שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    קיץ אצל השכנים: טיול נחלים צונן בירדן
    לא תמצאו ישראלים רבים שמטיילים בירדן, בטח לא בקיץ הלוהט. אבל לאפרת נקש היה מספיק חם גם אצלנו, אז החליטה לנסוע לטיול מים בנחלים הקרירים שמעבר לגבול. היה מרענן

    חצינו את הגבול מזרחה במעבר נהר הירדן, ונסענו דרומה עד למלון שבצפון ים המלח. שמנו פעמינו מזרחה במעלה ואדי מוחייריס, לאורך ערוץ המים. טיפסנו על גושי סלעים מגיר, חרסית, אבן חול וקונגלומרט. גיל המסלע עתיק, ומקביל לגיל המסלע במכתש רמון.

     

    עוד טיולי מים בערוץ התיירות:

     

    פרוש השם מוחייריס הוא מים קרים, לציין שבנחל זורמים מים קרים יותר מנחלים אחרים באזור. במים הצלולים ריחפו אצות ירוקיות חוטיות שיצרו מרבדים בדוגמאות עשירות. האצות התפתלו עם הזרם וחבקו את הסלעים. בערוץ מפלי מים קטנים בשפע, נטיפים נוצצים מסתתרים מאחורי צעיפים של טיפות ושרכים. ממפל בגובה כ-20 מטרים נפלו המים בשאון, וסיפקו לנו מקלחת מרעננת. הרבינו להשתכשך במים כדי שחום הגוף לא יעלה (הטמפרטורה בצל היתה כ-30 מעלות).

     

    בגדות הנחל צמחו קנה, צלף קוצני, אשלים, ותרמו למראה המשובב. לא פגשנו אף מטייל בוואדי, ולצערנו גם לא בעלי חיים, בגלל הצייד המקומי.


    אצות ירוקות חוטיות בוואדי מוחייריס, ירדן (צילומים: אפרת נקש)

     

    למה בצד הירדני יש יותר מים מאצלנו?

    גלעד בן צבי, המדריך הישראלי שלנו, כינה את אחת הפינות הקסומות "גן עדן". במקום נובעים שני מעיינות, אדום ולבן. הסלע במעיין האדום קיבל את צבעו מתחמוצות ברזל, גם בהשפעת טמפרטורת המים החמה. מהמצוק ירדו נטיפי טרוורטין (נטף נחלים) בצורות מרהיבות. הטרוורטין הוא סוג של אבן גיר שעבר המסה ושקע מחדש. בחלק מהמקומות כיסה טחב את הטרוורטין, ויצר מפלי זרזיפים.

     

    כמויות המים הגדולות והזרימה בנחלים העלתה את השאלה: הכיצד בצד המזרחי (הירדני) של מצוק ההעתקים יש כאלה כמויות גדולות של מים? בצד הירדני יורדים פחות משקעים, ובכל זאת זורמים בו יותר מים מאשר בצד הישראלי. גלעד הסביר לנו שבבדיקות נמצא שהספיקה בכל הוואדיות גדולה מהמשקעים שירדו באזור באותה שנה, מעין יש מאין.

     

    תאוריה אחת מסבירה שאולי מים פוסיליים שירדו בתקופת הקרח הגיעו לאקוויפרים שאינם מתחדשים, ומשם זורמים החוצה בנחלים. אולם בבדיקות איזוטופיות לא נמצא שהמים עתיקים. בנוסף, אחרי שיורדים משקעים רבים בחורף, הזרימה גדלה, וזה לא מתיישב עם ההסבר שמקור המים הוא אקוויפרים שאינם קשורים לגשם.

     

    גלעד הסביר את התופעה על ידי שלושה גורמים שיחדיו קשורים לגשם:

     

    האחד - אגן ניקוז גיאולוגי (ולא גיאוגרפי) ממזרח לעמאן ושדרת ההר שמתנקז לכאן; השני - השטח ממזרח אינו תלול ולכן לא נוצר נגר עילי, ולכן רוב מי הגשמים מחלחלים לקרקע; השלישי - רוב המדבר המזרחי בנוי מאבן חול שבה מחלחלים המים הרבה יותר טוב מאשר בגיר והחרסית שבצד המערבי. אבני החול סופגות את המים, וכשאלו מגיעים לשכבות הגיר והחרסית העתיקות, הם זורמים עד לבקע ים המלח.


