שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות

    שוב ריוחה כאן: הקאמבק הצפון-ספרדי

    אתם מכירים אותם, שמחים ופשוטים, מתחילת העשור הקודם. עכשיו יינות ריוחה מתחרים שוב על ליבכם, עם מגוון עצום של יינות מעולים ומורכבים ובטווח גדול של מחירים. רועי ירושלמי עם קווים לדמותו של המחוז המפורסם ביותר בספרד והמלצות ליינות נהדרים ב-33 שקלים

    השנה היא 2001. החתול השחור הצ'יליאני כבר עשה את שלו בישראל, ויבואני היין מחפשים את הדבר הבא בקטגוריית האיכות-בהשוואה-למחיר. אחרי כל מיני גלגולים נוספים מאמריקה הלטינית, עולה לפתע קרנן של יינות ריוחה. למה לא בעצם - היינות הפירותיים של צפון ספרד ניחנו בטעם פירותי נגיש מאד, מיתוג בולט (תודו שקשה להתעלם מהפרצופים הזועפים שמתנוססים מעל התוויות של יינות יקב פאוסטינו) והכי חשוב - תג מחיר מנצח.

     

    עוד בערוץ האוכל:

    פורט על הנימים: הכל על פורט ויין מחוזק

    זה שורף בלב: דיז'סטיפים, סיפור אהבה מריר

    לכל כתבות היין והאלכוהול בערוץ האוכל

     

    אופנות באות והולכות וגם חינם של יינות ריוחה הלך עם השנים ודעך, כשאת מקומם החליפו יינות בוטיק ישראלייםקאוות, פרוסקו ושלל מבעבעים זולים וכעת - יינות מזנים מיוחדים.

     

    אבל גלגל, כפי שלימד אותנו הקאמבק של יין הרוזה ואחרים, סופו להסתובב וכעת מנסים להחדיר ארצה שוב את היינות מחבל הארץ הספרדי והמפורסם. המחירים נותרו אטרקטיביים והחדשות הטובות הן שמה שהשתנה הוא מבחר היינות שמגיע ארצה וכולל עשרות לייבלים טובים, חלקם יקרים ומעולים ב-900 שקלים ואחרים, גם טובים וראויים, בפחות מ-35 שקלים.

     

    המבצעים שחלים החודש על שלל יינות פאוסטינו, הגדול והמפורסם שביקבי האזור, הם הזדמנות מעולה לעשות היכרות מחדש עם אחד מסיפורי ההצלחה של מיתוג בתחום האלכוהול - יין ריוחה ספרדי.

     

    טמפראניו זה כאן. ריוחה ()
    טמפראניו זה כאן. ריוחה

     

    אלון מוסיף המון

    בחבל הארץ הזערורי שדחוס בין 3 ממלכות-עבר ספרדיות חזקות (קאסטייה ולאון, אראגון ונאוורו, שהחליפו את הבעלות על המחוז מיד ליד לאורך ימי הביניים והרנסאנס), מייצרים יין מזה אלפי שנים - עוד מימי הפיניקים, אם לדייק.

     

    זן הענבים הפופולרי ביותר כאן הוא הטמפראניו הפירותי, שמניב ינות אלגנטיים ועשירים. שיעורו ברוב היינות קרוב ל-100%, כשאחוזי המיעוט - מקורם בזני הענבים גרסיאנו וקריניאן (שקרוי כאן מזואלו).

     

    בניגוד לאזורי יין מפורסמים באירופה, שמם של יינות ריוחה לא יצא מרחוק רק בזכות איכותם, אלא גם בזכות גורמים יותר גשמיים: שימוש בחביות אלון צרפתיות (שסייעו לגלות פוטנציאל יישון יצוא דופן ליינות), כנימות מרושעות ואדם יצירתי אחד או שניים.

