שתף קטע נבחר
 

בניזרי, יצאת מהכלא - יש לך זמן לחזור בתשובה

משה, שאמור היה להיות הכהן הגדול, מצוּוה להכין את בגדי הכהונה לאחיו - ולשמוח בכך. לפי הפרשנים, בכך מכפר משה על שהעיז פנים לאל, ויוצא זך וצח כשלג. מה חבל שבצאתו מבית הסוהר, השר לשעבר בניזרי בחר בדרך אחרת

עצב מסוים עובר בליבי כשאני עובר מחוץ לחומותיהם הגבוהות של בתי הסוהר. עצב על אנשים שבחרו ברע, עצב על אנשים שמופרדים בשל כך בצורה כה חד משמעית מנשותיהם וילדיהם. אין בי שמחה של נקמה, יש בי עצב על הרוע המשתלט לעתים על נשמותיהם של אנשים. ועל המחיר ההכרחי שעל החברה לתבוע מהם. על כן, שמחה יש בשחרורו של אסיר. הוא ריצה את עונשו, ועתה הוא יכול לשקם את עצמו ואת חייו.

 

 

עוד בערוץ היהדות - קראו:

 

כששמעתי שהשר לשעבר שלמה בניזרי שוחרר, שמחתי בתחילה. חטא, ריצה את עונשו, ועתה הוא שוחרר, נקי כתינוק, שהרי לימדו אותנו חכמינו כי "במקום שבעלי תשובה עומדים – צדיקים גמורים אינם עומדים". אני מאמין בכוחה של תשובה, ומי שנענש, ותיקן את מעשיו, מבחינת היהדות הוא צח כשלג. מושג ה"קלון" הדבק באדם שנים רבות, לפי החוק הישראלי, הינו זר ליהדות. בתנאי, שהוא כמובן שב בתשובה מחטאו.

 

אך כששמעתי את התבטאויותיו של השר לשעבר בניזרי, נפלה רוחי. הוא לא נשמע לי כבעל תשובה, ואף להפך. הוא לא נשמע כמי ששואל את עצמו כיצד נפל, היכן שגה, איפה נהג שלא כשורה. יכול אדם לטעון, ונדמה לי כי זה לגיטימי, כי בית המשפט שגה, פירש לא נכונה את מעשיו, שבתום לב היו – ניחא. אבל לצאת במסע של חרפות והשמצות, כאילו כל המדינה רודפת אחריו. כאילו הוא קורבן למלחמה בחרדים? כאילו התנקמו דווקא בו? כאילו הוא קורבן לרדיפה מתוכננת?

 

הדעת והמוסר אינם סובלים התבטאויות כגון אלה. יש בהתבטאויותיו עיוורון מוסרי ויהודי. גם אדם שנשפט, לדעתו, בחומרה, מחויב לשאול את עצמו מדוע זה אירע לו, היכן טעה, היכן שגה. מילא שופטים בשר ודם טעו, נניח, זה עשוי לקרות. אבל האם "השופט כל הארץ לא יעשה משפט?!" היכן נקודת המבט האמונית שלו עצמו, המחייבת אותו בחשבון נפש?! האם הוא סבור כמאמין כי רק בני אדם שלחו אותו אל הכלא? והיכן הקב"ה, הוא לא היה בתמונה?

 

העונש של משה

אני ממליץ לו לעיין בפירושו המדהים של רבי חיים בן עטר (נולד במרוקו, 1696, עלה לארץ ישראל ונפטר בירושלים) בספרו "אור החיים", על הפסוק השלישי בפרשת השבוע שלנו - תצוה. לאחר שנצטווה משה על בנית המשכן ועל רוב הכלים שהיו בו, הוא מקבל את

הציווי הבא: "וְאַתָּה הַקְרֵב אֵלֶיךָ, אֶת אַהֲרֹן אָחִיךָ וְאֶת בָּנָיו אִתּוֹ מִתּוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְכַהֲנוֹ לִי, אַהֲרֹן, נָדָב, וַאֲבִיהוּא, אֶלְעָזָר וְאִיתָמָר - בְּנֵי אַהֲרֹן" (שמות כ"ח, א').

