שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    חזרה לשורשים: 300 גינות קהילתיות ברחבי הארץ
    מאות גינות ירק ופרי הפזורות בערים מעניקות למתנדבים המטפלים בהן עיסוק לשעות הפנאי וריאות ירוקות במקום מפגעים סביבתיים. אך בהיעדר תמיכה כלכלית, קשיי התחזוקה לא איחרו להגיע, ומשרד החקלאות החליט לתמוך במיליון שקל בגינות הקיימות. האם מכאן תבוא הגאולה הצרכנית שלנו?

    כ-300 גינות קהילתיות צצו בשנים האחרונות ברחבי הארץ, כך על פי נתוני משרד החקלאות. אבל בהיעדר תמיכה כלכלית, פעמים רבות מתגלים קשיים בתחזוקה שלהן, שנסמכת בעיקר על פעילות קהילתית של התושבים. משום כך החליטו להכריז לאחרונה במשרד על מתן תמיכה בהיקף של כמיליון שקל לשנה לגינות הקיימות, במטרה לשמר אותן.

     

    כתבות נוספות בערוץ כלכלה ירוקה :

     

    גינות קהילתיות הן פרויקטים בהובלת הקהילה, במסגרתם תושבים הופכים שטחים ציבוריים פתוחים ומוזנחים בשכונות מגוריהם, לשטחים ירוקים עם צמחי נוי, ירקות, פירות וצמחי תבלין. בדרך כלל מדובר בעיבוד חלקות קרקע קטנות יחסית, בשולי העיר ובתוכה.

     

    מלבד עיסוק בעבודה חקלאית וחיבור אל הקרקע בשעות הפנאי, התושבים זוכים גם בריאות ירוקות חדשות במקום מפגעים סביבתיים ובשיפור איכות החיים. "במדינה בה מרבית האוכלוסייה חיה בערים - החקלאות העירונית מהווה תשובה חלקית לצרכים של קרבה אל הטבע", אומרת ראש תחום הנדסת הצומח, וגנים בוטנים במשרד החקלאות, אביגיל הלר.

     

    גינה קהילתית (באדיבות גרעין דבש, החברה להגנת הטבע) (באדיבות גרעין דבש, החברה להגנת הטבע)
    גינה קהילתית(באדיבות גרעין דבש, החברה להגנת הטבע)

     

    חוות אורבניות קטנטנות בין סדקי העיר

    המגמה של הפיכת המרחב העירוני לירוק, באמצעות טיפוח שטחים ריקים ומוזנחים, הולכת ותופסת תאוצה במקומות רבים נוספים ברחבי העולם. בעוד שאירופה, חקלאות עירונית מהווה מסורת ארוכת שנים, בארצות הברית היא מהווה פעמים רבות אמצעי לאספקת מזון טרי ואיכותי לאוכלוסיות מעוטות יכולת במרכזי ערים.

     

    אחת מהיוזמות הגדולות בתחום בארצות הברית היא Philadelphia Green. שחבריה שיקמו כ-5,200 שטחים בפילדלפיה. לא בכל השטחים הם שותלים יבול חקלאי, אבל הם תמיד מפקידים לנקות את השטח, לגדר אותו ולשתול צמחייה.

     

    דוגמה נוספת היא הפעילות של Stone's Throw, גוף שכולל כ-100 חברים המפעילים 18 חוות קטנטנות בשטחים נטושים בלב מיניאפוליס, סנט לואיס. הפעילות של הקבוצה כוללת מציאת שטחים, גיוס תושבים מקומיים באמצעות פעילות התנדבותית ותרומות, והרבה גידול וניכוש עשבים. נכון לעכשיו הם מגדלים כ-40 יבולים שונים כמו שעועית, ברוקולי, מלונים ועשבי תבלין.

     

    את התוצרת הם מוכרים בשווקים מקומיים ודרך קמעונאיים, כמו גם לחברי הקבוצה עצמה. שאיפתם היא לחזק את תוצרת המזון המקומית, לספק מקור בריא של תזונה לתושבים ולמנוע את תחושת ההזנחה שמגיעה עם השטחים הריקים. במקביל הם מקווים להגיע לרווח שיספיק כדי לתחזק את הפעילות.

     

    התופעה זוכה אמנם למבקרים, דוגמת הכלכלן אדוארד גליזר, המסתמך על תיאוריה לפיה הפחתת הצפיפות מובילה להפחתה בקיימות ולפיכך המרה של שטח אורבני לחקלאות הוא מעשה שאינו בר-קיימא. מצד שני נטען נגדו למשל, כי שימוש בגגות פנויים לא מגדיל את הצפיפות, כפי שאפשר לראות בניו יורק סיטי, שם בנו חממות על גגות של סופרמרקטים.

