מועדון הגרעין: איראן על הסף, מי כבר בפנים?
המתנגדות העיקריות להצטרפותה של איראן למועדון הנשק הגרעיני נמנות עם החברות בו. מלוס אלמוס בארה"ב ועד לאיום במזרח: ynet מציג את הארסנל האטומי העולמי
העולם יושב על חבית חומר נפץ - גרעיני. הדיון הגובר לאחרונה סביב יכולתה הגרעינית של איראן מעלה לקדמת הבמה את השחקניות האטומיות העולמיות, שחלקן מתנגדות לצירוף חברה חדשה לשורותיהן. על רק פרסום דו"ח סבא"א אמש (יום ג'), בדקנו את הארסנל האטומי העולמי.
על סף פצצה - הכתבות האחרונות:
ההונאה האיראנית: ניסויים חשאיים, מכון חינוכי
דו"ח סבא"א: איראן פועלת לפיתוח נשק גרעיני
מועדון הגרעין: איראן על הסף, מי כבר בפנים?
דו"ח סבא"א נגד איראן: "גושפנקא למה שידענו"
גורם אמריקני: לא נטיל סנקציות על הנפט האיראני
ארה"ב
ניסוי ראשון בנשק גרעיני: 16 ביולי 1945
סך כל ראשי הנפץ הגרעיניים: 8,400
ארצות הברית היתה המדינה הראשונה לערוך ניסויים גרעיניים ואף להשתמש בנשק גרעיני, במהלך מלחמת העולם השנייה. המנהל המדעי הראשי של תוכנית הגרעין האמריקנית, "פרויקט מנהטן", היה הפיזיקאי היהודי-אמריקני ג'וליוס רוברט אופנהיימר, שעסק קודם לכן במכניקת הקוונטים וביקש ליישמה לאסטרופיזיקה.
כמה ממדעני תוכנית הגרעין התלבטו בשאלה אם ראוי בכלל לעשות שימוש בנשק כה נורא, והיו שהציעו לקיים ניסוי נוסף במקום נייטרלי ושומם, להזמין אליו נציגים יפנים לחזות בו, ולאיים עליהם בהטלתו על ארצם אם לא תיכנע מיד.
אך כנגד מדענים אלה פעלה ההערכה שמספר ההרוגים האמריקנים במקרה של פלישה לאיי יפן עלול להגיע אף למיליון, ולכן החליט הנשיא דאז, הארי טרומן, להביא לסיומה המהיר של המלחמה בחזית הפסיפית באמצעות הנשק החדש והאימתני.
ב-6 באוגוסט 1945, בשעה 08:15 (שעון מקומי), הופיע בשמי העיר הירושימה ביפן מפציץ מסוג B-29 שכינויו "אינולה גיי". המטוס הטיל פצצת אורניום שכונתה "הילד הקטן", שהתפוצצה בגובה 680 מטרים מעל העיר והרסה שני שלישים משטחה. מספר ההרוגים נאמד ב-140 אלף עד סוף 1945, ורבים אחרים מתו בשנים הבאות עקב הרעלת קרינה. הפצצה השנייה הוטלה שלושה ימים לאחר מכן, ב-9 באוגוסט בשעה 11:02, אז הטיל מטוס שכינויו "מכוניתו של בוק" פצצת פלוטוניום שכינוייה "איש שמן" על נגסאקי. הפצצה התפוצצה בגובה 500 מטרים מעל העיר היפנית וגרמה למותם של כ-70 אלף בני אדם עד סוף השנה.
המאגר הגרעיני האמריקני הגיע לשיאו ב-1967, עם 32 אלף כלי נשק מ-30 סוגים שונים, או יותר.
רוסיה
ניסוי ראשון בנשק גרעיני: 29 באוגוסט 1949
סך כל ראשי הנפץ הגרעיניים: 13,000
מיד לאחר הפצצת הירושימה הורה שליט ברית המועצות, יוזף סטלין, לעוזרו הנאמן, לברנטי בריה, לרכז את המאמץ הגרעיני הסובייטי. המדען הראשי של תוכנית הגרעין הרוסית היה איגור קורצ'טוב ועיקר התוכנית התבסס על מידע רב שהגיע ממרגלים רוסיים שחדרו ללב תוכנית הגרעין האמריקנית. קלאוס פוקס הוא המוכר שבהם.
