שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    שארית הספרים: האם הספרות העברית נגמרת?
    לכבוד שבוע הספר, מדגם מייצג של מו"לים מדברים על המשבר החריף בשוק הספרים, שלטענתם הפך לתהום ללא תחתית. על ההפסדים, על המספרים, על המבצעים - וגם קריאה לפתרון

    על רקע מחאת הסופרים האחרונה כנגד הרשתות, ובעקבות פרסומי המבצעים המתמשכים שמנהלות הרשתות, יצאנו לברר מה מצבם של העומדים בראש בתי ההוצאה לאור. גילינו כי העמדה הרווחת של כולם היא פסימית, ומוגדרת כנקודת שפל שיהיה קשה לעלות ממנה בחזרה. המבצעים ממשיכים, הספרים מוזלים, אבל האם הצרכן באמת מרוויח? ומה נשאר למו"לים סוכני התרבות הספרותית?

     

    תחושת המשבר בעקבות ההפסדים מלווה את עמית רוטבד, מו"ל "בבל". "המצב כיום רע מתמיד", היא מספרת, "כי כל הזמן נפרצים הגבולות ונקבעים שיאים חדשים של הוזלות וזילות. כשספר עולה לצרכן 25 ש"ח כולל מע"מ, הוצאות לאור והסופרים הופכות להיות סדנאות היזע של הרשתות ומקדמי רבי המכר. זאת כבר מזמן לא רק הבעיה של הספרות האיכותית אלא של המו"לות העברית ושל השפה העברית בכלל".

     

    מנחם פרי. בקרוב יסגור את ההוצאה
    מנחם פרי. בקרוב יסגור את ההוצאה

     

    יפתח דקל, מנכ"ל "כתר" תומך בעמדה זו וטוען כי "ענף הספרים נמצא במשבר עמוק. מו"לים נאלצים לוותר על הוצאה לאור של כותרים חשובים הפונים לקהל ייחודי או שעלות הפקתם יקרה. כתוצאה מכך, התוכן המוצע לקורא הישראלי מדלדל וענף תרבותי שלם נפגע ומצטמצם".

     

    בין טלוויזיה לתהילים

    רוטבד מבהירה כי "הבעיה היסודית היא שאין באמת בישראל דבר כזה שנקרא 'שוק ספרים' כי ישראל היא מדינה איזולופונית - כלומר, רק בישראל מדברים בעברית, כותבים ומוציאים לאור ספרים בעברית. אם מביאים בחשבון ששליש מהאוכלוסייה לא קורא עברית, שליש קורא רק ספרי קודש ותהילים, ועוד שליש הולך ומצטמק בגלל הידרדרות החינוך הממלכתי ולימודי הרוח, או בגלל הטלוויזיה, האינטרנט וכדומה. מדובר בקהל קטן שלא עתיד לגדול מאוד. לכן, כשמדובר בספרים, זה פשוט מגוחך ועלבון לשכל הישר לדבר במונחים של כלכלה ושוק חופשי".

     

    "אחד השינויים הגדולים שהתרחשו בשנים האחרונות," היא מוסיפה "הוא המעבר של הרשתות למכירה בקונסיגנציה. מעבר לקשיי המימון שנופלים באופן בלעדי על כתפי המו"ל, והציפיות ממנו לא להוריד את הרמה והאיכות, כדי להכניס ספר למבצע באחת הרשתות צריך ליצור לו נוכחות נאה בחנויות ולפיכך להגדיל את הייצור. בתום המבצע המו"ל נתקע עם כל ההחזרות, שהוא מימן את עלותן. הצד הלא גלוי לעין של המצב הוא כמות הספרים שמו"לים נאלצים לגרוס מדי שנה. מלבד זאת, ההשפעה הגדולה ביותר של המצב עלינו היא על מצב הרוח - פשוט הוציאו את הכיף והחשק לפעול בשוק אלים ולא הוגן, ולשתף עם זה פעולה. ונראה שהצליחו להוציא את החשק לכולם, כי כבר הרבה זמן לא ראיתי חנות ספרים חדשה נפתחת. כשהיינו מו"לים צעירים פעלו בארץ כמאתיים חנויות עצמאיות. היום יש כשלושים".

