שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    טבח, תקומה, קדושה, וטבע: רשמי סיור בארמניה
    המדינה בת העשרים סוחבת עמה היסטוריה עקובה מדם, לצד אתרים עוצרי נשימה שמאזכרים את תולדותיה. מסע בארמניה

    סיור בארמניה הוא ביקור באחת המדינות העתיקות בעולם, מדינה שידעה עליות ומורדות והרבה כובשים המוכרים לנו מתולדות ארצנו: בבלים, פרסים, יוונים, רומאים, ערבים, מונגולים ועות'מאנים.

     

    עוד באזור בערוץ התיירות:

     

    בשנים 612- 549 לפנה"ס הייתה ארמניה חלק ממלכות מָדַי המוזכרת במקרא. המגע הראשון בין הארמנים ליהודים נוצר כנראה במאה השישית לפנה"ס, מיד לאחר גלות בבל.

    המלך הארמני גרצ'יה ביקש רשות מנבוכדנצר ליישב יהודים בארצו, וזו ניתנה לו. קבוצת יהודים בראשות המנהיג שַמְבָּת בַּגְרָט התיישבה בעמק אררט; צאצאיהם שמרו בקפידה על יהדותם עד התנצרותה של ארמניה ב-301 לספירה. במהלך ההיסטוריה מילאו צאצאי שמבת בגרט תפקידי מפתח בהיסטוריה של ארמניה, בהקימם שושלות של מלכים בארמניה ובגרוזיה - השושלות של הבַּגְרָטִידִים.

     

     

    אתר זיכרון לקורבנות הטבח בארמנים (צילומים: מוטי רוזן) (צילום: ד"ר מוטי רוזן) (צילום: ד
    אתר זיכרון לקורבנות הטבח בארמנים (צילומים: מוטי רוזן)

     

    ארמניה הייתה הראשונה שאימצה את הנצרות בכל רחבי המדינה. מאמיניה שייכים לכנסייה האפוסטולית האורתודוקסית. גם לאחר הכיבוש הערבי שמרו תושביה על אמונתם בישו. 

     

    היסטוריית הטבח של הטורקים בארמנים התחילה כאשר הסלג'וקים, שבטים טורקיים שהיגרו ממערב סיביר, התבססו בערבות מרכז אסיה. לאחר השתלטותם על פרס בשנת 1071 הם גברו על חילות ארמניה ויוון, ומאז שלטו בארמניה כולה ובשטחי היוונים באסיה הקטנה. אחרון הבגרטידים הארמנים בן ה-16 ברח לקונסטנטינופול ושם נרצח. בעיר ארטסנה בלבד טבחו הטורקים 150,000 ארמנים. אחר כך באו הכורדים (במאה ה-12), ומאוחר יותר המונגולים (1349-1240), אשר כדרכם בקרבות - המיטו אסון על המדינה.

     

    רבים מן הארמנים ברחו, מקצתם הקימו ממלכה קטנה בדרום-מזרח אסיה הקטנה. במאה ה-17 משלו בארמניה העות'מאנים והפרסים שהתקוטטו ביניהם על השליטה בה. ב-1828 הועברה ארמניה הפרסית לשלטון הרוסים.

     

    רצח העם הראשון של המאה ה-20

    ב- 26 באוגוסט 1896 תקפה קבוצת ארמנים את הבנק העות'מאני באיסטנבול, ובעקבות זאת רצחו ההמונים הזועמים 5,000 איש בעיר, ועוד כ-200,000 נטבחו ברחבי הקיסרות. בשנים 1914-1915 לחמו הטורקים והרוסים במחוזות הארמניים, ואז הטילו הטורקים ספק בנאמנותם של הארמנים. כ-800,000 ארמנים גורשו באכזריות מיישוביהם בטורקיה, שם היו מחצית מהתושבים. היום השחור ביותר לארמניה החל ב-24 באפריל 1915, כשעד חודשי הסתיו של אותה שנה נטבחו 1.5 מיליון ארמנים בפקודת הממשלה הטורקית העות'מאנית. טבח זה מתואר כג'נוסייד הראשון של המאה ה-20.