 

הפסוק מורה למשה לקחת את אהרן אחיו ואת בניו של אהרן ולהקדיש אותם לכהונה. ואחר כך הוא מצווה על משה להתקין להם בגדי פאר. מפרשים רבים מתקשים בהבנת הביטוי "הַקְרֵב אֵלֶיךָ". לאן בדיוק היה אמור משה להקריב את בני אהרן? מה פירוש הביטוי "אֵלֶיךָ"? אומר ה"אור החיים", שלמעשה משה היה צריך להיות הכהן ולא אהרן.

 

משה הוא בונה המשכן, הוא מקבל התורה. ומדוע לא הוא קיבל את הכהונה? התשובה היא משום שהוא העז את פניו כנגד ה' בשעה שהוא הטיל עליו את שליחות להוציא את בני ישראל ממצרים. אך לא די בהסרת המשרה הרמה ממשה והעברתה לאהרן. משה עצמו מצוּוה להקריב אליו את אהרן, להדיח את עצמו מהכהונה ולהעביר את המשרה לאחיו אהרן.

 

וכך כתב רבי חיים בן עטר: "גם אתה מצד עצמך הקרב את אהרן במקומך, ותעשה הדבר כאלו אתה חפץ בו" – כלומר, אתה חייב להעניק לו את המשרה, עם כל הכאב שבדבר.

 

ולמה דווקא משה צריך להדיח את עצמו למנות את אהרן במקומו? ממשיך ה"אורח החיים": "כי זה לך במקום קורבן לכפרה, על אשר העזת פניך לפני ה'. ואומרו 'אליך' - לכפרתך, בהקריב את אהרן וייתן לו גדולתו, אין לך קרבן גדול מזה". למעשה, משה נדרש להקריב קורבן אישי ורגשי כבד. לא רק שהוא אינו מקבל את המשרה, הוא עצמו צריך להעניקה לאהרן אחיו. ובכך הוא מכפר אל התנהגותו, הוא יוצא זך כשלג. אמנם ללא הכהונה, אך הקרבן שלו הוא 'אליך'. הוא מרוויח את כפרתו מהקרבן העצום שאותו הוא מקריב. ולכן משה עצמו צרך להכין את בגדי הכהונה המפוארים לאחיו "שיעשה אותם בחיבה ובשמחה לאחיו".

 

ההחמצה של בניזרי

ממשה לא נדרש רק 'העונש' כי אם השמחה בו. קבלת הדין, ההזדהות איתו, הראייה החודרת כי העונש מתקן את נשמתו של משה. לשמחה

בעונש יש איפוא תפקיד כפול: היא מעצימה את העונש, והיא מהווה ביטוי להבנה העמוקה שהעונש מתקן ומזכך.

 

זאת ההחמצה גדולה של בניזרי. הוא יכול היה לתת שיעור מאלף בצניעות ובענוותנות. בקבלת הדין כלפי שמיא, והבנת תפקידו המזכך, והמתקן. ותחת זאת הוא עצמו השית על עצמו את הקלון שאותו הוא ניסה בכוח מופרז להסירו ממנו.

 

גם את זה ניתן לתקן. אני יכול להבין ללבו, לקשיים הנפשיים בהם הוא עצמו נתון. אך אלה, מנקודת המבט של המאמין, מחייבים אותו להתבוננות עצמית, פנימית, עמוקה ומזככת. על דוד המלך נאמר כי הוא זה שלימד אותנו את מושג התשובה. עוד לא מאוחר, הרב בניזרי, למד אותנו את כוחה המטהר של התשובה. כי תמיד, ומכל מצב ניתן לשוב בתשובה.

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
בניזרי. לא נשמע כבעל תשובה
צילום: נועם מושקוביץ
מומלצים