     

    ג'קי בריי, מנכ"ל "עם עובד", טוען כי מדובר "בתקופה לא קלה, אולם המציאות הנוכחית אינה גזרה משמים וניתן לשנותה". בנוגע לקולות המחאה של סופרים כנגד מדיניות רשתות הספרים הוא סבור ש"בעת הזו יש חשיבות רבה בכל הנוגע לעתיד ספרות המקור, שלה ערך עליון בקידום הרוח והתרבות בארצנו. קולות אלו מצטרפים לקולות מחאת הוצאות הספרים הקוראים להחזיר את השפיות לענף, על מנת שכל אחד מהנוגעים בתחום יוכל ליצור ולזכות בתמורה הולמת המכבדת אותו ואת יצירתו. להחזיר עטרה ליושנה היא חובתנו, חובת כל העוסקים בתחום לרבות הרגולטור והמחוקק".

     

    מו"לית "אחוזת בית", שרי גוטמן, מבהירה שהבעיות רק העמיקו והתרחבו, ומבקשת להסביר כמה מהן. "ראשית, ישנו הסופר. אם הסופר מקבל שני שקלים על כל ספר שלו שנמכר במבצע, הרי גם סופר מצליח מאוד - נניח סופר שספרו נמכר ב-50 אלף עותקים, מקבל לכל היותר 100 אלף שקלים, שאמורים לכסות לפחות שלוש שנות כתיבה. בחישוב קל התוצאה היא שהוא משתכר 2,700 שקל בחודש. לצערי, אנו שומעים לא מעט תגובות בנוסח 'סופרים צריכים לכתוב לשם שמים ולא לשם כסף', אבל אני עדיין מקווה שיש מספיק אנשים שמבינים שאם סופרים יצטרכו לבחור בין כתיבה לחיים, הם ייאלצו לבחור בחיים".

     

    "מצבם של המוציאים לאור גרוע לא פחות ממצבם של הסופרים", היא מוסיפה "ומבחינה מסוימת רע יותר, מפני שהם נאלצים להתמודד גם עם העובדה שפרנסתם של רבים - למעשה, כל עובדי הענף החבוט הזה - תלויה בהם. מו"ל כיום מקבל פחות מחמישים אחוז ממחיר המכירה של כל ספר שהוא הוציא. מדובר על מו"ל שבחר ספר, שילם מקדמות לסופר או מימן תרגום, שילם לעורך ולמגיהים ולבית הדפוס ולכריכייה, דאג לפרסום הספר וליחסי הציבור שלו, מקבל פחות מחמישים אחוז ממחיר המכירה של הספר (שימו לב: ממחיר המכירה, לא מהמחיר שמסומן על הספר). לדוגמה, פחות מחמישים אחוז מ-25 שקלים (ארבע במאה). השורה התחתונה היא שעל כל ספר שנמכר המו"ל מפסיד כסף, על אחת כמה וכמה ספרים שההשקעה בהם רבה. זאת אחת הסיבות לכך שרואים אור ספרים גרועים רבים כל כך".