     

    כפר ארמני בהרים  (צילום: ד"ר מוטי רוזן) (צילום: ד
    כפר ארמני בהרים

     

    בנובמבר 1915 הכריזה רוסיה מלחמה נגד הטורקים, ואלה האחרונים הכריזו על ג'יהאד, שבעקבותיו נרצחו חיילים ארמנים ששירתו בצבא הטורקי. בעיר ואן התבצרו 55,000 לוחמים במשך 36 ימים שהסתיימו בחיסול מרביתם. גם תושבי כפרים סמוכים נטבחו. בטרבזון שלחוף הים השחור הוטבעו כ-200,000 ארמנים.

     

    מוקד התנגדות אחר שזכה לכיסוי היסטורי וספרותי של הסופר היהודי אוסטרי-פרנץ ורפל (1945-1890) היה במוסה דאג (הר משה). הספר "ארבעים הימים של מוסא דאג" מבוסס על אירועים שאירעו בהר משה שבדרום טורקיה בעת רצח העם הארמני על ידי הטורקים ב-1915.

    הספר מספר על מצור שהטילו הטורקים ב-22 בספטמבר 1915, חמישה חודשים לאחר שהעות'מאנים פרסמו צווי גירוש ששלחו את הארמנים למדבר. 5,000 איש החליטו להתבצר במוסה דאג. לאחר 53 ימי מצור חולצו הארמנים בספינות מלחמה של צרפת ואנגליה; החילוץ היה קשה, כי המבצר היה על מצוק גבוה ליד הים, והגישה הייתה באמצעות סירות שהעבירו אותם לספינות. לאחר מסע מפרך הגיעו הנצורים תשושים ומורעבים לפורט סעיד.

     

    באוקטובר 1915 דיווח וילהלם ראדוביץ, שגריר גרמניה בטורקיה, שמתוך 2.5 מיליון ארמנים נותרו בטורקיה 300,000 בלבד. כל שטח ארמניה בטורקיה התרוקן מיושביו שגורשו למדבר הסורי ונטבחו ביסודיות ובשיטתיות. על אחת הגבעות המקיפות את ירוואן נמצא אתר הנצחה לשואה הארמנית.

     

    בכניסה לאתר יש שדרת עצים מרשימה שנטעו נציגי האומות שהכירו בשואה הארמנית, על אף התנגדותם של הטורקים המכחישים את השואה. במקום יש מוזאון וגם רחבה המרוצפת באבני בזלת; ליד הרחבה מצבת זיכרון שעשויה תריסר קירות אבן שחורה נטויים, לזכרם של תושבי 12 חבלים ארמניים בשטחה של אנטוליה שנכחדו. במרכז דולק נר תמיד, וסביבו זרי פרחים שאותם מניחים המבקרים. במרחק מטרים ספורים משם מתנשא אל מול הרי אררט עמוד זיכרון סדוק לאורכו, כדי להנציח את הסדק שנפער בלב האומה הארמנית בגלל הטורקים. לא הרחק מעמוד הזיכרון ניצב פסל מרשים ומרגש במיוחד, המתאר אם ארמנית חובקת את בנה בכל כוחותיה כדי לגונן עליו מפני הפורעים.

     

    הארמנים מאבדים את הר אררט

    ב-1920 נכבשה ארמניה על ידי הצבא האדום והוכרזה כרפובליקה סובייטית סוציאליסטית; במסגרת זו איבדה רבים משטחיה ההיסטוריים כמו נָגוֹרְנִי קָרַבָּךְ, אך יותר מכול בלט אבדן השליטה על ההר אררט, שהיה סמל קדוש של המולדת הארמנית.

