מסתובבים עם סכינים: "לא רק המשטרה אשמה"

האם ההורים נוכחים מספיק בחיי ילדיהם? האם הם מודעים לכך שילדיהם שותים אלכוהול בגנים ציבוריים, ובהמשך נוקטים אלימות אחד כלפי השני, או כלפי זרים? האחריות ההורית תופסת מקום מרכזי בהסבריהם של מומחים לחינוך, שהתייחסו למקרי האלימות הקיצוניים בסוף השבוע - במהלכו קיפדו את חייהם בין השאר אורגיל מואטי בן 17 מרחובות, וגדי ויכמן (36) שנדקר למוות בידי נערים בשכונת מגוריו בבאר שבע.

דיווחי חדשות נוספים ב-ynet:

יממה וחצי אחרי הרצח: אין חשודים בבאר שבע

חשד: האב שלח את בנו ואת חבריו לגנוב

3 חשודים ברצח ברחובות; "להחמיר בענישה"

פרופ' יוסי הראל, מומחה לאלימות בני נוער מהפקולטה לחינוך באוניברסיטת בר אילן והמדען הראשי של הרשות הלאומית למלחמה בסמים ואלכוהול ציין כי בשנתיים האחרונות דווקא ניכר שיפור גדול בנתוני האלימות הקשה של בני הנוער. מקבץ האלימות האחרון עומד לדבריו בסתירה למגמה הכללית. עם זאת, הוא אומר כי "טיפול יעיל באלימות נוער מצריך התגייסות כללית של הקהילה, ולא ניתן להסתמך רק על המשטרה או על מערכת החינוך".

הראל הסביר כי לא ניתן למנוע כליל מקרים של אלימות בקרב הנוער, "אבל בהחלט ניתן לצמצם את התופעה. לא ייתכן שנערים בני 14 יסתובבו בגנים ציבוריים עם סכינים ושתייה חריפה, והוריהם לא יידעו היכן הם נמצאים.

"שתיית אלכוהול בגנים ציבוריים היא תופעה מסוכנת שחייבים לעקור מהשורש. אבל לצורך כך הקהילה חייבת להיות מעורבת - אם על ידי הרשויות המקומיות ותגבור הפעולות של תנועות הנוער, סמינרים נגד אלימות במועצות הנוער, ועל ידי ההורים שחייבים לגלות אחריות ולהיות נוכחים בחיי הילדים".

עוד הסביר: "בסופו של דבר הנוער הוא בבואה של המבוגרים ולכן ההורים חייבים להיות מעורבים בחיי הלילה של הצעירים, באמצעות סיירות הורים קהילתיות, או שכל הורה בבית ישגיח על ילדיו".

לביקורת על ההורים הצטרפה פרופ' ציפי ליבמן, נשיאת מכללת סמינר הקיבוצים. לטעמה, אלימות בני הנוער נובעת מהיעדר גבולות וסמכות. היא כיוונה לסמכות הורית, והסבירה: "כשמוותרים לילדים שעושים מה שהם רוצים, במטרה שיהיה לילד טוב, כשאין זמן או אין אפילו רצון להתעסק איתו, 'זורמים' איתו ולא מחנכים אותו, כשכולם רוצים להיות החברים של הילד - יש פריצה של כל המסגרות. המצב דורש טיפול שורש - ולא רק במערכת החינוך".  

מצפים לנהוג באיפוק - ובעצמנו מאבדים את הרסן

פרופ' יצחק גילת, מרצה לפסיכולוגיה במכללת לוינסקי לחינוך, ציין: "אנו כל הזמן מופתעים מהאלימות הקשה אך למעשה כשמנתחים את המציאות בצורה יבשה אין מקום להפתעות. כל אירוע קיצוני נובע ממכלול של גורמים, ובהם בעיות נפשיות, הקשרים חברתיים ונסיבות ספציפיות של אירועים נקודתיים. הגורם היחיד שאנו כחברה יכולים להשפיע עליו הוא הגורם החברתי והנורמות הסביבתיות שנותנות לגיטימציה גלויה או סמויה לאלימות - אם זה בתוכניות הטלוויזיה, במגרשי הכדורגל ואפילו במערכת החינוך, כשהורים צועקים על מורים ומשפילים אותם לעיניי התלמידים".

הוא הסביר: "ברגע שדווקא אלו שאנו מצפים מהם לנהוג באיפוק מאבדים את הרסן, הנורמות הללו מחלחלות מייד גם לבני הנוער שמאבדים את המעצורים וחשים כי מותר להתנהג באלימות".

אך יש מי שסבורים שמערכת החינוך גם היא נושאת באחריות. אירית תלמוד, מנהלת תיכון דב הוז בתל אביב, הסבירה שכששמים דגש על בגרויות וציונים, פעמים רבות "שוכחים" את הילד. "אני מעריכה כי הנערים שהיו מעורבים במקרי האלימות נשרו ממערכת החינוך, כיוון שהיא אינה מצליחה לתת פתרונות ראויים לתלמידים חריגים ושונים, כאלה שמתקשים להסתגל למערכת הנוקשה של ציונים ומבחנים". לדבריה, "בתי הספר אמורים להכשיר את הילד להיות אדם ראוי בחברה וברגע שאין 'מגע' אישי ואין פתרונות לתלמידים חריגים, הנערים המתקשים נפלטים מבתי הספר לרחוב והדימוי העצמי שלהם נפגע מאוד".

פרופ' אדיר כהן ראש החוג לחינוך במכללת עמק יזרעאל וחבר סגל אוניברסיטת חיפה אמר: "לצערי אנחנו מגדלים דור של נערים 'המכורים' לאלימות קשה שבאה לידי ביטוי בקללות וגידופים ברחוב, בלעג ובשפיכת דמים של נערים אחרים בפייסבוק, בצפייה בתוכניות טלוויזיה משולחות רסן".

לדברי כהן, העובדה שבתי הספר מתנהלים באווירה תחרותית קיצונית, שבמסגרתה כבר מהכיתות הנמוכות הילדים מקוטלגים על פי פרמטרים של ציונים ולא מתוך יחס לזולת וראייה פרטנית של הילד כאדם בעל צרכים משתנים, מוסיפה לאווירה הבעייתית. "התוצר של כך הוא שהילד גדל לתוך אווירה אלימה ומתלהמת המשפיעה רבות על עיצוב עולמו הנפשי, והמדרון הוא תלול מאוד. במקרים רבים הצעירים מאבדים קנה מידה ומאבדים שליטה על מעשיהם".