ריאן גוסלינג: "גיבור 'דרייב' הוא באטמן וגם ג'וקר"
ריאן גוסלינג תמיד היה כוכב מוערך בהוליווד, אבל עדיין הופתע מהשבחים להם זכה בקאן עם סרטו "דרייב". בראיון ל-ynet הוא מספר על ההכנות לתפקיד, כישוריו בתחום הבלט וגם החוויות מהביקור בישראל: "הלכנו המון לאבו חסן ביפו לנגב חומוס"
הבכורה של הסרט "דרייב" בפסטיבל קאן האחרון היתה מהיותר מחשמלות וסוערות שנחזו בריביירה הצרפתית בשנים האחרונות. הקהל האלגנטי בארמון הפסטיבל יצא מגדרו, עמד על רגליו והריע ממושכות ליוצרי הסרט, ובעיקר לכוכב שלו ריאן גוסלינג, שמגלם כאן פעלולן הוליוודי שמשלים הכנסה בנהיגת מילוט מזירות שודים ומסתבך עם מאפיונרים, אחרי שהוא מסייע לשכנתו היפה.
כתבות מגזין נוספות מערוץ הקולנוע של ynet:
- צדק חברתי בתפוח הגדול: ראיון עם מתיו ברודריק
- מסיבה בארץ התיכונה: יום הולדת 50 לפיטר ג'קסון
- ג'וזף גורדון לוויט: "עושה רק מה שמרגש אותי"
"כל קבלת הפנים לסרט בקאן היתה סוריאליסטית", אמר גוסלינג למחרת, בעודו מנסה להתאושש מהנגאובר הבכורה, כשנפגשנו במסעדה על חוף הים בקצה הטיילת של עיר הנופש הזוהרת. "זה היה מדהים, לראות איך כולם קמו מהכיסאות עם תום ההקרנה והחלו להריע - במשך 20 דקות! אפשר היה להרגיש שהצופים חוו פאן גדול. באיזשהו שלב חששתי שאני עלול להתעורר ולגלות שזה בעצם רק חלום".
לגוסלינג בהחלט יש סיבות להיות מרוצה - הוא היה מעורב בצורה משמעותית בתהליך ההפקתי והיצירתי של "דרייב". "היה הרבה קסם בפרויקט הזה ואני עדיין לא מאמין שנתנו לנו לעשות את הסרט איך שעשינו אותו", מתמוגג גוסלינג. "המפיק מארק פלאט אמר לי פעם שאם הוא שולח לי תסריט, זה אומר שאני ארצה לעשות את זה. ואז הוא שלח את התסריט של 'דרייב', והוא אכן היה כזה. ואז הוא העניק לי הזדמנות שלא היתה לי אף פעם: האפשרות לבחור עם איזה במאי אני רוצה לעבוד. היה לי ברור שהבמאי הדני ניקולס וינדינג רפן, אחד היוצרים האהובים עלי, יהיה זה שיופקד על הבימוי.
"בחרתי בו מפני שסברתי שאין מישהו כמוהו. הוא חייב להיות ייחודי. זה ב-DNA שלו. ידעתי שאם הוא ייעתר להצעה, יש לנו סיכוי לעשות משהו מיוחד. הוא במאי שלא מגביל את עצמו, ולא אומר: 'זה סרט אמנותי, אז אעשה כך וכך'. הוא יכול לשלב אלימות אפלה עם צחוק משחרר, או לעשות צחוק מעצמו. הוא יודע לצמרר את הצופים, אבל גם לבדר אותם. לפעמים צריך מישהו כמוהו, עם אומץ להראות ששילובים כאלה אפשריים".
בסוף יצאה מזה גם מכונית
רפן ("ברונסון", "ולהלה רייזינג") וגוסלינג הרגישו שהם צריכים לשדרג את התסריט ולהתאים אותו לטעמם. "התסריט היה מאוד יפה ואותנטי, כמו שירה, אבל לא היינו יכולים לצלם אותו בצורה ריאליסטית כמו של קן לואץ' למשל", מנמק גוסלינג. "אז ניסינו לשכתב ולהפוך אותו לסיפור אגדה על אביר, נסיכה ודרקון, ואילו לוס אנג'לס היא ארץ הפלאות והפנטזיות. קיבלנו מהמפיקים חופש לצאת למסע הזה, והתוצאה היא 'דרייב'.