פוקס היה פיזיקאי גרמניה שמצא מקלט בבריטניה לאחר עליית הנאצים לשלטון ב-1933. בשנת 1943 נשלח פוקס לארצות הברת להצטרף ל"תוכנית מנהטן" והוצב במעבדות לוס אלמוס בניו מכסיקו, האתר שבנו נבנתה פצצת האטום האמריקנית. רק לאחר מלחמת העולם השנייה התברר כי הפיזיקאי הצליח להעביר דרך קבע מידע לסוכנים סובייטיים – למרות אמצעי האבטחה הקפדניים במעבדות הגרעין האמריקניות.
ב-29 באוגוסט 1949 ערכה ברית המועצות את הניסוי הגרעיני הראשון שלה. האמריקנים כינו את הפצצה הסובייטית "ג'ו 1", על שמו של סטלין. הרגע מציין את פתיחת המלחמה הקרה ועידן החימוש הגרעיני. המאגר הגרעיני הסובייטי הגיע לשיא ב-1981, עם 33 אלף כלי נשק.
לאחר התפרקות ברית המועצות, נותר מרבית הנשק הגרעיני בתחומי רוסיה, אך ייתכן שמספר כלי נשק נותרו בידי אוקראינה.
באפריל 2010 חתמו נשיאי ארצות הברית ורוסיה, ברק אובמה ודמיטרי מדבדב, על האמנה לצמצום מצבורי הנשק הגרעיני שלהן בשליש. "לפני שנה הצהרתי על מטרתי לנקות את העולם מנשק גרעיני. זו היתה מטרה ארוכת טווח, שאולי לא תושג בימי חיי. וזה מאוד מתגמל לשוב לפה היום", אמר אז הנשיא האמריקני. עמיתו הרוסי אמר מצדו: "אני מאמין שהחתימה הזאת תאפשר חיים בטוחים יותר – כאן ובעולם כולו".
לפי האמנה, מספר ראשי הנפץ הגרעיניים יקוצץ ל-1,550, כמות המשגרים הזמינים מהיבשה תקטן ל-800 וכמות המפציצים הזמניים להפצצות גרעיניות יקטן ל-70. האמנה החליפה את אמנת START שעליה חתמו ב-1991 ג'ורג' בוש האב ומיכאל גורבצ'וב.
בריטניה
ניסוי ראשון בנשק גרעיני: 3 באוקטובר 1952
סך כל ראשי הנפץ הגרעיניים: 185
ב-1952 ערכה הממלכה המאוחדת את הניסוי הגרעיני הראשון שלה בפצצה שזכתה לכינוי "הוריקן". פרויקט הגרעין התבסס בעיקרו על מידע שהשיגו הבריטים בעקבות שיתוף הפעולה הפורה עם ארצות הברית ב"תוכנית מנהטן".
בריטניה היתה למדינה השלישית לפתח ולערוך ניסוי בנשק גרעיני אחרי ארצות הברית וברית המועצות. מטרת תוכנית הגרעין שלה הייתה ליצור הרתעה עצמאית משלה נגד הסובייטים, ובמקביל לשמור על מעמדה כמעצמה עולמית. הממלכה הייתה גם השלישית לערוך ניסוי בפצצת מימן (1957), אחרי ארצות הברית וברית המועצות ועומד לרשותה צי של ארבע צוללות שמסוגלות לשאת ולשגר טילים בליסטיים בעלי ראשי נפץ גרעיניים.
לפני שנתיים הבטיח ראש הממשלה הבריטי, גורדון בראון, כי ארצו תסכים לצמצם את צי הצוללות הגרעיניות שלה מארבע לשלוש – אם מדינות אחרות יסכימו לזנוח את תוכניותיהן לפיתוח נשק גרעיני. צי הצוללות הגרעיניות הנוכחי של בריטניה צפוי לצאת מכלל שימוש בתחילת שנות העשרים של המאה הנוכחית וצוללות חדשות - שעלות ייצורן נאמד בכ-33 מיליארד דולר - אמורות להיכנס לשימוש בשנת 2024.