     

     

    חצ'קרים - אבנים מעוטרות בתבליטי צלבים (צילום: ד"ר מוטי רוזן) (צילום: ד
    חצ'קרים - אבנים מעוטרות בתבליטי צלבים

      

    ארמניה זכתה בעצמאותה ב-1991. המדינה החדשה נתקלה במכשולים כלכליים רבים ושררה בה אי יציבות מדינית. בתוך זמן קצר יחסית חוקקה המדינה את החוקה שלה, יצרה המנון והקימה צבא. אך בכך לא תמו צרותיה, כי בתוך אזרביידג'ן הייתה מובלעת ארמנית הנודעת בשם נגורני קרבך. המקום הפך לחבל מריבה עקוב מדם בין הארמנים לבין האזרים על השליטה בו. ב-1994 ניצחו הארמנים ונחתם הסכם שהבטיח אוטונומיה לחבל ארץ זה. ב-1995 נחקקה חוקה חדשה בארמניה. באותה שנה, בעקבות אירוע דמים נוסף, עלתה ארמניה לחדשות העולמיות כאשר ראש הממשלה ופקידי ממשל אחדים נורו למוות בפרלמנט על ידי קיצונים.

     

    מקדש גרני הוא דוגמה נשגבת של התרבות ההלניסטית בארמניה של היום. המקדש נבנה כמצודה במאה השלישית לפסה"נ, על מישור משולש מעל קניון עמוק, והוא שימש עובדי אלילים במאה הראשונה לספירה. הוא נהנה מהגנה טבעית משלושה כיוונים בזכות העמק העמוק וצוקי הסלע. המצודה הייתה מקום המפלט האחרון של המלך הארמני מיתירדס, ושם הוא ובני משפחתו נרצחו על ידי חתנו והנין רהדמיסטוס. בחלק הצפוני של האתר חדר רחצה שמרתף החימום שלו נשמר היטב. אחת מרצפותיו מעוטרת בפסיפס המייצג סוג של איקונגרפיה הלניסטית. מעניינת במיוחד היא כתובת הפסיפס: "עבדנו אולם לא שילמו לנו".

     

    לא רחוק משם נמצא עמק גרני (המאופיין בעמודי בזלת שמורים היטב שנוצרו מפעולת גילוף מופלאה של הטבע, ולמעשה של הנהר). זוהי יצירת מופת המכונה על ידי המטיילים "סימפוניית האבנים". הכפר גרני שוכן שבעה ק"מ דרומית-מזרחית למנזר המפורסם של גגהרט. לפי המסורת נשמרה במנזר החנית שבה נדקר ישו. המנזר חצוב בחלקו במערות סלע, והאקוסטיקה שבתוכו מרשימה מאוד. מבחוץ פזורים חצ'קרים (צלבי אבן) רבים ויפים, ועליהם קישוטים של בתי אצולה. במצוק שמעל רחבת החצר יש כוכים זעירים שלתוכם נוהגים הבאים למקום להשליך אבנים. כאשר האבן נתקעת יש להביע משאלה בתקווה גדולה שהיא תתגשם. המקום מרשים מאוד כאתר תיירות, על אף שהדרך אליו רגישה לגלישות קרקע והכביש משובש.

     

    מקדש גרני. דוגמה לתרבות ההלניסטית (צילום: ד"ר מוטי רוזן) (צילום: ד
    מקדש גרני. דוגמה לתרבות ההלניסטית

     

    28 יובלים זורמים לאגם אחד

    אגם סֶוָון נמצא במרכז ארמניה בחבל גגהרקוניק, בגובה של 1,900 מ' מעל פני הים. האגם ניזון מ-28 נהרות ויובלים. רק עשרה אחוזים מהמים הזורמים מתנקזים לנהר הרסדן, בעוד 90 אחוז מתאדים. שטחו של האגם כ-1,500 קמ"ר. השם סוון הא מהמילה סֶוַנְיָה - אזור אגמים. המים משנים את צבעם; כשיש שמש הצבע כחול, וכשמעונן האגם נהיה שחור.

