מיכאל אלוני: "בהתחלה לא רציתי ריאליטי"
לצד המנטורים, הזמרים המוכשרים ו-40% רייטינג, מיכאל אלוני עבר מבית הספר למשחק היישר לפריימטיים. "קודם כל אמרתי 'לא' ל'The Voice'", הוא מספר. "אני כל הזמן חושב מה ניסן נתיב היה אומר". ראיון
בניגוד לחדרים האפלוליים ונטולי החלונות בהם למד מיכאל אלוני את יסודות המשחק, הוא מצדו זוכה עכשיו לאור הזרקורים המסנוור בתוכנית הריאליטי "THE VOICE" . מה היחס שלו לגבי החשיפה? איזה אייטמים שקריים הוא קרא על עצמו? על מה הוא בכל זאת לא מוכן לוותר גם כשהלו"ז עמוס? ומה היא בסופו של דבר הצלחה?
לצד השמות הגדולים המרכיבים את נבחרת המנטורים של "THE VOICE" ישראל: אביב גפן, שרית חדד, רמי קליינשטיין ושלומי שבת, זכה מיכאל אלוני בתפקיד המנחה, שמנתב ביניהם לבין המתמודדים והקהל בבית ובאולפן. הבחירה בו היתה מפתיעה, כי למרות העובדה שהוא שחקן עסוק בתיאטרון ("הבוגד" תיאטרון באר שבע) ובקולנוע (התגנבות יחידים של דובר קוסשווילי,"השוטר" שחזר להקרנות מסחריות בסינמטק, הסרט הקצר "קשת בענן", וצילומים לשני סרטים חדשים), מדובר בהימור גדול לאור חוסר הניסיון שלו בהגשת שידורים חיים, בוודאי כשמדובר באחת מהפקות הטלוויזיה הגדולות.
בראיון ראשון ל-ynet, הוא מתוודה כי גם עבורו הליהוק לא היה מובן מאליו. "בהתחלה התגובה
הראשונית שלי היתה 'לא'. לא ראיתי את הפורמט האמריקני וחשבתי שזו עוד תוכנית ריאליטי. אחרי שהבנתי במה מדובר קפצתי על זה". עם פתיחה חזקה של 40% רייטינג, הצופים בבית החלו לצרוך את אלוני על המסך במינון הולך וגובר מדי שבוע.
בשלבים הראשונים, הוא התנהל מאחורי הקלעים כדמות תומכת במועמדים ובמשפחות, בשלב ה"דו קרב" הוא עבר לבמה על תקן של מעין כרוז. רגע לפני שלב ה"לייב שואו" אליו מגיעים 24 מתמודדים המתחרים על הכרטיס לגמר, החל ממחר (שבת), גם הוא מתרגש. "זו פלטפורמה שעשתה לי בית ספר מה זה שואו. אחר כך אם אני נוחת במחזמר בתיאטרון, זה ייראה קטן אפילו".
את הראיון הוא בוחר לערוך בסטודיו של ניסן נתיב, שם סיים את לימודי המשחק האינטנסיביים לפני שנתיים. במוסד שהקים המנטור הפרטי שלו, מי שהכשיר דורות שלמים של שחקנים והלך לעולמו, עולה וצף הקונפליקט הפנימי באשר לבחירות בקריירה. מצד אחד כל המורשת של המורה הגדול התנגדה לתרבות הרייטינג וכוכבי האינסטנט. מצד שני, זה מה שמאפשר לאלוני לקרוא לסייע לבית הספר שעמד על סף סגירה פעמים רבות, ולהשתמש בבמה הנוכחית כדי לנסות ולגייס תרומות החסרות למעבר למושב קבע שיהפוך למרכז של יצירה ובית לבוגרים.