    סלעים נוזליים. מטריית טרוורטין מכוסה בטחב בוואדי חימרה

     

    מבט לירושלים

    עם זאת, ירדן מתמודדת עם בעיית מים קשה. אין בצד הירדני אקוויפרים, וזו אחת הסיבות שהם מצדדים בתעלה מים סוף לים המלח, כדי לייצר אנרגיה להתפלה. בעמאן יש הפסקות מים ממושכות.

     

    בחלק העליון של הוואדי, באזור ראש מוחייריס, פגשנו בגושי בזלת. טיפסנו על הגדה הדרומית בשיפוע חד. בנוסף לעלייה התלולה, המִדרך היה לא יציב, והתקשיתי למצוא סלעים יציבים בתוך הדרדרת.

     

    המשכנו דרומה ברמה המדברית, והגענו למחנה בו נטינו את אוהלינו. הנוף מערבה היה מרשים, כאשר השמש שקעה מאחורי מצוק ההעתקים. באובך השקיעה יכולנו להבחין בשני המגדלים של האוניברסיטה בהר הצופים. צבעו של ים המלח היה כסוף.

     

    בד בבד עם רדת החשיכה נדלקו האורות בבתי היישובים שמנגד. כשרבו הבתים המוארים יכולנו להבחין בירושלים, מתחתיה מעלה אדומים, בצפון מערב זהרה יריחו באור יקרות, וממנה דרומה היישובים שלאורך ים המלח, אלמוג, קליה, אבנת, עד למצוקי דרגות ומצפה שלם שלמרגלותיו.

     

    טיול בנחל "מה שרוצה האל"

    בבוקר שלמחרת יצאנו מוקדם, על מנת לגמוע את ההליכה היבשה במדבר בשעות הקרירות. פנינו דרומה, וירדנו אל ערוצו של ואדי מנשלה. ואדי מנשלה הוא קניון המתחיל ממערב לעיר מידבא ומסתיים בכביש ים המלח. אנחנו ירדנו אל מרכזו, אל ראש המפל הגדול.

     

    פרוש המילה מנשלה הוא "מה שרוצה האל". שם כל כך הולם את הפינות הקסומות, דקלי התמר הפורצים ממעוק אבן החול, והרדופים הפורחים בוורוד עז. המים זורמים בסדרה מרהיבה של מפלים, שפע של בריכות קטנות, ומעיינות מים רבים. המסלע צבעוני, הטרוורטין לאורך הוואדי יוצר צורות אינסופיות של וילונות וארובות.

     

    אחרי רחיצת התרעננות בבריכה שלראש המפל, עלינו בערוץ מזרחה. הערוץ הפך מַעוקי וצר. פסענו בתוך צמחיית דקלי תמר עשירה, הגדלה על המים המליחים הזורמים בוואדי. הבחנו בגזעים שרופים, וגלעד סיפר לנו שהבדואים שורפים קנים וסוּף כדי לחדש צמיחה עבור העיזים, ותוך כדי כך נשרפים גם דקלי תמר.

     

    חזרנו על עקבותינו עד לראש המפל הגדול, אותו עקפנו תוך ירידה על שלוחה עם דרדרת מפחידה. נכנסנו לבריכות, ישבנו למרגלות מפלים ציוריים, ונהנינו מעיסוי גוף מלא תחת המים הגועשים בתחתית המפלים. הגענו עד לראש המפל הגדול השני, ואחרי תצפית מרשימה שמנו פעמינו חזרה לנקודת ההתחלה.

     

    הרגשתי תשישות, לא היה לי כוח להרים את גופי מעל לסלעים. היה זה יום חם מאד, וגלעד העלה סברה שהמעברים התכופים, בין הכניסה למים הצוננים והתחממות הגוף, צרכו אנרגיה רבה. לכולנו היה קשה: החום, הדרדרות בשיפועים חדים, והטיפוסים על הבולדרים. טיפסנו אל הרמה המדברית במדרון הדרומי, ואחרי הליכה קצרה דרומה הקמנו את המאהל.