צרפת
ניסוי ראשון בנשק גרעיני: 13 בפברואר 1960
סך כל ראשי הנפץ הגרעיניים: 300
המחקר הגרעיני הצרפתי לפני מלחמת העולם השנייה היה נרחב, אך הוא נעצר לאחר המלחמה בשל חוסר יציבות הרפובליקה הרביעית והיעדר תקציב הולם. בשנות החמישים הוא חודש, והוקמה תוכנית מחקר אזרחית.
ב-13 בפברואר 1960 ערכה צרפת את הניסוי הגרעיני הראשון שלה במדבר סהרה האלג'יראי. הפצצה הצרפתית נקראה "הירבוע הכחול", על שם המכרסם המדברי שנפוץ בסהרה. תוכנית הגרעין הצרפתית עלתה מדרגה בעקבות מלחמת סיני ב-1956, אז כבשה ישראל את חצי האי סיני בתיאום עם בריטניה וצרפת, והשתיים יצאו למבצע משלהן במצרים, וכבשו את תעלת סואץ.
ברית המועצות, בעלת בריתה של מצרים באותה עת, התנגדה למהלכים הצבאיים ואיימה להתערב צבאית לצד מצרים. גם ארצות הברית הצטרפה לדרישה וכתוצאה מכך נאלצו ישראל, בריטניה וצרפת לפנות את השטחים שכבשו. לאחר המלחמה, כמו בריטניה לפניה, הגיעה צרפת למסקנה שהיא חייבת להחזיק ביכולת הרתעה גרעינית עצמאית.
עם סיום המלחמה הקרה פירקה צרפת 175 ראשי נפץ גרעיניים, אך היא עדיין מחזיקה בארסנל מרשים של כלי נשק גרעיני - כ-300 במספר - ומסוגלת לשגר אותו מצוללות או מפציצים שברשותה. ב-2006 הצהיר הנשיא דאז, ז'אק שיראק, כי התקפה על ארצו בנשק להשמדה המונית תגרור אחריה מתקפת נגד גרעינית.
סין
ניסוי ראשון בנשק גרעיני: 16 באוקטובר 1964
סך כל ראשי הנפץ הגרעיניים: 240
ב-16 באוקטובר 1964 ערכה הרפובליקה העממית של סין ניסוי ראשון בפצצת אטום בלופ נור, אזור של אגמים וביצות בצפון-מערב המדינה הקומוניסטית. ב-25 באוקטובר 1966 ביצעה המדינה ניסוי בטיל גרעיני וב-14 ביוני 1967 היא ערכה ניסוי בפצצת מימן.
הנשק הגרעיני הסיני נועד לשמש ככלי הרתעה נגד ארצות הברית וברית המועצות (כיום רוסיה) יחדיו. סין היא המדינה היחידה מבין המדינות הגרעיניות שהתחייבה להיות זו שלא תעשה שימוש בנשק גרעיני למכה ראשונה.
בטור שהתפרסם אשתקד בעיתון הצבא הסיני נכתב כי המדינה אינה מוכנה לוותר לחלוטין על הארסנל הגרעיני שלה ורוצה להשאיר לעצמה כמות מסוימת ממנו לצורכי התרעה וכדי שתוכל להגיב במקרה שתותקף בעצמה בנשק גרעיני.
"סין דבקה לחלוטין באסטרטגיית גרעין הגנתית, ותמיד דבקה במדיניות שלפיה היא לעולם לא תהיה הראשונה להשתמש בנשק גרעיני בשום זמן ובשום מקרה", כתב הגנרל בדימוס צ'ו גואנגיו, המשמש כחוקר בהתאחדות הסינית לבקרת נשק. "המרכיב הבסיסי ביותר באסטרטגיית הגרעין של סין, בקצרה, הוא להיות גורם מרתיע, אך לא להוות שום איום".
המתבדלות
חמש המדינות שהוזכרו לעיל, ארצות הברית, רוסיה, בריטניה, צרפת ובריטניה, חתומות על האמנה למניעת נשק גרעיני (NPT). האמנה, בה חתומות 188 מדינות, נועדה למנוע הפצת נשק גרעיני, להשיג פירוק מנשק זה ולעודד שימוש באנרגיה גרעינית לצורכי שלום. שלוש מדינות שנחשבות לבעלות נשק גרעיני , ישראל, הודו ופקיסטן, אינן חתומות על האמנה.
