שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    צילום: shutterstock

    עמק האוטץ באוסטריה: אתר סקי שהוא גן עדן קיצי

    למרגלות האלפים האוסטריים נמצא אחד העמקים היפים בעולם. בחורף הוא משמש כפאר אתרי הסקי של אירופה, ובקיץ ה-מקום לרוכבי אופניים, מטיילים וחופשות משפחתיות. יש הכל בטירול

    >> פתאום נהיה קיץ - עמוד אטרקציות מיוחד לחופש  

     

    נמל התעופה של וינה הפך בשנים האחרונות לנמל הבית שלנו. המיקום האסטרטגי של וינה (נקודת מוצא נוחה לטיולים באוסטריה, הונגריה, סלובקיה, צ'כיה, קרואטיה, סלובניה, שווייץ וגרמניה), משך הטיסה הקצר, תדירות של שתי טיסות ליום, והאפשרות לשכור כאן רכב עם הילוכים אוטומטיים שניתן להכניסו לסלובניה וקרואטיה, כל אלה הפכו אותו לאטרקטיבי ביותר.

     

    עוד טיולים בחו"ל בערוץ התיירות:

     

    נחתנו בשעות הערב המוקדמות לאחר טיסה באוסטריאן איירליינס, שממריאה מנתב"ג בשעות אחר הצהריים. מאחר שהיעד שלמחרת היה עמק האוטץ (Oetz), שהוא אחד העוגנים בטיול, בחרנו ללון במלון בנמל התעופה (כך חוסכים זמן וכסף הכרוכים בנסיעה העירה במונית), השייך לרשת הספרדית NH.

     

    למחרת שכרנו רכב במגרש החניה הסמוך למלון ויצאנו לדרך. קילומטרים ספורים לאחר היציאה מהשדה, לפני הכניסה לווינה, נכנסנו לכביש המהיר שמוביל מערבה ולאווירה המתאימה לחופשה.


    המיקום אסטרטגי. נמל התעופה החדש של וינה (צילום: יואב גלזנר)

     

    משני צדי הכביש שלט הצבע הירוק. הכיוון הכללי הוא עמק האין (Inn) שנמשך בציר מזרח-מערב, בין ההרים שסוגרים עליו מצפון ומדרום. בשני הטיולים הקודמים שעשינו באזור הזה בשנתיים האחרונות התמקדנו בעמק זילר (Ziller) שממזרח לאינסברוק, ובעמק סטובאי (Stubai) מערבית למעבר ברנר. הפעם היעד הוא עמק אוטץ שממערב לאינסברוק.

     

    מהניסיון שצברנו בעשרות הטיולים הקודמים, שבמהלכם נבחנו חלופות לינה שונות, הגענו למסקנה שאנחנו מעדיפים שהות ארוכה יחסית באותו המלון/דירת נופש (שבוע ימים ולעתים גם יותר), על פני ביצוע צ'ק-אין וצ'ק-אאוט מיותרים בתדירות יומית. את הזמן שנחסך השקענו בטיולים בשטח ובביקור באתרים אטרקטיביים.

     

    לאלה שמאמצים את הגישה הזאת, מומלץ לבדוק את האפשרות של שכירת דירת נופש. דירת נופש מתאימה לזוג, ויתרונה בולט אף יותר כאשר מדובר במשפחות או בקבוצה של שני זוגות או יותר. הדירה מרווחת יותר, ובדרך כלל יש בה בנוסף לחדר השינה גם חדר מגורים, מרפסת ומטבחון (כמובן שגודל הדירה נבחר בהתאם למספר המטיילים), ואלה מאפשרים שהות נוחה יותר מעבר ללינה עצמה. חלופה זו גם זולה יחסית לעלות האלטרנטיבית של חדר/ים במלון.


    יש אטרקציות גם לקיץ. כפר בעמק האוטץ (צילומים: shutterstock)

     

    הגשר על הנהר אִין

    הגענו לאינסברוק (פירוש השם בעברית "הגשר על הנהר אִין"), וממנה המשכנו בכביש A12 מערבה. במפגש עם כביש 168 פנינו דרומה לעמק האוטץ.