     

    יחד עם אגם ואן ואגם אורמיה נחשבה ימת סוון אחת משלוש הימות הגדולות של ממלכת ארמניה ההיסטורית. המונומנט התרבותי המפורסם ביותר באזור ימת סוון הוא מנזר סבנבנק שליד העיירה סוון, בחוף הצפון-מערבי; בתחילה היה המנזר ממוקם על אי, אך ירידת מפלס המים הפכה את האי לחצי אי. תחנות כוח שהוקמו באזור גרמו לירידת מפלס המים באגם ב-48 מ'. במאמצים רבים נמנע אסון אקולוגי, כאשר העלו את מפלס המים ב-12 מ'.

     

    אתר נופש טיפוסי ליד אגם סוון (צילום: ד"ר מוטי רוזן) (צילום: ד
    אתר נופש טיפוסי ליד אגם סוון

     

    האזור התפרסם בזכות הדגה שבאגם סוון, במיוחד דג הטרוטה (אלתית) של סוון, וכן מינים אחרים של זנים האנדמיים לאגם. לאורך האגם כמה חופי רחצה, הפופולרי שבהם הוא רצועה באורך של 2.5 ק"מ בחוף הצפוני,

    המשתרעת צפונית-מערבית לחצי האי. בחוף יש אזורי שחייה, שיזוף ופיקניקים, ובאגם ניתן לגלוש ולשוט במפרשיות.

     

    מאגם סוון המשכנו את דרכנו בין שפכי בזלת צעירה יחסית, והגענו לבית עלמין מיוחד במינו בכפר מרטוני, שבו מצבות דמויות חצ'קרים המשוות למקום אופי אמנותי במיוחד, במסגרת תעשיית המתים שהתפתחה בו. משם המשכנו אל כרי מרעה שבהם מתגוררים בקיץ הרועים ועדריהם, ונכנסנו לבקתת מגורים הצמודה לדיר כבשים. ילדים ונשים שמחו להציג לנו את פנים בקתתם, שהיו בה מתקנים מודרניים לבישול.

     

    מאזור המגורים הקיציים של הרועים עלינו במתינות במעבר הרים, ולאחר מכן החלה הדרך לרדת בירידה תלולה לכיוון נהר אַרְפָה. עצרנו בקָרָוָואן סָרַיי - אכסניה דמוית ח'אן על דרך המשי העתיקה. הכניסה מקושטת בסמלי המשפחה (אריות). האכסניה נבנתה במאה ה-14 על ידי הנסיך אורבליאן. המבנה עצמו העשוי בזלת שחורה השתמר בשלמותו, והוא מכיל אולם ארוך וצר שבשני צדיו היו דרגשים לסוחרים הנוודים; במקום גם אבוסים לקשירת הבהמות. המטבח הוא חלק מן המבנה וממוקם בקצהו.

     

    בראש הצריח: הנסיך נפטר מבן המעמד הנמוך

    המשכנו לאורך נהר ארפה דרך קניון שנוצר בשל זרימת הנהר בסלעי גיר אדומים, משם עלינו בין קירות אבן זקופים אל כנסיית נוראוונק, הממוקמת כ- 122 ק"מ מירוואן. מנזר נוראוונק הוקם ב-1205. הקומפלקס המנזרי מכיל את כנסיית סנט קרפט, את קפלת סנט גריגור, בעלת האולם הקמור, ואת כנסיית סנט אסטווטסטין (האם הקדושה של האל) שהתפרסמה בזכות שתי הקומות שלה. הכנסייה נבנתה ב-1339, על ידי האדריכל מומיק, שזו הייתה יצירת המופת האחרונה שלו. מומיק היה בן המעמד הפשוט שהתאהב בבתו של הנסיך אורבליאן, מזמין העבודה. הנסיך הסכים לתת לו את בתו רק בתנאי שיבנה את הכנסייה בתוך שנתיים. מומיק פעל ללא לאות והקים כנסייה לתפארת. כאשר סיים לבנות את הכנסייה וטיפס מעלה כדי לעטר כדור אבן בראש חרוט הכנסייה, שלח הנסיך את אחד ממשרתיו שידחוף אותו מטה אל מותו... הנסיכה התאבדה ונקברה בכנסייה.