הודו
ניסוי ראשון בנשק גרעיני: 1974
סך כל ראשי הנפץ הגרעיניים: 80-100
"בודהה המחייך". כך קראו לפצצה שהטילה הודו במהלך הניסוי הגרעיני הראשון שערכה בשנת 1974. במדינה הדרום אסיאתית הגדירו את הניסוי הגרעיני "פיצוץ של שלום". הניסוי ההודי היה הניסוי הגרעיני הראשון שנערך לאחר יצירת האמנה למניעת נשק גרעיני.
הניסוי ההודי עורר זעם רב בקרב כמה מדינות, בהן קנדה. המדינה הצפון אמריקנית סיפקה להודו כורים גרעינים אזרחיים למטרות שלום וייצור חשמל, והיא לא שמחה לחזות בשינוי היעד. עבור הודו, הנשק הגרעיני שעמד לרשותה הפך אותה למעצמת על באסיה ושימש כלי הרתעה נגד יריבותיה. בין 1988 ל-1990 היא ערכה ניסויים נוספים בראשי נפץ גרעיניים.
הודו מסרבת כאמור לחתום על אמנת NPT ומאז הניסוי הגרעיני שערכה בשנת 1974 נאסר לסחור איתה בחומרים גרעיניים. אך לפני שנתיים הסכימה "קבוצת ספקיות הגרעין" – 45 מדינות שמספקות חומרים וטכנולוגיה גרעיניים - להסיר את האיסור ולהתחיל לסחור עם הודו בחומרים גרעיניים לצרכים אזרחיים.
פקיסטן
ניסוי ראשון בנשק גרעיני: 1998
סך כל ראשי הנפץ הגרעיניים: 60
בסוף שנות השבעים החלה פקיסטן לייצר בחשאי נשק גרעיני. את החומרים הדרושים לתוכניתה היא רכשה ממדינות מערביות. ראש ממשלת פקיסטן, זולפיקר עלי בוטור (אביה של ראש הממשלה לשעבר שנרצחה, בנזיר בוטו), הבטיח ב-1965 שאם הודו תיצור נשק גרעיני, תעשה זאת גם פקיסטן, "גם אם נצטרך לאכול עשב".
הידיעה כי פקיסטן מפתחת נשק גרעיני גרמו להפסקת הסיוע האמריקני למדינה. ב-1988, בעקבות ידיעות על ניסויים גרעיניים שערכה פקיסטן, הטילה עליה ארצות הברית סנקציות כלכליות.
פקיסטן היא המדינה המוסלמית היחידה שמחזיקה בנשק גרעיני. אבי תוכנית הגרעין הפקיסטנית, עבדול קאדר חאן, פיתח את הטכנולוגיה הגרעינית במהלך שנות ה-90, ונשלח למעצר בית לאחר שהואשם במכירת סודות הגרעין ללוב, לצפון קוריאה ולאיראן.
צבא ארצות הברית סייע בשמירה על הנשק הגרעיני הפקיסטני במהלך שלטון הנשיא פרבז מושארף, אך קיים חשש גדול מאוד במערב שארגוני טרור יצליחו לשים את ידיהם עליו או לחילופין לגייס מומחים פקיסטנים שיעזרו להם לבנות נשק גרעיני.
צפון קוריאה
ניסוי ראשון בנשק גרעיני: 2006
סך כל ראשי הנפץ הגרעיניים: 10
מאז שנות ה-70 עסקה המדינה הקומוניסטית המבודדת בהעשרת אורניום. בקהילה הבינלאומית ובאו"ם מחו על הפעילות הצפון קוריאנית, וב-1994 הגיעה ארצות הברית בראשות הנשיא ביל קלינטון להסכמה עם צפון קוריאה ושליטה קים איל סונג – תוכנית הגרעין של פיונגיאנג תופסק תמורת סיוע של מיליארדי דולרים במזון, נפט ומוצרים נוספים.