     

    מחירי התאבדות

    התנגדות להתנהלות של רשתות הספרים מציג גם ראובן מירן, מו"ל "נהר": "ספרים שלא משתתפים במבצעים פשוט לא מוצגים על השולחנות בחנויות וזה פוגע לא רק בסיכויי המכירה שלהם אלא בעצם היחשפותם של הקוראים לעצם קיומם. כך מפסידים כולם ספרות טובה. התנודות בענף הספרים הקטינו בצורה משמעותית את היכולת שלנו לכסות את הוצאותינו משום שנדרשנו לתת הנחה גדולה יותר ויותר לרשתות ולחנויות כדי שהספרים שלנו - איכותיים ככל שהם - יוכלו 'להתחרות' בהיצע הענקי של ספרים המוצעים למכירה במחירי התאבדות. במקרים מסוימים נאלצנו להיכנע למדיניות המבצעים הזאת, פשוט כדי להחזיק את הראש מעל המים. 'שבוע הספר' הנוכחי איבד את משמעותו בגלל מבצעי השלוש במאה ודומיהם, ואנחנו לא נוטלים בזה חלק כי יש גבול לכל תעלול".

     

    מה ניתן לעשות כדי לשפר את המצב?

     

    "האידיאל היה להקים גוף משותף להוצאות ספרים קטנות ובינוניות בהיקפן, לחנויות עצמאיות ולמפיץ עצמאי, מעין 'כוח שלישי', שיוכל להתמקד באותם ספרים שהרשתות הגדולות לא תמיד רואות בהם פוטנציאל מסחרי ולהציע אותם לקורא במחירים הוגנים אך לא התאבדותיים". גוטמן טוענת בהקשר זה כי "הישועה לא תבוא מהממונה על ההגבלים, שלא מוכן להתעמק ולהבין את ייחודו של שוק הספרים משום שהוא שוק קטן ויוקרתו (של הממונה) לא תבוא משם, וחברי הכנסת לא יעזרו לנו, וקרוב לוודאי שחוק הספרים לא יעבור, משום שתרבות ועיסוק בה ובבעיות ששוחקות אותה אינו חלק מהאג'נדה של רובם. או במילים פשוטות: זה לא מעניין אותם. לכן הפתרון יצטרך להגיע מתוך השוק עצמו".

     

    "אני מאמינה שאם הרשתות היו מבינות מראש לאן כל זה יוביל", היא מבהירה, "הן היו עוצרות לפני כמה שנים, ולא מורידות את סף המחירים לשפל משתק שכזה. זה לא קרה, וכשדברים לא קורים מתוך הבנה, הם קורים בגלל כורח. צריך רק להסתכל על ההיסטוריה ולראות מה קרה לכל מי שהצליח בדורסנות שכזאת לעלות למעלה, בלי לדעת מתי להפסיק - הוא מתרסק. את המחיר, כמובן, נשלם כולנו. אבל אולי אז, אחרי ההתמוטטות של כולם - יתחיל עידן חדש, שפוי יותר".

     

    מנחם פרי, מו"ל הספריה החדשה מסביר כי "מדינה ראויה למה שהיא מכינה לעצמה. זה לא פחות חשוב מהגרעין האיראני כי מדובר במחיקת הזהות התרבותית שלנו". בית ההוצאה המכובד נכנס לשותפות לפני כשנתיים עם "כנרת זמורה ביתן"; שותפות שלא צלחה, מפאת המצב הקשה של הענף. "השותפות עם 'כנרת' צמחה בתקופה שהתכתבתי באריכות עם אנשי הממונה על ההגבלים העסקיים במשך שנה וראיתי שאין עם מי לדבר", הוא מספר. "הם שקועים עמוק בתיאוריות כלכליות שלא מתאימות לשוק הספרים משום שספר הוא לא מוצר אלא המון מוצרים אינדיבידואלים שנקראים ספר (אם אתה רוצה את דוסטויבסקי, לא תקנה את אשכול נבו או פוקנר). התפיסה שלהם מתאימה למה שקורה בשוק המבצעים היום - תפיסה שלא מתאימה לתרבות.