     

    פסל אבנים המייצגות את ה-א"ב הארמני  (צילום: ד"ר מוטי רוזן) (צילום: ד
    פסל אבנים המייצגות את ה-א"ב הארמני

     

    אֶצְ'מִיָּאדְזִין היא העיר הקדושה של ארמניה ומקום מושבו הרשמי של הקתוליקוס של כל הארמנים, הפטריארך העליון של הכנסייה האפוסטולית הארמנית. אצ'מיאדזין נמצאת בחבל ארמרביר, כ-20 ק"מ מערבית לירוואן. העיר קרויה על שם קתדרלת אצ'מיאדזין, שהיא הקתדרלה העתיקה בעולם. בנייתה החלה בשנת 301, באותה שנה שבה אימצה ארמניה את הנצרות כדת הרשמית שלה, ובנייתה הסתיימה בשנת 303. לפי כרוניקות ארמניות מהמאה החמישית ישו עצמו ירד מהשמיים בחזונו של גריגור המאיר (הזוהר), וסימן בפטיש זהב את המיקום שבו צריכה להיבנות הכנסייה.

     

    במרחק לא רב יש כנסיות נוספות: אחת מהן כנסיית סנט גאיין שנבנתה לכבודה של בתולה קדושה שנרצחה על ידי המלך הארמני. הקתדרלה והכנסיות של אצ'מיאדזין הוכרו בשנת 2000 על ידי אונסק"ו כאתרי מורשת עולמית.

     

    עיר ירוקה בלב פארק לאומי עשיר

    דיליז'אן היא עיר ירוקה בחבל ארץ בצפון ארמניה ששמו טאבוש, העיר המיוערת היא ביתם של אמנים, מלחינים ובמאים, ויש בה ארכיטקטורה ארמנית מסורתית. העיר, היושבת בלב הפארק הלאומי, היא למעשה אחת משמורות הטבע החשובות של ארמניה. עולם החי בפארק הלאומי עשיר מאוד, וניתן לפגוש שם יונקים כמו הדוב השחור, זאבים, חתול יער, סנאי פרסי, וגם פסיונים, תרנגולים כספיים, עיטמים לבני-ראש, עיטמים זהובים ונצים.

     

    אגם פרז הוא אחד האתרים האטרקטיביים ביותר של דיליז'אן. האגם נמצא בחלק הצפוני של העיר בגובה 1,400 מ'. נהר אגשב על יובליו משווה חן מיוחד לנוף הכללי של העיר. האתר הדתי הפופולרי ביותר של דיליז'אן הוא מנזר הגהארסטין הממוקם 12 ק"מ מזרחית לעיר, ובו בין השאר שלוש כנסיות: כנסיית סטפנוס הקדוש, כנסיית גראורגי הקדוש, וכנסיית אסטוואצסטין הקדוש. ממשלת ארמניה יצאה בשנת 2009 בפרויקט כלכלי המתכנן להפוך את דיליז'אן למרכז פיננסי. בדיליז'אן יש כמה מלונות מפוארים וסנטוריומים המספקים הזדמנות ליהנות מיפי הטבע והאתרים ההיסטוריים שבסביבה. העיר עשירה במים מינרליים החותרים באדמתה.