אך לאחר מותו של קים איל סונג, פנה בנו, קים ג'ונג' איל, למדיניות חוץ תוקפנית שכוללת פיתוח תוכנית הגרעין ודיכוי אכזרי של בני עמו הגוועים ברעב. ב-9 באוקטובר 2006 הודיעה צפון קוריאה כי ערכה ניסוי גרעיני ראשון מוצלח ושלוש שנים מאוחר יותר, ב-25 במאי 2009, נערך הניסוי הגרעיני השני.
הצעד שאותו נקט הצפון החריף את בידודה של המדינה, שטוענת כי עליה לחזק את ארסנל הגרעין שלה כדי להגן על עצמה מפני העולם העוין אותה. הניסוי הגרעיני השני נערך אחרי שנים של מגעים עם מדינות האזור, שניסו לשכנע את פיונגיאנג לוותר על שאיפותיה הגרעיניות בתמורה לסיוע נרחב והפסקת בידודה.
לאחרונה מנהלת צפון קוריאה מגעים עם וושינגטון ועם דרום קוריאה כדי לשוב למו"מ על תוכניתה הגרעינית ולהביא לבסוף לפירוקה תמורת סיוע משמעותי. במערב טוענים מזה זמן רב כי הדיקטטור הצפון קוריאני נוהג להשתמש בתוכנית הגרעין של ארצו כדי לקבל "מתנות" מהקהילה הבינלאומית, אך במקביל אין לו כל כוונה להיפטר כל כך מהר מהנשק הקטלני.
ישראל
ניסוי ראשון בנשק גרעיני: 1979 (על פי דיווחים זרים)
סך כל ראשי הנפץ הגרעיניים: 100 (על פי דיווחים זרים)
בניגוד למדינות לעיל, ישראל לא הצהירה וגם לא הכחישה כי היא מחזיקה בנשק גרעיני, והיא נוקטת במדיניות "עמימות גרעינית".
ראש הממשלה הראשון של ישראל, דוד בן גוריון, פעל למימוש אופציה גרעינית לישראל. על פי תפישתו של בן גוריון, כשמדינות ערב יבינו שלישראל יש יכולת גרעינית, הן יזנחו את הרעיון להשמיד אותה
בסיוע צרפת, הקימה ישראל ב-1960 את הקריה למחקר גרעיני (קמ"ג) ליד דימונה. בתחילה הוסווה המקום כמפעל טקסטיל. מאוחר יותר טענה ישראל כי מדובר בכור למטרות שלום. למרות בקשות חוזרות ונשנות, ישראל מסרבת לפתוח את הכור לפיקוח בינלאומי והיא לא מחויבת לכך כל זמן שאינה חתומה על האמנה הבינלאומית להפצת נשק גרעיני.
על פי ההערכות, בשנת 1979 ביצעה ישראל ניסוי גרעיני ראשון באוקיינוס ההודי, יחד עם דרום אפריקה. בישראל סירבו להתייחס לנושא. לאחר ש"מרגל הגרעין", מרדכי ואנונו, חשף את סודות הגרעין של ישראל בעיתון "סאנדיי טיימס", העריכו בעולם כי ישראל מחזיקה בכמה מאות כלי נשק גרעיניים.
במקביל לבניית הארסנל הגרעיני שלה, בכלי תקשורת רבים דווח שישראל שוקדת על פיתוח טילים בליסטיים ארוכי טווח שמסוגלים לשאת ראשי נפץ גרעיניים. דוגמה לטילים מסוג אלה - טילי יריחו 1,2,3.
רק בשבוע שעבר דיווח ה"גרדיאן" הבריטי כי ישראל משפרת את יכולותיה הגרעיניות, מרחיבה את טווח טילי הקרקע-קרקע שלה מדגם "יריחו 3" ואת יכולת השיגור של הטילים הגרעיניים שלה מתוך צוללות. כיום יש לישראל שלוש צוללות ועוד שתיים שנמצאות בתהליכי בנייה במספנות בגרמניה.
ה"דר שפיגל" דיווח לפני שלושה חודשים כי גרמניה נעתרה לבקשת ישראל ותעביר לידי חיל הים צוללת שישית מדגם דולפין, המסוגלת לפי פרסומים זרים לשאת נשק גרעיני.
לפנייה לכתב/ת 
