שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    "ההתחלפות": מסע לגילוי החלל הפנימי
    סרטו החדש של ערן קולירין "ההתחלפות" מופשט ומוזר, אך מי שיצלח את הרפתקת הצפייה המאתגרת הזו, יזכה לחוויה נוגעת, חכמה ושוברת שגרה - לא משהו שהקולנוע הישראלי מצטיין בו

    קשה לתאר את עלילת "ההתחלפות", סרטו החדש של ערן קולירין ("ביקור התזמורת"), שיש בה משהו מופשט מאוד, עמום וסוריאליסטי (שמותיהם של ז'אק טאטי ולואיס בונואל חולפים במחשבה תוך כדי צפייה) - לא בדיוק מושגים המזוהים עם הקולנוע הישראלי שבבסיסו נוטה לסיפורים ודמויות "ריאליסטיים".

     

    ביקורות סרטים אחרונות בערוץ הקולנוע של ynet:

     

    הטריילר של "ההתחלפות"

    סגורסגור

    שליחה לחבר

     הקלידו את הקוד המוצג
    תמונה חדשה

    שלח
    הסרטון נשלח לחברך

    סגורסגור

    הטמעת הסרטון באתר שלך

     קוד להטמעה:

    קשה, אך לא בלתי אפשרי. "ההתחלפות" הוא סיפורו של דוקטורנט במחלקה לפיזיקה באוניברסיטת תל אביב (רותם קינן), השב יום אחד לביתו, בשכונת מגורים בורגנית, בשעה לא שגרתית של היום. מאותו רגע ואילך הוא מחליט לחולל שינויים קלים בשגרת חייו (כמו, למשל, לרדת מהאוטובוס בתחנה אחרת, או לעצור באחת הקומות השכנות), ולהתבונן בדמויות השונות הסובבות אותו - ביניהן אשתו, אדריכלית מתחילה (שרון טל) – באופן אחר.

     

    אל ההרפתקה הזו מצטרף גם שכנו האקסצנטרי (דב נבון), שנהנה לצעוק אל תוך דירות בבניין שעה שבעליהן אינם בבית, ואשר משמש מעין בבואה של הגיבור. כמוהו, גם הוא נוהג להתבונן מבחוץ בחייו, ואף מעודד את חברו החדש להתערב ולקחת בהם חלק, בעוד הוא משקיף על המתרחש מן הצד.

     

    יש הרבה יש בהעדר

    "ההתחלפות" עוסק, בין היתר, ב"היות" ו"היעדר" - שני מושגים שבהקשר הקולנועי יש להם משמעות מיוחדת. אין זה מקרה, לפיכך, שאחד הסרטים שקולירין מתייחס אליהם כאן הוא יצירת המופת של מיכלאנג'לו אנטוניוני, "יצרים" (1966), שאף היא דנה בסוגיות אונטולוגיות של נוכחות ואינות. סצינת משחק הטניס המדומיין שחותמת את הסרט ההוא זוכה כאן לעיבוד משעשע, נבון וישראלי מאוד בדמות צמד שחקני מטקות.

     

    דב נבון ורותם קינן ב"ההתחלפות" (צילומים: ורד אביר) (צילום: ורד אדיר) (צילום: ורד אדיר)
    דב נבון ורותם קינן ב"ההתחלפות" (צילומים: ורד אביר)(צילום: ורד אדיר)

     

    השוט המסיים את "ההתחלפות", שבו הדמות והמצלמה כמו משחקים בתופסת - אף הוא מבליט את עיסוקו של הסרט בסוגיות המופשטות הנ"ל. במה שנדמה לכאורה כתרגיל אסתטי-סטודנטיאלי,

    קולירין למעשה תוהה - מהו השוט בהיעדרה של הדמות? מה קורה לדמות כאשר היא "נשמטת" מתוך הצילום, וכיצד היא שבה להתקיים כאשר המצלמה "משיגה" אותה?

     

    את הדיון האסתטי הזה אורג קולירין בתוך סיפור שכל שוט וכל סצינה בו מהדהדים חרדה קיומית. לא רק חרדתה של הבורגנות מפני השגרה המפנקת לכאורה, אלא גם החרדה הלא מודעת מפני מה שקורה במקום בו הייתי - בהיעדרי.

     

    במובן זה, השיבה אל הבית באמצע היום הינה גם בגדר התמודדות עם השאלה הזו - מהו "הבית", כמושג, כמקום, כאשר אני לא נמצא בו. זהו סרט על החרדה האקזיסטנציאליסטית מפני זרות, של אובדן תחושת השייכות; אבל מתוך הזרות הזו, מתוך התלישות, נוצרת פרספקטיבה חדשה, מבט רענן, על הקיום.