"הדרך שבה ניקולס מתמודד עם אלימות היא מדהימה. רגע לפני הבכורה בקאן, הלכנו לראות את הסרט לבד, לבדוק את הצבע והסאונד, וצחקנו ברגעים הכי אלימים - יש בהם משהו ששאוב מסרטים מצוירים שהופך את הצפייה למהנה מאוד.
"אחרי שרואים את 'דרייב' נדמה שהנהג הגיבור הוא מישהו שראה יותר מדי סרטים, והוא מתחיל לחשוב ולהאמין שהחיים שלו הם סרט, או יכולים להיות כמו סרט. מאחר שכל גיבורי הקומיקס כבר נתפסו, בחרתי לעשות את הנהג של 'דרייב'. למעשה אני תמיד מעדיף את הרעים של הקומיקס. הם הרבה יותר מעניינים מהגיבורים. ומה שמגניב בעיני לגבי הנהג זה שהוא גם הגיבור וגם הרע. הוא גם באטמן וגם ג'וקר".
אתה מסכים שהנהג יכול להיות גם סוג של סמוראי?
"במהלך העבודה על הסרט דיברנו על הרבה מיתולוגיות, לאו דווקא סמוראים. אבל אני בהחלט אוהב סרטי סמוראים, אותם ראיתי בילדותי. חשבנו גם על סרטים שבמרכזם אדם-זאב: הנהג חושש שהוא יהפוך לאחד כזה. הוא מתבודד ומתרחק מאנשים, כדי שהוא לא יוכל לפגוע בהם".
גוסלינג מעיד על עצמו שהוא "לא מבין גדול במכוניות, אבל בהחלט נהנה לשוטט עם המכונית שלי ולא לזכור אחר כך את הטיול. לפעמים זה מפחיד אותי, שאני לא זוכר איך הגעתי לכל מיני מקומות. בעיקר אני נהנה לדהור כשאני מלווה בכלב שלי. הוא מצידו מוציא את ראשו החוצה מבעד לחלון".
בתור הכנה ל"דרייב", גוסלינג הסתובב בלילות עם מכוניתו ברחבי לוס אנג'לס, ולפעמים לקח איתו את רפן נטול הרישיון. "לוס אנג'לס היא באמת מקום מיוחד לדהור בו בלילה. כיוון שניקולס מסרב לנהוג ומפחד מנסיעה במהירות, גררתי אותו לכל מיני מקומות פחות מוכרים - דרכים קסומות, מיוחדות ומרתקות, מהסוג שגיבור 'דרייב' היה מחפש. לפעמים התאמתי את המוזיקה לאופי הנסיעה. לניקולס ולי יש אותו טעם מוזיקלי - דיסקו אפל, מוזיקה אלקטרונית הייפר-רומנטית. אגב, אחרי הצילומים, ניקולס נתן לי במתנה את אחת המכוניות בהן נהגתי בסרט - מאליבו 73".
גוסלינג מגלה שהתקציב הזעום של הפקת "דרייב" לא אפשר לצוות להשתמש בפעלולנים, והוא נאלץ להסתכן בעצמו. "סצינת הפתיחה של 'מהיר ועצבני 5' עלתה 20 מיליון דולר. זה פי שנייים מכל התקציב שלנו. אז היינו צריכים למצוא דרכים אחרות ויצירתיות יותר לצלם את המרדפים".
גוסלינג, יליד קנדה, בוגר "מיקי מאוס קלאב" (יחד עם ג'סטין טימברלייק, בריטני ספירס וכריסטינה אגילרה), הוא אחד הכוכבים הכי לוהטים ומדוברים כעת בגלקסיה ההוליוודית. גוסלינג מפגין טעם איכותי בבחירות שלו ונמנע מבלוקבסטרים מטופשים. אחרי שנכח ב"חצי נלסון", "לארס והנערה האמיתית" ו"בלו ולנטיין", הוא מפגין את יכולותיו כעת על מסכינו בלא פחות משלושה סרטים: הקומדיה הרומנטית "טיפש, מטורף, מאוהב", הדרמה הפוליטית "משחקי שלטון" שביים ג'ורג' קלוני, ו"דרייב". "אני בן 30 עכשיו, ואני עושה דברים שמשקפים את המקום שבו אני נמצא כעת", מתמצת גוסלינג את פועלו הנוכחי.