     

    "הם לא מבינים את השוק ורק עושים עצמם מבינים. שרי הממשלה לא מרגישים שהנתונים שלהם אינם מעודכנים. היום הנתונים שלהם מגיעים עד ל 2008-9. חוות הדעת שלהם מנוגדות למציאות שכל אדם יכול לראות אם רק יכנסו לחנויות ספרים ויבדקו את מאזני המו"לים. אבל את זה הם לא עושים. לכן נוצר ההסכם עם 'כנרת', שהיה בנוי על כך שהם מביאים את כוח השיווק שלהם ומקבלים שליש מהמכירות מנקודה מסוימת ואנחנו את האיכות הספרותית. בינתיים התקבולים של המו"לים ירדו עוד ועוד ואף על פי שמכרנו את כמות הספרים השנתית הממוצעת, הם השקיעו כסף ולא קיבלו דבר בתמורה. לכן שותפות כזאת לא יכלה להימשך, ושחררנו אותם מההסכם".

     

    מה דעתך על הקולות שקוראים להחרמת הרשתות?

     

    "השלב הבא, אחרי שיכשל החוק, יצטרך להיות חרם שיעשו הסופרים על הרשתות. הסופרים יצטרכו במשך כמה חודשים לא למכור כלום, וזה ייגמר כך או כך. אם יימשך המצב הקיים - במלוא האחריות - כל ההוצאות האיכותיות יסגרו. 'הספריה החדשה' לא תהיה בעוד שנתיים. גם לא 'עם עובד', 'כתר', 'הקיבוץ המאוחד'. וכמובן שאיש לא ייתן אישית את הדין הזה. אם 'הקיבוץ המאוחד' איננה - אז אלתרמן איננו, לצד דליה רביקוביץ, ברנר, גנסין ועוד - משום שגם אם הם ייקנו על ידי מו"ל מסחרי הוא לא יטפח אותם. זהו סוף הספרות העברית". בהמשך לדבריו של פרי, פרסמה הספריה החדשה הודעה כי אין בכוונתם לקבל כתבי יד חדשים של סופרי מקור, עד שיעבור חוק הספרים:

     

    "איננו רוצים להשקיע בהתרגשות ובהתלהבות בסופר חדש ולאחר מכן לשלוח אותו לעולם ספרותי לא חופשי ולא תרבותי, שאינו מעניק לו סיכוי ראוי להגיע לקוראים. איננו יכולים להוציא עוד ועוד ספרים שלמרות השמחה שהם מביאים לנו, הם גורמים לנו גם הפסדים כספיים כבדים".

     

    בנוגע לשיפור המצב, פרי מוסיף כי "יש דבר אחד שמו"ל אחד יכול לעשות, שותפיי לשעבר, וזה לשים ספר כ'ספר קופה' ולמכור ב 19 ש"ח, ולעשות את זה 6 או 7 פעמים בשנה. גם הם מוציאים אינספור ספרים שסופריהם המתחילים נעלמים. נעלמים בתודעה. אבל זה שהפכת משהו לספר קופה ומכרת כמה אלפים במשך חודש עדיין לא הופך סופר לסופר ולא מכניס לתודעת הציבור. זאת לא מציאות ספרותית נורמאלית. לא כך היה עם 'רץ' של גרוסמן, למשל או אם ספרם הראשון של חנון לוין או פוגל, או יהודית קציר. בלי מבצעים ובמחיר מלא, 'סוגרים את הים' נמכר ב 29 אלף עותקים וגם אלזה מורנטה וסרמאגו. לא הממונה על ההגבלים ושום שר או פקיד לא ילמד אותי איך נכנס ספר לתרבות. אין סינון תרבותי. אין אדם שהולך לחנות עם ספר מסוים בחנות כי מחלקים סחורה בזול".

     

    לעומת המו"לים האחרים, זיו כהן, מנכ"ל ובעלי הוצאת סלע מתנגד באופן גורף לחוק הצרפתי: "המבצעים ברשתות הם כלי חשוב בשביל המו"לים להכניס למשחק סופרים צעירים ולא מוכרים. כשאדם נכנס לקנות ספר אחד, הוא נעול על הסופר שהוא אוהב ורוצה לקרוא. כשמציעים לו ארבעה ספרים במאה שקלים, הוא יותר פתוח גם לשמות שהוא לא מכיר וכך מתוודע לקולות חדשים בספרות העברית". 