     

    קצהו הצפוני של העמק מתחבר לעמק אִין וקצהו הדרומי במעבר הרים טימליוך (Timmeljoch), שמוליך לעבר הגבול עם איטליה. הכביש שאורכו 67 ק"מ משיק לנהר אוטצלר אכה (Otztaler Ache), החוצה את העמק. לאחר כמה קילומטרים מצאנו עצמנו בקטע של טבע נקי, בין עיירות הנופש הפזורות לאורך העמק.

     

    את השקט קטע שאון המים, הזורמים במקביל לכביש, של הנהר שמקבל את מימיו משני מקורות: גורגלר אכה (Gurgler Ache) וונטר אכה (Venter Ache), שמתאחדים ליד העיירה סוויסלשטיין (Zweiselstein). ישבנו והקשבנו לזרימת המים, ומדי פעם נשאנו את עינינו להרים שסוגרים על העמק משני הצדדים.

     

    פרסנו מפה לבנה על האבנים, והנחנו את המצרכים שרכשנו במרכול. האוכל אולי לא היה מיוחד, אבל התפאורה שמסביב, האוויר הנקי והצלול ושכשוך המים תרמו לו ערך מוסף בלתי מדיד.


    פסגות מושלגות, מדרונות ירוקים. נוף טיפוסי בעמק האוטץ

     

    כשהמשכנו דרומה ראינו שיש מספר רב של נקודות חן שכאלה לאורך הנהר. הכביש והנהר חותכים זה את זה כמה פעמים, ומאחר שמשני צדי הנהר הוקמו כפרים ועיירות, נמתחו על פני הנהר כ-40 גשרים. אחד המעניינים שבהם הוא גשר עץ שנקרא וולר (Weller), הנמצא ביציאה הדרומית של העיירה אוטץ.

     

    מקורות הנהר הם בגובה של למעלה מ-3,000 מ', ובנקודת החיבור עם הנהר אִין הגובה הוא כ-670 מ', ולכן המים שוצפים ומשרכים את דרכם דרך שורה של מפלים קטנים שרק תורמים לזרימה המואצת, עובדה שהקנתה לנהר את התואר "הפראי ביותר בטירול".

     

    עושים סקי? כדאי שתבואו לכאן

    עיירות הנופש הציוריות שלאורך הכביש שונות זו מזו, וההיצע מגוון למדי. ניתן למצוא כאן מקומות שקטים לצד מקומות הומים, פסגות מושלגות (גם בקיץ) ואגם שנחשב לחם ביותר באוסטריה. מאחר שקיים פער גבהים בין הקצה הצפוני של העמק לבין הקצה הדרומי, אזי אם באוטץ מסתפקים בחולצה עם שרוול ארוך בזולדן (Solden) כבר צריך ללבוש מעיל.

     

    מדי כמה קילומטרים עצרנו את המכונית כדי להעיף מבט על ההרים שמדרונותיהם ירוקים ופסגותיהם צחורות משלג. כמה פסטורלי המראה של בקתות העץ המוקפות ב"שטיח" ירוק ומעוטרות באדניות הפורחות בשלל צבעים. המבנים מרוחקים זה מזה ללא גדר הפרדה, ומדי פעם ניתן להבחין בעדר של פרות שהתעייפו מאכילת הירק והן תופסות מעט שלווה.

     

    בתקופת החורף מככבות העיירות הללו במפת אתרי הסקי האטרקטיביים, וזאת הודות למספר הגדול יחסית של פסגות גבוהות (מעל ל- 3,000 מ') ולשירותים הטובים שמוצעים כאן לגולשים (מלונות, פנסיונים, דירות נופש וצימרים, מסעדות, בתי קפה, חנויות ומעליות שמשמשות את הגולשים).

     

    הגענו לעמק לקראת תחילת הקיץ, וגילינו שהאחראים על פיתוח התיירות באזור הקימו אתרים אטרקטיביים גם לעונת הקיץ. שני אתרים מודרניים שנפתחו כאן בשנתיים האחרונות הם: אקווה דום ואריאה 47 (Area 47). אם מחליטים להתמקם בעמק לשלושה ימים או יותר, מומלץ לרכוש כרטיס אוטצטל (Oetztal Card). הכרטיס הזה מקנה העפלה חופשית לפסגות ברכבלי כיסאות ו/או גונדולות, נסיעה חופשית בתחבורה הציבורית, כולל הנסיעה במעבר טימליוך, כניסה חופשית למוזאונים, לחופי הרחצה באגמים ולבריכות פתוחות ומקורות, ואפילו השכרת אופניים (למה לא לחסוך כשאפשר?).