     

    מנזר הרפט ידוע בשמו המלא Haghpat avang , והוא יצירה של ימי הביניים. השם הרפט נאמר תמיד בנשימה אחת עם סנאהין. הרפט וסנאהין שוכנים בחבל לורי. השם סנאהין פירושו: "זה עתיק יותר מזה", והכוונה עתיק יותר מהרפט. בסנאהין נבנה מנזר המתואר כמלאכת מחשבת של הארכיטקטורה הארמנית הדתית בימי הביניים, והוא גם מרכז לימודים, לרבות לימודי מדעים. המנזרים של הרפט וסנאהין נכנסו לרשימת אתרי המורשת של אונסק"ו ב-1996. תחריט באבן החזית הגבוהה של תקרת המנזר בסנאהין חושף פן יהודי של ארמניה: לפי ההיסטוריון משה מחוֹרֶן, מסר נבוכדנאצר מלך בבל למלך הארמני שבוי יהודי חשוב ששמו היה שמבת, שם שמשמעו שַבָּת. ייתכן שזה גם מקור שמו של הנהר האגדי סַמְבַּטְיוֹן, שבכל שבוע קוצף וזועף ומשליך אבנים לכל עבר, ובשבת נח מזעפו.

     

    שוק הפירות המקורה בירוואן  (צילום: ד"ר מוטי רוזן) (צילום: ד
    שוק הפירות המקורה בירוואן

     

    האחים בני הכפר שהרקיעו לשחקים

    סנאהין התפרסמה גם בשל מוזאון האחים מיקויאן (שהיו בני הכפר סנאהין); במוזאון פסל של הפוליטיקאי אנסטס מיקויאן, שהיה שר התעשייה בברית המועצות, אך מפורסם יותר הוא אחיו שיחד עם היהודי גורביץ' המציא את מטוס המיג – ראשי תיבות של מיקויאן גורביץ. על משטח בטון במוזאון הפתוח נמצא דגם של מטוס מיג 21, ולא הרחק משם פסלו של הממציא הארמני -מיקויאן.

     

    מצודת אמברד נבנתה במאה השביעית בחבל ארגסטון. היא ממוקמת ברום של 2,300 מ', במורדות הר אָרָגָץ, ליד מפגש הנהרות ארקשן ואמברד. משמעות השם אמברד היא "מצודה בעננים", בשל גובהה וגם בשל היותה מכוסה פעמים רבות בעננים, כפי שקרה גם בעת ביקורנו במקום. המצודה נבנתה מחדש 400 שנים לאחר מכן, אז הוספו אבנים עבות יותר ושלוש חומות מגן בקו הרכס שמעל עמק ארקשן, כי לא הייתה שם הגנה טבעית מפני אויבים. הארכיטקטורה החיצונית של המצודה פשוטה ומרשימה. מצודת אמברד נכבשה במאה ה-11 על ידי הסלג'וקים, ו-200 שנה לאחר מכן הגיעו המונגולים, אך על אף הכיבושים נותרה המצודה במצב סביר.

     

    לירוואן, בירת ארמניה, יש היסטוריה של 2,793 שנים, מה שאומר שהיא בגילן של בבל, נינווה ושושן. על אף שירוואן הופכת מיום ליום לעיר אירופית ונבנים בה מכונים חדשים, פארקים ואזורי מגורים חדישים, שורשי העיר הם במאה השמינית לפנה"ס, עם בניית מבצר אוררט בשנת 782 לפסה"נ על ידי המלך ארגישטי הראשון שמלך באוררטו.

     

     

    בית האופרה של ירוואן  (צילום: ד"ר מוטי רוזן) (צילום: ד
    בית האופרה של ירוואן

     

    עיר הבירה נקראת יֶרֶוואן לפחות מן המאה השביעית לספירה, כשהפכה לבירת ארמניה תחת השלטון הפרסי. ירוואן הייתה במקור מצודה עתיקה מוקפת חומות. מוצאו של השם ירוואן אולי בשם התושבים המקומיים. על פי אגדה מקומית נוח בנה את העיר בהציבו את תיבתו על הר אררט. הוא הסתכל מזרחה והכריז yerats - ראיתי אותו; בהתכוונו לארץ, ליבשה. ומכאן המקום שמכונה העמק של נהר אראס, שנועד לבניית עיר חדשה.