     

    בנוגע לריבוי המבצעים ולתחרות בין הרשתות הוא מוסיף, "הבעיה היא שהמבצעים מתרחשים כל השנה וכבר אין בהם אטרקטיביות. נגמרו הימים שבהם אנשים ניצלו מבצעי ארבע במאה כדי לרכוש 12 או 16 ספרים, כי הם יודעים שגם בחודש הבא יהיה מבצע, אולי אף אטרקטיבי יותר. הגיע הזמן שהרשתות יבינו שהתנהלותן מעקרת מהיסוד את החגיגיות שבמבצעי שבוע הספר וסוף השנה, ושאפשר לקיים גם מבצעים שרק לפני שנתיים נראו כזילות הספרים כמו ספר שני בחצי מחיר או ספר שני ב-20 שקלים, והיום נראים לא אטרקטיביים במיוחד".

     

    מאירה פירון, מו"ל "טל מאי" המתמחה בספרי ילדים מתייחסת למותן של החנויות הקטנות: "כמו לגבי הסגנון הספרותי שבו רצויה הרחבת ההיצע, כך כדאי שיקרה גם בשיווק. חברה שאין בה מגוון של חנויות ספרים קטנות, לצד הרשתות, היא חברה עשירה פחות מבחינה תרבותית. לרשתות יש שיקולי שיווק משלהן ואני לא טוענת שהן לא חשובות - הרשתות מוכרות ספרים וזה טוב. אבל החנויות הפרטיות מוכרות ומקדמות ספרים על-פי טעם אישי של מנהלי החנות ולכן ניתן למצוא בתצוגה שלהן ספרים שלא תמיד רואים ברשתות, ספרים שלרשת לא משתלם למכור".

    לכך מוסיף מירן כי אילולא יחול השינוי המתבקש כל כך, "התוצאה תהיה הצרת האופקים התרבותיים וולגריזציה של הספרות, התרבות והחברה בישראל".

     

    פרי מסכם את תמונת המצב העגומה: "המאזנים של כל ההוצאות מצביעים על הפסדים. הרשת מרוויחה היום על 4 ספרים 32 ש"ח כשהיא מוכרת 4 במאה. אני לא מוכן לאפשר לה, אבל נניח שהיא רוצה להרוויח על ספר אחד 20, אז היא תקבל ממני ספר ב-35 ואם היא תרצה תמכור אותו ביותר. מחירי הספרים ירדו ברגע שהצרכן יבין כי הוא יוכל לקנות ב-100 ש"ח שני ספרים אמיתיים שהוא רוצה, וללא המבצעים-  סביר להניח שהוא יקנה ב 55 שקלים רק ספר אחד.

     

    "שתי הרשתות שמתחרות זו בזו, ממציאות תחבולות איך לשמר את המצב, ועד שהדבר הזה לא יכפה עליהם על ידי הסופרים - ולא במכתבים אלא במעשים - סביר להניח שהדברים לא ישתנו. צריך 50 סופרים שיהיה להם אומץ ויוקיעו את אלו שלא מצטרפים. אם לא  אודיע על סגירתה של 'הספרייה החדשה'. כל השרים שיתמכו בהמשך המצב הקיים אפשר לאיים שההיסטוריה תשפוט אותם, כולל את ראש הממשלה. לא עולה בדעתו שבימי הקדנציה שלו, נגמרת הספרות העברית".

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    כל התגובות לכתבה "שארית הספרים: האם הספרות העברית נגמרת?"
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    יפתח דקל. צמצום תרבותי
    צילום: רותי דיין
    ג'קי בריי. יש הזדמנות לשינוי
    צילום: רותי דיין
    7 לילות
    מומלצים