שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    עלילות מוישי בעיר הקודש הגדולה
    מוישי לא מבין למה אסור לנסוע בקווי אגד הרגילים, וגם לא יודע למה אבא כעס כשניסו לשדך לאחותו את בן ששון ה"פרענק". בכלל, מוישי לא מבין הרבה דברים בחברה החרדית - ועל עלילותיו, ואיך הוא הומצא, תוכלו לקרוא בראיון הזה

    קוראים לו מוישי, והוא גר בשכונת "גבעת המאמינים ט". יש לו אחות בשם עטרה, עם צליעה בזווית של 17 מעלות ולכן היא לא מוצאת שידוך. אחיו, לייזער, לומד בישיבת "צדיקים מלאכתם נעשית" ורוצה (שומו שמיים) לרכוש מקצוע. במקום לענות על שאלות קשות, אמו מעדיפה לדחוף לו ממתקים לפה. ואביו משתדל להיות מאוד צדיק, בעיקר בהתאם לקריטריונים של הסביבה החרדית ופחות במובן ה"צדיקי" של המילה. אה, כן ועוד משהו, מוישי הוא ילד בדיוני.

     

    ילד קטן עמד ושאל - למה?

    לפני תשע שנים הביאה אישה חרדית כיום, וחילונית בעברה, את מוישי ואת קורותיו לעולם. היא מספרת כי הילד הדמיוני נולד בפורום "בחדרי חרדים", שהודות לאנונימיות בו, מתאפשר ניהול שיח פתוח וכנה על החיים החרדיים בישראל, על כל מורכבותם. 

     

    עוד בערוץ היהדות - קראו:

     

    עם השתלבותה בחברה החרדית גילתה הכותבת פערים בין התפיסה היהודית לתפיסה החברתית-חרדית, וכל מקרה כזה הפך אצלה לפרק נוסף בעלילותיו של הילד העומד ושואל "למה?", בעיקר בסוגיות שגם

    המבוגרים לא מצליחים ליישב. בין השורות, ובעיקר בסופן, נשמעת ביקורת לא מוסתרת.

     

    כך למשל, בסיפורים מנסה מוישי הקטן להבין מדוע תלמידי ישיבה צדיקים לא רוצים בחורה עם צליעה קלה? למה אסור לילד חרדי לדבר עם חמיד, טכנאי השיניים, או עם רון, הרופא החילוני? איך זה שבפיגועים נהרגים גם חרדים, כלומר צדיקים? ולמה גם מי שבחוג "לשון הרע", לא מצליח להפסיק לרכל על כל העולם? ועוד נושאים שברומה של חברה, דת ומדינה.

     

    הכותבת, שעד היום בוחרת להיות מזוהה רק בכינוי (הניק) שלה, "התבהרות", מצליחה לגעת פעם אחר פעם להגיש נקודת מבט מרעננת על החיים החרדיים, ללא מסכות ושיפצורים. מוישי אמנם דמיוני, אך בני דמותו האמיתיים חיים וקיימים בריכוזים החרדים.

     

    בין צדיקות לצדקנות

    המסע הספרותי של "התבהרות" החל לאחר שהספיקה להתמקם, חדורת אידיאלים, מצוות ומעשים טובים, בתוך המגזר: "אחרי שכבר שמרתי שבת, אכלתי ממש כשר וטיהרתי את המשפחה, החלטתי לבדוק לעומק איך זה נראה אחרי שאתה כבר בפנים? או יותר נכון - מה עושים הצדיקים בביתם? איך הם מחנכים את הילדים, עושים קניות בשוק, מתלבשים ומשיגים מידע מקוואי בדרכי צדק טהרה ואמונה.

     

    "להפתעתי גיליתי שאלה שכבר היו שם ורכשו את הרגלי התורה והמסורת 'בהעברה גנטית' ולא כמונו 'מהונדסים' בהרצאות או סמינרים, מתנהגים כנראה כמו בני אנוש די רגילים. אפילו מגדילים לעשות ומועדים לפעמים במקומות שבהם אנחנו יורקים דם מזיעים ודומעים, על משמרת לשון הרע צניעות ואהבת ישראל, כי כך אמרו לנו שצריך לעשות כשמתנהגים כמו חרדים. הסדק שנפער בין המצוי ללא-רצוי הוליד את מוישי למציאות מתלבטת, כועסת ועצובה".

     

    הכתיבה של מוישי היא ניסיון, לבטא אכזבה מהציבור החרדי? מה שנקרא "החלום ושברו"?

