שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    דגל ישראל: מסע בעקבות המוצר הכי כחול-לבן
    מאירופה של ימי הביניים ועד לתלייה על מרפסות הבתים בארץ - דגל ישראל עבר תלאות וקשיים בטרם נוצר, ממש כמו העם שמניף אותו בגאווה כבר 64 שנה. לכבוד יום העצמאות, יצאנו למסע אחר התחנות שבהן נוצר ועבר הדגל בכחול ולבן

    "וְחָנוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אִישׁ עַל מַחֲנֵהוּ וְאִישׁ עַל דִּגְלוֹ לְצִבְאֹתָם" (במדבר א'/52), ובלשון המקרא דגל הוא קבוצה של בני אדם החונים יחד, כפי שעשו 12 השבטים.

     

    ומימי אבותינו ועד היום, דגל ישראל לדורותיו הוא הסמל שמייצג אותנו ושנותן לנו ייחודיות ושייכות.

     

    סגורסגור

    שליחה לחבר

     הקלידו את הקוד המוצג
    תמונה חדשה

    שלח
    הסרטון נשלח לחברך

    סגורסגור

    הטמעת הסרטון באתר שלך

     קוד להטמעה:

     

    המגן דוד: סמל מיסטי שהתגלגל אל היהדות

    מסעו של הדגל, כפי שהוא מוכר לנו היום, החל את דרכו כבר במאה ה-14, שנת 1354, עת נתן המלך צ'ארלס ליהודי פראג זכות לשאת דגל שבו משולב מגן דוד, כאות לחסדו. ב-1527 הצטוו יהודי העיר להניף את הדגל עם המגן דוד לכבוד הקיסר פרדיננד הראשון.

     

    צורת המגן דוד הופיעה כבר בעמי קדם כעיטור אומנותי של שני משולשים שווי צלעות, המונחים זה על זה במהופך. במקורות היהודיים מוזכר המגן דוד בתלמוד הבבלי, פסחים קי"ז: "ברוך אתה ה' מגן דוד". בעמי המזרח השתמשו במגן דוד כסמל מיסטי שלימים התגלגל אל היהדות.

     

    יש המפרשים את צורתו של המגן דוד כפרח שושן צחור (אם מסתכלים מלמעלה), כפי שכתוב במקורות: "כשושנה בין החוחים" (משלי, ב/2), "למנצח על שושנים" (תהלים מ"ה), או כשושן על עמודי יכין ובועז בפתח בית המקדש. הפסים מסמלים את פתיל התכלת בטלית, כפי שמופיע בספר במדבר ט"ו: "ונתנו על ציצית הכנף פתיל תכלת".


    סמל שמייצג אותנו לדורות. דגל הדיו באילת (צילומים: זיו ריינשטיין)

     

    כחול ולבן זה הצבע שלי

    הראשון שהזכיר את צבעי הדגל, היה הסופר האוסטרי היהודי לודוויג אוגוסט פרנקל, לאחר ביקורו בארץ ישראל ב-1858. שש שנים מאוחר יותר הוא כתב את השיר "צבעי ארץ יהודה" שבו מוזכרים הכחול והלבן:

     

    "ועת רחשי רוממות לבו מלא

    עוטר הוא צבעי ארצו;

    עומד הוא בתפילה ועטוף הוא

    גלימה לבנה מזהירה.

    שולי הגלימה הלבנה

    פסי תכלת רחבים יכתירו;

     

    כמו מעילו של כוהן גדול

    עטור סרטים של חוטי תכלת.

    צבעי הארץ האהובה הם

    תכלת-לבן הם גבולות יהודה;

    לבן הוא זיו הכהונה

    וכחולים זהרי הרקיע"

     

    ב-1884 ענדו החוגגים על דש הבגד סרט בצבע כחול, באירוע של חובבי ציון בקייב, שבו צויין יום הולדתו ה-100 של השר משה מונטיפיורי. בספטמבר 1933 הונף דגל עברי - דגל צי הסוחר - על אוניית הצי העברי הראשונה על ידי רב החובל אריה גרבנוב בנמל סאות'המפטון.