     

    מסע אל בית ילדותו של ערן קולירין

    סגורסגור

    שליחה לחבר

     הקלידו את הקוד המוצג
    תמונה חדשה

    שלח
    הסרטון נשלח לחברך

    סגורסגור

    הטמעת הסרטון באתר שלך

     קוד להטמעה:

    זהו, במילים אחרות, סרט על הזרה. על קליטה המשוחררת מ"כבלי" השגרה. על אותו נתיב מוכר שבו מתנהלת המציאות שסביבנו עד שאנו חדלים לראותה, ובהשאלה - לחיות את חיינו.

     

    צרור עצות למלחמה בשגרה ברוח "ההתחלפות":

     

    אגב כך, תוך כדי הצפייה ב"ההתחלפות" עולה, לא פעם, זכרו של "הדייר" - סרט הבלהות של רומן פולנסקי מ-1976, שבו הוא מגלם מהגר פולני בפריז המאמין ששכניו לבניין רוקמים נגדו מזימה שטנית. שמו של פולנסקי אינו צץ כאן במקרה. רבים מסרטיו, ובראשם "הדייר", מתארים מציאות שגרתית שבתהליכים תודעתיים שונים עוברת הזרה ונהפכת למאיימת.

     

    רותם קינן מתחבר לחלל ב"ההתחלפות" (צילום: ורד אדיר) (צילום: ורד אדיר)
    רותם קינן מתחבר לחלל ב"ההתחלפות"

     

    צריך להקשיב לסרט הזה, להתבונן בו, בדיוק כפי שגיבוריו עצמם מתבוננים בחייהם (לא במובן המטפורי של "תותי בר" הברגמני, אלא באופן ממשי). "ההתחלפות" עוסק במבט - אבל לא כאלגוריה טריוויאלית על מהות הקולנוע, אלא כאמצעי לחשוף את אותם רגעים "בלתי נראים" שהופכים לכאלה במהלך השגרה.

     

    זהו סרט על החיים כהרפתקה, אבל לא באופן המוכר לנו מאינספור סרטים הוליוודיים שבהם אדם מן השורה (שהוא בעצם "גדול מהחיים") נקלע לשרשרת של סכנות ויוצא מהן ללא פגע - אלא באופן שבו המבט המחודש בהם הופך אותם לכאלה.

     

    צפו בסרט ותראו את עצמכם

    אף שבמהלך הסרט נדמה שגיבורו הולך ונהיה מנותק יותר ויותר מסביבתו, מאשתו, מ"הנפש התאומה" שלו, ומעבודתו -קולירין נמנע, ובצדק, מלהפוך את "ההתחלפות" ליצירה דידקטית הקוראת לנו לעצור ולבחון את חיינו מחדש. זה בדיוק מה שהיה הופך את סרטו למעשיה בורגנית המספקת לצופה בה איזשהו מסר מנחם או תובנה פלקטית.

     

    דב נבון. הרפתקאות בחדר המדרגות (צילום: ורד אדיר) (צילום: ורד אדיר)
    דב נבון. הרפתקאות בחדר המדרגות

     

    זו גם הסיבה ששחקניו המעולים של קולירין מקפידים - באופן שמזכיר את סרטיו של אקי קאוריסמקי ("חוף מבטחים") - לשמור על ארשת פנים אטומה, מנותקת, חסרת רגש, קטטונית אפילו; כזו שנמנעת מהבעה של עמדה אמוציונלית או מוסרית שמבקשת "לפרש" את המבט.

     

    שבחים ראוי להעטיר גם על עבודת הצילום המדויקת של שי גולדמן, שמשכילה להפוך את הדירות והרחובות של רמת אביב הבורגנית לאותה הרפתקה שהוזכרה לעיל,

     ולעריכה הקפדנית של אריק להב לייבוביץ'. העיצוב האמנותי של מיגל מרקין וייסים זולן אף הוא לעילא. השניים הצליחו להעתיק את סגנונה ומהותה של דירה מקומית לאתר צילומים בגרמניה ("ההתחלפות" הוא קו-פרודוקציה ישראלית-גרמנית).

     

    קשה לחשוב על סרט שונה יותר מ"ביקור התזמורת", ובה בעת דומה לו. שני הסרטים עוסקים בזרות כפנטזיה, שניהם מבוססים על פרקי התבוננות וסיטואציות סוריאליסטיות, אך "ההתחלפות" נועז מקודמו ומחניף פחות לקהלו. בדומה לתהליך שעובר הגיבור פה, זהו סרט שבכל פעם שתצפו בו, יהיה לכם נדמה כאילו אתם צופים בסרט אחר. ועל כמה סרטים, ישראליים ובכלל, אפשר לומר זאת?

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: ורד אדיר
    תמר טל ורותם קינן ב"ההתחלפות"
    צילום: ורד אדיר
    הטבות למנויים
    מומלצים