תל אביב? אחלה מקום לעבוד בו
גוסלינג משתדל להיעדר ממדורי הרכילות ושומר בקפדנות על פרטיותו. מעט מאוד ידוע על הנשים בחייו. ידוע רק שהוא ניהל רומן עם הקוגרית סנדרה בולוק ומערכת יחסים עם השחקנית רייצ'ל מקאדמס, ששיחקה לצידו בסרט הפריצה שלו, "היומן". לאחרונה טענו צהובונים ואתרי רכילות שגוסלינג מנהל רומן עם אווה מנדז החושנית (שאף היא מבוגרת ממנו בשנים אחדות), המשחקת לצידו בסרט חדש. השניים נראו יחד מספר פעמים, מבילוי משותף בדיסנילנד ועד נשיקה תוך כדי נסיעה.
בשיחתנו הוא נמנע מלחשוף מידע על חייו הרומנטיים. הוא מוכן רק לומר ש"יש כל הזמן נשים סביבי. גדלתי עם אמי ואחותי ותמיד היינו רק שלושתנו מאז אני מוקף בחברה נשית. גם הצוות שמנהל אותי הוא על טהרת הנשים - הסוכנת האישית, המנהלת, אשת יחסי הציבור שלי. אני אפילו גר עם אחותי. אני זקוק להן שיהיו בסביבתי. הן הכי טובות שיש".
בסרטים האחרונים שלו, גוסלינג הפגין גוף מסוקס ובנוי לתפארת. כשאני תוהה מה סוד הכושר שלו, הוא מפתיע ואומר: "בלט. אני אמנם לא ממש טוב בכל הצעדים והעמידות, אבל בהחלט נהנה ללכת לשיעור המחול. זה אולי ייקח לי שנים להשתפר, אבל לפחות אני כבר לא אהיה גרוע כל כך".
לגוסלינג יש לא רק גוף מפותח - כיאה לכוכב הוליוודי, הוא ניחן ברגישות חברתית מפותחת ופועל למען מספר מטרות נעלות. "ביקרתי באפריקה מספר פעמים", מדווח היפיוף המצפוני. "בין היתר הייתי במחנה פליטים על גבול דארפור-צ'אד. אחת החוויות החזקות היתה הביקור במחנה לשיקום ילדים שאולצו להילחם. מצד שני, לצד הטרגדיות, יש באפריקה משהו
ממכר וקסום. האנרגיה של האנשים היא מדהימה. יש שם טוהר וטוב לב. קשה שלא לשאוב השראה מהרוח של אפריקה".
וכמו לא מעט קולגות, גם גוסלינג מטפח קריירה מוזיקלית מהצד. הוא מנהיג הרכב בשם Dead Man's Bones, במסגרתו הקליט ב-2007 אלבום שהושפע מהפיפטיז ועסק ב"מפלצות ורוחות רפאים שמתאהבות", לדבריו.
"רצינו להשיג סאונד של כליזמרים, וחשבנו שתל אביב תהיה המקום הנכון לעשות את המוזיקה שרצינו לעשות - מוזיקה של חתונות והלוויות. אותה אסתטיקה קיימת בשני העולמות הללו. אז נסענו לעבוד בתל אביב עם מוזיקאים שיעזרו לנו להשיג את אותה אסתטיקה. עבדנו עם חלק מהבחורים של 'גוגול בורדלו', וזאת היתה תקופה טובה. תל אביב היתה מקום מעניין לעבוד בו. זאת היתה חוויה נהדרת. הלכנו המון לאבו חסן ביפו לנגב חומוס. עכשיו אני עובד על אלבום חדש, אבל כיוון שאני מעורב בהמון סרטים, אני מחפש את הזמן להשלים אותו. זה יהיה אלבום שונה מקודמו, הפעם בלי מעורבות של ילדים".
