איך נראית מגילת אסתר בת 400 שנה?

מגילת אסתר היא אחד הטקסטים היהודיים האהובים על המאיירים. הסיפור הצבעוני שמתרחש בפרס מזמין את האמנים לצייר את הדמויות וההתרחשויות, כל אחד על-פי סגנונו והשפעותיו.

עוד בערוץ היהדות  - קראו:

• מגילת אסתר - הייתה או לא הייתה? לא הייתה
• כנסו כנסו: הטוקבקים של מגילת אסתר
• "נישואים רק מגיל 18? חוק שחל רק על חילונים"
  

מעבר לעניין האמנותי, איורי המגילה משמשים את חוקרי התרבויות להבין את סביבתו של המאייר ואת הקהילה שבה חי. הם מהווים עדות לתרבות השולטת בתקופת חייו של המאייר, ומה היה מקומה בחיי היהודים. בספרייה הלאומית בירושלים מצויות כמה וכמה מגילות מאוירות, אך החשובה והעתיקה שבהן היא זו של משה בן אברהם פסקארול מהעיר פררה, איטליה, שנכתבה ב-1616. קבלו הצצה:

על המגילה

במשך ההיסטוריה אוירו הטקסטים הקנוניים של היהדות - התנ"ך, ואף המדרש - על ידי יהודים וגם על ידי לא-יהודים. הפריטים המאוירים מרתקים לא רק את הציבור הרחב, אלא גם חוקרים שמשתמשים בהם כדי ליצור מחקר בין-תחומי על חיי היהודים. החוקרים לא מסתפקים בחקר ההיבטים הטכניים, האיקונוגרפיים והסגנוניים של האיורים, אלא מבקשים להבין את הפריטים בתוך הקשר תקופתי ותרבותי, תוך השוואה למקורות כתובים מן העולם היהודי והלא-יהודי. בהקשר זה ראוי לציין את ההגדות של פסח, את מגילות אסתר, וכמובן את הכתוּבות.

משתה אחשוורוש(צילום: באדיבות הספרייה הלאומית)

לא רק שסיפור המגילה הוא ססגוני ומלא-חיים, אלא שההלכה מאפשרת לאייר מגילות שניתן לצאת בהן ידי חובת היום, ועל כן אין להתפלא שהרבה מאיירים ניסו את כוחם באיור מגילות אסתר. אולם מעטות הן המגילות המאוירות העתיקות ששרדו את פגעי הזמן והתגלגלו אלינו.

גוף המגילה(צילום: באדיבות הספרייה הלאומית)

הספרייה הלאומית מחזיקה מספר מגילות אסתר מאוירות, אך המיוחדת שבהן, היא גם הקדומה שבהן, ואולי בין הקדומות ביותר בעולם, היא זה של משה בן אברהם פסקארול. אורכה

יותר מארבעה מטרים, וגובהה כ-27 ס"מ. היא הוזמנה עבור אדם בשם מרדכי בן אליהו הלוי, שחי בעיירה קטנה בשם בריסילו (Brescello), סמוך לפארמה. את המידע הביוגרפי אנו יודעים מפני שהוא כתוב במגילה. בעולם קיימים היום עוד שתי מגילות שאייר וכתב פסקארול, וההשוואה ביניהן היא מרתקת.

המגילה מעוטרת בשפע צבעים, ומחולקת לעמודות על ידי עמודים בצבע כחלחל-ירקרק וביניהם אגרטל שממנו עולה ענף עטור פרחים. כל עמוד נשען על בסיס מלבני שעליו ציור חיה, עוף או צמח. מעל לכל עמוד: פרוטומה של גבר לבוש. בראש עמודות הטקסט, ציורים של מצבים מן המגילה, המדגימים את התרבות החומרית (לבוש, אכילה ודיור), לא הפרסית, אלא האיטלקית, של אותם ימים שבהם חי הצייר.