     

    "לא הייתי הופכת את הדברים לדרמטיים כל-כך. אני אשת תהליכים ומעברים איטיים. הלוגיסטיקה של מהלכי הדברים עניינה אותי יותר. המקום שבו נעשה השינוי לטובה או לא לטובה במערכת מסודרת מראש. האם לאחר לימוד הדברים והיכרות פנימית עם החומר, האם אז תהליך החיים האמוני יהיה קל יותר או קשה יותר? אני מעדיפה לקרוא לזה תהליכים אבולוציוניים של מערכת המצוות".

     

    האם דברי תוכחה של משהי, לכאורה מבחוץ, יכולים לחדור לאוזנם של "חרדים גנטית"?

     

    "היה מי שהתלהב, לצד מי שחירף וגידף. ביקורת היא דבר מצמית וגם ומעצים, אפשר להיבהל מביקורת או ליהנות ממנה. לא מדובר רק על ביקורת חיובית, אנחנו לא בהשתלמות גננות בקיץ, אנחנו מנהלים חיים. כשמבקרים או כשמחמיאים, מאדירים ומעצימים. יש לדברים נוכחות, יש להם אמירה".

     

    הביקורת בפרונט, המבקרת לא

    על אף העובדה שמכל תו שהקלידה קופצות סוגיות ציבוריות כבדות משקל, אמו-הורתו של מוישי נשארת בצללים. מחיר החשיפה קבל עם ועדה (החרדית) יכול להיות קשה מנשוא.

     

    תכירו: מוישי (עטיפת ספר) (עטיפת ספר)
    תכירו: מוישי(עטיפת ספר)

     

    היא, מצידה, כלל לא רואה בפניה או בשמה נושא רלוונטי לדיון: "זה לא משנה מי אני. משנה מה אני אומרת. החשיפה האישית היא לא המסר שאותו אני מנסה להעביר. לא משנה מה אני אוכלת ובאיזה רכב אני נוהגת או לא. מידת החשיפה שהייתי רוצה שמוישי יקבל היא כמידת היכולת הציבורית להכיל".

     

    נאמנה למסר, דאגה "התבהרות" להציב מראה בפני המגזר בכל פרשיית "התחרפנות" כזאת או אחרת: סיפורי פאות "העבודה הזרה", אוטובוסי המהדרין, שידוכים, ספרדים-אשכנזים, יום ירושלים ויום העצמאות, המוסר הכפול שבין איש לאשתו, בין אדם למגזרו, ובסופו של כל סיפור מצחיק-מעציב שכזה, צצה וצפה התהייה איך הגענו למקום הזה? איך הפכו החרדים להיות חברה צדקנית במקום צדיקה?

     

    ל"התבהרות" הדברים די בהירים: "המדיה היא המסר, כמו שבעלי נוהג לומר. המדיה מכריחה אותנו להיות נשמעים, נראים, דעתניים, ראויים וגם משפיעים. צריכים כל הזמן להראות ולהיראות, להשיג, להיות תמיד בטופ. אחרת משהו יתפספס. זה מתחיל מהרצון להיות משפחות נורא טובות, חשובות ומשפיעות. זה משפיע על שידוכים עתידיים, על סמינר טוב לילדה וישיבה טובה לבן. ככל שאתה נמצא במקום

    יותר 'טוב' ונחשב, אתה ראוי ושווה. בדרך יורים גם בסוסים".

     

    את חושבת שתהיה איזושהי הוצאת ספרים חרדית שתסכים להפיץ ולמכור את "סיפורי מוישי"?

     

    "בינתיים, מוישי משווק חינם חינם ברשת. למה צריך הוצאה מודפסת? כל אחד יכול להדפיס לעצמו ספר משלו. למה שאהיה תלויה בשיקולי דעת כאלה או אחרים של הוצאות ספרים מסוגים שונים?"

     

    אז עד לסיפור הבא, יש מצב לספוילר לפולניות? מתי עטרה סוף סוף תתחתן?

     

    "לאחרונה היא קיבלה הצעה של עולה שהתגייר מרוסיה, בעל חברת הובלות שלומד שלוש פעמים בשבוע בערב. העניין הוא שהוא גרוש+1. בן דודו הוא אב הבית בישיבה של לייזער, אח של עטרה, והוא בכלל שקוע בחובות ענק, אשתו ברחה לבלגיה עם הילדים. נו, סתאאם..."

     

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים