מהאיבר אינו יכול להביא תועלת כשהוא לעצמו". לשון אחר, "כל החלקים צריכים להימצא במקומם לפני שתצמח תועלת אפילו מאחד מהם".
דוקינס מעלה הסברים סבירים להתפתחות זנבון כזה, אך הם נדחים על ידי מיכאל אברהם. "חיידק בלי שוטון לא היה שורד", הוא טוען בספרו (ע' 200), כי הוא לא היה מגיע לפירור המזון.
טענה מעט תמוהה, שהרי קיימים אינספור חיידקים המתקיימים בהצלחה רבה בלי זנבונים. סביר גם להניח שמוטציה אקראית המצמיחה בליטה ראשונית בגופו של החיידק יכולה להקנות לו יתרון תנועתי קל על חיידקים חסרי בליטה, לא כל שכן כאשר מתרחשת אצל אחד מרבבות מיליוני צאצאי צאצאיו של חיידק זה מוטציה שנייה המאריכה את הבליטה המקורית.
פולמוס העין
ויכוח דומה מתנהל סביב העין, פולמוס שראשיתו במאה ה-19, בימיו של הכומר ויליאם פיילי. טענתם המרכזית של הבריאתנים ואנשי התכנון התבוני היא שאבר מורכב כמו העין לא יכול היה להתפתח בתהליך ארוך ואיטי של צבירת שינויים זעירים ואקראיים, משתי סיבות עיקריות: מיקומו ותפקודו של כל אחד משינויים אלה מותנה בידיעת המבנה הסופי של העין; כל שינוי בפני עצמו אינו מביא תועלת ולפיכך דינו להיכחד על ידי הברירה הטבעית. לשון אחר: "חצי עין אינה מאפשרת ראייה כלל ולכן לא סביר שהיה שלב ביניים ששרד די זמן."
טענה זו יפה לשעונים ולטלסקופים, אך משוללת כל יסוד לגבי התהליך הביולוגי-אבולוציוני. בטלסקופ, עכירות של עדשה או מיקוד אופטי שגוי הופכים אותו לכלי אין חפץ בו. לא כן הדבר לגבי העין.
בעידן הקמבריון התפתח מבנה עין, המשמש חרקים, סרטנים ועכבישים עד ימינו. זוהי עין הבנויה ממאות עדשות, שכל אחת מהן מרכזת אור על חיישן אחד. מבנה זה יפה לראיית תמונה שלמה אבל ברזולוציה נמוכה, ועל כן גרועה בזיהוי פרטים.
עדשה כזאת משרתת כהלכה יצורים קטנים, אך לא מתאימה לבעלי חיים גדולים הנזקקים לראייה ממוקדת וחדה. אי לכך, ככל שהתפתחו יצורים גדולים יותר נוצר לחץ אבולוציוני לשינוי מבנה העין, שבה כל קולטני האור חולקים עדשה ממקדת אור.
מוטציות אלו באברי הראייה, שהתפרסו על פני עשרות מיליוני שנים, יצרו במקביל רבבות מבנים שונים של עיניים – על פי תנאי הסביבה ובהתאם ללחצי הברירה הטבעית – אשר שרתו ברמה כזאת או אחרת את בעליהן ועל כן שרדו.
תהליך זה שונה לחלוטין מהמהלך האבולוציוני שמתאר מיכאל אברהם בספרו (ע' 170), המבוסס "על מסלול עקבי של צירופים, בזה אחר זה, שכל אחד מהם מוצלח מחברו, בלי שהתהליך הזה נקטע באמצע על ידי צירוף 'מת' לכל אורך הדרך, וזאת כאשר כל קפיצה כזו מתרחשת בסיכוי מזערי".
יתר על כן, במקרים רבים נעזרת האבולוציה בקיצורי דרך. לדוגמה, מוטציות קטנות בעובר, באזור המיתוג של גנים, יכולות לחולל שינויי מבנה דרמטיים (כגון מעבר מחוטם של אליגטור למקור של ציפור), ובכך להוביל לתמורה אבולוציונית רבתי.
הטבע מלמד אחרת
דוגמה מעניינת אחרת ליכולתה לדלג על תהליך ארוך ומורכב של צבירת מוטציות מציג דג מערות מכסיקני Astyanax mexicanus. דג זה, שחי במקווי מים לכודים במערות תת-קרקעיות, נטול עיניים. ליתר דיוק, עיניו התכסו בקרומית עור בפרק זמן אבולוציוני קצרצר של עשרת אלפים שנה.
עובדה זו התבררה ממופע פיקח של דג קרוב לו, שחי במים עיליים ולו עיניים רגילות. נמצא שפעילות מוגברת של שני גנים בלבד בעוברים של דגי המערות גורמת למותם של תאי העדשות, ועקב כך לעיוורונם.
די בדוגמאות אלו כדי להראות שלבעלי חיים בטבע, למעט היצור האנושי, אין ייעוד של שכלול ולא חל עליהם כורח פנימי או חיצוני להשתנות. בהיעדר לחצים סביבתיים עשוי בעל החיים להשתמר במצבו הראשוני מיליוני שנים.
דוגמה קיצונית לכך היא צדפה ימית שלא התחולל בה שינוי פנוטיפי ב-400 מיליון השנים האחרונות. לקיומה הארכי-שמרני אין "תכלית" אחרת זולת להיות צדפה. אם צאצאיה ישתנו אי-פעם יהיה זה בגלל מפגש בר-מזל (או ביש מזל) בין תמורה סביבתית קיצונית בגומחתה לבין מוטציות עיוורות.
יתרה מזו, מוצאו של התהליך האבולוציוני אינו מעיד בהכרח על סופו. דוגמה אופייינית למהפך תפקודי מספק ההמוגלובין של תולעת טפילית (Ascaris lumbriocoides) השוכנת במעיים שלנו.
סיכומו של דבר, בניגוד לעולם הטלאולוגי של המתכנן המיסטי העלום, העולם הדארוויני מלא וגדוש בשעונים ללא שענים ובהמצאות ללא ממציאים. זאת ועוד: אם אלוהים מכוון את התהליך האקראי של האבולוציה, על מנת לוודא שיגיע ליעדו, כדברי הרב מיכאל אברהם, משמע הוא מעורב עד מעל לאוזניו לא רק בקביעת חוקי היסוד והקבועים הפיזיקליים, כי אם גם בפרטים הקטנים ביותר של היומיום הביולוגי, כגון הצמחת הזנבון של החיידק. שהרי, אליבא דאנשי התכנון התבוני, בלעדי ההכוונה של התכנון התבוני לא היה יכול להתפתח המנגנון הסיבובי שלו.
אבל, אם ידו של אלוהים בכל, אזי הוא אחראי גם להתפתחותם של נגיפי האיידס והאבעבועות השחורות – לרבות טפילי קדחת הביצות – שלוש מחלות שקטלו מאות מיליוני בני אדם במהלך ההיסטוריה. מה שמעלה את השאלה: לאיזו מטרה נוצרו אורגניזמים קטלניים אלה? האבולוציה הדארווינית פטורה ממתן תשובה, כי אין לה ייעוד ולא כוונות, אבל השאלה תקועה כעצם בגרונם של המאמינים בתהליך הטלאולוגי של האבולוציה. על כך בחלק הבא.
לפנייה לכתב/ת 