     

    בשלהי המאה ה-18 ואחרי ביקור מקצועי בחבל בורדו (שממוקם פחות מ-300 ק"מ מריוחה), הציע דון מנואל קינאטו (Don Manuel Quintano) ליצרנים המקומיים ליישן את היינות בחביות מעץ אלון צרפתיות. אלה קיבלו את ההצעה בשתי ידיים וגילו שכתוצאה מהיישון, איכות יין הריוחה השתפרה פלאים.מאותה עת ובהדרגה, החבל החל לבסס את עצמו כאזור יין שמוכר בזכות יינות טמפראניו מתיישנים ועזי טעם.

     

    משברים בירוקרטיים ודרישות בנוגע לתמחור היינות, יצרו משבר כלכלי שמוטטו מבחינה כלכלית את רוב יקבי האזור באמצע המאה ה-19. היצרנים עמדו על פרשת דרכים בנוגע לעתיד גידולי האיזור והיה סיכוי אמיתי שלראשונה מזה אלפי שנים, יחדלו לייצר יין בריוחה.  

     

    הישועה הגיעה ב-1851 ממקום לא צפוי ובצורת חרק כעור: כנימת הפילוקסרה, שהחלה מתפשטת באירופה ומותירה חלקות יין טובות ללא תקנה. הפילוקסרה השמידה תחילה את היבולים במחוז גליסיה הספרדי, שהיה עד אז אחד המחוזות הגדולים שהיו אמונים על תצרוכת היין המקומית בממלכה. כך נוצר חוסר באספקת היין בחצי האי האיברי, אותו מילאה בתוך שנים ספורות - ניחשתם נכון - ריוחה.

     

    הכנימה פסחה במזל על ריוחה אך לא דילגה על צרפת, שוק ייצור וייצוא היין הגדול באירופה באותה תקופה. בסוף המאה ה-19, הושמדו שם היבולים כליל (ואגב - גם ביקב כרמל מזרחי החדש שהוקם בארץ-ישראל), מה שהביא עוד ביקוש ומשקיעים ליקבים שבאזור בירת ריוחה, לוגרוניו (Logroño).

     

    על הגל הזה עלה קצת קודם לכן, ב-1861, דון מרטינז, מייסד יקב פאסוטינו. דון מרטינז החל את דרכו במכירת היין של היקב ישירות למקומיים במובן הכי ברור של המילה - הישר מהחבית, לכלי קיבול שהביאו מהבית.

     

    ב-1930 נכנס לנעלי המנהל הכללי של היקב נכדו של המייסד, פאסוטינו מרטינז פרז דה אלבניז, שהביא לפיתוח חדשני וראשוני בריוחה: לראשונה בתולדות האזור, נמכרו יינות מקומיים בבקבוקים ולא רק בחביות. הביקבוק בחבית איפשר לשמר את היינות לאורך זמן נוסף במרתפי היקב הקרירים אחרי שנמזגו מהחביות, באופן שמיישן ומעלה את קרנן עוד יותר. 

     

    בנו, דון חוליו מרטינז המשיך במגמת החדשנות. הוא היה הראשון לזהות את תקרת הזכוכית שנוצרה לשיווק היין בספרד ובשנות ה-60 של המאה הקודמת, החלו בפאוסטינו לייצא את היינות המבוקבקים לחו"ל.

     

    היתה זו הפעם הראשונה שיין ריוחה יוצא, מבוקבק, מחוץ לספרד ועל מנת לבדל את היין על המדפים, הוחלט לעצב את התויות באופן יוצא דופן ולפאר אותם בדיוקנאות רנסנסיים שגויסו לקידום היין. מאז מדובר בהיסטוריה והיסטריה. 

     

    אין יותר ריוחה מהתוויות שלהם. פאוסטינו ()
    אין יותר ריוחה מהתוויות שלהם. פאוסטינו

     

    ריוחה זה כאן

    היום כמו אז, פאוסטינו הוא היקב המזוהה ביותר בעולם עם יינות ריוחה המתיישנים. היקב הראשי בקבוצה, הכוללת כעת 7 יקבים ברחבי ספרד, אחראי ליותר משליש מהייצוא ובעל הקרקעות הגדול במחוז.

     

    יינות יקב פאוסטינו ניחנו ב-3 יתרונות בולטים, שמבדלים את יינות האזור באופן כללי גם היום: טעם נגיש מאד לקהל הרחב, מוצר איכותי שמיושן לאורך תקופות ארוכות מאד (ניתן למצוא בשוק, גם כיום, יינות משנות ה-60 מתוצרת היקב) והכי חשוב - מחירם של היינות אטרקטיבי באופן יוצא דופן בהשוואה ליינות אחרים ברמתם שמקורם בצרפת, ארה"ב ואיטליה.

     

    החודש נחגג חודש פאוסטינו ברשת חנויות "דרך היין", שבמסגרתו מוצעים יינות יקבי הקבוצה במחירים משתלמים במיוחד. לרגל האירוע והעובדה שמגיעים לארץ עשרות יינות מוצלחים ונדירים, העלינו עבורכם סקירה של כמה מיינות הדגל של יקבי פאוסטינו.

     

    גם למי שמכיר ומעורה ביינות ריוחה, מומלץ מאד לתת צ'אנס לאחד היינות החדשים שמגיעים ארצה ובפרט לאלו של יקב העילית קאמפיו (ר' הרחבה בהמשך) כמו גם ליינות הוינטג' של פאוסטינו.

     

    פאוסטינו

    היקב הראשי של קבוצת פאוסטינו יושב בסמוך ללוגרניו ואחראי לייצור 38% מיינות ריוחה. בקטגוריית העילית, יין הגראן רזרבה שמתיישן 3 שנים בחבית ועוד שנתיים לפחות בבקבוקים (כאן מדובר בבקבוקים מסדרת פאוסטינו 1), אחראים בפאוסטינו על 80% מהתוצרת היוצאת מריוחה. 

     

    יקב פאוסטינו ()
    יקב פאוסטינו

     

    דרגות האיכות השונות מסודרות לפני סדר מספרי יורד. הספרה הרומית 7 שב-"פאוסטינו VII" משמעה שמדובר בקו היינות הבסיסי, "פאוסטינו V" הוא קו יינות הרזרבה ואילו ה-1 הוא כאמור הגראן רזרבה.

     

    הייחוד של היינות כאן הוא בזמן היישון הארוך מהם נהנים היינות מהסדרות הגבוהות לפני יציאתם לשוק - מיליוני חביות נחות פה, חלקן עוד משנות השישים המקודמות ונמצאות, כמעט תמיד, בהישג יד צרכני.

     

    פאוסטינו 5 בלאנקו חובן 2011. 65 שקלים

    יין לבן וצעיר, רב-זני (בלנד), המשלב ענבים מזן ויורה (Viura) ושרדונה. יחד הם יוצרים יין רענן מחד אך מורכב ושונה מהמצאי המקומי שלנו באופן מפתיע. הניחוחות פרחוניים למדי וחדי האבחנה יחושו גם בווניליות וקורטוב של ניחוח מעושן. תפור בול על מי שמעדיף בימים כהרגלם יינות אדומים.
     

    פאוסטינו 1 גראן רזרבה 1999, 149 שקלים

    אחד היינות היותר צעירים שניתן למצוא בשוק מסדרת פאוסטינו 1 הוא בינינו גם אחד המוצלחים שבהם, שמענג מאד כבר עכשיו, בלי שום צורך בזמן יישון נוסף (אבל אתם מוזמנים לנסות ולשים אותו בצד, כמובן).

     

    3 שנים בחביות צרפתיות ועוד 10 כבקבוק במדפים הקרירים של פאוסטינו יצרו יין מורכב ומרגש, שעדיין נהנה מפירותיות מודגשת (ואפילו מרעננות) בפרט ומטעם בומבסטי באופן כללי. אופציה מצויינת ונגישה מאד למי שמעוניין לנסות את אחד מכוכבי שיכון הוותיקים, שמצדיקה את המחיר הלא-זול.

     

     

    פאוסטינו 1 גראן רזרבה 1994, 399 שקלים

    כאן כבר מתחילים להיכנס לטריטוריות מתקדמות. היין מבציר 1994 מתבסס כמו כל אחיו לספרה 1 על ענבים מזן טמפראניו (85% טמפראניו, 10% גרסיאנו ו-5% קריניאן, אם רוצים לדייק) וניחן בטעם מעודן ומאוזן הרבה יותר מחברו בר המצווה (פאוסטינו 1 1999).

     

    אנחנו חשנו בניחוחות מעודנים של פירות קיץ מתוקים (אם תדחקו אותנו לפינה, נתפלפל ונאמר שהוא הזכיר לנו ריבת משמש - מצטערים על הפלצנות), כמו גם רמזים שוקולדיים. יין לאספנים, שמגלה פוטנציאל נהדר, כזה שעשור נוסף במקרר היינות יעשה לו רק טוב.

     

    פאוסטינו 1 גראן רזרבה 1970, 599 שקלים

    בניגוד לדעה הרווחת, בסוף גם יינות מתים. יתרה מזאת - רובם המכריע לא יחזיקו עד גיל גיוס ובטח שלא רבע מאה. והנה, עומד מולנו יין בן 42, חי ונושם, שמצוי בשיא אונו.

     

    שנת 1970 נחשבה לשנת בציר מיתולוגי בפאוסטינו. כשטועמים את היין הזה, אפשר גם להבין למה. הצבע של היין כבר איבד מכהותו ובשלב זה מזכיר פורטים , גם קצת בטעם (כאן אולי המקום להזכיר שבשני סוגי היינות משתמשים בענבי טמפראניו). עם זאת, עדיין ניתן לחוש בשמץ פירותיות.

     

    הניחוח מזכיר תבלינים חמים כפלפל וג'ינג'ר. במשפט אחד: למזוג לכוס, בלי דקנטר ובלי שטויות, ולשחרר אנחות הנאה. מי שהפרוטה מצויה בכיסו לא יתחרט. מחיר יחסית סביר עבור תמורה אדירה.

     

    פאוסטינו 1 גראן רזרבה 1964, 900 שקלים

    בציר 1964 נחשב לבציר הטוב ביותר במאה ה-20 ביקב פאוסטינו. אבל השנים עשו את שלהן ליין הנפלא הזה, וכעת מדובר בקשיש עדין מאד, שנמצא בשנות חייו האחרונות. 

     

    טעמו מגלם העדפות של ייננים מעידן, שפנו לקהל עם העדפות שונות למדי משלנו. ובכלל, הטעמים כאן מורכבים פחד ורגישים מאד; היין מתרומם בכוחותיו אחרונים במזיגה לכוס (גם כאן: בלי דקנטר!) לשיאים של עידון ותיחכום במשך 5-6 דקות, ואחריהן הוא נופח חייו ונשאר בעיקר עם הטעם המעושן. בקיצור: יין גדול אך עדין מאד, שלא מתאים לכל אחד. לשתות עכשיו ולהרגיש את שנות ה-60 בפה.

      

     

    איפה אתם הייתם באמצע הסיקסטיז? פאוסטינו 1 משנת 1964 (צילום: רועי ירושלמי) (צילום: רועי ירושלמי)
    איפה אתם הייתם באמצע הסיקסטיז? פאוסטינו 1 משנת 1964(צילום: רועי ירושלמי)

     

    קאמפיו

    עם ייצור של מיליון בקבוקים בשנה, יקב הריוחה קאמפיו (Campillo) נחשב ליקב בסדר גודל בינוני במכורתו, וזו הפעם הראשונה והאחרונה שניתן לקרוא ליקב הזה בינוני, כי כל דבר אחר כאן הוא לא פחות מפנטסטי. אדמות היקב הן מהטובות בריוחה, והיינות - עצומים ומורכבים, עשירים בטעמים פירותיים וניחוחות עזים וארומטיים.

    מבחר היינות המגיע מהיקב יקר - אין דרך עדינה לומר זאת, כשהמחירים בארץ מתחילים בכ-100 שקלים - ועדיין, למי שמעריך איכות ומחפש משהו אחר מחבל ארץ מוכר וידוע - אל לו לוותר על החוויה ולחפש את מעט הבקבוקים שמיתטפטפים בימים אלו (לאט לאט אבל בטוח) לחנויות היין המובחרות.  

     

    מעוצב כשאטו צרפתי. יקב קאמפיו
    מעוצב כשאטו צרפתי. יקב קאמפיו

     

    קאמפיו רזרבה 2005, 130 שקלים
    סדרת הביניים של קאמפיו נהנית מתג מחיר סביר (הכל יחסי, כן?) ולא מביישת את הפירמה. יין הרזרבה 2005 בילה שנתיים בחביות צרפתיות ועוד 5 שנים בבקבוק ועכשיו הוא מגיע אליכם, בשמחה ובששון.

     

    הוא מורכב מ-100% ענבי טמפראניו שיוצרים יין אלגנטי, פירותי ומורכב ובעיקר נגיש מאד, שלא הכוס ולא אתם תהיו שבעים ממנו. ריוחה הצעירה במיטבה.

     

     

    קאמפיו רזרבה ()
    קאמפיו רזרבה

     

    2005 פינקה קואסטה קלרה רארו, 450 שקלים
    נתחיל מהסוף: זהו ללא ספק אחד היינות המסעירים, השמחים (כן, גם ליינות יש מצב רוח), המיוחדים ובעיקר גם הטובים ביותר שטעמנו השנה. הפינקה קואסטה קלארה הוא יין שמקורו בכרם יחידני על גבעה הממוקמת לא רחוק מלוגרוניו, באחת החלקות הנחשבות לטובות בחבל.

     

    גדלים שם ענבי טמפראניו פלודו ששמם מיתרגם בעברית לטמפראניו שעיר, זן עשיר ועז יותר מאחיו הטמפראניו שלפני כמה עשרות שנים כמעט ונכחד מהעולם וכעת יוצר במשורה יינות ענקיים, סמיכים, מורכבים ופירותייים מאד שלא דומים לשום דבר אחר.

     

    בציר 2005 נקטף ביד, נח 10 חודשים בחביות צרפתיות חדשות (העובדה שהחבית חדשה משמעה טעם עז וחד יותר של עץ ביין), 16 חודשים נוספים בחביות צרפתיות רגילות ועוד 5 שנים במדפי המרתפים, בבקבוק. התוצאה, כמו שתיארנו לכם, היא סימפוניה של טעמי פירות קיץ בשלים שחורים, דובדבנים קקאו, קפה, ווניל וגם קורטוב מעושן ואפלולי. בקיצור: דוז פואה.

     

    פורטיוס

    יקב איכותי נוסף מצפון ספרד, שממוקם בנווארה, חבל ארץ מתפתח שסמוך לריוחה וניחן בתנאי אקלימיים דומים, המנפקים יינות לא רעים בכלל, בחצי מחיר ויותר מאלו המקבילים באיכותם בריוחה.

     

    פורטיוס שרדונה 2009, 40 שקלים או 3 ב-100 שקלים
    יש מי שאוהב יינות לבנים פירותים-חמצמצים וצעירים, ששמעו על חביות רק מסיפורים. אנחנו לא נמנים על הזן הזה ואוהבים את היינות הלבנים שלנו מורכבים, כאלה שהעץ בהם מורגש ומוסיף את כל הדברים הטובים שהוא יודע להציע: ארומות מתובלות, רמזים לווניל ואפלוליות שמוסיפה משהו מורכב ומרתק לכל העסק.

     

    הפורטיוס שרדונה הוא בדיוק יין כזה, מורכב וקליפורני משהו, שמזכיר גם יינות נבחרים מתוצרת מקומית, כשבינינו - אם הייתה מתנוססת עליו תווית בעברית, מחירו היה משלש את עצמו בנחת. כאמור, יין מורכב, מאוזן ומעניין שנותן תמורה מעולה לכסף שלכם. חפשו ולא תתאכזבו.

     

     

    פורטיוס טמפריניו, 40 שקלים או 3 ב-100
    טמפראניו כמו שטמפראניו צריך להיות: עשיר, עולץ, מאוזן והכי חשוב - נעים מאד בפה. הפירותיות כאן עזה, הטעם נגיש מאד וינעם גם לחובבי יינות רציניים וגם לכאלה שפשוט רוצים גוד טיים בכוס. מציאה אמיתית. לא לפספס.

     

     

    פורטיה

    אחרון חביב הוא יקב חדש דנדש מאזור פחות מוכר במרכז ספרד - פורטיה שבעמק הדוארו. זהו אחד האזורים הקרים בספרד, שנהנה מגידול מתמיד בעשור האחרון בנתח השוק שלו בהשוואה לחבלי יין אחרים בממלכה וזו בזכות יינות לא יקרים אך מורכבים וייחודיים מאד.

     

    את יקב פורטיה בנו בהשקעה של 30 מיליון יורו, כשאת מבנה היקב האולטרה-עתידני עיצב אדריכל העל נורמן פוסטר. 

     

    למרות שהיינות כאן לא כשרים (ולכן פונים לקהל יעד יחסית מצומצם), משפחת שקד, יבואנית היקב לישראל, הזמינה בצעד בונה אמון וראוי לשבח כמויות מרשימות של יינות היקב לישראל, מה ששומר על מחירם אטרקטיבי מאד, אפילו ביחס לאירופה.

     

    אבייה 2010, 65 שקלים או 2 ב-100
    יין צעיר, נגיש בטעמו ועם אף לא מורכב, זוכה בפרס באקו דה אורו (Baco de Oro) ליין הצעיר הטוב בספרד. הוא מורכב מ-100% ענבי טמפראניו שיוצרים טעם פירותי מאד עם קורטוב מעושן ומעניין. קחו זוג במבצע ולא תתחרטו.

     

     

    קריאנזה 2008
    במחוז ריברה דל דוארו, הכוונה בקריאנזה הוא ליין שיושן 13 חודשים לפחות בחבית ועוד 10 חודשים בבקבוק. היין מבציר 2008 של פורטיה מורכב מ-100% ענבי טמפראניו שיושנו בחביות צרפתיות ואמריקאיות (סוגי החביות משפיעות על הטעם ומשחררות מגוון אחר של ניחוחות ליין. -ר"י).

     

    זהו יין מחופספס וקשוח, שבטעמו ניתן לחוש בעיקר תבלינים וחמיצות מסוימת שתנעם לחובבי הז'אנר.

     

     

    טריאניה 2009, 230 שקלים
    מספר מצומצם של בקבוקים מיין העלית של היקב יוצרו (שהתווית שלו, אגב, עוצבה על ידי פוסטר ונוטלת השראה מצורתו הכוכבית של היקב), ומעל 10% מהם הגיעו לישראל, מספר מרשים לכל הדעות.

     

    זהו יין שמכיל 100% ענבי טמפראניו שיושן 15 חודשים ו-3 פעמים בחביות חדשות וצרפתיות, מה שיצר יין עם טעם חזק מאד של עץ וצבע כמעט שחור. הניחוח ירוק משהו ויש נוכחות מורגשת של טאטנים. עילוי של יין, שטעמו רק ישתפר עוד 5 שנים.

     

    לכל כתבות היין והאלכוהול בערוץ האוכל

     



    פורסם לראשונה 07/05/2012 21:41

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    יקב קאמפיו
    צילום: ירון ברנר
    רועי ירושלמי
    צילום: ירון ברנר
    מומלצים