    לא קל בחום. טיפוס על בולדרים ומפל בוואדי מוחייריס

     

    עקב המהומות במזה"ת - התיירות לירדן בירידה

    ביום השלישי שמנו פעמינו דרומה לכוון ואדי חימרה. בדרך חצינו את כביש הפנורמה הירדני, אשר נסלל לטובת התיירים לאורך ים המלח, על גבי מצוק ההעתקים. בירדן יש בשנים האחרונות תנופת תיירות, כשבשנה שעברה ביקרו בירדן 7.5 מיליון תיירים, רבים מהם מאירופה. עם זאת, בשנה האחרונה חלה ירידה במספר התיירים עקב המהומות במזרח התיכון.

     

    המדרונות היורדים לים המלח תלולים, ונסיגת הים היא אנכית. בצד הירדני לא היה מישור לחוף ים המלח. כתוצאה מנסיגת הים, ב-1991 התפנה מספיק מישור לסלילת הכביש שלצד ים המלח.

     

    ירדנו לוואדי, וטיפסנו מזרחה. לשמחתנו היום היה מעונן, וכולם הרגישו טוב יותר. התקדמנו עד למרגלות המפל הגבוה ביותר בירדן, שגובהו כ-80 מטרים. המראה בתחתית המפל היה נשגב: את המצוקים הצפוניים של הואדי עיטרו וילונות של נטיפי טרוורטין. בתחתית המפל נפרשה מטריית טרוורטין מצופה בטחב ירוק, אשר ספגה את רסיסי המפל שנפלו עליה. המים החליקו על "המטריה", שאת שוליה עיטרו שערות שולמית. צבע הסלעים היה אדום עז, שהעניק לוואדי את שמו (חימרה=אדום).

     

    פנינו חזרה מערבה, וירדנו בוואדי עד לשפת ים המלח, שם גם הקמנו את מחנה הלילה. רחצנו כדבעי בבריכות.


    מפל נסתר בוואדי חימרה

     

    רטובים ומאושרים

    ביום האחרון הלכנו לאורך כביש ים המלח כשני קילומטרים, ואז פנינו מזרחה וטיפסנו על מצוק ההעתקים. כשהתחלנו לשמוע את שאון המים השוצפים בוואדי זרקא מעין - התעודדנו.

     

    פרוש השם זרקא בערבית הוא "תכלת", כצבע מימיו. להבדיל את הנחל הזה מנחלים אחרים בשם זה, קראו לו "זרקא מעין" על שם הכפר מעין, בעל מעון, הנמצא בקרבת גדותיו בהרי מואב.


    קופצים במפלים אל המים החמימים של ואדי זרקא מעין

     

    מי הנחל חמימים, שכן נובעים ממעיינות בטמפרטורה של 47-60 מעלות. בנקודת הכניסה שלנו המים היו חמים, אך עדיין יכולנו לשבת בהם רק כעשר דקות. ירדנו בערוץ המים החמימים לכל אורכו של הוואדי, כאשר ככל שירדנו - ירדה הטמפרטורה של המים.

     

    המעיינות הם מעיינות שכבה, וההסבר לטמפרטורת המים הוא המגמה הרותחת הקרובה לקרום כדור הארץ באזור זה. תפוקת המים בוואדי היתה אדירה, יותר מאשר בשנה רגילה.

     

    קשה לתאר את הכיף של הליכה ורחצה במים חמימים. ישבנו בבריכות, כשאת בית המרחץ הטבעי מעטרים שיחי הרדוף, החלקנו וקפצנו שוב ושוב במפלונים. בסיום הוואדי הגענו לכביש ים המלח, בקרבת הפתח של נחל ארנון, רטובים ומאושרים.

     

    אפרת נקש היא מאמנת אישית וצלמת

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    כל התגובות לכתבה "קיץ אצל השכנים: טיול נחלים צונן בירדן"
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: אפרת נקש
    הפסקה בין הבריכות והצמחייה העשירה בוואדי מנשלה
    צילום: אפרת נקש
    מומלצים