    אל תבואו בלי מעיל. זולדן המושלגת (צילום: זיו ריינשטיין)

     

    אריאה 47 - אחד הפארקים המאתגרים ביותר באירופה

    פארק ההרפתקאות אריאה 47 (Area 47) נפתח במאי 2010. הוא נחשב, ובצדק, לאחד המאתגרים ביותר באירופה. המתחם משתרע על שטח ענק של 66,000 מ"ר, תחום בהרים גבוהים שמספקים תפאורה מעניינת לאתר. הוא מספק היצע מגוון של פעילויות לחובבי אתגרים בדרגות קושי שונות (מעין מבחן למדידת רף האומץ של המשתתף).

     

    הפעילויות היותר מאתגרות מתאימות בעיקר לגיל 16 ומעלה, וחלקן מחייבות הדרכה ושימוש בחליפות הצלה. מבין מגוון הפעילויות ניתן לציין: רפטינג (אלה שיבחרו להתנסות בכך יתלבשו בהתאם וגם יעברו תהליך של הדרכה שיזכיר קצת יציאה למבצע צבאי), חתירה בסירות קאנו וקיאקים, קפיצות מאתגרות למים, שפע של מגלשות גבוהות ומורכבות שמאפשרות החלקה על אבובים או במגלשי סקי, מתקנים לטיפוס חבלים, אומגות, טיפוס הרים.

     

    מאחר שכדי להתנסות במגוון הפעילויות נזקקים לכמה ימים, יש במתחם גם אפשרויות לינה. מבני עץ בדמות אוהל אינדיאני או צריף אוסטרי מסורתי מאפשרים להתגורר בסמוך למתקנים ולבלות כאן חופשה קצרה של שלושה-ארבעה ימים. אם הסידור הזה לא נוח לכם, תוכלו למצוא בעיירות הסמוכות היימימג (Haimimg) וסאוטנס (Sautens) בתי מלון משפחתיים.

     

    מדרום לאתר הזה ממוקמת העיירה אוטץ, וכאשר נפנה מערבה באחת הכיכרות תוביל אותנו הדרך (פחות איכותית מכביש 186) אל אגם פיבורגר (Piburger See). האגם נוצר כתוצאה ממפולת סלעי ענק אי אז בסוף תקופת הקרח. המפולת גרמה לחסימתו של העמק, וכתוצאה מכך נקוו מים שלא יכלו להתנקז ויצרו אגם בגובה של 915 מ' מעל פני הים.

     

    התמונה שמשתקפת במים הצלולים משלבת את ההרים הסלעיים והעצים הירוקים שמכסים את מדרונותיהם. עומקו המרבי של האגם הוא 25 מ', וניתן לדוג בו דגים (כדי לדוג חייבים להסדיר רישיון בעיירה הסמוכה אוטץ) וגם לשכור סירות. מסביב לאגם יש כמה שבילי הליכה שמאפשרים פעילות ספורטיבית בנוף המקסים. בקיץ הטמפרטורה של המים מגיעה ל-25 מעלות צלסיוס (האגם החם ביותר במדינה), ובחוף שבגדה הדרומית ניתן לפגוש מתרחצים ומשתזפים.


    נוצר כתוצאה ממפולת סלעי ענק. אגם פיבורגר (צילומים: אורנה בן-חיים)

     

    אומה סן - המפלים הגבוהים בטירול

    חזרנו לכביש 186 ונסענו דרומה במקביל לאפיק הנהר. נקודת העצירה המעניינת הבאה היא אומה סן (Umhausen).

     

    האטרקציה העיקרית כאן היא מפלי שטויבאן (Stuben Falls), שהם הגבוהים בטירול. ניתן להגיע למפלים מ- Umhausen או מעיירה ששמה Niederthai Tl אך הרוב מעדיפים את החלופה הראשונה, שמאפשרת לשלב את הביקור במפלים עם אתר נוסף. החנינו את הרכב במגרש החניה הסמוך ל-Otzi Dorf, והתחלנו ללכת.