    צבעי הדגל הוזכרו לראשונה בשיר של פרנקל אחרי ביקור בארץ

     

    אז איפה הונף הדגל קודם: ראשל"צ או נס ציונה?

    כמה חודשים מאוחר יותר, בקיץ 1885, מתקיימת בראשון לציון חגיגה לרגל יום הולדתה השלישי של המושבה. ישראל בלקינד ופאני מאירוביץ, מראשוני החלוצים של תנועת ביל"ו, פורשים יריעת בד ומציירים עליה דגל עם שני פסים בכל צד ומגן דוד במרכז: "וזו דמות הדגל אשר עשינו: יריעת אריג לבנה, שתים שתים רצועות של תכלת משתי קצותיה דוגמאת הטלית ומגן דוד של תכלת באמצע" (מתוך מכתבו של בלקינד לזאב דובנוב).

     

    וכך, לציון יום הולדתה של המושבה ראשון לציון, הונף הדגל לראשונה ועליו שני פסים תכולים מכל צד.

     

    עברו כחמש שנים וחצי, ובינואר 1891 חגגו תושבי ואדי חנין - היא נס ציונה של היום - חגיגה משולשת: חנוכת הבית המשותף על ידי מייסדי נס ציונה; ברית המילה של בן כרמי - בנו הבכור של אהרון אייזנברג מהמייסדים; הכרזה על הקמת מושבת הפועלים בנס ציונה ביוזמת מיכאל הלפרין.

     

    כאשר השמחה בעיצומה, מגיח לפתע הלפרין כשהוא רכוב על סוס לבן בראש שיירת רוכבים. הוא מניף חרב ומכריז: "אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני!", לאחר מכן שולף ממעילו דגל לבן שלאורכו שני פסים כחולים ובמרכזו מגן דוד כחול, והקהל מגיב בקריאות: "יחי הדגל העברי!". אז איפה הונף הדגל לראשונה, בראשון לציון או בנס ציונה? תלוי את מי שואלים. אלו יגידו "אנחנו", ואילו האחרים יאמרו "אנחנו" - אבל עבורנו הכי חשוב שהוא הונף.


    "יחי הדגל העברי!" פסלו של הלפרין מניף את הדגל בנס ציונה

     

    ומה עם הדגל של הרצל?

    שש שנים לאחר הנפת הדגל, מציע הרצל בספרו "מדינת היהודים", לקבוע לעם היהודי דגל לבן ובו שבעה כוכבי זהב. הרקע הלבן של הדגל יסמל, לדידו, חיים חדשים וטהורים, ואילו שבעת הכוכבים מסמלים את שבע שעות העבודה ביום שהונהגו אז. הצעתו נדחית.

     

    ב-1897, לקראת כינוסו של הקונגרס הציוני הראשון בבאזל, ביקש הרצל מעוזרו, דוד וולפסון, להכין דגל שיתאים למעמד המכובד. וכך כתב וולפסון:

    "בין השאלות הרבות שהעסיקוני אז הייתה אחת... באיזה דגל נקשט את אולם הקונגרס? מה הם צבעיו? הן דגל אין לנו. הרעיון הזה הכאיבני מאוד. צריך ליצור את הדגל. ואולם באיזה צבעים נבחר?

     

    והנה הבהיק רעיון במוחי: הרי יש לנו דגל. לבן כחול. הטלית אשר בה נתעטף בתפילתנו - טלית זו היא סמלנו. נוציא נא את הטלית מנרתיקה ונגולל אותה לעיני ישראל ולעיני כל העמים. הזמנתי אז דגל כחול לבן ומגן דוד מצויר עליו. וכך בא לעולם דגלנו הלאומי".

     

    אז הדגל הלאומי שהונף בקונגרס הראשון, הפך עם השנים, ב-1938, לדגלה הרשמי של ההסתדרות הציונית שהיתה הגוף המייצג של העם היהודי עד הקמת המדינה. ב-19 באפריל 1943, עם תחילתו של מרד גטו ורשה, הניפו אנשי הארגון הצבאי היהודי את דגל פולין ולצדו דגל כחול-לבן - דגלו של הארגון. במשך ארבעה ימים ניצב הדגל על הבית שממנו לחמו המורדים. רק עם שוך הקרובת הצליחו הגרמנים להסירו.


