למה הרבנים פוחדים מ"סרוגים"?
הסדרה "סרוגים" מציבה זרקור על הרווקים הדתיים, ועושה להם אידיאליזציה. לא פלא שהרבנים נלחצים, שהרי מה יש להם להציע - שישמרו נגיעה עד גיל 30? מרבית צפרדעי "הביצה" נכנעים ליצר כי זו גזירה שאין הציבור יכול לעמוד בה, זו האמת
עוד בערוץ היהדות - קראו:
ובכן, מעבר לעובדה שדי סביר שכבוד הרב לא היה ממהר לאסור על תלמידות אולפנה את הצפייה בסרט "מבצע יונתן", שגם בו, השם ישמור, בחור נוגע קלות בבחורה, מציקה יותר חוסר הכנות הניכרת בתשובתו. שהרי מה שבאמת מטריד את הרב זה לא הבחור והבחורה שנוגעים זה בזה, אלא הבחור והבחורה הדתיים שנוגעים זה בזה.
ובכל מקרה, תירוץ שמירת הנגיעה הוא רק הרובד הפשטני של הסתייגות הרבנים מ"סרוגים". את הסיבה האמיתית לסלידתם הנחרצת מהסדרה הם הרי לא יגידו בקול. לא קל להם להודות בפה מלא שהיצירה הטלוויזיונית הזו, אפעס, טיפ-טיפה מפחידה אותם. ואכן יש להם סיבה טובה לפחד.
הרבנים בהחלט ישושו לחסוך מבנות האולפנה את המידע על העתיד הצפון להן, במידה ולא ישפר עליהן מזלן לאתר חתן הגון וישר בזמן הקצרצר שבין השירות הלאומי לסוף הלימודים האקדמאים. או-אז הן יצטרפו גם הן אחר כבוד למצעד הרווקים המזדקנים.
ובתור רב, או ראש אולפנה, זה לא הכי נעים שבא לו ככה במאי חצוף, ומציב זרקור היישר אל תוך הכבשה השחורה של העדר שלך, ועוד עושה לה אידיאליזציה. זה לא נעים לגלות שאיבדת את השליטה על חלק ניכר מן התלמידים שחבשו עד לא מזמן את ספסלי הישיבה שלך, ועכשיו הם מתהלכים בערב שבת בירושלים עם פשטידה על היד אבל בלי טבעת על האצבע. זה לא נעים לראות שהם כבר מזמן לא תופעה חולפת, אלא בתת-מגזר שהולך ומתרחב, והנורא מכל הוא שבמקרים לא-מעטים, ככל שגיל הרווקות שם הולך ועולה, הרמה הדתית הולכת ויורדת, והמחויבות להלכות צניעות הולכת ומתמעטת.
אני מאשים. את מי?
נוח לתלות את האשמה ברווקים, ובחפיפניקיות הבלתי-ראויה שלהם, פחות נוח לשאול כיצד בכלל הגיעו אליה. כולנו מכירים את אותו פסק הלכה בשולחן הערוך, הדורש שמירת נגיעה גם מהרווקות, בשל העובדה שהן אסורות בטבילה ונחשבות לנידה. אי-שם במאה ה-16, ימי השטעטל העליזים, לכל סיר היה מכסה תואם, והרווקים נאלצו להתאפק מעט מאוד עד לבוא הכלה המיוחלת. איש לא יכול היה לשער אז, שבטווח של 500 שנה קדימה, ישתנו סדרי ההיכרויות, והמגזר הדתי ימצא את עצמו עם שיירת רווקים בלתי נגמרת המצויה תחת גזירת איפוק מיני, שיש מי שלא יהסס להגדיר אותה כהתעללות פיזית ונפשית.
בהיותם מחויבים לדל"ת אמות של הלכה, מה כבר יכולים הרבנים להציע לאותם חסרי מזל, שלא שפר גורלם למצוא בני זוג, ומגרדים כבר את גיל 30? שישמרו נגיעה? שייסרו את נפשם ויוותרו בבדידותם ללא מגע של חום ואהבה? שיצפו בחבריהם הנשואים מגניבים יד מתחת לשולחן ויתפתלו מקנאה?
ומה יש להם להציע לאותה בחורה דתיה המתקרבת לסוף גיל הפוריות שלה ורוצה בכל נפשה להביא ילד לעולם, אך בן זוג אין? במקרה הטוב, אם יש אומץ בליבה, היא תכתת רגליה אל עבר לשכתו של הרב המקל, ותיסחט ממנו היתר חשאי ושנוי במחלוקת להפריה באמצעות תרומת זרע. במקרה הגרוע, היא תיוותר בודדה כל ימיה.
האמת המרה היא שמרבית צפרדעי הביצה נכנעים ליצר פשוט כי זו גזירה שאין הציבור יכול לעמוד בה. באשמתם או שלא באשמתם, הרבנים איבדו את הציבור הזה. אין להם מה להציע לו מלבד ניסיונות לכונן עוד אתר שידוכים, עוד ערב פנויים פנויות, עוד "יוזמה ברוכה" שהיא בבחינת הקמת בית חולים מתחת לגשר הרעוע והמט לנפול.
נחוץ פיתרון
כמה קשה ומתסכל זה לראות את אוזלת היד הזו מככבת בפריים טיים, ברזולוציית היי דפינישן, על מסך אימתני של יס. לא פלא שהם כל-כך נלחצים. "סרוגים" היא הקוץ בגרון של רבני המגזר הדתי, הבן עם המחלה הלא מאובחנת שקיבל מהם גוגל-מוגל ונשאר צרוד. והבן הזה הולך ומתרבה לכדי קהל עצום ורב של ילדים אבודים.
קטונתי מלדרוש מהם לשקול מחדש את חומרת הלכות צניעות בגיל הרווקות המאוחרת ולנסות למצוא היתרים. גם אין
בידי קונטרס הלכה אלטרנטיבי מוכן בשבילם, וזה גם לא מתפקידי לכונן אותו. זו האחריות שלהם למצוא פיתרון, אם חפצים הם בהישרדותו של צאן מרעיתם. "סרוגים" היא המראה הבלתי מחמיאה שמשקפת מה קרה להם, לאותם אלו שצרכיהם הייחודיים נותרו ללא מענה הולם.
אם כן, אל יתפלאו הרבנים שהנוער שלהם מעריץ את כוכבי הסדרה. גם הם מודאגים מפני מה שיקרה להם אם לא יצלחו את תוכנית השידוכים שנסרגה בשבילם. "סרוגים" לפחות מציעה להם נחמה, אי של שפיות, מקום בו הם לא יחשבו לחולים או למסכנים, אלא לסתם אנשים נורמטיבים הזקוקים לקורט של מגע מלטף, חום ואהבה.
לפנייה לכתב/ת 