     

    בתחילת ההליכה ניתן להבחין בצד שמאל במתחם בריכות שחייה. ההליכה בשביל עד לנקודת התצפית הראשונה על המפלים נמשכת כ-35 דקות, ובמהלכה מטפסים כ-540 מ' לגובה. למרות הפעילות השוטפת שלנו במכון הכושר הסתפקנו במסלול זה, אך בעלי הכושר שזמנם לא דוחק יוכלו להמשיך במסלול מעגלי שמצריך כארבע שעות, ובמהלכו יגיעו לכמה נקודות נוספות שמהן ניתן לצפות במפלים מזוויות שונות.

     

    המפלים נוצרו לפני כ-9,000 שנה בעקבות מפולת סלעים גדולה שחסמה את הערוץ של המים הנוצרים מהתמוססות הקרח, ואילצה אותם לחפש נתיב אחר. גובה המפלים הוא 159 מ', והם הגבוהים ביותר בטירול (מקום רביעי באוסטריה). בקיץ בימי רביעי המפלים מוארים בשעות החשכה, והמראה מרהיב.

     

    בסמוך לשביל שבו הלכנו אל המפלים שוכן פארק ארכאולוגי פתוח ששמו: Otzi Dorf, על שם איש הקרח Otzi שהשלד שלו נמצא כאן בשנת 1991. מעריכים שאיש הקרח חי כאן לפני למעלה מ-5,300 שנה. השלד הקפוא נמצא על ידי מטיילים גרמנים בגובה של יותר מ-3,200 מ', ובסמוך לו נמצאו שרידים של פריטי לבוש (כובע, מעיל, חגורה ונעליים) וגרזן, שסייעו למדענים במחקר על אודות איש הקרח.

     

    איש הקרח זכה לכינויו על שם העמק שבו נמצא השלד. השלד הקפוא והאתר שבו הוא נמצא שימשו חוקרים מדיסציפלינות שונות שהגיעו למסקנות מרתקות בנוגע לגילו, העונה שבה הוא מת ואפילו סיבת המוות. המומיה, שנחשבת לעתיקה ביותר שנמצאה בשלמותה, הועברה למשמרת למוזאון של בולצאנו שבאיטליה (שם היא מוחזקת בארון קירור שהטמפרטורה שלו היא שש מעלות מתחת לאפס).

     

    באזור שבו היא אותרה הוקם פארק ארכאולוגי המציג את החיים בתקופה הנאוליתית. הפארק הפתוח נבנה עם מתן תשומת לב להיבט הפדגוגי, והוא מתאים מאוד לילדים. מתקיימים בו כמה סיורים מאורגנים ביום, ואלה המעדיפים לסייר בקצב שלהם יוכלו לשמוע הסברים באנגלית במערכת השמע שתימסר להם בכניסה.


    האטרקציה העיקרית באומה סן. מפלי שטויבאן

     

    אקווה דום - לטבול במים חמים, להסתכל על הנוף הקריר

    מדרימים בכביש 186 ומגיעים לעיירת הנופש לאנגנפלד (Langenfeld). לא מכבר נפתח כאן אתר המרחצאות אקווה דום (Aqua Dome). זהו קומפלקס של בריכות תרמליות מקורות ופתוחות. אחת האטרקציות היא בריכות פתוחות באוויר החופשי, שעוצבו בצורה מיוחדת (אוסף של מבנים גדולים דמויי ספל/חצאי כדור שבתוכם שוחים/טובלים ובסיסם מחובר לקרקע).

     

    הטבילה במים החמים והצפייה בנוף הפסגות הלבנות שממול מהוות שילוב מרגיע שמצדיק את הגעתנו לכאן. לאנגנפלד נודעה במים התרמליים שלה כבר במאה ה-16. בשנות ה-70 של המאה הקודמת המעיין יבש. בשנת 1986 התגלו מים תרמליים חמים בעומק של 1,865 מ'. המים הללו עשירים בגפרית ומשמשים כיום את קומפלקס אקווה דום.

     

    טמפרטורות המים בשלוש הבריכות החיצוניות נעות מ-28 ועד 36 מעלות צלסיוס. עומק הבריכות מגיע ל-1.35 מ', ומשלבים בהן מוסיקה ומשחקי אורות. הקומפלקס המודרני מארח כ-300,000 מבקרים בשנה, והוא נמצא כל הזמן בתהליך של הרחבה מתוך חזון להפוך את המקום לעיירת ספא בקנה מידה בין-לאומי.