     

    עיר בירה מודרנית - אתר נופש מושלם

    ב-1920 נעשתה ירוואן לבירת הרפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית החדשה של ארמניה. ב-1991, עם נפילת ברית המועצות, הייתה ירוואן לבירת הרפובליקה העצמאית של ארמניה. תכנון העיר נעשה על ידי אלכסנדר טמניאן בשנות ה-20 של המאה ה-20. היא ממוקמת לאורך נהר הרזדן, והיא המרכז התרבותי, התעשייתי והמסחרי של המדינה.

     

    על אף שהכרך של ירוואן משמר מעט מההיסטוריה שלו, הוא אתר תיירות רב קסם לתיירי חו"ל. זהו אתר נופש מושלם, שבו מסעדות נאות, בתי קפה המשמשים מקום מפגש חברתי נעים, וחיי לילה וחברה נעימים. כנסיות ומרכזים דתיים נראים במרכז העיר ואף מחוצה לה.

     

    עיר רבת קסם. פסל ברחובות ירוואן  (צילום: ד"ר מוטי רוזן) (צילום: ד
    עיר רבת קסם. פסל ברחובות ירוואן

     

    המכון לכתבי יד עתיקים שוכן ברחוב מֶסְרוֹב מַשְטוֹטְס. אבן הפינה לבנייתו הונחה ב- 1945, והוא נחנך ב-3 במרס 1957. בחזית הבניין ניצב פסל של ממציא הכתב הארמני מסרוב משטוטס, ותלמידו כותב ההיסטוריה של ארמניה במאה החמישית כורע ברך לשמאלו ומתאבק בעפר רגליו. במכון אוסף של כ-17,000 כתבי יד וכ-30,000 מסמכים אחרים. איסוף הכתבים בגנזך החל כבר במאה החמישית, מארצות שונות ואפילו מירושלים.

     

    לא רחוק מירוואן נמצא הכפר אושאקן, שבו נטמן מסרוב משטוטס.

    בגן של עצי משמש מוצבות אבנים כמספר אותיות הא"ב הארמני. כל אבן היא אות מקושטת בסמלים מההיסטוריה הארמנית. בסמוך ניצבת כנסייה צנועה, ובה קברו של משטוטס שנפטר ב-440.

     

    בין אתרי התרבות של ירוואן נמצאת, כמובן, כיכר הרפובליקה, שממבט מלמעלה נראית כשטיח מקסים. בכיכר שוכן ברוב הדר מלון מריוט המפורסם. מזרקות מוסיקליות צבעוניות משמיעות במוצאי שבת את שיריו של שרל אזנבור, שנולד בפריז לאחר שאביו ואמו נאלצו לברוח מארמניה בשל מהומות דמים אתניות. הארמנים כל כך מעריצים אותו, עד שבנו במרכז ירוואן כיכר על שמו, ובמרכזה מזרקה עם פסלים מיתולוגיים של 12 המזלות.

     

    • הכתבה פורסמה בגיליון אוקטובר 2011 של הירחון "טבע הדברים "

     

     

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    פסל האם הארמנית שממלטת את בנה מהזוועות
    צילום: ד"ר מוטי רוזן
    מפת ארמניה
    צילום: ד"ר מוטי רוזן
    מוכר פרחים ליד מצודת אמברד
    צילום: ד"ר מוטי רוזן
    הכנסיה במנזר נוראוונק. האדריכל שילם בחייו
    צילום: ד"ר מוטי רוזן
    מצבה מעוטרת באֶצְ'מִיָּאדְזִין
    צילום: ד"ר מוטי רוזן
    מומלצים