    כוכבים וגור אריה יהודה במגן דוד. דגל הקונגרס הציוני השני

     

    164 הצעות עבור דגל ישראל

    עברו שנים, וההחלטה של מועצת המדינה הזמנית על קבלת הדגל כפי שהוא נמוכר לנו כיום, התקבלה רק ב-28 באוקטובר 1948, כשארבעה חודשים קודם לכן נשלחה בקשה לציבור להצעת דגל משלו. התחרות על עיצוב הדגל נבעה מרצונו של משה (שרתוק) שרת, שביקש לא לגרום לקהילות יהודיות בחו"ל בעיות, עת יניפו את דגל הציונות, ושלטונות המדינה שבה הן חיות יחשבו שהם מניפים את דגל המדינה היהודית, שהם אינם נתיניה.

     

    164 הצעות נתקבלו בדבר הדגל של המדינה החדשה, ואחרי חלופת מכתבים של שרת עם בכירי ההנגה הציונית בעולם, ביניהם חיים וייצמן, הוחלט לאמץ את דגל התנועה הציונית כפי שהוא כיוון שהיה פופולרי בקרב הקהילות היהודיות בעולם ובארץ כאחד.

     

    עם זאת, עם הקמת המדינה ב-14 במאי 1948, עדיין לא נקבע דגל המדינה בצורתו הסופית, כך שניתן לראות שקודקודי המגן דוד אינם פונים כלפי הפסים. חוק הדגל התקבל רק ב-24 במאי 1949, ואילו תקנות הדגל והסמל (השימוש בדגל המדינה) התקבלו כארבע שנים מאוחר יותר - ב-16 באפריל 1953.

     

    מאז יש לנו דגל רשמי, כשאחד השיאים ההיסטוריים שבו הונף, היה עם כיבוש אילת, היא אום רשרש, והנפת דגל הדיו על בניין המשטרה הבריטית הנטושה ב-10 במרס 1949 - פעולה שסימלה את תום מלחמת העצמאות.


    סמלי המגן דוד אינם פונים כלפי הפסים. הדגל בעת הכרזת המדינה

     

    סוף סוף הוא מתנופף גם מעל לירושלים המאוחדת

    אבל יש הרואים את שיא הנפת הדגל דווקא באירוע שהתרחש ב-7 ביוני 1967. היה זה עם פריצת הצנחנים לירושלים דרך שער האריות במטרה לשחרר את העיר העתיקה הנצורה, מן הידיים הירדניות. בשעה 10 בבוקר טיפסו, לפי הוראת מוטה גור ז"ל, מח"ט הצנחנים דאז, שלושה צנחנים עד לראש כיפת הסלע והניפו עליה את דגל ישראל. כמה שעות לאחר מכן, הגיע למקום שר הביטחון, משה דיין, ופקד להוריד את הדגל לבל ישולבו היצרים והנזק יהיה רב על התועלת.

     

    מסעו של דגל ישראל, אי שם באירופה של ימי הביניים ועד לימינו שבהם הוא מונף על כמעט כל מרפסות הבתים - משוּל אולי למסעו המפרך של העם היהודי שלבסוף נחת בארצו ההיסטורית. אחרי כל התלאות בדרך, הוויכוחים והקשיים (כיאה לעם היהודי) גם לנו יש דגל משלנו, ויש מי שיאמרו שזהו בכלל נס. 

     

    תודה לדני בירן, חוקר מורשת דגל ישראל, על תרומתו בהכנת הכתבה.

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: זיו ריינשטיין
    רגע היסטורי שציין את סוף מלחמת השחרור. הנפת דגל הדיו באילת
    צילום: זיו ריינשטיין
    צילום: זיו ריינשטיין
    דגל 7 הכוכבים. ההצעה של הרצל שנפסלה
    צילום: זיו ריינשטיין
    צילום: זיו ריינשטיין
    כתב על צבע הדגל בשירו. לודוויג אוגוסט פרנקל
    צילום: זיו ריינשטיין
    מומלצים