     

    הקומפלקס כולו מעוצב לפי תפיסת הפנג-שוואי, וחדרי המלון מרשימים באבזורם. המעצב השתמש באור הטבעי ובחומרי גלם מהסביבה הקרובה (בעיקר עצים וסלעים), ויצר קומפלקס מהמם ביופיו. בנוסף לבריכות יש כאן מכון כושר, ומקבץ מגוון של סאונות (במתחם הסאונות קוד הלבוש מתאים לזה שהיה מקובל בגן העדן...).

     

    הקומפלקס מעניק אפשרויות בילוי לכל המשפחה (בריכות לילדים, משחקים ושפע פעילויות כמו פילאטיס, התעמלות ומכון כושר). הלינה בתוך הקומפלקס אף היא חוויה בלתי נשכחת. החדרים מרווחים ומעוצבים בצורה מודרנית ומיוחדת, ובאלה שיש להם מרפסת הנוף מקסים.


    המתחם מעוצב עפ"י הפנג-שוואי. אקווה דום (צילום: באדיבות סקידיל)

     

    זולדן - עיירת סקי שמארחת שני מיליוני תיירים בשנה

    העיירה המפורסמת בעמק היא זולדן (Solden או זלדן). זוהי עיירת סקי אטרקטיבית מאוד, שבחורף מהווה מוקד משיכה לאלפי גולשים ומארחת תחרויות ספורט אלפיני שאליהן מגיעים ספורטאים מרחבי היבשת. כבר בחודש אוקטובר זולדן מארחת את המירוץ הראשון בסבב הגביע העולמי של ה-FIS (פדרציית הסקי העולמית).

     

    העיירה משמשת בסיס יציאה נוח לגולשים שנהנים מאזור גלישה נרחב הכולל כמה פסגות גבוהות מ- 3,000 מ', ושני קרחונים - רטנבאך (Rettenbach) וטיפנבאך (Tiefenbach), המאפשרים גלישה גם בעונת הקיץ. הפסגה הגבוהה ביותר באזור היא פסגת וויילדספיץ (Wildspize), המתנשאת לגובה של 3,768 מ', וממוקמת במקום השני אחרי גרוסגלוקנר (גרמנית), שהיא הפסגה הגבוהה ביותר באוסטריה. גייסלאכקוגל (Geislachkogel) היא הפסגה הפופולרית ביותר בקרב הגולשים, וגונדולה שתחנת הבסיס שלה נמצאת בזולדן מביאה אתכם לגובה של 3,058 מ' מעל פני הים.

     

    המראה של העיירה זולדן מהחלון של הגונדולה המטפסת מעלה הוא מרהיב, ונותר רק לקוות שלא השארתם את המצלמה במלון. מסלולי הגלישה הם בתחום הגבהים 1,380-3,250 מ'. עובדות אלו מאפשרות לגלוש במסלולי הסקי גם בתקופת הקיץ.

     

    מעלית הסקי הראשונה בזולדן נבנתה בשנת 1948, והייתה מסוגלת לשנע כ-400 גולשים בשעה. כיום, הסקי פס של זולדן מכסה 150 ק"מ של מסלולים בכל הרמות, ובאתר 36 מעליות שמסוגלות לשנע כ-70,000 גולשים בשעה. 69 ק"מ מתוך המסלולים מסווגים כמסלולים כחולים (למתחילים), 51 ק"מ כאדומים, 28 ק"מ כשחורים (למתקדמים).

     

    המסלול הארוך ביותר בזולדן מוביל מפסגת השוורצה שנייד (Schwartze Schnide), שמתחיל בגובה של 3,340 מ', ועד לעיירה שנמצאת בגובה של 1,370 מ', ואורכו כ-15 ק"מ. אחת האטרקציות לגולשים מתקדמים היא מסלול שמשלב שלוש פסגות מעל 3,000 מ', שמכל אחת מהן ניתן לתצפת לכל הכיוונים (360 מעלות). בנוסף ליתרון הטבעי מפעילים שם מערכת ענפה לייצור שלג מלאכותי ותותחי שלג, שמכסים בשלג 67 אחוז מהמסלולים.

     

    כדי לסבר את האוזן בנוגע למידת האטרקטיביות של המקום, אציין שהעיירה שאוכלוסייתה כ-3,500 תושבים מארחת מדי שנה שני מיליוני תיירים (היא ממוקמת במקום השלישי אחרי וינה וזלצבורג). המלונות ובתי ההארחה בזולדן השוכנת בגובה של כ-1,400 מ' ערוכים לשכן כ-15,000 אורחים. בקיץ עדיין ניתן ליהנות מהפסגות העטויות לבן, והיצע הפעילויות הרבה יותר מגוון. שתי הפעילויות היותר פופולריות באזור הן הליכה ברגל ורכיבה על אופניים.


    סקי בין 3 פסגות מעל 3,000 מ'. גולשים בזולדן (צילומים: זו ריינשטיין)

     

    כל נופש יכול להשיג מפה מפורטת של שבילי הליכה מסודרים ומשולטים בדרגות שונות ואורכים שונים. לרשותם של אלה שמתעתדים לצעוד במשך כמה ימים ברציפות עומדים עשרות צריפים בהרים שניתן ללון בהם, ובחלקם ניתן גם לקבל ארוחה חמה (מומלץ להזמין מקום מראש).

     

    זוהי גם הזדמנות ליצירת קשרים עם עמיתים לתחביב. ההליכה בהרים מאפשרת להגיע לעשרות אגמים קטנים המרוחקים מהכביש הראשי ואינם נגישים לרכב. האגמים הללו נמצאים בגובה של כ-2,500 מ', ואפשר להיעזר בשירותי המעליות והאוטובוסים כדי להגיע לנקודת המוצא או לחזור מנקודת היעד.

     

    בעיירה ובסביבתה יש מאות קילומטרים של מסלולי רכיבה מצופי אספלט לאופניים. המסלול שמוביל לקרחון רטנבאך שבגובה של 2,800 מ' מתהדר בתואר ה"המסלול המצופה אספלט הגבוה ביותר באירופה".

     

    הענף כאן ממוסד למדיי, וניתן למצוא אופניים להשכרה הן בחנויות שלאורך הכביש הראשי והן בחלק מבתי המלון. חוברת מודפסת שמפרטת את המסלולים ושילוט ברור משלימים את הטיפול המקצועי בנושא. ההיצע הקולינרי של העיירה המתוירת מגוון - מסעדות מלון, מסעדות רגילות, בתי קפה, בארים ופאבים.


     

    כך תגיעו לפסגות האלפים האוסטריים. רכבל בזולדן

     

    מעבר טימליוך

    מעבר ההרים טימליוך (Timmeljoch Pass) נמצא בקצהו הדרומי של העמק, בקרבת הגבול האיטלקי (לא להתבלבל - היישובים בשטחה של איטליה הסמוכים למעבר נושאים שמות גרמניים). סלילת הכביש שהתבצעה בין השנים 1955-1959 היוותה ציון דרך, כאשר נעשה שימוש מאסיבי בציוד מכני כבד.

     

    הכביש משיק בחלקו לנתיב ששימש בעבר הרחוק מבריחים שנשאו על גבם סלים גדולים, והעבירו בשר בכיוון אחד ויין וחומץ בכיוון השני. ציון דרך שמאזכר את הפעילות הזאת ניתן לראות באחת מתחנות העצירה שלאורך המעבר, שזכתה לכינוי סמגלרס (Smmuglers). הנסיעה במעבר עולה כסף (אלה שמצוידים בכרטיס אוצטל פטורים מתשלום, ואלה שמתכוונים לחזור חזרה צפונה יחסכו חופן של יורו אם ירכשו כרטיס הלוך ושוב).

     

    חלופה נוספת היא נסיעה באוטובוס הלוך ושוב, כאשר מחליפים אוטובוס בעיירה אוברוורגל (Oberwurgl). החלפה זו מאפשרת טיול רגלי קצר בעיירה והפסקת קפה. חלופה זו מתאימה לאלה שאינם רוצים לנהוג במעבר אלא להיצמד לחלון וליהנות מהנוף ואף לצלם.

      

    הכתבה פורסמה בגיליון יוני 2012 של הירחון "טבע הדברים "

    מתנה לגולשי ynet: גיליון היכרות ב-10 שקלים בלבד

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים