שתף קטע נבחר

אי-סדר בים: לשוט בעקבות 'המרד על הבאונטי'

באי פיטקארין שבאוקיינוס השקט חיים צאצאי המורדים מ"המרד על הבאונטי" - אותו מרד מפורסם נגד קפטן ספינה אנגלית שעגנה בסמוך לאי ב-1790. אלון בט יצא עם יאכטה אל המקום הנידח, שבו חיים כ-60 איש שמתחתנים בתוך עצמם. חלק ב' ואחרון

אחרי שבמשך עשור השיט ספינות עבור אחרים, החליט אלון בט שהוא רוכש לעצמו יאכטה משל עצמו, ויוצא אל המרחבים ללא תאריך חזרה.

 

בחלק הראשון של הכתבה, התוודענו למסעו לאיי הפסחא שבאוקיינוס השקט. בחלק זה והאחרון, נשוט עם אלון אל האי פיטקארין (Pitcairn) - מקום שכוח-אל אבל עם חוויות שלא תחוו בשום מקום אחר בעולם. 

 

עוד כתבות בערוץ התיירות:

המרד על הבאונטי

אחרי שבועיים באי פסחא שבהם נאלצנו להזיז את Slowly כמה וכמה פעמים ממפרץ אחד לאחר בגלל תנאי מזג האוויר ולהשתדל לא להשאיר אותה לבד, הגיע הזמן להמשיך ולהפליג לאי המבודד פיטקארין, הנמצא בערך 1,200 מייל ימיים (2,220 ק"מ) מערבית לאי פסחא. ההפלגה לשם ארכה עשרה ימים לא קלים, עם אוסף תקלות טכניות שיכולות למלא מגזין שיט – אך זה לא המקום או הזמן לפרט.

 

אי אפשר לדבר על האי פיטקארין מבלי להזכיר את המרד על הבאונטי. ב-1790 עגנה האנייה קרוב לאי כשעל סיפונה שלושה מלחים בריטים ו-15 אזרחים מטהיטי (שלושה גברים, 11 נשים ותינוק). המלחים מרדו ברב החובל והשליכו אותו מהאנייה לסירה קטנה יחד עם 18 אנשי צוות שנשארו נאמנים לרב החובל.


 

המורדים שולחים את הקפטן וצוותו לסירה ב"מרד על הבאונטי"

 

המורדים חזרו לטהיטי, אספו את קבוצת המקומיים והפליגו כדי להתחבא מאימת גזר הדין המצפה למורדים – מוות. האי פיטקארין נבחר לא במקרה. לאי הקטן, ששטחו 4.5 קמ"ר, אין שום מפרץ טבעי להגנה מגלי האוקיינוס; הוא לא מיושב ואין בו מקור מים טבעי (פרט לאיסוף מי גשמים).

 

ההנחה הייתה שבממלכה הבריטית לא יחשדו באי כמקום מסתור, אם לא יראו את תורני האנייה. וכך, לאחר שעגנו ופרקו מהאנייה את הדברים שהיה להם שימוש, הם שרפו אותה והיא שקעה במקום שבו עגנה.


 

הנוף מהמערה שאליה ברח פלטשר - מנהיג המורדים על הבאונטי

 

"בנק גנטי" של תינוקות

כיום מונה אוכלוסיית האי 60 בני אדם. מרביתם צאצאי שלושת המורדים מהבאונטי. פרט למשרות הציבוריות על האי (שוטר, כומר וכו'...). שלושה שמות משפחה מתחלקים בין כולם: כריסטיאן, יאנג ואדאמס – שלושת המורדים, שמאוחר יותר שניים מהם נהרגו במלחמות בינם לבין עצמם על השליטה באי.

 

עוד על שיט בערוץ התיירות:

 

בכיכר המרכזית שבכפר היחיד באי – Adamstown, מוצבים בגאווה העוגן והתותח של הבאונטי שנמשו מאוחר יותר מהמקום שבו נשרפה האנייה. האי מתקיים משלושה ענפים: ייצור דבש מצמח שגדל אך ורק על האי ונמכר בכל העולם, תיירות (על אף שאין שום מלון באי – המקומיים מארחים בביתם)

והפקת בולים המצוירים על ידי אמן מקומי, עם החותמת של האי, שנחשבים כהשקעה לטווח ארוך – קנה היום ומכור בעוד 30 שנה ברווח, לאספני בולים.

 

האי התפרסם מאוחר יותר בגלל "הבנק הגנטי" המצומצם שבו, והתינוקות שנולדים עם פגמים גנטיים קלים הנובעים מנישואים בתוך המשפחה. יאכטות רבות שעוברות בקרבת האי נאלצות לוותר על העצירה בשל תנאי ים סוערים וחוסר במפרץ רדוד ומוגן לעגינה בטוחה. התמזל מזלנו, ובמשך יומיים וחצי הייתה הפוגה בתנאים הסוערים שאפשרה את העצירה באי הקסום הזה והיכרות עם התושבים המקסימים הנאמנים לאי שלהם, בקנאות ובאהבה.


העוגן ומתחתיו התותח של הבאונטי, על רקע המרכז המסחרי

 

סיבוב היכרות מהיר על גבי טרקטורון

כשהתקרבנו לאי קראנו להם במכשיר הקשר, ונענינו על ידי ברנדה כריסטיאן שביקשה מאתנו לעגון בצד השני של האי בגלל תנאים סוערים מול הכפר הקטן. ברנדה הבטיחה שתבוא לאסוף אותנו בסירת ה- TAXI של האי. הזמנו מקום במסעדה היחידה באי – "קפה כריסטיאן" שבבעלותה של אוליב (ניחשתם נכון...) כריסטיאן.

 

את ההזמנה מהתפריט נתבקשנו לעשות דרך מכשיר הקשר, לפחות ארבע שעות לפני הארוחה, כדי שידעו מה לקנות במכולת שבבעלותו של... פרנק כריסטיאן. ברנדה באה לאסוף אותנו בסירת עץ קטנה ורעועה, בים גלי ורוח חזקה.

 

כשרגלינו דרכו על אדמת האי – היינו רטובים עד לשד עצמותינו. ברנדה החתימה את הדרכונים בחותמת המיוחדת ועשתה לנו סיבוב היכרות מהיר על גבי טרקטורון. הרכבים הממונעים היחידים באי הם טרקטורונים, טרקטור אחד ומשאית קטנה.

 

פגשנו עוד כמה מתושבי האי שקיבלו את פנינו בהתרגשות רבה. לא הרבה סירות עוצרות באי הקטן הזה. הכריחו אותנו לאכול מהר, כדי שברנדה תוכל להחזיר אותנו לסירה לפני החשכה. כל הורדה של הסירה למים דורשת שלושה אנשים, וההגעה לאזור שבו מושכים את הסירה למחסן היבש צריכה להיעשות באור.


כשהאספקה מגיעה, כולם מתאספים. אפילו אשה בת 90 על טרקטורון

 

זכינו לפגוש את כל תושבי האי

ביומיים הבאים אספה אותנו ברנדה בבוקר והחזירה אותנו לפנות ערב. החשמל לתושבים זמין חמש שעות בבוקר וחמש שעות בלילה, פרי מאמציו של הגנרטור הראשי. המים נאספים בגשם למאגר ראשי, ולכל בית יש אמצעי איסוף מים משלו.

 

בכל גינה התושבים מגדלים פירות וירקות לשימושם האישי, וכל בית אופה לעצמו את הלחם היומי. אספקה לאי מגיעה פעם בארבעה חודשים מניו-זילנד, והסחורה נפרקת מהאנייה באמצעות שתי סירות אלומיניום שמורדות למים באותו יום ומוצאות מהמים בערב עם סיום העבודה.


כל האי מתגייס. משטח העמסה באי פיטקארין

 

כל האי נרתם למלאכת פריקת המוצרים כדי לקצר את הזמן שהסירות יהיו במים במעגן המאוד לא בטוח שבאי. המזל האיר לנו פנים, וביום האחרון שלנו באי הגיעה אניית האספקה, וכך זכינו לחוות את החוויה ולפגוש את כל תושבי האי.

 

באי שלושה מסלולי הליכה קצרים ומרשימים מאוד, בריכות מי ים טבעיות ומערה שבה התחבא כריסטיאן פלטשר, מנהיג המרד, מזעמו של ג'ון אדאמס, השותף למרד.

 

לפי תושבי האי, הסרט האחרון שנעשה על המרד המפורסם מייצג בצורה אמיתית ביותר את סיפור האי והאנייה. הסרט נקרא "המרד על הבאונטי" בכיכובם של אנטוני הופקינס ומל גיבסון – ראיתי ואני ממליץ.

 

  • הכתבה פורסמה בגיליון אפריל 2012 של הירחון "טבע הדברים "

 

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
צילום: אלון בט, טבע הדברים
המצבה של ג'ון אדמס, אחרון מורדי "הבאונטי"
צילום: אלון בט, טבע הדברים
מומלצים