     

    בנוסף, ניתן להשתמש בעיקר במגרשים פנויים בשכונות שאינן צפופות, דבר שגם יכול לחסוך לא מעט כסף. בקליבלנד למשל, יש יותר מ-20 אלף מגרשים ריקים, שעולים למשלמי המסים יותר מ-3 מיליון דולר בשנה רק לכסח את העשבים שבהם.

     

    לא תמיד יש ברירה

    בארצות מתפתחות, חוות עירוניות הן דרך חשובה לאספקת מזון. מאחר שמדובר בצורך כלכלי, פעמים רבות אפשר למצוא שם פתרונות יצירתיים. כך למשל, בכלכותה שבהודו אין מערכת ביוב, אך התושבים מנצלים את זרם המים המלוכלכים ומנקזים אותם לבריכות גידול דגים, שניזונים מהאצות שחיות שם.

     

    דוגמה אחרת היא קובה, שידועה בחוות עירוניות ולעיתים מגדלים בה אפילו חיות משק ודגים באמצע העיר. בהוואנה למשל, מקורם של 50% מהפירות והירקות שצורכים 2 מיליון תושבי העיר, הם בעיר עצמה. בערים אחרות הנתון לעיתים מגיע ל-80% מהפירות והירקות.

     

    בדומה לקובה, שם אופיו של המשטר אילץ את התושבים למצוא דרכים לספק את הצרכים של עצמם, כך גם באוקראינה - שם האזרחים קיבלו אישור להקים גינות קטנות לצד כל בית וניצלו את השטח לגידול יקרות פירות ומכירתם בשוק השחור.

     

    בישראל - אין בערים חרדיות ובמגזר הערבי

    הראשונה להרים את הכפפה ולהקים גינה קהילתית בישראל, היתה ירושלים, לפני כעשור. לאורך השנים התפשטה התופעה המבורכת לערים רבות נוספות, בהן באר שבע, תל אביב, חיפה, בת ים, גדרה, עכו, אילת, ערד, לוד וראשון לציון. לעומת זאת, הלר מספרת כי בחברה החרדית ובמגזר הערבי, היא כמעט שלא מכירה גינות קהילתיות שכאלה, לפחות כאלה שפנו אל המשרד.

     

    בדרך כלל מדובר בפעילות עצמאית שמובילים תושבים ופעילים, דוגמת הרכזים הקהילתיים של החברה להגנת הטבע. הלר מספרת שמשרד החקלאות החליט על מתן התמיכה משהובחן כי גינות רבות מתקשות להמשיך ולקיים פעילות שוטפת לאורך זמן. "יש גינות שמוקמות ונופלות בגלל קשיי תחזוקה וארגון הקהילה. המטרה שלנו שהן יישארו, תוך הכוונה לכיוונים שאנו מעוניינים בהם".

     

    תמיכה זו כוללת גם הדרכה מקצועי, והלר מפרטת, כי הם שמים דגש על שיטות גידול ידידותיות לסביבה וחסכוניות במים, טיפוח עצים וגידול מזון בריא. "דגש מרבי בפעולות ההדרכה מושם על שיטות של גינון בר קיימא, אשר מאפשרות את הנאת התושבים מהגינה, תוך שמירה על משאבי הטבע עבור הדורות הבאים", היא מספרת.

     

    עם זאת, לצורך יישום התוכנית יידרש גם שיתוף פעולה מצד הרשויות המקומיות, שיישאו בחלק מהעלויות. הלר מחדדת כי התקציב יתחלק באופן הבא: אם הרשות מעל מדד סוציו אקונומי 5 היא תישא ב-30% מהעלויות, אם היא מתחתיו היא תישא ב-20%, ואם היא משתייכת למגזר הערבי – ב-10%. במשרד מסבירים כי המטרה היא ליצור מחויבות של הרשות להמשך קיומה של הגינה הקהילתית בתחומה.

     

    במשרד מסבירים כי המטרה היא ליצור מחויבות של הרשויות להמשך קיומן של הגינות בתחומן. הלר מקווה מצידה, למענה מצידן. "חיפה כבר פנתה, זה כבר מתרחש", היא מספרת. "מוצע פה סיוע והפעלה לתושבים והפיכת שטחים מוזנחים לירוקים ורעננים. אני חושבת שזה כדאי מאוד עבורן. עכשיו כל מה שצריך זה שהן ירימו את הכפפה".

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים